לוגו נציבות שירות המדינה
"האם אדוני, בסופו של יום, לא נותר בך שמץ של הגינות?" - כך פתחו באי-כוחו של הממונה על אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, עו"ד אסף רוזנברג, את סיכומיהם בבקשה למתן צו מניעה זמני נגד פיטוריו.
לא במקרה בחרו עורכי הדין גיורא ארדינסט ומרים קליינברגר-אתר במשפט הזה, שהטיח בשנות ה-50 עו"ד ג'וזף וולש (לימים שופט) בסנאטור האמריקאי ג'ו מקרתי, שסימל במידה רבה את סיום תקופת המקרתיזם בארה"ב. המדינה - כך מבקשים לרמוז באי-כוחו של רוזנברג - רודפת את הממונה על המשמעת כמו שמקרתי רדף כל מי שנחשד בקומוניזם, רק משום שרוזנברג הקשה בביצוע מינויים שנויים במחלוקת בלשכת ראש הממשלה.
כשקוראים את הסיכומים שהגישה המדינה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, קשה להשתחרר מהרושם שהמילה "רדיפה" אינה מופרכת במקרה הזה. המדינה זנחה לפתע את הטיעונים על בעיות מקצועיות לכאורה בתפקודו של רוזנברג, והתמקדה רק ביחסים האישיים שניהל עם סגניתו - יחסים שהוסדרו כבר לפני שנתיים במסמך חלוקת אחריות ביניהם, לאחר שהשניים דיווחו על כך ביוזמתם ושיתפו גם את אנשי הפרקליטות.
"יחסים" זו מילה יחסית, שכן בסיכומי המדינה נשלפו משום מה פסקי דין על הטרדות מיניות, לרבות מקרה של עובד מדינה שביצע עבירות מין חמורות במתנדבת בת 17. המדינה לא טענה כי מדובר באשמה דומה, אלא ביצעה מעשה מחוכם מצדה: השתמשה במכתב ששלח סנגורו של אותו נאשם, ובו טען כי מרשו הופלה ביחס לטיפול ברוזנברג.
ההשוואה הלא-לגיטימית בין יחסים של שני עובדים בכירים, שדיווחו מראש על התקרבותם ודאגו להסדיר זאת עם הממונים עליהם, לבין הטרדה מינית המנוגדת לחוק, חוזרת על עצמה בסיכומי המדינה באמצעות צעד מתוחכם נוסף: דרישה למנוע מרוזנברג לעסוק בענייני משמעת הקשורים להטרדות מיניות עוד לפני קיום שימוע בהליך פיטוריו וטרם הכרעה של בית הדין. בכך מנסה המדינה לצרוב בתודעה שיחסיו של רוזנברג עם סגניתו מקבילים להטרדה מינית, ועל כן לא יעלה על הדעת שנאשם בהטרדה מינית (לכאורה) יחרוץ את גורלם של עובדי מדינה המואשמים בעבירה דומה. מה לעשות שרוזנברג לא באמת מואשם בעבירה כזאת? נראה כי גם בפרקליטות שמעו על עידן העובדות האלטרנטיביות.
בסביבתו של רוזנברג מעריכים כי אנשיו של ראש הממשלה נתניהו, יחד עם בכירים במשרד המשפטים, סברו כי רוזנברג "יתקפל בשקט" כבר בשלב מכתב הזימון לשימוע שכלל התייחסות מפורשת ליחסיו עם סגניתו. הם יודעים הרי שרוזנברג לא רק אדם נשוי, אלא גם אדם דתי שחי בקהילה שמרנית. אבל רוזנברג לא התקפל, ובטח לא בשקט. בתגובה, גם המדינה החריפה את הטון ותיבלה בעוד פרטים על "היחסים", אולי מתוך תקווה שהפעם זה יעבוד.
"למקרא סיכומיה של המדינה מתברר כי הכול הפך כשר בעיניה על-מנת להביא לסילוקו של מי שכל חטאו הוא סירובו להתיישר עם שורת המקהלה", כתבו באי-כוחו של רוזנברג, שגם הטעימו מדברי התוכחה של בית המשפט העליון (מדינת ישראל נ' ארבל): "גם אנושיות, כן אנושיות, היא חובתו של ארגון גדול בשירות הציבורי, ודומה שלא הייתה יתר רגישות לכך בהליכים, וגם לא בכתבי המדינה ובטיעון לפנינו".
שם אחד הדהד במכתב הזימון לשימוע שקיבל רוזנברג: רבקה פאלוך, מקורבת לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, שמיועדת לשמש יועצת מיוחדת של נתניהו לענייני חרדים. רוזנברג ביקש כמה פעמים להזכיר ליועמ"ש כי בית המשפט קבע בעבר כי פאלוך מסרה עדות שקר בתיק ההטרדה המינית של שר המשפטים לשעבר, חיים רמון.
היועמ"ש סבר כי בהיעדר דין פלילי אין מניעה למנות אותה לתפקיד, אבל רוזנברג חשב שבצד הפן המשפטי צריכה להיות בשירות המדינה גם התחשבות בפן הערכי והנורמטיבי. הוא לא טרפד את המינוי, הסמכות נמצאת בידיו של נציב שירות המדינה (שבדומה למקרים אחרים העביר את ההכרעה ליועמ"ש), אבל ניכר כי המכתבים ששלח יצרו לא מעט "כאב ראש" וכעס בקרב בכירי משרד המשפטים וכנראה גם בלשכת ראש הממשלה.
פאלוך הייתה רק הקש האחרון: רוזנברג היה זה שהוביל את ההליך המשמעתי נגד נתן אשל, ראש הסגל של נתניהו ומקורב גם הוא לרעייתו שרה. בהמשך הוא הוביל הליכים משמעתיים נגד סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, והיועצת של נתניהו לענייני חקיקה וכנסת, פרח לרנר.
גם ההתעקשות להעמיד לדין משמעתי את פרופ' זאב רוטשטיין בגין מעורבותו בקידום רפואה פרטית המנוגדת לכאורה לדין ולנהלים בעת שכיהן כמנכ"ל בית החולים הממשלתי שיבא, "סימנה" את רוזנברג כעושה צרות. רוטשטיין נופף לא פעם בקשריו עם נתניהו ועם שורה של גורמים בכירים בשלטון, ורוזנברג נותר לבדו בהחלטה, לאחר שגם הנציב משה דיין וגם בכירים במשרד המשפטים נמנעו מהשמעת קול ברור בעניין.
בנציבות שירות המדינה ובלשכת ראש הממשלה, צריך לומר, דוחים באופן עקבי את הטענות לשיקולים זרים העומדים לכאורה מאחורי הכוונה לפטר את רוזנברג.
