ילדים וצעצועים / צילום: יונתן בלום, באדיבות קבוצת pmi, Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
אנחנו נולדים עם סקרנות טבעית. מדוע העולם עגול? למה השמש צהובה? מהיכן באים המים? הסקרנות הזאת היא הבסיס לידע, אבל למרבה הצער, המחקר הטבעי הזה נעלם פחות או יותר במקביל לתקופה שבה אנחנו לומדים לקרוא ולכתוב ועוד יותר בהמשך, במערכת חינוך שמתוכנתת כך שנסכם את דברי המורה ונשכפל אותם במבחן. אנחנו מלמדים ילדים להיות חלק מהכלל, לעמוד במשימות, בלוחות זמנים, לשאוף לציונים טובים, לא רק בבית הספר. גם בארגונים יש נטייה לתגמל על תשובות שגרתיות ולא על הצבת שאלות מאתגרות.
בעולם החדש לא תהיה לנו ברירה אלא להחליף את ההערכה לתשובות מהירות על בסיס מידע זמין בתגמול והערכה למחקר יצירתי. אבל כדי שזה יקרה, עלינו להפסיק להתייחס לשאלות כאל הצבת אתגר לסמכות, להחליף את הגישה ללימודים בבתי הספר, כך שיתמקדו באופן שבו יש לחפש את המידע וכיצד להעריך אותו, בהתאם לאמירה המוכרת של אלברט איינשטיין, שאילו הייתה לו שעה להציל את העולם, היה מקדיש 55 דקות ממנה לשאול את השאלות הנכונות.
שאלות הן כמו נשימה: הן נראות לנו בסיסיות, אינסטינקטיביות, הרי כל ילד יודע לשאול, ואנחנו מקבלים אותן כמובן מאליו, אבל מתברר שיש הרבה מה ללמוד משאלה נכונה שנשאלת ברגע הנכון. בעולם שבו שינויים מהירים הופכים רבות מהתשובות למיושנות, ערך התשובות יורד וערך השאלות עולה, מאחר שדווקא האחרונות עשויות להיות נקודת מוצא לפתרון בעיות ולחדשנות. שאלות עוזרות לנו להתבונן במבט אחר באתגרים שסביבנו, להגדיר מחדש בעיות, להאיר את טווח האפשרויות, את כל מה שעד עכשיו היה אולי בלתי אפשרי אבל כעת הוא דווקא אפשרי.
כולנו נולדנו עם אפליקציה ששווה מיליון דולר, טוען וורן ברגר בספרו ומזכיר לנו את חשיבותן של השאלות. הוא רואה בהן אחד הכוחות החזקים ביותר להובלת שינוי הן במישור האישי והן בעולם העסקי. לדבריו, בעולם המהיר של היום, רובנו צולחים את היום בלי שנותיר זמן לשאול "מדוע" ו"מה אם", אבל אצל רוב היזמים הגדולים הרעיונות המהפכניים נולדו מכך שהעלו שאלות מצוינות, שאף אחד אחר לא שאל באותו זמן.
קחו לדוגמה את השאלות שהובילו להקמתו של בית המלון הגדול ביותר בעולם היום - בית מלון שלא בנה אפילו בניין אחד. בסתיו 2007 התמודדו שני חברים בדירה בסן פרנסיסקו עם הבעיה של תשלום שכר הדירה. המלונות בעיר היו מלאים במבקרים בוועידות שונות והם שאלו את עצמם איך זה שאי-אפשר למצוא מקום לאנשים ללילה אחד או שניים. השאלה הזאת הובילה אותם לשאלה הבאה - מדוע לא אצלנו? הם חיברו בין המבקרים בעיר, שהיו זקוקים למקום לינה, למקום שהיה להם ולצורך שלהם לממן אותו. הם השיגו שלושה מזרנים מתנפחים, אבל רגע לפני שפרסמו מודעה העלו עוד כמה שאלות, ובהן "מה יקרה אם נציע יותר מהמזרן - אולי ארוחת בוקר, אולי עצות לניווט הביקור בעיר?" ואז, השאלה הגדולה מכולן: "מה יקרה אם ניצור אתר משלנו?" הם עשו כל זאת, השכירו שלושה מזרנים לשלושה מבקרים שלא הכירו זה את זה, וכולם נהנו מהחוויה. ואז עלתה השאלה: מדוע שלא נהפוך את זה לעסק? מה יקרה אם ניצור חוויה כזאת בכל עיר גדולה?
בשלב הזה מגיע האתגר של כל שאלה חדשנית - תגובות הסביבה. אחד המשקיעים הידועים בעמק הסיליקון אמר להם שאף אחד לא יישן במיטה של מישהו אחר. הרעיון של Airbnb איתגר את ההנחות הבסיסיות שלפיהן נחוץ מלון מוכר כדי לארח מבקרים מחוץ לעיר.
אותו דבר קרה למייסר ZipCar, שקרא תיגר על הרעיון שאותם מבקרים צריכים לשכור רכב, כי אי אפשר לחלוק רכב. שאלת ה"למה לא" הולידה עולם חדש שאנחנו היום קוראים לו "הכלכלה השיתופית".
ספרו של ברגר מביא דוגמאות מופלאות למוצרים שאנחנו מכירים והתחילו בשאלה טובה. לדוגמה, אמנית שעבדה כמזכירה כדי להתפרנס ושאלה את עצמה, "מה היה קורה אם הייתי יכולה לצבוע את טעויות ההקלדה" ורקחה את הטיפקס; או ילדה ששאלה את אביה מדוע היא צריכה לחכות כדי לראות את התמונה שצילם ושלחה אותו לפתח את הפולארויד. אני עצמי הייתי עדה למה שעשתה שאלה נכונה בחדר ישיבות שעלתה בו התהייה אם מחשב נייד הוא רק מחשב קטן יותר - שאלה שהולידה את כל טכנולוגיות הניידות שהיום איננו יכולים לדמיין את עצמנו בלעדיהן.
המכון לשאלות נכונות (The Right Question Institute, כן, יש דבר כזה) בארה"ב שם לו למטרה לעזור לדמוקרטיה בכך שילמד אסטרטגיות שמאפשרות לכולם ללמוד לשאול שאלות טובות יותר ובכך להשתתף באופן יעיל יותר בהחלטות הנוגעות להם. גם אנשי המכון הזה טוענים שיש טכניקה לניסוח שאלות והם מעמידים אותה בחינם לרשות מחנכים, מתוך ההבנה שבעולם העתידי אלו שלמדו לשאול שאלות יצליחו הרבה יותר מאלה שלמדו רק לענות תשובות על שאלות של אחרים.
ברגר קורא לשאלות הנכונות "שאלות יפהפיות" (ציטוט מתוך שירו של א.א. קאמינגס, "Always the beautiful answer who asks a more beautiful question"). אלה שאלות שמשנות את נקודת המבט וכך הופכות לקטליזטור של שינוי. כשמישהו שואל, "מדוע אנחנו עושים מה שאנחנו עושים כבר 20 שנה, ומה יקרה אם נעשה משהו אחר?", זו שאלה שמאתגרת הנחות יסוד, שמספקת נקודת מבט חדשה על מה שנראה לנו מובן מאליו. שאלה שאי אפשר לחפש את התשובה עליה בגוגל. זו שאלה שדורשת לקיחת בעלות על החיפוש ועל העשייה בעקבותיו.
כאן בדיוק טמונה ההזדמנות. אנחנו הרי עם שהשאלות הן בדנ"א שלו. בקורסים שונים על תרבויות מלמדים שאנחנו אוהבים להתווכח, לשאול שאלות, לא מקבלים סמכות. דווקא עכשיו חשוב שנפתח את השריר הזה, כי כמו כל שריר, ככל שנשתמש בו יותר כך הוא יתחזק. זה הזמן להתבונן מקרוב בכל פרט, לחפש דפוסים מעניינים וגם אי-התאמות, לסרב לקבל את הדעה הרווחת לגבי מה שאפשר ואי-אפשר לעשות ולהיות מוכנים לשאול שאלות בסיסיות, אפילו נאיביות. ואם תוסיפו לכל אלה גם את האחריות לפעול, תגלו במהרה שמה שאמרו לנו שהוא לא אפשרי, הוא פתאום לא רק אפשרי אלא אפילו מקובל.
הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com
