לעתירה נגד חוק מיסוי דירה שלישית יש פנים רבות. חלק מדברים על הפגמים המהותיים בהליך חקיקת החוק שיש בהם עד כדי "פגם היורד לשורש ההליך", כפי שקבע עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי לכנסת; אחרים מדברים על הפגיעה המהותית בזכויות הקניין; על הפגיעה בעיקרון השוויון המפלה בין בעלי שלוש דירות למגורים מול בעליהן של שלוש חנויות; על האפליה וחוסר האבחנה בחוק בין בעלי דירות יוקרה במרכז לבעליהן של דירות זולות בפריפריה; על החלתו הרטרואקטיבית של החוק, שלא כמקובל, על נכסים שנקנו כחוק לפני שנים.
אלו כולם נושאים חשובים, שבית המשפט העליון ישקול בבואו להחליט לגבי עתידו של המס הדרקוני. בפנייתי זו לבית המשפט אני מבקש לצאת מהטיעונים הפורמליסטיים העולים בעד או נגד החוק, ולפתוח בפניו צוהר אל אותו ציבור עימו אני נפגש על בסיס יומיומי, שבשנתיים האחרונות המדינה שמה אותו במוקד של קמפיין השמצות ודה-לגיטימציה.
על מה הסיפור? 54 אלף בתי אב שדאגו לעתיד
מנתוני רשות המיסים עולה שקהילת משקיעי הנדל"ן מונה יותר מ-251 אלף בתי אב בישראל, המחזיקים ברשותם שתי דירות או יותר. מס דירה שלישית חל על כ-54 אלף בתי אב, כאשר מרביתם המוחלט - 38 אלף בעלי בתים (70% מכלל הציבור שהמס חל עליהם) - הינם בעלי שלוש דירות בלבד, זו בה הם מתגוררים ועוד שתי דירות אותן הם משכירים. גילם הממוצע הוא 55 שנים, חלקם שכירים וחלקם עצמאים, גברים ונשים שכל חייהם הבוגרים עובדים למחייתם, נורמטיביים, אנשים ששילמו ועודם משלמים מיסים כחוק על הכנסותיהם, חלקם קנו את הדירות, אחרים ירשו אותן.
אחד המאפיינים את הציבור הזה הוא הדאגה לעתידם הכלכלי. הם רואים את השיח המתקיים בתקשורת על עתידן של קרנות הפנסיה, על דמי הניהול המנופחים הנהוגים בביטוח הפנסיוני השוחקים את הפנסיות שלהם, את התספורות שסופגות קרנות הפנסיה בכל פעם שטייקון קורס. כאנשים אחראים ושקולים הם דואגים כבר היום לעתידם. עבורם דירה הרשומה על שמם בטאבו היא עוגן של יציבות, נכס ריאלי שיבטיח את עתידם הכלכלי, וברבות הימים יסייע גם למשפחות ילדיהם.
לדאגתם לעתיד הייתה גם השפעה מבורכת על כלל המשק הישראלי. היקף ההשקעה השנתי של משקיעי הנדל"ן ברכישת דירות נאמד בסכום מדהים של כ-20 מיליארד שקלים מדי שנה. לסכום זה יש להוסיף תשלומי מיסים בהיקף של עוד כמה מיליארדי שקלים מדי שנה. זהו סכום עתק המניע את שוק הנדל"ן, גורם לתעסוקה אלפי עובדים, ומהווה זרז להגדלת היצע הדיור באלפי דירות, זאת בשוק שסובל ממחסור כרוני של למעלה מ-100 אלף דירות. הנכסים שלהם המיועדים להשקעה הם גם העוגן של ענף השכירות - מתוך 600 אלף דירות להשכרה במדינת ישראל, משקיעי הנדל"ן שברשותם שלוש דירות או יותר מחזיקים בכ-133,500 דירות, כ-22% משוק הדיור להשכרה.
לפני כשנתיים, לאחר מינוי ח"כ כחלון לשר האוצר, נמצא סוף סוף האשם בעליות מחירי הדיור בישראל. משרד האוצר מיקד את האש לכיוונם של משקיעי הנדל"ן, והפך את הדרתם מהשוק ליעד לאומי. רק לאחרונה קרא ח"כ אלי כהן, שר הכלכלה, למשקיעי הנדל"ן - "לכו להשקיע בלונדון, לונדון מחכה לכם". ונניח והמשקיעים יעזבו ללונדון - האם מישהו חשב לרגע מה תהיה התוצאה של יציאת הר המזומנים המושקע היום בדירות בישראל לשווקי הנדל"ן בחו"ל? איך הדבר ישפיע ברמת המאקרו של הכלכלה הישראלית? על יתרות המט"ח, על התעסוקה, על גביית המיסים של המדינה, על הצמיחה במשק? האם הפתרון לבעיית הדיור בישראל יבוא מכך שמשקיעי הנדל"ן יימכרו את דירותיהם ויעבירו את כספם מעבר לים? או אולי שבמו ידינו נחריף את הבעיה וניצור בנוסף בעיות חדשות?
שופטי בג"ץ הנכבדים חייבים להבין כי לא מדובר בציבור המתחנן על נפשו. מדובר באנשים מחושבים ואחראים המאמינים בלקיחת גורלם לידיהם. הם יתמודדו עם כל החלטה שתתקבל, יסיקו בעצמם את המסקנות שלהם, ויפעלו לאורן. חלקם ימשיכו להחזיק בדירות, אחרים ירכשו דירות נוספות מתוך ציפייה לשינוי החוק במועד כזה או אחר, נוספים אולי יעבירו את השקעותיהם לחו"ל. הם בעיקר נושאים את עיניהם אליכם ומצפים שיבוא סוף סוף מבוגר אחראי שיהיה בכוחו להסתכל עליהם ועל תרומתם ארוכת השנים למדינה, וישים קץ לקמפיין ההסתה והדה-לגיטימציה המתחולל נגדם.
הכותב הוא מנכ"ל-שותף בחברת Ewave Nadlan המתמחה בייזום וניהול פרויקטים לבנייה