עשר הנשים הבכירות במינהל / צילום: ליאור מזרחי
בענף שנשלט ומנוהל מסורתית כמעט אך ורק על ידי גברים, הפך מינהל התכנון - הגורם שאחראי על גיבוש מדיניות התכנון הארצית של מדינת ישראל - לגוף המורכב כמעט מנשים בלבד. לכבוד יום האישה שיחול מחר (ד') כינסנו את צמרת הנשים של מינהל התכנון שבמשרד האוצר, לשיחה על עולם התכנון וגם על היתרונות (והחסרונות) של השליטה הנשית.
בפאנל השתתפו עשר נשים: מ"מ מנהלת מינהל התכנון באוצר שירה ברנד; מתכננת מחוז תל-אביב נעמי אנג'ל; מתכננת מחוז ירושלים שירה תלמי; מתכננת מחוז חיפה ליאת פלד; סמנכ"ל תקציבים והון אנושי במינהל אדית בר; מתכננת הוותמ"ל (ועדת העל הממשלתית לתכנון מתחמים גדולים לדיור בהליך מזורז) דקלה פרסיקו; מתכננת הוות"ל (וועדה לתשתיות לאומיות) נאוה אלינסקי; מנהלת אגף בכיר מערכות מידע מילכה זיו; מנהלת אגף בקרת ועדות מקומיות ורדית אייזיק; מנהלת אגף בכיר לתכנון ארצי ויו"ר הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (הוולחוף) רונית מזר.
"בלי העדפה מתקנת"
- גם בעולם של העדפה מתקנת ופוליטיקלי קורקט, קשה למצוא מקומות שבהם הנוכחות הנשית כה בולטת. הנתונים היבשים מעידים כי 70% מעובדי מינהל התכנון הן נשים. 78% מתוכן בהנהלה הבכירה. האם יש משמעות לרוב הנשי?
ברנד: "יש דברים שאפשר להגיד שהם יותר נפוצים אצל נשים. זה קשור גם לאופי ולטבע האדם, אבל יש לנשים יכולת להתמודדות שונה עם חלק מהדברים. יש פחות אגו ששולט בהחלטות, ויותר קל לעבוד בצוות. אני חושבת שאנחנו פחות עסוקות בעצמנו ויותר במשימה שמונחת לפנינו".
אלינסקי: "חשוב להדגיש שלא מדובר בהעדפה מתקנת, כל אחת נמצאת כאן בזכות עצמה. אולי הולך ומתברר שנשים יותר מתאימות לתפקידי תכנון. יש בזה משהו, נשים הרי מתכננות את החיים של כולם. יש מולטי טסקינג, היכולת לאזן בין כל השיקולים, לשמוע את כל הצדדים בדיון, מתנגדים וחוות דעת ולדעת לייצר החלטה. היכולת להקשיב היא ב-DNA שלנו כנשים".
תלמי: "אני יכולה לתת דוגמה לדברים האלו גם מהצד השני, כשבאות לוועדה נשים בהתנגדויות או בכל דבר אחר אני חייבת להגיד שהן תמיד מדברות יותר לעניין, נותנות דגשים במקומות החשובים".
"בוועדות המקומיות המצב שונה"
אנג'ל: "עד שנות ה-90 גם מינהל התכנון היה עולם גברי ברובו. את השינוי התחילה דינה רצ'בסקי (שהיתה מנהלת מינהל התכנון בשנים 1995-2002) שהביאה איתה רוח חדשה. היכולת להקשיב להרבה דעות למשך הרבה זמן, לשהות בתוך קונפליקט ולדעת להכריע, זה משהו שאפשר להגיד שאפשר למצוא יותר אצל נשים וזה מתאים לתפקידים שנדרשים במינהל התכנון. הרי אנחנו כל החיים מנהלות תהליכים, בין המשפחה, ילדים, עוברים מפה לשם. בכלל היכולת לעבוד בצוות קלה יותר וזה א'-ב' בתכנון, להישאר באותו נושא הרבה זמן ולעסוק במשימות מורכבות".
פלד: "יש רגישות לזהות את הרעיון המרכזי שמעמידים בפנינו, בהצגת עמדות שונות או התנגדויות, ואני חושבת שלנשים גם יש יותר אמפטיה".
מזר: "בכלל, היכולת לראות לטווח ארוך מאפיינת נשים, גם יכולת הניתוח. ואלו דברים שמאוד חשובים בעולם התכנון".
- בעוד מינהל התכנון משופע בנשים, המציאות שונה לגמרי בוועדות המקומיות (הנשלטות על ידי השלטון המקומי) ובכלל בענף הנדל"ן והתשתיות.
אייזיק: "אני מסכימה בנוגע לוועדות המקומיות. למעט רשויות בודדות את רוב התפקידים מאיישים גברים, ויש מיעוט נשי".
בר: "האידיאל בעיני הוא לא 100% נשים, כי הרעיון של תכנון הוא להגיע ולהתייחס לכלל האוכלוסיה, אף אחד לא מתכנן רק לנשים, וכדי להגיע למסקנות הנכונות צריך מגוון. במינהל התכנון יש יחס גבוה של נשים וזה טוב, בטח בהשוואה לוועדות המקומיות. במסגרת התוכנית של צוערים לוועדות התכנון (הכשרה והשמה של כוח אדם מקצועי לוועדות התכנון המקומיות, במסגרת הרפורמה בתכנון ובנייה שמאצילה סמכויות לאותן ועדות), אנחנו מגייסים מתמודדים וחשבנו שלהגיע ל-50% נשים ו-50% גברים יהיה קל, אבל בפועל זה קשה מאוד".
מזר: "גם בתחומי התשתיות האנרגיה והתחבורה, רוב בעלי התפקידים הם גברים. רואים את זה טוב בוועדות".
לאחרונה אישרה הממשלה את התוכנית האסטרטגית לענף הנדל"ן. מדובר בפעם הראשונה שהממשלה מתייחסת לתכנון ארוך טווח בתחום, והיעדים שהוצבו בפני מינהל התכנון במסגרת התוכנית הם יעדים שאפתניים.
"יעד ריאלי"
את התשתית לתוכנית האסטרטגית גיבשה המועצה הלאומית לכלכלה יחד עם מינהל התכנון והיא מתייחסת לצורך של בניית 1.5 מיליון יחידות דיור חדשות עד שנת 2040 כדי לענות על צרכי הביקוש לדיור. במסגרת התוכנית הוחלט לייצר פער משמעותי בתכנון יחידות הדיור לשנים הבאות, כדי לא להגיע למצב בו ייקלע הענף למחסור תכנוני, ולכן התוכנית מציעה לקבוע יעד כמעט כפול של כ-2.6 מיליון יחידות דיור שיתוכננו עד שנת 2040, לצד מתן דגש על התחדשות עירונית והגדלת הציפוף יחד עם הגדלת ההשקעה במתחמי תעסוקה וגם בתשתיות ותחבורה ציבורית.
- כל בכירות מינהל התכנון מזדרזות לומר שמדובר בהחלט ביעד ריאלי. לא רק זאת, מדובר בתוכנית שהיא הכרח המציאות.
"חובתנו לעשות את זה", אומרת ברנד. "אנחנו צריכים להתאים עצמנו לנתונים, והמספרים בתוכנית הם ריאלים והיעדים הם אמיתיים. לא מדובר בספקולציות, אלא באנשים שיצטרכו דירות, וגם תשתיות, גם אנרגיה, גם בתי סוהר וגם בתי קברות. בגלל זה אנחנו גם מסתכלים קדימה במערכות מחשוב, ולא מיישמים בכלים של לפני עשור. חשוב מאוד להסתכל קדימה, יש היום תוכניות כבדות, יש היום את הוותמ"ל".
התוכנית האסטרטגית מתייחסת גם לנושא ההתחדשות העירונית, ומעמידה יעד תכנוני שאפתני מאוד להיקף של כ-35% יחידות דיור מאושרות במסגרת התחדשות עירונית בשכונות הוותיקות, מכלל יחידות הדיור המאושרות בשנים הבאות.
"ההתחדשות העירונית היא העתיד", ממשיכה ברנד, "אלו תוכניות שלוקחות הרבה יותר זמן ובגלל זה צריך להסתכל קדימה גם בתחום הזה. וזה לא פשוט כי צריך למצוא גם פתרונות כלכליים להתחדשות עירונית, ובגלל שאנחנו יושבים במשרד האוצר זה עכשיו יותר קל, ויש לנו גם אוזן קשבת. מינהל התכנון באופן מסורתי מתכנן לטווח הארוך אבל באמת השינויי עכשיו הוא יד מכוונת. היעד הוא לא רק שלנו אלא של כל משרדי הממשלה. כולם עכשיו רתומים לזה".
פלד מבקשת להדגיש שאומנם התוכנית האסטרטגית מסתכלת קדימה, אבל פעילות מוסדות התכנון צופה פני עתיד בכל עת: "אנחנו כבר עובדים על הדברים הרבה זמן. הבסיס של התוכנית האסטרטגית הוא תוכניות מתאר כוללניות, תוכניות שאנחנו מקדמים כבר הרבה זמן ונותנות מענה בדיוק לצרכים האלו, הצרכים העתידיים. האתגר עכשיו הוא לעשות תכנון רגיש ומתאים לאוכלוסיה. אבל היעדים ללא ספק ריאליים, וראיית העתיד היא משמעות התכנון".
אלינסקי: "אין כאן שאלה האם היעד ריאלי או לא, זה פשוט הכרחי. אין שום ברירה אחרת מלבד תכנון אסטרטגי קדימה. יש כאן מדיניות של התמודדות עם משברים בלי להיערך מראש, וכל פעם זה קורה שוב. לקבוע יעדים לשנת 2040 זה סממן של שפיות, לראות סוף סוף מספיק רחוק קדימה".
תוכנית מחייבת
אנג'ל: "חשוב לעשות תכנון ארוך טווח כדי לא להיות כל הזמן במתח של פתרון משבר. המספרים שהציגה המועצה הלאומית לכלכלה בתוכנית האסטרטגית הם המספרים שאנחנו הבאנו. הראנו שיחד עם תמ"א 38 ויחד עם כל תוספת הבנייה תהיה פריצה של הגבולות שנקבעו בעבר. במחוז תל-אביב הראינו שזה יכפיל עצמו, ובהמשך התברר שכל המדינה צפויה להכפיל עצמה. אבל החכמה הגדולה בתוכנית האסטרטגית היא לא רק לקבוע יעד, שהוא יעד תקף, אלא העובדה שזו תוכנית ממשלתית עם השלכה על כל משרדי הממשלה השונים וסיוע שנקבל מהם. זה לא רק מספרים, זה הרבה יותר מזה, זה גם תכנון בנושא תחבורה ציבורית, ושילובים בין מטרות שונות של כל מחוז. יש מקומות עם תיירות, וכפריות, ואזורים חקלאיים, וגם מגזר חרדי ומגזר ערבי".
תלמי: "יש באמת הבנה לגבי התחדשות עירונית, שהיא עומדת לקחת חלק נכבד בתכנון בהמשך. יש אצלנו בירושלים את התוכנית של רכס לבן, תוכנית גדולה שכבר מסמנים בה עכשיו מגרשים שיהיו קרקעות משלימות לפרויקטים של התחדשות עירונית. אין ספק שזה הכיוון".
אנג'ל: "רואים את זה גם בכל מה שקשור להסכמי גג. בהתחלה הכל סבב על הקמת שכונות חדשות, והיתה קצת התחדשות עירונית. עכשיו רואים שזה מתחיל להתהפך".
עוד צעד שמעיד על ההבנה שהתחדשות עירונית היא העתיד קשור להצעת חוק הוותמ"ל שמתעתדת להכניס גם תוכניות פינוי בינוי אל תוך הוועדה המיוחדת. על פניו, אמור להיות מתח בין הוועדות המחוזיות לבין הוותמ"ל שהופיעה פתאום מעליהן, אבל פרסיקו, מתכננת הוותמ"ל, מסבירה שהוועדה החדשה בסה"כ מייעלת וחוסכת זמן לוועדות המחוזיות: "כולנו יחידה אחת, חלק ממערך שלם שנותן פייט למשבר הדיור. אנחנו מתייעצים עם הוועדות האחרות, ויש עבודה משולבת. בשגרה לא צריך ועדה ארצית כזו, אבל בזמן משבר כמו היום זה דבר מחויב המציאות.
"פיתחנו מומחיות לטפל בתוכניות ולהבין מה מתאים יותר לוותמ"ל ומה יותר למחוזות. בקשר לתוכניות פינוי בינוי אני לא מודאגת. אם גם זה יגיע אלינו נסתדר. בהתחדשות עירונית צריך התחשבות במצב הקיים מסביב, וזה גם מה שנעשה היום כשאנחנו מתכננים שכונות חדשות. אין התעלמות מהסביבה, אנחנו לא לוקחים שכונה וגוזרים אותה ממקום למקום. ברגע שתוכניות התחדשות עירונית גם יגיעו אלינו נטפל בהן בפינצטה".
- התוכניות ארוכות הטווח אינן רק בתחום המגורים הבוער או במישור ההתחדשות העירונית אלא גם בנושאי חדשנות, וגם בסוגיות שנמצאות מעבר לקו החוף.
"אחד הדברים ששמנו על סדר היום של מינהל התכנון הוא חדשנות. לנסות ליצור ערך מוסף", כך בר. מזר מוסיפה כי גם המרחב הימי זוכה לתשומת לב מיוחדת: "יש עכשיו פעילות אינטנסיבית בשטח הזה. יחד עם האיחוד האירופי אנחנו מקדמים תוכנית ימית לישראל. אנחנו ממש לפני מכרז של בדיקת היתכנות להקמת שדה תעופה על אי מלאכותי. זה משהו שקורה, לא רק סיפורים. יש גם תוכנית לאומית לכלכלה כחולה, הרבה דברים שלא עשו עד עכשיו, חקלאות ימית, פיתוח אתרי צלילה וגם קרוזים. זה גם קשור הכל לחדשנות".
"צריך היטלי השבחה בתמ"א 38"
שני נושאים חשובים שעלו לאחרונה לסדר היום התכנוני-נדל"ני נוגעים ליכולת לתת כתבי שיפוי והיטלי השבחה, שני כלים משמעותיים שעומדים לרשות ועדות מקומיות ומחוזיות המעיינות לקדם תכנון מחד, אבל גם למצוא מקורות תקציביים לרשות המקומית מאידך.
בכל הנוגע לכתבי השיפוי, ביהמ"ש העליון החליט שדרישה של ועדות לקבלת כתב שיפוי מיזמים ומקבלנים - כתב שיפוי שאמור להגן עליהן מפני תביעות של ירידת ערך בעקבות אישור תוכנית חדשה - איננה חוקית.
בכל הנוגע להיטלי השבחה (היטל שגובה רשות מקומית בשיעור של 50% מההשבחה שהניבה תוכנית חדשה), נאבקות הרשויות המקומיות על זכותן לגבות היטלי השבחה גם בפרויקטים של תמ"א 38 (חיזוק מבנים ישנים מפני רעידות אדמה בתמורה לזכויות בנייה), למרות הפגיעה בהיתכנות הכלכלית של הפרויקטים, בטענה כי ללא אותם היטלים אי אפשר יהיה לממן תשתיות חדשות שנדרשות בשל עיבוי וציפוף הבנייה.
שתי הסוגיות הטעונות הללו מובילות לאותה תוצאה: הרשויות המקומיות אינן מאשרות תוכניות.
במינהל התכנון העמדה בנושאים הללו ברורה - צריך לאפשר הטלת כתבי שיפוי על יזמים וצריך לחייב אותם בהיטלי השבחה.
ברנד: "אנחנו מסכימים עם הצורך של הרשויות בהיטלי השבחה. אני חושבת שצריך לשקול חקיקה בנושא. זה תחום רחב מאוד שלא נוגע רק למינהל התכנון, והוא קשור בעקיפין גם לנושאים כמו חלוקת הכנסות בין רשויות.
"גם נושא כתבי השיפוי ברור מבחינתי, זה דבר חשוב לרשויות ולוועדות. אני מקווה שחקיקה מהירה בנושא תפתור את הבעיה. במקביל, תקודם גם חקיקה נרחבת יותר כחלק מהפרקים הכלכליים של הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, ושינוי בנושא תביעות ירידת ערך מכח סעיף 197".
אנג'ל: "היטלי השבחה בתמ"א 38 דרושים כדי לפתח תשתיות. יש עכשיו מלחמה על זה גם בהסכמי הגג. כשמדברים על תוכנית אסטרטגית צריך לחשוב גם על התשתיות והתקציבים לנושאים של התחדשות עירונית. בלי לטפל בנושא הכספי, לא תהיה התחדשות עירונית".
"חשוב לראות את התמונה המלאה"
חלק מהיכולת לקדם תוכנית אסטרטגית בהיקף נרחב קשור גם למסד נתונים אמין ומקיף, כמו גם לקשר עם הוועדות המקומיות ביישובים השונים. גם בנושאים הללו נראה שהמינהל מנסה להתקדם ולשפר את הקיים.
"בשלוש השנים האחרונות הוקמו אגפים שכל התכלית שלהם היא הקשר עם הוועדות המקומיות", מציינת אייזיק, "זה קשור לתיקון 101 (הרפורמה בתכנון) וגם לרישום הזמין. אנחנו הרי מסתמכים על נתונים, והתכנון הוא על הנייר, אבל תמיד חשוב לדעת גם מה המצב בפועל. כמה דירות נמצאות בבנייה למשל. אנחנו עכשיו מכוונים למצב שהנתונים שיושבים היום בוועדה המקומית ישבו גם אצלנו. ברגע שזה יקרה נוכל לשפר את הראייה הכוללת בצורה מהותית, להתייחס למשל לדברים כמו כושר נשיאה של העיר בכל הנוגע ליחידות דיור חדשות ותשתיות".
זיו, האחראית על מערכת המחשוב, מציינת כי כרגע "אנחנו עובדים על מהלך מקיף שכל הנתונים ישבו במקום אחד. גם נתונים מהוועדות המקומיות וגם ממקורות אחרים כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למשל וגם רשות מקרקעי ישראל. זה יאפשר לנו לראות גם את המגמות, הנתונים המלאים. חשוב לראות את התמונה המלאה".
במקביל, ברנד מוסיפה שלצד המערכות הממוחשבות והרישוי המקוון, יש גם חשיבות נוספת לתהליכים מלבד מידע: "זה משנה מצב שהיה קיים הרבה זמן - הנוהל שאיפשר לשים תיק כזה או אחר בראש הערימה. זה יצמצם את כל השימוש במאכרים".
- בינתיים יש בעיקר ביקורת על תהליך ההגשה המקוון, שמעכב את כל הליכי התכנון.
ברנד: "קשה אמנם להרבה גורמים להיכנס לתהליך המקוון, אבל זה משהו חדש וזו תקופה חדשה. גם לפני שנים היו שינויים אחרים שלקח זמן עד שכל הגורמים הפנימו אותם, והיום אף אחד כבר לא מבין איך עשו אותם לפני כן. בשורה התחתונה, הציבור הוא זה שירוויח מכל זה" .
אנג'ל: "זה באמת לא פשוט. אני באה ממקום שבו פועלים כל המשרדים הגדולים וגם שם יש קושי. זו תקופת מעבר והיא תמיד קשה. אבל היא תעבור".
לאחרונה חתם שר האוצר על צו שיאפשר לגופים השונים להמשיך ולהגיש תוכניות בצורה הישנה, כלומר לא בצורה המקוונת, במקרים שבהם יש תקלה או מקרים חריגים. למרות הקושי כאמור של השוק להפנים את השיטה החדשה, אייזיק מציינת כי בוועדות המקומיות מתחילים להתרגל: "אני בקשר עם מהנדסי הערים. כאשר פורסם שאפשר יהיה להמשיך להגיש בצורה הישנה, כולם פנו אליי וקיבלנו מהם הרבה פידבק שצריך להמשיך להתעקש על ההגשה המקוונת. שזה מספיק חשוב".
