פגיעה ביצוא הישראלי
באחד המפגשים שלי עם תיכוניסטים בנושא כלכלת ישראל והשתלבותה בסחר העולמי, ציינתי שהם אזרחים צעירים של מדינה עם כלכלה חזקה. אמנם לא גדולה, אבל יציבה ומשמעותית, עם מטבע ישראלי מהחזקים בעולם מול הדולר והאירו, לדאבון היצואנים ולשמחת הטסים לחו"ל.
כדי להסביר מה המשמעות של כלכלה חזקה, חזרתי לעבר, לשנת 1985, לימים שהאינפלציה דהרה ל-400% בשנה; ואיך נאלצנו לבצע פיחותים דרסטיים בערך השקל, כדי שהיצוא לא יצנח לשפל עמוק.
"התוכנית הכלכלית" של 1985, שהעלתה את כלכלת ישראל לפסי ההבראה, כללה כמה רכיבים חשובים. התמקדתי ברכיבים שנראו לי מהחשובים ביותר: חשיפת המשק כולו, להוציא גידולים חקלאיים, לתחרות עולמית, על בסיס שיפור כושר התחרות, וביטול שיטת הפיחותים של השקל.
עקרון חשיפת המשק לתחרות גלובלית, התבסס גם בעולם כולו. ארגון הסחר העולמי, ה-WTO, קבע מספר עקרונות בסיסיים להבטחת תחרות שווה בין המדינות. העולם החל לבסס את הסחר העולמי על בסיס עקרונות של ביטול ההגנות המיוחדות לתעשייה המקומית. כי תחרות שווה יכולה להתקיים רק אם היצרנים ונותני השירותים, העוסקים ביצוא, זוכים לתנאים דומים בכל המדינות שפועלות בסחר העולמי היום.
אחדים מהחסמים המרכזיים הם מכסי-המגן וההגנות הלא-מכסיות, כמו דרישות מופרזות המותאמות למדינה ספציפית על-ידי מכוני התקנים. יצוא השירותים, שהוא כיום מרכיב כבד-משקל בסחר העולמי, אינו נחשב לסקטור שיש לעודדו על-ידי הענקת תמריצים. ארגון הסחר העולמי הרחיק לכת, ואף קבע שלא יינתנו תמריצים, מיוחדים, לא בהקלות במיסוי ולא בדרך אחרת, למדינה שהיא מקור היצוא.
עקרונית, העולם צעד בקצב מדורג אך עקבי בכיוון של סחר גלובלי חופשי. נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, חתם על הסכם הסחר העולמי הגדול ביותר, TPP, בין ארה"ב למדינות הפסיפיות, שמהווה כ-40% מהסחר העולמי.
אלא שהיום מגמות הסחר הפתוח מאוימות. מדיניות נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ היא לעבור להגנה על כלכלת ארה"ב בדרך של הטלת מיסי יבוא מחדש והענקת תמריצים ליצואנים, מהלך שיגרום לתגובות-נגד שיזעזעו את הסחר הגלובלי.
ואכן, הסחר הגלובלי החופשי מעורר בעיות ברמה הלאומית, בשני מישורים עיקריים:
ראשית, לא כל המדינות הן בעלות כושר תחרות שווה ברמת הייצור והשירותים הנבנים בהן. למדינות רבות כושר נחות לעומת המדינות המפותחות, והן מתקשות למצוא נישות ותחומים שבהם יש להן יתרון יחסי, היכול לפצות על נחיתות זו.
שנית, עלויות הייצור שונות מאוד ממדינה למדינה. כך שתעשיות ענק מעבירות את מפעלי הייצור למדינות שבהן שכר העבודה ועלויות הייצור נמוכים יותר. תנועות אלה יוצרות מעין איזון עולמי. המדינות הנחותות מקבלות פיצוי בדמות המפעלים המועברים אליהן שיוצרים מקומות עבודה; ובראייה עולמית, מושגת המטרה של הורדת המחירים. אבל מה שקורה בפועל לא תמיד משרת את המטרה הלאומית. בארה"ב נוצר מצב שהסכמי הסחר החופשי ונדידת מפעלים החוצה, גורמים לאובדן-מחסור במקומות עבודה ולאבטלה, הפוגעים קשות באיכות החיים במספר רב של ערים, ששגשגו בעבר.
כתוצאה מהנ"ל העולם גולש למסלול התנגשות מחודש באשר לסוגיה אם להמשיך בסחר חופשי גלובלי ונדידת מפעלים החוצה, או לחזור לשיטת ההגנות על התעשייה המקומית ולהגבלת היבוא. נראה, שהמגמה העולמית של אזור סחר חופשי עולמי, תעבור טלטלה חזקה. מדיניות של כלכלה פרוטקציוניסטית מוגנת בארה"ב, תחייב תגובות-נגד חריפות משאר העולם.
זירת המאבק תהיה ברובה במסגרת ארגון הסחר העולמי. על-פי הפרסומים, האיחוד-האירופי כבר מתארגן לבלימת המגמה האמריקאית שתחת מנהיגות טראמפ.
התנגשות ערכים קוטבית זו צפויה לפגוע בעתידו של הסחר הגלובלי. אמנם ישראל לא תיפגע בקרוב, בשל הסכמי סחר חופשי ספציפיים עם אירופה, ארה"ב, ו-42 מדינות נוספות, אולם אם מגמת ההגנה על הייצור המקומי תתפשט אף להעלאת מכסים על המוצרים, הדבר יפגע גם ביצוא הישראלי.
