זכויות הגבר בגרושין / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
ח"כ יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת, הצהיר כי עד שהצעת החוק שלו לביטול חזקת הגיל הרך, אליה הצטרפו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', יפעת שאשא-ביטון, יוליה מלינובסקי, טלי פלוסקוב ויואב בן-צור, לא תאושר בקריאה טרומית - גם הצעות חוק של מפלגת הבית היהודי ומפלגת כולנו אשר יגיעו לועדת הכנסת לא יקודמו, עקב אי-תמיכתן בהצעת החוק בניגוד להסכמות אשר גובשו בקואליציה.
את הצהרתו זו נוכל לבחון בימים הקרובים, אך כיצד הפך נושא חזקת הגיל הרך לוויכוח כה אמוציונלי בקואליציה?
ביום רביעי תציין כנסת ישראל את יום האישה הבינלאומי. באותו יום אמורה לעלות במליאת הכנסת, בקריאה טרומית, הצעת החוק של ח"כ קיש. אין ספק כי יהיה זה ראוי לציון אם ההצעה תאושר דווקא ביום זה, לאור זאת שמלבד קידום טובת הילד ההצעה מקדמת גם את מעמד האישה.
הוויכוח העקרוני והממושך בכנסת הוא בין ח"כ קיש והשרה גילה גמליאל, אשר מבקשים, בצדק רב, את ביטולה המוחלט של חזקת הגיל הרך, בהתאם להמלצות ועדת שניט, האמנה הבינלאומית לזכויות הילד האומרת שלכל ילד זכות מוקנית שטובתו תיבחן כשיקול ראשון במעלה, ולא לפי חזקה כללית וגורפת, בהתאם למתרחש בכל מדינות המערב שמזמן ביטלו חזקות מגדריות מיושנות שכאלה, לצד המצב השיפוטי בבתי המשפט למשפחה, בו כבר היום מרבית השופטים בוחנים בכל מקרה את טובתו של הילד הספציפי, ללא קשר לגילו או לחזקה המשפטית המיושנת.
מנגד, חברות הכנסת מועלם, עזריה ובן-ארי אינן מוכנות לביטול החזקה אלא להורדתה לגיל שנתיים. ההתנגדויות מקורן באג'נדות ועניינים פוליטיים הזרים לטובת הילד.
חזקת הגיל הרך חוקקה בשנת 1962 וקובעת כי ילד שהוריו התגרשו יהיה עד גיל 6 בחזקת אמו, על רקע מגדרי בלבד וללא כל בחינה של טובת הילד. הדיון הנוכחי בכנסת הוא דיון שחסרה בו הבנת המשמעות האמיתית של השארת החזקה.
אחד המאבקים הקשים והמיותרים בבית המשפט הוא על השליטה בילד. החוק כיום בעצם מחייב את ההורים לצאת חוצץ זה כנגד זו וזו כנגד זה, כשהצד האחר אינו טומן את ידו בצלחת ומחזיר מלחמה שערה, כל זאת כדי "לזכות" או למנוע הגדרת משמורן מאחד ההורים.
בעוד שהורדת החזקה לגיל שנתיים תשאיר מצב עגום זה, הרי ביטול החזקה יביא למציאות חדשה בה לא יתאפשרו יותר מאבקים בין ההורים על ההגדרה ההורית, שכן בתי המשפט לא ידונו כלל בהגדרת ההורים, שתמיד תהיה שווה - אלא רק באופן מימוש האחריות ההורית על-ידי כל אחד מההורים, כשחלק מאחריות זו הם זמני השהות של הילד עם כל הורה.
כיום מרבית השופטים ערים לעובדה שהענקת סטטוס זהה לשני ההורים, הן תפיסתית והן מעשית, ומתוך כך מתן אפשרות לשני ההורים לשמור על קשר הדוק עם ילדיהם אף לאחר הגירושים, היא הדרך הנכונה.
קביעת החזקה לגיל שנתיים בשנת 2017, בניגוד לכל המתרחש בכל מדינות המערב, היא אמירה חברתית חזקה לגבי תפקידי ההורים אשר תעכב את השינוי החברתי אותו אנו רואים מזה שנים, אך היא גם אמירה לשופטים המחייבת אותם לשפוט לפי חזקה שהם מצהירים פעם אחר פעם שאינה תואמת את טובת הילד.
העובדה שחזקת הגיל הרך מתייחסת לילדים עד גיל 6 היא חסרת משמעות. בפועל, חזקת הגיל הרך תקפה לכלל הילדים (ללא קשר לגילם) ונמשכת עד גיל 18. אחים בוגרים יהיו אוטומטית בחזקת האם כאשר אחד הילדים נמצא מתחת לגיל 6, ומעשית, החזקה לא משתנה גם בהגיע צעיר הילדים לגיל 6. אותו עיקרון כמובן יהיה אם גיל החזקה ירד לגיל שנתיים.
נכון הוא שהסיכוי של אבות שילדיהם בגיל 2-6 יקבלו הגדרה הורית שווה גדל, אך כבר היום, בעקבות המלצות ועדת שניט ובראייה של טובת הילד, אבות רבים זוכים בהגדרה הורית שווה גם כאשר גיל הילדים קטן מגיל שנתיים. האם עכשיו נצעד אחורה ונפגע באותם אבות וילדיהם?
קיים חשש גדול שצמצום החזקה ישפיע ויצמצם את זמני השהות, אשר נקבעים כיום על-ידי העובדות הסוציאליות לסדרי דין והשופטים, למרות שהנושאים לא קשורים זה לזה. הגדרה הורית שווה היא מחויבת המציאות - בעוד את חלוקת זמני השהות צריך להתאים לכל תא משפחתי בהתאם למאפיין אותו.
הורדת גיל החזקה היא גם פתח לאבות לדחיית מועד הגירושים, מתוך מטרה להביא לכך שההליך המשפטי יהיה רק לאחר שהילד עבר את גיל שנתיים, שכן רק אז יוכל אב גרוש לקבל את המגיע לו בזכות, מעצם היותו הורה, את הגדרתו ההורית השווה.
ברוב המקרים חלוקת התפקידים בין ההורים היא עדיין החלוקה המסורתית, לפיה עיקר תפקידה של האם הוא לטפל בילדים, ועיקר תפקידו של האב לדאוג לפרנסה. השארת החזקה מונעת קידום של נשים מתוך כך שהיא קושרת אמהות, במיוחד לתינוקות, לבית ומונעת מהן כל אפשרות קידום והתפתחות. יתרה מזאת, חוק שכזה אינו מתחשב בדעתה, בצרכיה או ברצונה של אותה אם.
החלופה היחידה לחזקת הגיל הרך אשר נותנת מענה לטובת הילד היא אחריות הורית משותפת של שני ההורים, ללא הזדקקות לכל חזקה או להגדרה הורית שונה מההגדרה המקורית של "אמא" ו"אבא". המדינה משנה בכך את הגישה להורות ולילדים, ומביעה בקול רם וצלול את חשיבותם של שני ההורים לילד גם לאחר פרידה וגירושים, כמו גם את חובתה של המדינה לשים בראש מעייניה את הדאגה לילדים ואת זכותו של כל ילד ששני הוריו ימשיכו לגדלו.
לא נותר לנו אלא לחזק את ח"כ קיש ואת השרה גמליאל בפועלם, גם אם הוא כה מורכב, והרי אין חשוב מקידום טובת ילדינו.
ומדוע שרת המשפטים, איילת שקד, אשר משרדה אמון על קידום הצעת חוק ממשלתית שתביא לשינוי המיוחל, אינה משמיעה את קולה ואינה פועלת ליישום המלצות ועדת שניט בהתאם לטובת ילדינו? שאלה שעד היום אין לה מענה, מלבד החברות של השרה עם ח"כ מועלם.
אסור שוויכוח פוליטי שאינו קשור לטובת הילד יבטל בהינף יד את המלצות ועדת שניט כאילו לא היו, ואת הזכות והחובה הכל-כך ראשונית ובסיסית של כל הורה ואת זכותו של כל ילד להורות.
■ הכותב הוא יו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד" הפועלת לקידום טובתם של ילדי ההורים הגרושים.