"דרך פעילותם של אורי עצמון ודנה תדמור מלמדת על ניסיונות להתחמק, באמצעות רשת מסועפת של חברות ושל בעלויות עקיפות בשרשור על חברות שונות, וזאת כדי שיקשה לעקוב אחרי הבעלים. אמנם דרך פעולה זו הוסברה על-ידי עצמון כמונעת מצורכי מס, אולם בנסיבות העניין ניתן ללמוד מדרך פעולה זו על רצון להתחמק מהמשקיעים ומהנושים" - כך קבע לאחרונה שופט בית משפט השלום, עזריה אלקלעי, שחייב את חברת ההשקעות בנדל"ן פאונדרס אינווסטמנטס ואת אחד מבעלי השליטה בה, איש העסקים אורי עצמון, לשלם למעלה מחצי מיליון שקל (576,913 שקל) לבני זוג מחיפה, בגין הלוואה שנתנו לחברה קנדית - הלוואה שלא נפרעה ושחברת פאונדרס הייתה ערבה לה.
דנה תדמור, בעלת השליטה הנוספת בפאונדרס ומי שנתבעה יחד עם עצמון, לא חויבה אישית בהחזר ההלוואה, אך בית המשפט מתח בפסק הדין ביקורת על התנהלותם של עצמון ותדמור גם יחד במסגרת עץ החברות שהקימו.
תדמור ועצמון (יחד עם טניה אמיד) היו שותפים בחברת פאונדרס, שעסקה באיתור ובהשקעות בנכסי נדל"ן בחו"ל, באמצעות כספים של משקיעים פרטיים, ופעלה בין היתר בקנדה, בווייטנאם ובארה"ב. אולם, ב-2010 נסגרה החברה בפתאומיות, ותדמור ועצמון הקימו חברת השקעות חדשה בנדל"ן חדשה בשם "אקסיום".
בראשית 2016 פרסם "גלובס" סדרת תחקירים על קריסתה של חברת ההשקעות בנדל"ן אקסיום, המצויה בהליכי פירוק, ועל טענות משקיעים כלפי בעלי החברה, תדמור ועצמון, בהם טענות לתרמית משקיעים.
הלוואה בתנאים מפתים
התביעה שהתקבלה החודש מגוללת סיפור על "מוכרי חלומות"- עצמון ותדמור - שפיתו בני זוג להלוות כספים לחברה קנדית בריבית מדהימה, אך בהמשך התחמקו מהחזר ההלוואה.
בתביעה - שהוגשה באמצעות עו"ד ארנון גרפי - טענו בני הזוג כי אנשי העסקים אורי עצמון ודנה תדמור פנו אליהם בבקשה למתן הלוואה נושאת ריבית פנטסטית של 40% בתקופה של 18 חודשים בלבד. לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים, הלוו בני הזוג 100 אלף דולר קנדי לחברת קנדית בשם "אלברטה", שנועדה לצורך רכישת זכויות בנכס בעיר אדמונטון שבמחוז אלברטה בקנדה.
ההסכם קבע כי אם חברת אלברטה לא תוכל לשלם את חובה בתום תקופת ההלוואה, תיפרע הלוואה זו על-ידי חברת פאונדרס שבבעלות ובניהול עצמון ותדמור, שלמעשה שימשה כערבה להסכם.
נוסף על סכום ההלוואה, שילמו התובעים סך של כ-1,700 דולר קנדיים כ"דמי טיפול", ובסך-הכול הועבר לחברת הקנדית, באמצעות נאמן, סכום של 356,625 שקל.
סכום ההלוואה נועד לאפשר לחברת אלברטה לרכוש נכס נדל"ני בסכום של כ-1.1 מיליון דולר קנדים, לשנות את ייעודו, לשפצו ולמכור אותו ברווח נאה. אלא שבמהרה, כך על-פי התביעה, הסתבר לבני הזוג כי עצמון ותדמור מכרו להם חלומות בלבד. משהתקרב מועד התשלום, הסתבר לתובעים כי עצמון ותדמור אינם יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם, וחברת פאונדרס החלה להתחמק מקיום חובתה לשלם את סכום ההלוואה כערבה.
באוקטובר 2010, קרוב לשנה לאחר המועד בו היו פאונדרס ואלברטה צריכות להשיב לתובעים את סכום ההלוואה, קיבלו התובעים, לטענתם, מכתב מתדמור, הנושא את שמה של חברת אקסיום, ובמסגתו הודיעה תדמור לבני הזוג כי החל מאוקטובר 2010 תפעל פאונדרס תחת השם "אקסיום".
הרמת מסך
לטענת בני הזוג, החל משנת 2010 ועד תחילת 2012 הם עשו ניסיונות להציל את השקעתם, ובין היתר נעזרו בעורך דין בן משפחתם, שפנה מספר פעמים לחברת אקסיום ולבעליה, עצמון ותדמור, במטרה שיעמדו בהתחייבות להחזיר את החוב - אך לשווא. לבסוף, ובתום הליך ארוך שכלל התכתבויות ופגישות סרק ונמשך עד סוף שנת 2014, החליטו בני הזוג לנקוט הליך משפטי.
התובעים טענו כי יש להטיל חובה אישית על עצמון ותדמור לפירעון ההלוואה, כיוון שעצמון הוא זה שנפגש איתם אישית, תוך שהוא מפציר בהם לחתום על העסקה, המפתה כביכול, ולאחר שהבטיח להם כי הוא "ערב אישית לביצועה".
לטענת התובעים, עצמון ותדמור היוו את הרוח החיה מאחורי חברת פאונדרס ומאחורי ההסכם לכל אורך הדרך, הם פיתו את הנתבעים במצגי-שווא מרשימים וטמנו להם מלכודת דבש בדמות 40% ריבית לאחר שנה וחצי. בתוך כך הם הוסיפו וטענו כי השניים הסתירו מהם את מצבה הכלכלי הקשה של חברת אלברטה שהביא לסגירתה.
בית המשפט קיבל את תביעת בני הזוג במלואה ופסק כי פאונדרס ועצמון באופן אישי יחזירו את החוב של פאונדרס, העומד על למעלה מחצי מיליון שקל, בצירוף אגרת בית משפט ושכר-טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל - וזאת תוך שהשופט קובע ממצאים חריפים על מהימנותם של עצמון ותדמור.
"במקרה שלפניי נעשה שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של אקסיום בחוסר תום-לב, כאשר עצמון ותדמור, המשמשים כדירקטורים ובעלי מניות בשתי החברות, הציגו בפני התובעים, בשם אקסיום, מצג לפיו אקסיום נכנסה בנעליה של פאונדרס, מצג אשר התובעים הסתמכו עליו ופעלו לפיו, תוך שינוי מצבם לרעה, ואשר עתה מתכחשים לו עצמון ותדמור כלא היה, בחוסר תום-לב", פסק השופט אלקלעי. "על כן יש לבצע הרמת מסך בין אקסיום לבין פאונדרס ולקבוע כי אקסיום אחראית לחובותיה של פאונדרס".
הקביעה באשר לאחריותה של אקסיום, שהינה חברה בפירוק, לחוב של פאונדרס נעשתה אך ורק לצורך הדיון באחריותם של עצמון ותדמור להתחייבויות של אקסיום. בהמשך קבע השופט כי יש "להרים מסך" גם בין עצמון לאקסיום ולפאונדרס ולחייבו אישית בהתחייבויותיהן.
עדות מתחמקת ומתפתלת
השופט ציין כי הוא מעדיף את גרסתם של בני הזוג, לפיה עצמון הציג בפניהם לאורך כל הדרך מצג, לפיו הוא מתחייב אישית להחזיר להם את ההלוואה, וכי הוא ערב אישית להחזרתה; וזאת בניגוד לגרסתו של עצמון, שהכחיש מכל וכל כי נתן התחייבות להיות ערב אישית לחובות החברות.
בית המשפט הטיל ספק במהימנותו של עצמון. "עדותו של ד' (התובע, א' ל"ו) הייתה עקבית, קוהרנטית... מתיישבת עם ההיגיון ועם השכל הישר, שכן אין זה סביר כי התובעים היו ממתינים זמן כה ממושך להחזר הכספים, מבלי לנקוט כל פעולה, מבלי שתינתן להם התחייבות חלופית של עצמון, עליו סמך ד' כדבריו, לאחר שעצמון רכש את אמונו", כתב השופט. "מנגד, עדותו של עצמון הייתה מתחמקת, מתפתלת, מלאת סתירות - ועל כן בלתי אמינה".
השופט ציין כי כבר בראשיתה של עדותו במסגרת החקירה הנגדית סתר עצמון את עצמו, בכך שתחילה הכחיש כי קיים קשר כלשהו בין טניה אמיד (בעלת המניות הנוספת בפאונדרס - א' ל"ו) לבינו או לבין תדמור. לאחר מכן, כשנשאל שוב, אישר אורי כי אמיד היא אחותה של תדמור.
בית המשפט קבע גם כי עצמון סתר את עצמו גם ביחס לשאלה המהותית בדבר עצם ערבותה של חברת פאונדרס לחיוביה של חברת אלברטה. תחילה טען עצמון בתצהירו כי לפי ההסכם פאונדרס הייתה ערבה לקיום חיובה של חברת אלברטה כלפי התובעים, ובחקירתו הנגדית אישר לשאלת בית המשפט כי הייתה התחייבות של פאונדרס; אולם, בהמשך עדותו שינה את גירסתו והכחיש מפורשות כי פאונדרס הייתה ערבה להתחייבויותיה של אלברטה.
"טענתו זו של עצמון, כי פאונדרס כלל לא הייתה ערבה להחזר ההלוואה, היא טענה המנוגדת לקבוע בהסכם, והיא מעידה על חוסר תום-לבו של עצמון", קבע השופט.
בהמשך עדותו טען עצמון כי אקסיום לא באה בנעליה של פאונדרס ולא קיבלה את התחייבויותיה, כך שלהבנתו אקסיום לא הייתה ערבה מעולם כלפי התובעים להחזרת ההלוואה. אולם, השופט קבע כי "טענה זו מנוגדת לחלוטין לאמור במכתבה של תדמור אל התובעים מאוקטובר 2010, מכתב אשר נכתב על נייר הנושא את שמה של אקסיום, בו הודיעה תדמור כי החל מחודש אוקטובר 2010 תפעל פאונדרס תחת השם 'אקסיום'".
השופט מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של עצמון ותיאר אותה כ"נעדרת שקיפות באשר לנעשה בכספי התובעים, המעלה חשש כבד כי נעשו פעולות לא תקינות בכספי המשקיעים". השופט ציין כי "אמנם ייתכן שהכספים שניתנו כהלוואה לחברת אלברטה אכן הושקעו ברכישת נכס שערכו ירד עקב המשבר הכלכלי בקנדה בתחום הנדל"ן, אולם מצפה הייתי מהנתבעים כי לא יעלו טענה זו בדבר אובדן ההשקעה בעלמא, אלא כי יראו אחד לאחד את אופן ביצוע ההשקעה בנכס; הייתי מצפה כי יוגשו מסמכים המעידים על העברת הכספים לאלברטה; הייתי מצפה כי יוגשו תיעוד וראיות בדבר רכישת הנכס על-ידי אלברטה ובאיזה מחיר נרכש; הייתי מצפה כי יוגשו מסמכים על אודות מכירת הנכס ובאיזה מחיר נמכר ומה נעשה בכספי המכירה. באופן תמוה, דבר מכל אלה לא נעשה על-ידי הנתבעים".
באשר לתדמור, השופט קבע כי אמנם היא הייתה דירקטורית ובעלת מניות בחברות פאונדרס ואקסיום, אולם במקרה הנדון היא עמדה ברקע הדברים, ולא הוכח כי היא הייתה מעורבת במגעים עם התובעים.
עם זאת, למרות שדחה את התביעה נגדה, החליט השופט שלא לחייב את התובעים בהוצאות המשפט של תדמור, וזאת "עקב אופן פעילותה של תדמור בחברות, אשר כפסע היה בין התנהלותה לבין חיובה בחובות החברה".
קריסתה של אקסיום
מחול השדים סביב חברת ההשקעות בנדל"ן אקסיום, שבבעלות אורי עצמון ודנה תדמור, ומה שהוביל לנפילתה - כנטען בבקשת הפירוק שהגישה החברה לבית המשפט בפברואר אשתקד - נפתח בתביעתם של שני אחים נגד תדמור באופן אישי, בטענה כי היא הונתה מאות ישראלים להשקיע כ-16 מיליון שקל במרכז מסחרי בקנדה, כשבהמשך התברר כי המרכז מצוי בהליכי כינוס עם חובות-עתק. הפרויקט המדובר הוא פרויקט "זלרס" באונטריו, שלפי בקשת הפירוק שהגישה החברה, נפילתו הובילה לקריסתה של אקסיום.
בבקשה הדחופה לצווי עיקול זמניים שהוגשה נגד תדמור ושתי החברות שבבעלותה - אקסיום גלוב אינווסטמנטס הישראלית ו-DA ONTARIO הקנדית - נטען כי תדמור ונציגי החברות שבבעלותה מיאנו, חרף הבטחותיהם, להחזיר למשקיעים את כספי השקעתם. חרף קריסת המיזם בקנדה, נטען בבקשה, פעלו תדמור ואנשיה כדי להסתיר את המידע ממאות המשקיעים הישראלים שהשקיעו בו, והעבירו להם מצגי-שווא, כאילו יש למרכז המסחרי אופק כלכלי יציב ומשגשג.
במקביל, ברקע ההליך המשפטי הראשון, וברקע בקשת הפירוק שהגישה החברה לבית המשפט, הגיעו ל"גלובס" טענות של משקיעים נגד שני הבעלים, תדמור ועצמון, על הבטחות שלטענתם לא קוימו ועל הסכמי הלוואה בעייתיים.
בהמשך הגיש אחד המשקיעים בחברה של עצמון ותדמור, פנסיונר של אחת מהחברות הביטחוניות המובילות בישראל, תלונה למשטרה נגד השניים בטענה להונאה.
"סיכון ידוע שהתממש"
בתגובתם הבהירו תדמור ועצמון כי הטענות על כספים שירדו לטמיון בגין תרמית או הונאה אינן נכונות והן חסרות בסיס, וכן כי מתוך אחריות למשקיעים בפרויקטים האחרים - אשר לא נפגעו לטענתם - החברה יזמה הליך של פירוק. זאת, כדי שניתן יהיה לשמר את הנכסים הקיימים, לרבות נכסים מצוינים שנרכשו עבור משקיעי החברות, כגון הקניון בעכו וקניון הראל.
כפי שעולה מכתבי הטענות השונים שהוגשו לבית המשפט מטעם תדמור ועצמון, כשנה לאחר תחילת פרויקט "זלרס", אחד השוכרים הגדולים במרכז המסחרי - רשת קמעונאות גדולה ומוכרת בקנדה - הודיעה על עזיבת המרכז, הגם שהחוזה עמה נחתם ל-80 שנה.
עוד טענו תדמור ועצמון כי המשקיעים היו מודעים לסיכונים הקיימים בהשקעות בנדל"ן בחו"ל, כמו בכל עסקה או השקעה אחרת, אלה שהפעם הסיכון התממש. לדבריהם, לאחר עזיבת השוכר את הנכס בקנדה, וזאת על רקע המשבר בענף הריטייל בצפון אמריקה, הוחלט להשביח את ההשקעה באמצעות שיפוץ, והמשקיעים עודכנו באופן מלא בדבר ההתרחשויות.
בהמשך, לטענתם, סירב הבנק המממן להאריך את תקופת ההלוואה, ועלו קשיים בהשגת מימון חלופי - והנכס נכנס להליכי כינוס. "לכל אורך הדרך אקסיום עשתה ועדיין עושה כל אשר לאל ידה כדי למזער את הפסדי המשקיעים, תוך שהיא מוציאה מכיסה משאבים וכספים רבים, הגם שהיא איננה מחויבת לכך מכוח הדין", טענו תדמור ועצמון.