קצא"א / צילום: שלומי יוסף
לכבוד: חסן רוחאני. נשיא. איראן
מאת: משה כחלון, אבי ליכט. שר אוצר, משנה ליועץ המשפטי לממשלה. ישראל.
נכבדי,
הרינו להודיעך בזאת כי קיבלנו החלטות ביחס לחברה המשותפת שלנו, קצא"א, קו צינור הנפט שבנו שתי מדינותינו בכספי הציבור של שתי המדינות. להזכירך: זו החברה, השותפות החשאית, בבעלות חצי-חצי שהקמנו ב-1969, אנחנו עם השאח שלכם לשעבר, בימים הטובים ההם.
זו שבעניינה, בעניין המיליארדים וערימת חברות המסתורין בעלות שמות אקזוטיים שפרוסות ורשומות בחופים האלה ובאיים ההם, מתקיימת בוררות כבר הרבה מאוד שנים, שמדינותינו ממשיכות לממן את בורריה המכובדים והחסויים בעשרות רבות של מיליוני דולרים.
זו החברה, אני מזכיר לך אדוני הנשיא, שמספקת אצלנו עבודה חשאית בעלת שכר גבוה במיוחד לכל מיני ביטחוניסטים בדימוס שהשלטון (פעם זה ופעם זה) רוצה ביקרם, לצד די הרבה מנהלים מאנשי שלומנו שצריך לסדר להם סידור נאה, נוח ורחוק מהעין.
אז ככה, מר רוחאני, החלטנו שהחברה הזו משנה את שמה ואת ניירות המכתבים שלה. לא עוד קצא"א א', מהיום אמור רק קצא"א ב'. ובדרך אתם גם עפים החוצה. קצא"א ב', תהיה חברה ממשלתית ישראלית באחזקה מלאה. חוץ מזה, אל תדאג - המנהלים אותם מנהלים, האלופים אותם אלופים, והאינטרסים אותם אינטרסים. גם החיסיון אותו חיסיון והבוררות אותה בוררות.
מקווים שתקבל זאת בהבנה ובשמחה. אחרי הכל, אנחנו חוגגים כאן השבוע את חג הפורים, זוכר את אחשוורוש? את המן הרשע? את ושתי (הפמיניסטית הראשונה, שבשמה נחגג אתמול יום האשה)? את אסתר המלכה? אם תקפוץ אלינו, נזמין אותך לאוזני המן.
בברכה,
משה ואבי.
מה יעשה רוחאני כשיקבל את הדיווחים האלה? ישתוק. בטח ישתוק. יבלע את הדג ויסתום את הפה. יגיד לממשלת ישראל - תפאדלי, קחי. האמנם?
כן, בדיוק כך. הסביר/טען/שכנע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט את שרי הממשלה שדנו באחרונה בשאלה מה ייעשה עם קצא"א לקראת תום הזיכיון בסוף חודש זה. הוא חייב יהיה לשתוק, אמר ליכט, כי אין לו שום בסיס משפטי להתערב. וכך הסביר ליכט: פעם הוקמה חברה, ישראל איראן. חצי-חצי. קו צינור נפט. הפרסים הביאו נפט, ישראל נתנה נכסי קרקע ומכונות. ונחקק חוק זיכיון ייחודי שהבטיח חשאיות, התנהלות סופר-עצמאית הנוגעת בהפקרות, אי תשלום מיסים וחלוקת רווחים.
אבל האיראנים, הסביר ליכט, הפסיקו להזרים נפט בצינור המשותף כבר לפני 40 שנה, כאשר האייתוללה חומייני הפיל את שלטון השאח בפרס, ובזה הוא את חלקו שלו בעסקה חיסל למעשה, ועכשיו - במועד תום הזיכיון - הנכסים צריכים לחזור למדינה, לרבות החלק שלנו בחברה.
צודק עו"ד ליכט. הוא גם צודק בהבעת המיאוס הציבורית על חברת התשתית הענקית והכבדה הזו, שאסור לדבר עליה, אסור לשאול שאלות, שמאחורי החיסיון בחוק מתחוללים בה, ככל הנראה, אירועים משונים, שלא משלמת מיסים, שעושה בקרקע מדינה כבשלה, כולל מחלקת אותה לפי בחירתה, שאין עליה דין ולא דיין.
אבל הצדק המשפטי של ליכט, לא באמת מעניין את רוחאני. יש הערכה שהוא גם יפעל לתביעה משפטית בינלאומית נוספת נגד ישראל וגם ידרוש לפתוח מסלול בוררות חדש ולהרחיב את סמכויות הבוררים הנוכחיים בבוררות שמתקיימת כבר הרבה שנים בשווייץ. מה שמבטיח לנו עוד הרבה שנים של הזרמת כספים לבוררים (מי הבורר הנוכחי מטעם ישראל? אסור לספר).
אגב, לפני כשנתיים, פרסמו סוכנויות ידיעות כי התקבלה החלטה של הבוררות השווייצרית, בחסות בית המשפט השווייצרי, לפיה על קצא"א לפצות את השותפה האיראנית ב-1.1 מיליארד דולר. התגובה הישראלית ("ידיעת אחרונות" 20.5.15) הייתה: "מבלי להתייחס לגופו של עניין, נזכיר כי בהתאם לדיני המסחר עם האויב, אסור להעביר כספים לאויב, ובכלל זה לחברת הנפט הלאומי האיראנית".
עוד בעיה קשה היא שהמעבר מקצא"א א' לקצא"א ב' - לא באמת ייתן שקיפות נדרשת, לא יבטיח ממשל תאגידי, לא ניהול לטובת הציבור שהוא בעל המניות של החברה הממשלתית ולא יפסיק את מסורת הסידורים לחברים הביטחוניים והפוליטיים של ראשי ממשלות, שרי ביטחון ושרי אוצר.
התכנית שהאוצר והמשפטים מדברים עליה גבוהה גבוהה לא תעשה סדר בניהול, לא במינויים, לא בחיסיון - אבל כן תתן מיסים. מיסים זה אולי יפה - אבל העלות של התעלול הפרסי הזה למשלמי המיסים בישראל תהיה כפולה מכופלת ומשולשת. המהלך יעלה מאות מיליוני שקלים ויימשך לפחות 3 שנים. ההערכות מדברות על עלות של 100 מיליון שקל. מעשית ברור שזה לא יעלה שקל פחות מ-300 מיליון שקל - וזה רק מחיר מינימום לסיבוב המיותר הזה.
מדובר בביטול כל ההסכמים והחוזים שחתמה קצא"א א' עם לקוחות, ספקים, עובדים, בארץ ובעולם, כולל תשלום קנסות, כולל עשרות עורכי דין שיתרוצצו עבור ביטול חוזים קיימים וכתיבת חוזים והסכמים חדשים. כל הניירת תוחלף. לצד זה, ההסתדרות כבר הכריזה סכסוך עבודה ומאיימת בהשבתה גדולה, 350 העובדים כבר גייסו את ד"ר ירון זליכה לצידם והעיתון של אבי ניסנקורן, "דבר ראשון", כבר הכתיר את האירוע בכותרת "מפקירים את ההון האנושי" (22.2.17). העובדים רוצים תמורה על השינוי. ובישראל כמו בישראל הם גם יקבלו תמורה כבדה עבור השינוי בניירות המכתבים - שבכלל לא נוגע להם, לא משנה את מצבם ולא פוגע כהוא זה בזכויותיהם הנצברות.
העובדים - ההסתדרות - דורשים בשלב זה הסכמי עבודה חדשים הכוללים העלאת שכר מפליגה לכל העובדים בתוספת תמורה, "מענק הפרטה" (כי החברה עובדת מבעלות איראנית-ישראלית לבעלות ישראלית...) בדמות בונוס של כמה וכמה משכורות. ולא מדובר במעט משכורות. יש אומרים בין 20 ל-30. במזומן.
אז למה צריך את זה?
stella-k@globes.co.il