הצורך בהתחדשות ובבנייה בת-קיימא אל מול הצורך בהוזלת מחירי הדיור, השמרנות של הרשויות והתושבים מול תכנון שכונות בנות-קיימא, ומעל לכל ההזדמנות האדירה מאחורי תנופת הבנייה בישראל עמדו במרכז הדיון בנושא משק האנרגיה והשפעתו על התכנון האורבני, שנערך בוועידת הנדל"ן של "גלובס" בהנחיית כתב "גלובס" עמירם ברקת.
עו"ד מיכל ביטרמן, יו"ר הוועד המנהל של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, סיפרה: "התחלנו בפיתוח מסמך עקרונות שקובע מה זאת שכונה בת-קיימא, ואנחנו מנסים להפוך את המסמך הזה לכלי מדידה שעושים בו שימוש. זה כלי וולונטרי, אבל היום הוותמ"ל ומשרד השיכון בוחנים אותו במטרה ליישם אותו במדידות שלהם.
"בתחום ההתייעלות במשאבים יש כמה נושאים: בנייה ירוקה, שימוש מקסימלי באנרגיית השמש, בתאורה טבעית ובאנרגיה פסיבית. וכן התייעלות אנרגטית, כמו במערכת תאורת הרחובות, שמהווה 50 אחוז מההוצאות החשמל של העיריות; עוד פרמטרים זה איך מייצרים אנרגיה באופן מקומי, איך עושים שימוש במקורות אנרגיה מתחדשים, ומבנים מאופסי אנרגיה.
"אנרגיה בעינינו היא עוד דברים: גם ייצור מזון, גם טיפול בפסולת, וכמובן גם תחבורה, הם שואבי אנרגיה, ואנחנו שואלים איך אפשר לעשות את ההמרה הזאת, שהעיר מטפלת בעצמה כמשק סגור. השכונה היא בעינינו הרזולוציה הנכונה לבחון את הדברים האלו".
דפנה בירן, מאורבך הלוי אדריכלים, שאלה: "למה אתם לא רוצים את מסמך השכונה ככלי מחייב? את יודעת שבארץ מה שלא מחייב לא קורה. זה לא מוגבל רק לבנייה ירוקה. עד שלא תהיה כפייה בחקיקה, לא יזוז כלום. למשל, עד שלא חייבו את חברת חשמל לסגור תחנות חשמל מזהמות, לא סגרו אותן. כשזה נייס-טו-האב, זה נשאר רק במסגרת הפנטהאוזים של פורום ה-15 (הערים הגדולות), י"ז".
ביטרמן: "מצד שני, מה שמחייב אתה מנסה לגרד אותו מלמטה. מה שלא מחייב מצליח ליצור תנועה של השוק קדימה".
"רוצים הרבה דירות, מהר ובזול"
עו"ד אלונה שפר, לשעבר מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה: "בכובעי הקודם במשרד להגנת הסביבה, עבדנו לקדם תקן לבנייה ירוקה. אלה דברים נפלאים שמושכים את המדינה קדימה. אבל בכובעי הנוכחי כיועצת לראש העיר נתיבות אני רואה את ההשפעה של התקינה על עיר לא עשירה. כשמסתכלים על זה מנקודת המבט של עיר בפריפריה שנאבקת על קיומה וצריכה לשמור על מחירי הדיור נמוכים, מבינים שהמשמעות של בנייה ירוקה היא תוספת של 10% למחיר הדירה.
"המסרים שנתיבות מקבלת מהוותמ"ל הם 'שלא תעיזו לייקר', ו'אל תביאו לפה כל מיני חוכמולוגיות של משרד השיכון'. רוצים הרבה יחידות דיור, מהר ובזול. היינו רוצים לראות השתתפות בשיעור הרבה יותר גדול בפרויקטים של התייעלות מהמדינה".
דניאלה פז-ארז, בעלים ומנכ"ל של חברת פז כלכלה והנדסה: "יש לנו כרגע הזדמנות שלא תחזור הרבה זמן. המדינה נמצאת בתקופה של התחדשות עירונית שמתרחשת פעם ב-60-70 שנה. הערים צריכות לחדש את התשתיות שלהן, ומה שלא יקרה היום, לא יקרה בחצי המאה הקרובה. החלטות לגבי משטר האנרגיה בתוך הערים, מדיניות פינוי אשפה, חידוש כבישים, תקני חניה ותחבורה ציבורית - אם לא יהיה גורם שיבהיר את החשיבות של הדברים האלו, ניתקע עם המצב הקיים ל-70 שנה.
שדה דב כמקרה מבחן
"אנחנו צפויים לחצי מיליון יחידות דיור חדשות. אם לא ידרשו עכשיו ליישם את כל שיטות הבינוי המתחדשות, שוב נאלץ לחכות כמה עשורים עד שזה יקרה. או שעושים את זה עכשיו או שמחכים דור".
פז-ארז: "בשדה דב עומדות לקום 17 אלף יחידות דיור. יש החלטה של היזמים שהשכונה הזו תהיה שכונה מקיימת בהיבטים של אנרגיה, מים, פינוי אשפה, תשתיות ותנועה. זה יהיה פיילוט לנושאי קיימות. האתגר הראשון הוא לבדוק את היתרון הכלכלי, בלי שאנחנו מחפשים זהות בין הגורם המשלם לגורם הנהנה. יש דברים שאולי קשה יותר למדוד כספית, אבל יש להם ערך איכותי: לשמור על האוזון, לשמור על עץ".
ברקת: הפורום הישראלי לאנרגיה, ששלח לנו הצהרה לדיון הזה, מדבר על הפחתה של כ-20% בעלויות האנרגיה לתושבים, ועשוי להביא להפחתה של עשרות אלפי שקלים במחירי הדירות עצמן. שיעור החיסכון הכולל מוערך בעשרות מיליוני שקלים בשנה.
ביטרמן: "שני דברים צריכים לקרות כאן: ראשית, צריך לתמרץ את שלב הביניים, עד שהשוק יידע לתקן את הפרקטיקות שלו. שנית, המדינה צריכה להכניס פרמטרים של בנייה בת קיימא לדירות חדשות, ובונים כאן 50 אלף יחידות דיור בשנה".
אורבך: "אלו מותרות לעשירים".
ביטרמן: "בעיני אלו לא מותרות. דווקא בפריפריה איכויות בנייה לקויות מיתרגמות להוצאות על חשמל שיכולות להוות גם רבע מהמשכורת. עם תכנון מראש, אפשר להגיע לעלויות נמוכות הרבה יותר".
שפר: "במציאות הפוליטית היום, שרים מתחלפים כל שנתיים והם לא מסוגלים לראות לכזה טווח ארוך. כרגע, הממשלה מחפשת להוזיל את מחירי הדיור, וכל השאר לא מעניין אף אחד".
ביטרמן: "המדינה משלמת על תכנון לקוי. השאלה מה מודדים. כשקבינט הדיור מסתכל רק על מחירי הדיור, הפרספקטיבה שלו צרה. המדינה משלמת גם על פקקי תנועה, זיהום אוויר, נגישות למרכזי תרבות ותעסוקה. את הדברים האלו אפשר לתמחר".
שפר: "חלק מחוסר היעילות בבינוי במדינת ישראל היא שאנחנו נשענים על רכב פרטי ולא על תחבורה ציבורית. בתכנון של שכונות חדשות צריך להשען על מערכות להסעת המונים, כמו שגרנו פעם. זו גם צורת חיים יותר אנושית, הרבה פחות להינעל בקופסאות והרבה יותר לנהל אינטראקציה עם המרחב. המנטרה שלנו, שאנחנו משננים בכל פגישה, היא רחוב אבן גבירול בתל-אביב".
"כשימות החולה הראשון כי לא תהיה אמוניה, נצטרך פתרון"
שפר: "הנושא של סגירת מיכל האמוניה הוא לדעתי לא הישג סביבתי אלא כישלון סביבתי נוראי. הסלידה הציבורית כאן מתעלמת מכך שצריך אמוניה, וכשבבית החולים ימות החולה הראשון כי לא תהיה אמוניה - צריך יהיה למצוא פתרון.
"אין שום דבר רע בזה שיש לנו תעשייה וייצור. גם מפעלי הכימיקלים בדרום פועלים ומפרנסים משפחות. אין סיבה שתהיה כזאת התנגשות בין הציבור לבין מיכל האמוניה. היום זה האמוניה, מחר זה יהיה תחנות הקליטה לגז ומרכזי מחזור שאי אפשר יהיה להכניס לערים".
ברקת: במציאות כזאת, איך אפשר יהיה להכניס תחנת ייצור בגז לתוך שכונה?
ביטרמן: "התחנות שצריכות להכנס לתוך הערים הן לא בדיוק רדינג".
אורבך: "יש כאן עניין של בורות. עשינו סיבובים עם סימנס בגרמניה וראינו תחנות של 200 מגה מול בתי מגורים. בלב שכונות מגורים מייצרים חשמל. בניו יורק מתחת ל-NYU, יש מתקן ייצור אנרגיה בגז של כמעט 800 מגה וואט, באמצע מנהטן. לך תנסה להעביר דבר כזה בישראל".