תוך פחות מיממה הפכה חברת מובילאיי לתקווה הכלכלית הגדולה של העם היושב בציון. עם היוודע רכישת החברה על-ידי קבוצת אינטל, עלה אמש עם שלם על יצועו עם חיוך על השפתיים, וחלומות על רכב אוטונומי בחניה, והתעורר הבוקר עם ציפיות להפחתת מיסים כפועל יוצא מעסקת הענק הזו.
צר לי ליטול על עצמי את תפקיד "משבית השמחות התורן", אולם בהנחה שמדינת ישראל תזכה לתקבול חד-פעמי של 4 מיליארד שקלים, הרי גם אם באופן תיאורטי יחולק כל תקבול המס ישירות לכל תושבי ישראל מדובר יהיה בהכנסה חד-פעמית של 500 שקלים לאדם. כלומר, מתנה נחמדה לחג הפסח, ולא איזה תקבול המשנה את מפלס משיכת-היתר הפרטית של מי מאיתנו.
פרספקטיבה כמותית נוספת על תקבול המס החזוי למדינה למי שאינו בקי בנתונים הפיסקאליים של ישראל, היא, כי 4 מיליארד שקלים שקולים ל-1.2% מהכנסות המדינה השנתיות ממיסים, ולתקבול שנתי של 0.8% מס-ערך-מוסף. קרי, מדובר בתוספת נחמדה לקופה הציבורית ולא בהכנסה אדירה שתשנה את חיינו בעתיד הקרוב. בשבוע האחרון פורסם בתקשורת על קשיים ניכרים ועל הפסדי עתק של מיזם הרכב הישראלי-סיני, הקרוי קורוס.
המאבק הקיומי בחברת קורוס, לצד הכישלון המהדהד של יצרנית הרכב החשמלי הישראלי בטר-פלייס, מהווים את החצי הריק של הכוס של השקעות ההיי-טק הישראלי בתעשיית הרכב העולמית. מנגד, ההצלחה של מובילאיי מהווה את החצי המלא של הכוס. כשם שהכישלונות האמורים לא גרמו לדפרסיה ולדיכאון בציבור, והוכיחו כי המוח היהודי גם מסתייד, כך אין סיבה שההצלחה של מובילאיי תזרע אופוריה מוגזמת.
צמד מיזמי הרכב הענקיים הכושלים של החברה לישראל, שרפו מיליארדי שקלים רבים לא פחות מתקבולי המס העתידיים החזויים מעסקת מובילאיי. השקעות בטכנולוגיה דורשות הון עתק, והן מייצרות הצלחות במשורה לצד כישלונות רבים. ההצלחה של מובילאיי היא חלק מהסטטיסטיקה האמורה, וחשוב לזכור זאת בפעם הבאה כאשר מי מאיתנו מבצע זובור ציבורי ביזמים כושלים.
הבשורה הכלכלית האמיתית למשק הישראלי של עסקה זו טמונה בעובדה שאינטל, אשר השקיעה כ-8% משווי השוק שלה במובילאיי, צפויה להמשיך לבצע השקעות משמעותיות בישראל, ולגייס אלפי עובדים לפעילות זו.
כך, בפעם הבאה שהכותרות השליליות על מס-החברות הנמוך של אינטל צובעות באדום את כותרות העיתונים, רצוי שנזכור כי ההשקעות ההוניות העצומות וייצור המשרות החדשות במשק, הם גולת הכותרת של פעילות אינטל בישראל, ואין להתמקד רק בשורת מס-החברות שהחברה משלמת.
אם אינטל תצליח להוביל את תחום המכונית האוטונומית העולמי, ומדובר ב"אם" גדול, שכן התחרות צפויה להיות קשה, ואינטל כשלה בשנים האחרונות בהובלת התחומים הטכנולוגיים הלוהטים בכלכלה הגלובלית, תהיה בכך ברכה ענקית ארוכת טווח למשק הישראלי, המגמדת את ההכנסה החד-פעמית ממיסים.
ונחזור לרגע לאקזיט אגדי מהעבר. במאי 2000 נמכרה חברת כרומטיס לענקית הטכנולוגיה העולמית לוסנט, בעסקת מניות תמורת סכום דמיוני של 4.8 מיליארד דולר. תמונות עובדי החברה לבושים בבגדי-ים פורסמו בעמודים הראשיים של העיתונים, והערכות על השקעות ענק של לוסנט בישראל וגיוס אלפי משרות חדשות במשק המקומי, פרחו בכל התקשורת. שנה וחצי בלבד חלפו, בועת הדוט-קום התפוצצה, לוסנט נקלעה לקשיים, כרומטיס נסגרה, והתרומה של העסקה למשק הישראלי, הייתה מוגבלת.
אמנם ההשוואה לכרומטיס חוטאת למובילאיי המצליחה, שמרוויחה הרבה כסף, אולם חלום הרכב האוטונומי תוצרת אינטל-מובילאיי הוא עדיין ציפור על העץ. וכמו שלוסנט לא הייתה זו שניצחה את מהפכת הפס-הרחב, כך עדיין לא בטוח כי אינטל והפתרונות של מובילאיי יובילו את מהפכת הרכב האוטונומי וישפיעו בתרומה ארוכת טווח על כלכלת ישראל.
יש הרואים במכירת הבעלות על ספינת דגל טכנולוגית כגון מובילאיי לידיים זרות, החמצה גדולה של המשק הישראלי, אולם אני סבור כי ההסתברות של מובילאיי להוביל את מהפכת הרכב האוטונומי, צמחה באופן דרמטי עם המכירה לאינטל, לעומת ההסתברות ל"מהפכה" כחברה עצמאית. לפיכך, ההחלטה של בעלי המניות של מוביליאיי למכור את החברה, היא החלטה מוצלחת שאין להצטער עליה.
■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון.