מאז ומתמיד התקדמנו. מאז ומתמיד נדרשנו לשנות את מערכות הממשל, החינוך והתעסוקה בהתאם להתפתחויות, אבל מאז תחילת המאה קצב השינויים גובר ואנחנו מתחילים להרגיש את תוצאות הפער שנפתח בין השינויים לבין יכולתן של שאר המערכות להתאים את עצמן. וכשהמערכות אינן עומדות בקצב הטכנולוגיה, התוצאה היא כלכלה לא-שוויונית ואוכלוסיות גדולות שנשארות מאחור.
עידן האלגוריתמים, הרובוטיקה והמציאות המדומה דורש מהפכה חינוכית חדשה, שלא משאירה את החינוך וההשכלה לתחילת הדרך בלבד. כפי שנכתב בטור הקודם, אנחנו חייבים להמשיך לרכוש יכולות לאורך כל חיי העבודה. אם רק אלה שיש להם יכולות ומוטיבציה ימשיכו ללמוד, הפערים החברתיים ילכו ויעמיקו.
בטור יפהפה שפורסם ב-Economist בינואר השנה, מוצגת הדילמה של נהגי המשאיות: בשוק העבודה האמריקאי יש ביקוש לנהגי משאיות, והגיל הממוצע שלהם הוא 48. מאחר שהתעשייה צומחת וצריך לשנע מוצרים ממקום למקום, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב צופה גידול של 5% במספר הנהגים בחמש השנים הקרובות. העתיד נשמע מבטיח, יש רק בעיה אחת: יש סיכוי די גבוה שהשוק יתפתח באופן אחר מהצפוי, שכן תעשיית השינוע צפויה להיות מהתעשיות הראשונות שיאמצו את הרכב האוטונומי לפי דוח של מורגן סטנלי, הטוען גם שמספר נהגי המשאיות ייחתך בשני שלישים. ייתכן שקצב אימוץ הרכב האוטונומי יואט בגלל רגולציה ועדיין יידרשו נהגים לטיפול בנושאים כמו תכנון המסלול, ניהול הצי וכדומה, וכן ייווצרו תפקידים חדשים עם הורדת עלויות השינוע, אבל סביר מאוד שבעתיד הלא כל-כך רחוק נהגי משאיות רבים ימצאו את עצמם ללא עבודה.
לעובדים שלפניהם עוד שנות עבודה רבות זה אולי לא הזמן להתפטר, אבל ודאי יהיה זה מסוכן להניח שדבר לא ישתנה. כמו בסיפור הצפרדע שמרתיחים את המים שהיא בתוכם לאט לאט, אם לא נסתכל על הסימנים שבדרך, נופתע יום אחד לגלות שמשהו קרה. אצל נהגי המשאיות הסימנים האלה הם למשל יצירת ערוצי שינוע אוטונומיים נפרדים, התקנת סנסורים, ייצור כלי רכב לשינוע מסיבי ללא נהג.
תפקיד ארגוני העובדים
הדילמה הזאת של נהגי המשאיות היא רק דוגמה לבעיות שעולות משדרוג יכולות של עובדים בעלי מיומנויות נמוכות ובינוניות. וברור שהפתרון טמון בשילוב מאמצים של העובדים עצמם עם מעסיקים, של מערכות ההכשרה והלימוד ושל מערכות השלטון.
דוח ה-OECD המעריך יכולות טכנולוגיות של מבוגרים ממחיש את גודל הבעיה. לפי הדוח, בישראל לכ-70% מהתושבים אין יכולות כאלה כלל או יש יכולות נמוכות בלבד. ביכולות הכוונה בין השאר לפתרון בעיות באמצעות טכנולוגיה, כלומר היכולת להשתמש בטכנולוגיות דיגיטליות וברשת כדי להגיע למידע ולהעריך אותו, לתקשר עם אחרים ולבצע פעולות לצרכים אישיים, לצורכי עבודה וכאזרחים.
האפשרות של הכשרה חדשה במונחי זמן וכסף רלוונטית יותר לאנשים שיש להם חסכונות, שיכולים לנהל את השעות שבהן הם עובדים. ואי-אפשר להתעלם מהמוטיבציה - גם אם ההזדמנויות קיימות, לא כולם רוצים או יכולים לנצל אותן. גם מתברר שהרבה יותר קל ללמוד אם רכשתם את יכולות הלמידה בשלבים מוקדמים בחייכם. 80% מהלומדים בקורסרה, מאתרי הלימודים המקוונים הגדולים ברשת, הם כבר בעלי תארים.
יש כאן תפקיד מעניין דווקא לארגוני העובדים, אלה שרואים לרוחב התעשייה כולה. אם בעבר המיקוד שלהם היה בתעסוקת שכיר אצל מעסיק יחיד, בעולם העבודה החדש הם צריכים להעביר את הדגש לליווי העובדים שהם מייצגים לאורך כל חיי העבודה, בלי קשר לזהות המעסיק ואפילו לאופן ההעסקה. כן, זה אומר לדאוג לאנשיהם גם בשנים שבהן הם בוחרים או מוכרחים לעבוד כעצמאים. במבט כזה, לרוחב התעשייה, אפשר לזהות את השינויים שחלים במקצוע, את צורכי ההכשרה מחדש ואת התנודות בין משרות שכירות להזדמנויות בשילוב תעסוקה עצמאית.
בדנמרק, לדוגמה, ארגוני העובדים פועלים לצד הממשלה והמעסיקים כדי לזהות יכולות נדרשות וההסכמים הקיבוציים כוללים חופשות לשדרוג ההכשרות. זאת מתוך הבנה שבמדינה שבה הכלכלה מושתתת ברובה על חברות קטנות ובינוניות תהיה בהגדרה תת-השקעה בשיפור יכולות העובדים אם המדינה לא תתערב ותארגן זאת. לכן הקימו שם את התוכנית Continuing Vocational Traning (CVT) ששמה לה למטרה "לימודים ארוכי טווח" עבור כולם. מאחר שהמימון של התוכנית הזאת הוא ציבורי, ההכשרות מתמקדות לא ביכולות ייעודיות לחברה זו או אחרת אלא ביכולות הניתנות להעברה בשוק העבודה ומאפשרות לעובדים גמישות וניידות.
למעשה, בין מדינות OECD, דנמרק מובילה בהשתתפות מבוגרים בתוכניות הכשרה. אבל לא רק שם יש התייחסות לנושא. באנגליה, לדוגמה, מספק הארגון Unionlearn, באמצעות ועדי עובדים, אפשרויות וצורכי למידה לאורך הקריירה.
ואצלנו? אבי גנון, מנכ"ל קדימה מדע, הנציגות בישראל של ארגון החינוך הבינלאומי World ORT, סיפר לי השבוע שראשית הארגון בשלהי המאה ה-19, אז הוקמה קרן ORT בשאיפה לשפר את חייהם של יהודי רוסיה. הרעיון היה להעניק חינוך והכשרה במקצועות מעשיים כגון מלאכת יד ומיומנויות חקלאיות ונועד לסייע לאנשים לעזור לעצמם - ובכך לספק לא רק פרנסה אלא גם כבוד. התוכניות הראשונות הוכתבו על ידי דרישות שוק העבודה והצורך להכשיר את אוכלוסיית המבוגרים שעברו מהכפרים על הערים. זה גם הפוקוס של התוכניות הסוציאליות שצמחו בארץ, כולל קרן ההשתלמות ההיסטורית וגמול ההשתלמות. כבר אי-אפשר להתעלם מהצורך לייצר תשתיות שתומכות בהכשרת העובדים לעולם החדש, הכשרות הכוללות קורסים קצרים יותר, עלויות נמוכות, גישה מגוונת ועידוד אקטיבי ללמוד תוך כדי עבודה, ולא רק אחרי היציאה ממעגל העבודה בעקבות הפער שנוצר.
כדאי וצריך להתכונן לכל מה שעוד מחכה לנו. בעולם שבו המציאות המדומה תעביר את כל חושינו, מלבד גופנו הפיזי, למקום אחר, גם חוויית הלמידה תתפתח ותכלול את היכולת לחבור לאנשים אחרים בלי מגבלות מרחב ולמצוא עמיתים או מנטורים ללמידה. מערכות חכמות שילמדו עלינו את כל המידע ברשת יוכלו לתפור לנו מסלולי הכשרה, בדומה להמלצות שאנחנו מקבלים היום על ספר או על סרט המותאמות להרגלי הרכישה שלנו. אבל כל המערכות הללו לא יעזרו למי שצריך אותן הכי הרבה, כי הן נשענות על יכולות טכנולוגיות בסיסיות לפחות ועל היכולת והרצון של אנשים לפנות זמן וכסף להכשיר את עצמם מחדש. אם לא נדאג להנגיש אותן לכולם, רק נעמיק את הפערים בחברה.
הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג
"על עבודה וקריירה באמצע החיים",
www.niritcohen.com