פרופסור אמנון שעשוע במסיבת עיתונאים של מובילאיי / צילום: יחצ
רבות נכתב על עסקת הרכישה חסרת התקדים של מובילאיי על ידי אינטל, ואכן זהו הישג כביר ומקור גאווה למייסדים, לעובדים ולכל ישראלי באשר הוא. להצלחה, כידוע, אבות רבים. אבל יש כמה נקודות מעניינות לגבי העסקה שלא נדונו עד כה, וכדאי לשים אליהן לב.
ראשית, חברת מובילאיי הנרכשת היא חברה הרשומה בהולנד (!) ולא בישראל. כלומר, גופה הולנדי, אף אם מוחה, לבה וחלק מקרביה ישראליים. כחברה הולנדית שמניותיה נסחרות בארה"ב (NYSE), חלים על רכישתה בעיקר דיני החברות ההולנדיים ודיני ניירות הערך האמריקאיים. הדין הישראלי רלוונטי בעיקר בכל הנוגע למיסוי בעלי המניות והעובדים הישראלים בגין העסקה, למיסוי פעילות החברה בישראל ולאישורים רגולטוריים נוספים שעשויים להידרש לביצוע שלה.
מסמכי העסקה כוללים תניה שלפיה הגוף שירכוש את הנכסים יהיה ישראלי, אם תדרוש זאת רשות המסים בישראל. תניה זו מרמזת על טיפול המס הקיים והצפוי לאינטל ומובילאיי בישראל.
על פי מה שפורסם, אינטל ומובילאיי נהנות כל אחת משיעורי מס מופחתים לגבי פעילותה בישראל, מכוח החוק לעידוד השקעות הון בישראל והסדרי מס (נפרדים) שאליהם הגיעו עם רשות המסים. יש להניח כי יוכלו להיטיב עוד את מעמדן יחד, מכוח תיקוני החקיקה שאומצו בתקציב המדינה האחרון, ועל פיהם חברות גלובליות גדולות ובינוניות (מחזור שנתי של 10 מיליארד שקל) שירשמו את הקניין הרוחני שלהן בישראל ייהנו משיעור מס חברות מופחת של 6% ושיעור דיבידנד מופחת של 4% (כלומר, 10% "עד הבית").
מבחן הקניין הרוחני נבחר כקריטריון להטבת המס כאמור, מאחר שנהוג בעולם לייחס חלק ניכר מרווחיה של קבוצת חברות גלובלית למקום שבו רשום הקניין הרוחני שלה. בקבוצה כזו, נעשות עסקאות בין חברות בקבוצה במחירים שהקבוצה קובעת. באופן טבעי, יש לקבוצה אינטרס להסיט רווחים למדינות שבהן שיעור המס נמוך. על כן, נוהגות רשויות מס לבחון את סבירות "מחירי ההעברה" בין החברות בקבוצה בהתאם לשירותים והמוצרים המועברים.
עם זאת, קיימת עדיין גמישות. ניתן במדינה מסוימת לפתח קניין רוחני ולרשום עליו שם בעלות או לחלופין לעשות זאת בדרך של מכירת שירותי פיתוח (במחיר עלות פלוס רווח קטן מוסכם), כאשר למזמין הפיתוח (הזר) תהיה בעלות בקניין הרוחני. תוצאת המס עשויה להיות שונה בשני המקרים.
יצוין בהקשר זה, כי בשנים האחרונות מנהלות ארה"ב ומדינות OECD מלחמת חורמה במקלטי המס. בקיץ האחרון נקנסה חברת אפל על ידי ה-OECD בסכום של 13 מיליארד אירו בגין הסטת רווחים מארה"ב לאירלנד (ערעור הוגש על ידי אפל ואירלנד). חברות גלובליות רבות מחפשות כעת פורום נאות שבו ישלמו מס מופחת (אך לא אפסי). מדינת ישראל, עם כ-300 מרכזי פיתוח ומחקר של חברות גלובליות שבה, יכולה לזכות בחברות כאלה, על התעסוקה האיכותית, הגדלת הייצוא ושיפור הפריון שהן יכולות להביא לארץ. היתרון למשק (לרבות במסי תעסוקה וצריכה) צפוי לעלות משמעותית על הפסד מס החברות הצפוי. נראה שעסקת מובילאיי היא הוכחה מתקפת לכך שנכון להפחית מס חברות לחברות גלובליות גדולות.
עיון בהסכם הרכישה מלמד שהעסקה יכולה להתבצע באחד משני מסלולים: מסלול הצעת רכש של מניות מובילאיי מבעלי המניות או מסלול "גיבוי" משולב של הצעת רכש עם רכישת נכסי מובילאיי. המסלול המשולב כפוף לאישור מראש של בעלי המניות באסיפה כללית מיוחדת.
מסלול הצעת הרכש: אינטל תבצע הצעת רכש של מניות מובילאיי. אם יועברו בהצעת הרכש לפחות 95% מהמניות המונפקות של מובילאיי בתקופת ההצעה המקורית (או המוארכת), תושלם העסקה במסלול זה וככלל, תחייב את שאר בעלי המניות.
מסלול משולב: במקרה שלא יועברו בהצעת הרכש (ב"משפטית": ייענו להצעת הרכש) לפחות 95% מהמניות המונפקות של מובילאיי, אך יתקבל באסיפת בעלי המניות רוב של 67% מהמניות המונפקות של מובילאיי בעד רכישת נכסי מובילאיי (למעשה, בעד העסקה כולה), יירכשו קודם המניות שהועברו בהצעת הרכש ובשלב שני תבוצע מכירת נכסי מובילאיי לאינטל. התמורה שתשולם למובילאיי עבור הנכסים, תחולק בהליך פירוק של מובילאיי לבעלי המניות שלא העבירו את מניותיהם לאינטל בהצעת הרכש. התמורה למניה אמורה להיות שווה בשני המסלולים. בנוסף, אינטל קיבלה אופציה לרכוש עד 15% ממניות מובילאיי (במחיר העסקה) בתנאים מסוימים. גם אופציה זו תובא לאישור בעלי המניות של מובילאיי באסיפת בעלי המניות.
מנגנון מורכב זה נועד להתמודד עם הקושי העסקי הממשי (הקיים גם בישראל) להשיג 95% מהמניות המונפקות של חברה ציבורית כדי להשלים הצעת רכש. שהרי כל בעל מניות שאינו מגיב אקטיבית (מסיבה כלשהי או ללא סיבה) נחשב מתנגד לעסקה.
במנגנון הגיבוי המשולב נעשה שימוש בהולנד כבר בשנת 2010, אז הועלו שאלות על תקפותו. בשנים שחלפו, נעשה בו שימוש בכמה עסקאות, לרבות רכישת TNT ע"י FedEx תמורת 4.8 מיליארד דולר ב-2015.
העסקה נתפסת בשוק כעסקה כדאית לבעלי המניות של מובילאיי. יחד עם זאת, ההסכם מאפשר למובילאיי, בתנאים מסוימים, לקבל עסקה טובה יותר שתוצע לה על ידי רוכש אחר. שלא כמקובל בעסקאות אמריקאיות ואף ישראליות, לא תידרש מובילאיי לשלם לאינטל פיצוי על כך (breakup fee). במקרה כזה, קובע ההסכם שחובות האמון של הדירקטורים של מובילאיי ייבחנו על פי דיני דלאוור, שככלל ידרשו מהדירקטורים למקסם את המחיר לבעלי המניות (על פי הלכת "רבלון").
עסקת מובילאיי היא תעודת כבוד לטכנולוגיה הישראלית ותרומה חשובה למשק הישראלי. נקווה שהיא תהיה זרז לעסקאות משמעותיות נוספות.
■ הכותבת היא שותפה בכירה וראש צוות מיזוגים ורכישות, ני"ע ועסקאות בינלאומיות במשרד עורכי הדין רון גזית, רוטנברג ושות'.