החפירות בעיר דוד / צילום: ליאור מזרחי
בשבוע שעבר הודיע שר החינוך נפתלי בנט, שדוד בארי, הידוע יותר כ"דוידל'ה" ועומד בראש עמותת אלע"ד (אל עיר דוד), יקבל השנה את פרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקי ועדת הפרס צוין כי הפרס מוענק לו על כך ש"יזם, הקים, הוביל ומוביל את העשייה המבורכת שהפכה את עיר דוד לאתר מורשת, חינוך ותיירות לאומי ובינלאומי מן המעלה הראשונה".
הפרס ניתן לכאורה על פעילות תרבותית, אבל עמותת אלע"ד גם רוכשת עוד ועוד בתים מיושביהם הפלסטינים באזור סילואן ובעיר העתיקה, מממנת חפירות ארכיאולוגיות בהיקף אדיר ולוקחת את האחריות על אתרי המורשת בני אלפי השנים. מדובר בבנייה בקנה מידה לא קטן, שמשנה את פניה של העיר ירושלים מבחינה פיזית, דמוגרפית ותרבותית. אם תרצו, התחדשות עירונית.
נדמה שגולת הכותרת העכשווית של העשייה רבת השנים של בארי ושותפיו היא היוזמה להקמת מרכז מבקרים באתר שבו שכן במשך שנים חניון גבעתי, כמה עשרות מטרים משער האשפות וליד שכונת סילואן ועיר דוד. למעשה, האתר ממוקם בהמשך הוואדי החוצה את העיר העתיקה מכיוון צפון לדרום וידוע כרחוב הגיא. בחפירות הארכיאולוגיות שהתקיימו במקום החל משנת 2005 התגלו שכבות יישוב מימי בית ראשון ועד התקופה המוסלמית.
מדובר בקרקע פרטית שהיתה בבעלות תושבי הכפר סילואן ונרכשה על ידי עמותת אלע"ד לפני כעשר שנים. אולם ללא קשר לעניין הבעלות על הקרקע, מדובר בשטח שהוא חלק מהגן הלאומי סובב חומות ירושלים, שהבריטים תכננו עוד ב-1918.
"אור טבעי לארכיאולוגיה"
הפרויקט שמציעה עמותת אלע"ד הוא שינוי ייעוד של אתר חניון גבעתי משטח ציבורי פתוח - גן לאומי סובב חומות - לשטח למבנה תיירות ומסחר, כולל חניה, ולמעשה למרכז מבקרים המוגדר כ"מבנה מבואה" לגן הלאומי סובב החומות.
הבינוי הוא בהיקף של כ-17 אלף מ"ר ואמור להיבנות מעל אתר החפירות הארכיאולוגיות. גובה המבנה הוא חמש קומות והוא מנצל את הטופוגרפיה, כך שברובו הוא שקוע במורד ההר ובולט לגובה של כחמישה מטרים בלבד מעל מישור הכביש המוביל משער האשפות לשער ציון (רחוב מעלה השלום).
תוכנית מרכז המבקרים הוכנה על ידי האדריכל הוותיק אריה רחמימוב, שערך בעבר את תוכניות המתאר של עכו, נצרת ובאר שבע, היה מעורב בשיקום הנחלים ירקון וקדרון ותכנן את בית הספר הבינלאומי ללימודי מדבר של אוניברסיטת באר שבע, במכללת שדה בוקר.
"מטרת הבניין היא לאפשר לציבור הרחב לבקר ולהעמיק בהבנת הארכיאולוגיה של ירושלים", נמסר ממשרד אדריכלים רחמימוב.
- מהם העקרונות של התכנון האדריכלי של הבניין?
"ראשית, מרכז קדם נמצא בקרבה לחומות העיר העתיקה והוא תוכנן כך שיהיה נמוך באופן ניכר מהחומה הסמוכה. שנית, בנוגע להשתלבות במרחב הציבורי - שבירה של החזיתות למאסות קטנות שתואמות את הסביבה לרבות גבהי הבינוי שאינם עולים על 1-2 קומות לכיוון הכבישים הסמוכים. שלישית, 'הנכחת הארכיאולוגיה' - על ידי חלל מרכזי גדול פתוח מגג המבנה ועד לחפירה הארכיאולוגית. חלל זה נותן אור טבעי לארכיאולוגיה ומאפשר קשר עין מחלקים נרחבים בבניין לחפירה.
"גג המבנה בשטח של קרוב ל-3 דונם יהווה שטח פתוח לציבור ממנו נשקפים מבטים לכיוון העיר העתיקה, הר הזיתים והקדרון ולכיוון הר ציון. בכך יהווה מרכז קדם אחד מאתרי הביקור החשובים בירושלים ונוסף לכך הוא יתרום רבות לסביבתו המיידית ולתושבים הגרים בסמיכות. במרכז הבניין מעבר ציבורי רחב שיקשר בין שער האשפות לעיר דוד והשכונה. מעבר זה יעבור בתוך החלל המרכזי הפתוח של המבנה ויאפשר קשר עין לארכיאולוגיה".
מאסה עצומה של בנייה
התבוננות בהדמיה של התוכנית המוצעת מראה שמדובר במאסה עצומה, שונה מאוד מהבנייה המסורתית הסמוכה. סגנון האדריכלות אקלקטי ומשלב בנייה ירושלמית מסורתית כביכול עם אלמנטים פוסט מודרניים שמזכירים קצת אדריכלות של שנות ה-90. אדריכל המבנה ניסה לחבר אותו לקונטקסט באמצעות דירוג עם מרפסות רחבות שעליהן פזורים עציצים עם עצי זית, שימוש רחב באבן "ירושלמית" לחיפויי הקירות והריצוף וכיפה שמסמנת את מיקום מבנה הכניסה ומחדירה אור.
כאמור, התוכנית התקבלה לבדיקה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בשנת 2009 והופקדה בשנת 2013. בשנת 2014 נדונה התוכנית בפני ועדת ההתנגדויות שדחתה את כולן.
ב-2015 החליטה ועדת הערר הארצית לצמצם את היקף הבנייה באופן משמעותי. עמותת אלע"ד ביקשה לבטל את ההחלטה באמצעות עתירה מנהלית שבה נטען כי אחד מחברי ועדת הערר, האדריכל ירון טוראל, חתם על עצומה שהביעה התנגדות לבנייה בהתנחלויות ולכן נגוע בניגוד עניינים, אולם בית המשפט המחוזי דחה את העתירה.
לאחר מכן, בצעד חריג, ולאחר שמנכ"לית משרד המשפטים הופיעה לדיון, החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לקיים דיון חוזר בתוכנית ואישרה את התוכנית כמעט במלואה.
עם זאת, ארגונים שונים הגישו עתירות נוספות לביטול מרכז "קדם". עמותת "עיר עמים" התנגדה בטענה שמדובר בהפרטה של גן לאומי ושהזכויות מועברות לידי גוף "פוליטי-פרטי-סקטוריאלי", שעשוי להשתמש באתרים למטרותיו. "עמק שווה" - ארגון המתרכז ב"מקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובהשפעתה על הקהילה" - דיבר על הצורך לשמר את אתר העתיקות ואת השרידים שנחשפו בחפירה ללא בנייה של מבנה מעל. הטענה שלהם היא שאם השטח לא יהיה סגור תחת מבנה, תהיה אפשרות להראות את הרצף התרבותי וההיסטורי של השכבות באתר, ואת הקשר בינו לבין האתרים הארכיאולוגיים שבסביבתו. על ההתנגדות שהגישה קבוצה המכנה את עצמה "אישי ציבור", ראו מסגרת.
ביקשנו מרעות וילף, מנהלת מחלקת ההסברה של עיר דוד, התייחסות להתנגדות הרבה שהתוכנית עוררה וזו התשובה שקיבלנו: "חלק הארי של ההתנגדויות לא נעשה משיקולים עניינים. גורמים קיצוניים, לאומניים, אסלאמיים ואחרים, חלקם במימון זר, פועלים נגד פיתוח אתר התיירות עיר דוד. במסגרת פעילותם הם ביקשו לתקוע מקלות גם בתכנון זה".
העירייה: קידום התוכנית נעצר
מעיריית ירושלים נמסרה בעניין תגובה קצת מבלבלת: "עיריית ירושלים יזמה לפני שנים אחדות תוכנית להסדרת כל השטח והשכונה הקיימת, כולל פרוגרמה לשטחי ציבור. לאחר העברת התוכנית לוועדה המחוזית ודיונים מול מינהל התכנון של משרד הפנים ורשות הטבע והגנים הוחלט שלא ניתן לקדם את התוכנית בשטח גן לאומי מוכרז, ולכן קידום התוכנית נעצר. בתחום גן לאומי מוכרז ניתן לקדם רק תוכניות המשרתות את הגן הלאומי ותומכות בו כפי שמוצע בתוכנית זו".
רצינו לברר אם אין בעיה בכך שעמותה פרטית תנהל גן לאומי, ודוברות עיריית ירושלים בחרה לצטט את הוועדה המחוזית: "הוועדה סבורה כי פירוט השימושים המותרים בתוכנית, וההוראה שתיקבע בתוכנית בהתאם להחלטה זו לפיה כל שימוש שאינו מפורט בתוכנית יהווה סטייה ניכרת, מבטיחים כי השימושים שייעשו בתוכנית יהיו ציבוריים בלבד. נציג רשות שמורות הטבע והגנים ציין בפני הוועדה כי קיימים כמה גנים לאומיים בהם רט"ג פועלת בשיתוף פעולה עם גורמים פרטיים, לשביעות רצונה של רשות שמורות הטבע ולשם השגת מטרות הגן הלאומי".
"הבעיה במרכז קדם היא כפולה: פוליטית ואתית גם עיצובית ואדריכלית. החפירות הופכות לאנקדוטה המקשטת מסחר"
אחת ההתנגדויות שהוגשה לתוכנית הוגשה על ידי קבוצה שהגדירה את עצמה כ"אנשי ציבור". בראש הקבוצה עמדו הפרופסורים והאדריכלים אלונה ניצן שיפטן מהטכניון וחיים יעקובי מאוניברסיטת בן גוריון, והיא כללה גם את האמנים לארי אברמסון וציבי גבע ואת המשוררים חיים גורי, אגי משעול ורועי חסן. פרופ' יעקובי נמצא בשנת שבתון באנגליה, וענה לשאלותי בעניין בכתב.
"יש בעיה עקרונית, פוליטית, תרבותית וסביבתית עם הקמת מרכז מבקרים במקום", טוען פרופ' יעקובי, "יש לכך כמה סיבות. הראשונה היא שהיום הדיון המרכזי באדריכלות הוא על הפרוגרמה, קרי מה אנחנו מתכננים ומדוע. זו שאלה שאינה פוליטית אלא קשורה בטובת הכלל: האם אזור שיש בו כבר כמה וכמה נכסים, מבנים וטריטוריות הנמצאות בשימוש תיירותי אינם מספקים?
"עניין נוסף שאי אפשר בשום פנים להתעלם ממנו הוא המעורבות של עמותת אלע"ד בפרויקט והאינטרס הפוליטי הצר והבעייתי שלה: אני קורא לזה 'הפרטת הריבונות' של המדינה בתחום התכנון לזרוע מבצעת כמו עמותת אלע"ד.
"העניין האחרון, שבעיני הוא קריטי, נוגע לשאלה מי מחליט מה לתכנן ואיפה. אם תושבי סילוואן הם תושבי ירושלים (וזה אכן כך) הרי לרשות המקומית יש מחוייבות אליהם מבחינה תכנונית ומבחינת שרותים עירוניים שכידוע אינם מתממשים".
התוכנית של האדריכל רחמימוב מציעה מבנה גדול יחסית, אבל מתייחס לטופוגרפיה ומשוקע בחפיר הקיים, ובסופו של דבר בולט רק בחמישה מטרים מעל הרחוב. למה אתה חושב שהוא מאיים על מראה העיר העתיקה?
"האדריכלות המוצעת במקום איננה יכולה להישפט רק על בסיס מאסת הבניין או אחוזי הבנייה. אלו גדולים מדי, אגרסיביים והתוצר הסופי הוא ארכיטקטורה המזכירה מבני תאגידים מסחריים, קניונים מהסוג הוולגרי ביותר, ודאי שלא מבנה הנמצא באזור כל כך רגיש טופוגרפית, היסטורית, ארכיאולוגית ואנושית. העובדה שהמבנה בולט רק בחמישה מטרים מעל מעלה השלום היא נחמת טיפשים: השאלה היא איך נראה החתך בנקודה הספציפית שבה המבנה ניצב מול חומת העיר העתיקה - כיצד נראית החזית? מהו הביטוי העיצובי של המבנה ביחס לסביבה ההיסטורית - בכל אלו, כפי שטענתי, הפרויקט נכשל".
- אתה חושב שבניית מבנה מעל החפירות היא דבר שגוי, אבל יש לא מעט דוגמאות למקרים כאלה (מבנייני האומה ועד מבנים ברובע היהודי). איפה בעצם הבעיה?
"הבעיה לא עם סוג הפתרון אלא עם איכותו ועם ההקשרים של התכנון במקום הספציפי הזה. לדעתי העבודה שנעשתה ברובע היהודי היא טובה מאוד מבחינה אדריכלית - היא לא נופלת למלכודת הקלישאית של מרכז קדם.
"הבעיה במרכז קדם היא כפולה: פוליטית ואתית גם עיצובית ואדריכלית: החתכים שמתארים את המבנה מעל החפירות מוכיחים שהמאסה גדולה מידי, החפירות הופכות למעין אנקדוטה המקשטת את הפעילות המסחרית, את החניון והיא ודאי לא העניין המרכזי. נשאלת גם השאלה מה מקבלים לאחר המאמץ הגדול של חדירה אל תוך הארכיאולוגיה? מקבלים מבנה בעייתי שלפחות בעיני מבטא כוחנות, אגרסיביות ומחוות אדריכליות שאני מצטער, אבל אני חייב לכנותן קיטש".
- אתה מציין את ה-buffer, החיץ שהבריטים המציאו כערך שיש לשמור אותו. עברו יותר משמונים שנה. אתה לא חושב שאולי צריך לשקול את הדברים האלה מחדש? תפיסות חדשות מדברות על יצירת קישוריות ורצף.
"באופן אישי אני לא שמרן בענייני תכנון וחושב שאפשר וצריך לחשוב מחדש אחת לכמה עשורים על 'פרות קדושות' גם בתחום התכנון. אבל שינויים כאלו דורשים דיון ציבורי פתוח, דמוקרטי, גיבוש מדיניות ברורה, ולא מערכת מחטפים שקובעים עובדות בשטח.
"מדוע לבנות חמישה מטרים משער האשפות ולא חמישה מטרים משער יפו או משער שכם? מהם הקריטריונים התכנוניים שיסייעו לקבוע מה כן ומה לא? מיהם בעלי העניין שצריכים להיות חלק מדיון כזה? ודאי שלא רק אדריכלים או רק ישראלים או רק אנשי דת, מדובר בהחלטה שמחייבת דיון מקצועי נטול פניות ולא גחמה פוליטית כזו או אחרת".
