השבוע פרסמה רשות החברות את הדוח השנתי על השכר בחברות הממשלתיות. נתוני השכר ממחישים את תנאי השכר העדיפים שמהם נהנים עובדי החברות הממשלתיות על פני עובדי החברות הפרטיות במגזר העסקי. לעומת זאת, בקרב ההנהלה הבכירה התמונה הפוכה - עדיפות ברורה למנכ"לים ולבכירים בחברות העסקיות על-פני הדרג הניהולי הבכיר בחברות הממשלתיות מאותו הגודל (ראה תרשים). הכלכלנים משתמשים במונח השלילי "רנטה" לכינוי השכר העודף של העובדים במונופולים הממשלתיים - העובדה שחלק ניכר מהרנטה הזו נלקחת בסקטור הפרטי על ידי המנהלים הבכירים (בצורת חבילות שכר) ובעלי המניות (בצורת דיבידנדים) נחשבת בעיני הרוב המכריע של הכלכלנים לתופעה רצויה וחיובית.
השכר החודשי הממוצע ברוטו לעובד בחברות הממשלתיות הגיע בסוף 2016 ל-23,216 שקל, פי 2.3 מהשכר הממוצע במשק. גם עובד בתעשייה - הסקטור שבו פועלות מרבית החברות הממשלתיות מגיע לשכר ממוצע של 58% בלבד מהשכר של מקבילו בחברה הממשלתית. המגמות צפויות להגדיל את הפערים האלה בשנים הקרובות: מתחילת העשור גדל השכר בחברות הממשלתיות ב-29% לעומת גידול של 16.7% בשכר הממוצע בתעשייה ו-12.5% בלבד בשכר הממוצע בחברות הפרטיות במשק.
"השכר בחברות הממשלתיות לא יצא משליטה", מסביר משה שלם, סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות והממונה על תחום השכר והסכמי עבודה, בראיון ל"גלובס". "בשנים האחרונות היחס בין השכר בחברות הממשלתיות לשכר הממוצע במשק נותר קבוע ואפילו ירד קצת - מפי 2.5 לפי 2.3. הוא עדיין מופרז כמובן".
- מה צריכה להיות רמת השכר בחברות הממשלתיות?
"קודם כל צריך לצמצם את הפער. השכר צריך להתאים למקובל בסקטור שבו פועלת החברה. חברה ממשלתית צריכה לשלם רמת שכר שהיא דומה למקובל בסקטור שלה, אולי נמוכה יותר בגלל הביטחון התעסוקתי שיש לעובדים - אבל בטח לא פי שניים".
- ממה נובעים פערי השכר?
"חלק נובע מכוחו של המונופוליזם. אין שאלה שבחברות הגדולות שלנו, בגלל הכוחניות שלהן, תוספות השכר והוותק המובנה שיש להן בתוך ההסכמים - זחילת השכר היא בין 3%-4% (לשנה). זה שונה משוק פרטי, מתעשייה. אם אני תעשיין אני יודע להפחית את הוצאות השכר ולשלוט בזה. למה זה ככה? כי ההסכמים הקיבוציים הם טלאי על טלאי, שנוצרו לפני הרבה שנים עם הסתדרות מאוד חזקה. קשה מאוד לרסן את זחילת השכר. הסיבה השנייה היא הסכמי המסגרת במשק - כל הסכם מעלה אוטומטית את העלויות לשלוש שנים הקרובות, בדרך כלל ב-7%-8%.
"אבל הסקטור הפרטי לא מאמץ את הסכם המסגרת במגזר הציבורי, בזמן שהחברות הממשלתיות נצמדות למגמה הזו. אנחנו עבדנו מאוד קשה כדי לשנות את זה. אמרנו שהדירקטוריון של החברה סוברני לקבל החלטה לטובת החברה. חברה ממשלתית היא לא מגזר ציבורי, היא חברה שצריכה לפעול לפי אמות מידה עסקיות. הצלחנו בכך שחברת החשמל לא חתמה אוטומטית על הסכם המסגרת, וקיבלה פרישת עובדים תמורת החתימה. אותו דבר בתעשייה האווירית, שדחתה את יישום הסכם המסגרת בשלוש שנים כי היא לא הייתה מסוגלת לעמוד בזה".
- הזחילה בשכר תימשך?
"זה תלוי בחברה. יש חברות שיהיו חייבות לעצור את הגידול בעלויות השכר. ב-2021 ייפתחו שני נמלים חדשים ושיעור הוצאות השכר שלהם יהיה בערך 25% מהמחזור. בחברות נמל אשדוד וחיפה הוצאות השכר הן היום 50%. לא תהיה להם ברירה אלא להתאים את עלויות כוח האדם, או בדרך של הפרשת עובדים יקרים או לצמצם את זחילת השכר. חברת נמל אשדוד עושה צעדים מאוד גדולים להתכונן לתחרות, אבל בחברת נמל חיפה - שם יש עוד כברת דרך".
- אז אולי צריך לקבוע תקרת שכר כדי לעצור את הזחילה?
"אני חושב שלא. זה לא מעשי ולא נכון, כי היקפי השכר בחברות הממשלתיות בסופו של דבר לא גבוהים כמו בפרטיות. נכון שיש עיוותים, כמו עובד סקטור ציוד קדמי בנמל שמרוויח 90 אלף שקל - אבל התופעה הזו תיפסק כשהעובדים האלה, שהם מאד ותיקים, יפרשו. ואז נישאר עם המנכ"לים. מנכ"לים של חברות ממשלתיות לא מרוויחים הרבה ביחס לשוק הפרטי. מנכ"ל תעשייה אווירית מקבל רבע ממנכ"ל אלביט, ואני לא בטוח שהמשימה של ניהול אלביט יותר מאתגרת מניהול התעשייה האווירית".
דוגמה טובה? רפאל ונתיבי ישראל
שלם (37) מסיים קדנציה בת 3.5 שנים ברשות החברות. הוא הגיע לרשות אחרי 8 שנים באגף החשב הכללי. הוא הובא על ידי אורי יוגב כיועץ כלכלי, ולאחר זמן קצר מונה להקים ברשות את יחידת השכר וכוח האדם, שמטרתה לשפר את הגמישות ניהולית בחברות הממשלתיות בתחום השכר ויחסי העבודה. "היעדים שלנו הם שיפור הרווחיות, השקיפות והשירות לציבור בחברות הממשלתיות".
- יעדים קצת שאפתניים לגוף נטול סמכויות.
"אנחנו שחקן של עיצוב ויישום מדיניות. מה זה אומר? היינו עסוקים בהמון מקרים בלשנות את הדנ"א של החברות. כשנכנסנו זיהינו - אני וגם אורי יוגב כמובן - שבחלק מהחברות הייתה תרבות שמונעת התפתחות עסקית בחברות האלה, שהמנהלים לא יכולים לנהל - החברה חסומה מלהתפתח. אם אתה רוצה להכניס שינויים טכנולוגיים לחברה ואתה מנוע בגלל דנ"א בעייתי או שליטה מסוימת על מקורות המשאב הניהולי, אז אתה לא יכול לקדם את העניינים. זיהינו את הסכמי העבודה הקשוחים כאחד החסמים הכי גדולים בתרבות הארגונית של החברות הממשלתיות. הבנו בפעם הראשונה שההסתדרות היא שחקן מאוד חזק, ולנו חסרה יד. לא אני שמח להגיד שחתמנו שני הסכמים קיבוציים שעומדים בכל הסטנדרטים שהצבנו לעצמנו למשל בניידות, ביכולת לתגמול דיפרנציאלי לעובדים - זה נעשה בחברה לשירותי איכות סביבה וברותם".
- אז הצלחתם בשלוש שנים להכניס גמישות ניהולית לשתי חברות של 50 עובדים, ולא הצלחתם בחברות של אלפי עובדים כמו חברת חשמל או מקורות.
"אתה צודק. השיפור צריך לבוא בשני אלמנטים: בחברות שמתאגדות בפעם הראשונה, ששם התפקיד שלנו להסדיר דנ"א נכון כדי שלא נגיע למקומות כמו חברת חשמל; החלק השני של המדיניות שלנו היה למצות הסכמים קיימים, להגיד לחברות 'תמצו את ההסכמים' - ופה צריך אומץ ניהולי".
- תן דוגמה לאומץ ניהולי.
"בחברת עמידר, כשהגיעה הנהלה חזקה והצליחה לעשות מהפכה. כשבנינו את הסכם הפרישה שם, ההנהלה חשבה שיפרשו אולי עשרה עובדים. הגיע מנכ"ל חדש שמיתג מחדש את החברה ופרשו 120 עובדים. זה נעשה עם שינוי אסטרטגי. להסתדרות קשה עם זה שחברה משפרת עמדות מולה. בעמידר הגענו להבנות עם ההסתדרות, וההסתדרות חזרה בה".
- כמה עובדים פוטרו ב-2016 בהליכים משמעתיים בחברות הממשלתיות, יותר מעשרה?
"בסביבות המספר הזה (10), אבל מה שיותר חשוב זה שהעובדים יידעו שיש הנהלה שמסוגלת ללכת עד הסוף".
- כמה קרובי משפחה מועסקים בחברות הממשלתיות?
"כ-30% מהעובדים בחברות הגדולות עובדים בחברות שמועסקים בהן גם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. זו אחת התופעות הבעייתיות ביותר בחברות הממשלתיות כי זה חוסם כניסת אנשים מבחוץ. כפינו על הדירקטוריונים לוודא קיומם של כישורים מיוחדים לעובד שיש לו קרובי משפחה. מ-2014 רק 2.5% מהעובדים שנקלטו היו קרובי משפחה. תוך 10 שנים זה יתאזן".
- אתה אומר שעיצבתם מחדש את הדנ"א בחברות הממשלתיות - תראה לי גן אחד ששיניתם.
"נכון שמה שעשינו זה רק קצה הקרחון, אבל בכל זאת החברות הממשלתיות עובדות היום לפי תכניות עבודה רב-שנתיות, תקציב רב-שנתי לפי סטנדרט לניהול תקציב. יש יעדים ויש תכנית אסטרטגית וצפי לאן הולכים. זה שיש היום תמרוץ ובונוסים - זה משהו שלא היה. למשל קציבת כהונה, זיהינו סטגנציה בלא מעט חברות ממשלתיות בגלל הנהלה שנשארה יותר מדי זמן בתפקיד והעובדים בדרגי הביניים היו חסומים ופרשו. זה לא רק המנכ"ל, אלא גם הדרג השני והשלישי. המדיניות שפרסמנו קוצבת את כהונתם לחמש שנים עם אפשרות להארכה לשנתיים, באישור הדירקטוריון".
- זה לא מנגנון מחייב.
"נכון, אבל כמעט כל החברות העיקריות אימצו אותו. הקמנו ב-25 חברות מנגנון תמרוץ ובונוסים (עד 6.2 משכורות לעובד), בפיקוח הרשות, שמותנה בעמידת החברה ביעדים מוגדרים מראש ברמת החברה, הסמנכ"לים וברמה האישית. שילבנו שיטות ניהול שיניעו את החברה באופן שמפוקס על התוצאות העסקיות - אלה דברים שלא היו. היום הנמלים נמדדים בזמני המתנה של האניות, וזה מתורגם לכסף. אנחנו רואים קשר ישיר בין הגידול בבונוסים לגידול ברווחי החברות. הבונוסים עלו מ-14 מיליון שקל ל-23 מיליון שקל, זה פחות מאחוז מהרווח ב-2016, ורווחי החברות שהתחילו במינוס 700 מיליון ב-2013 הגיעו לפלוס 2.5 מיליארד. ברור שזה לא הגורם היחיד, כי הרווחיות מושפעת מהרבה גורמים, אבל זה משפיע".
- אתה מדבר על בונוס נוסף על הבונוס הכללי שמקבלים העובדים כשהחברה מרוויחה?
"כן, אבל כדי שחברות יוכלו לחלק את הבונוס הכללי לעובדים הן צריכות לחלק דיבידנד".
- כמה חברות ממשלתיות מחלקות דיבידנד?
"כרגע שתיים, אבל יהיו עוד. לא אמור להיות הבדל בתפיסה שלי בין חברה ממשלתית לחברה עסקית. זה נכון שלחברות הממשלתיות יש עוד הרבה מה להשתפר כדי להגיע לסטנדרטים של השירות בסקטור העסקי".
- יש חברה ממשלתית שמתנהלת כמו חברה עסקית לכל דבר?
"בוודאי. רפא"ל ונתיבי ישראל הן חברות שקרובות לשוק העסקי מבחינת היכולת של המנהלים לנהל. תחום נוסף שאנחנו פעילים בו הוא תכניות הבראה. עשינו הסכם הבראה לדואר בינואר 2015 - אני חושב שההישגים שלנו מתחילים להיראות בשטח".
- תכנית ההבראה בדואר היא דווקא דוגמה להתייעלות שמביאה להרס השירות לציבור.
"לשנות תרבות ארגונית זה לא קל. חברה שהתרגלה לעבוד עם 6,000 עובדים ופתאום צריכה לרדת באלף עובדים - זה לא קורה ביום. אבל אני חושב שהציבור כבר היום מתחיל להעריך את זה. אם פעם הסניפים היו נסגרים בשעה מוקדמת, היום אתה יכול להגיע לסניף שלוש פעמים בשבוע בחמישה לשמונה בערב ולקבל דואר".
- איפה לא הצלחתם?
"המהלך של תע"ש שלצערי נקטע משיקולים לא ענייניים. הנפקת הדואר כמהלך המשלים את הרפורמה שלא יצאה אל הפועל. והאירוע של הנמלים".
- כמה סיוע וגיבוי קיבלתם משר האוצר ולשכתו?
"אני מעדיף שלא להתייחס".
- רפורמה בחברת החשמל זה משהו שכבר לא מדברים עליו אפילו.
"מבחינתנו חברת החשמל נמצאת כבר שלוש שנים בתוך תהליך של רפורמה. אם אתה מסתכל על מהלכי ההתייעלות שנעשו - החברה עושה עבודת עומק. 800 עובדים פרשו, ואנחנו במהלך של העברת הנהלת החברה לחוזים אישיים כדי שההנהלה תוכל לנהל את החברה".
- מה לגבי התכנית הגדולה של יוגב להנפקות מיעוט ב-15 חברות ממשלתיות
"זה עדיין החזון, אבל זה יקרה רק בשלב השלישי. היום אנחנו בשלב השני - הנפקת אג"ח בשוק ההון; רכבת ישראל, התעשייה האווירית שעושה עכשיו הנפקה לראשונה לציבור; דואר ישראל, חברת החשמל, חברת נמלי ישראל, מקורות עמידר וחברת נתיבי הגז - אלה הנפקות ציבוריות בהיקף כולל של 7 מיליארד שקל, שחושפות את החברות האלה למשקיעים בשוק ההון ומכניסות אותן בפעם הראשונה לפיקוח רשות ניירות ערך".
- לא הצלחתם לסיים חלק ניכר מהמהלכים הגדולים שיזמתם. אתה מסיים בתחושת החמצה?
"בסופו של דבר מיקדנו את הרפורמה בלהביא את החברות הממשלתיות לתפקוד יותר טוב בשיפור התוצאות העסקיות, שיפור השירות לאזרחים ושקיפות. אז במישור של התוצאות העסקיות הבאנו את החברות מהפסד של 700 מיליון שקל ב-2013 לרווח של 2.5 מיליארד. בשקיפות, יש היום דירקטורים עצמאיים, יש אג"ח ציבורי שהוא שלב ראשון באבולוציה של הנפקות מניות מיעוט. הכול בחוץ. לגבי מדד שירות - חברות שעברו התייעלות, אפילו הדואר, שיפרו את רמת השירות שלהן".
- אז למה בציבור אין תחושה שהשירות משתפר?
"יש פערים בין איך שהציבור תופס את רמת השירות לבין רמת השירות בפועל. רמת השירות של חברת חשמל מאוד גבוהה בכל סטנדרט. היום לכל חברה יש יעד של שיפור שירות ברשימת היעדים העסקיים. מה פוגע? האנשים רואים שהנמלים שובתים באופן פראי - אז ככה הציבור מרגיש".
השחיתות בחברות הממשלתיות: "התעשייה האווירית ונתיבי ישראל הם מקרים יוצאי דופן"
משה שלם מתייחס בין היתר להתנהלות שנחשפת כעת בתעשייה האווירית, וטוען כי לא מדובר בהפתעה מוחלטת מבחינתו. "זה לא סוד שהייתה התנהלות בעייתית מבחינת ועד העובדים, ורשות החברות הצביעה על כך בכל מיני מקרים", הוא אומר. "החקירה התחילה כהמשך של בדיקה פנימית שהנהלת החברה יזמה, והיא החליט להעביר את החומרים אחרי שהבינה שזה גדול מהם. רק לפני חודש הנהלת החברה שלחה מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ושאלה מה קורה עם החקירה. פעם היו מטייחים דברים כאלה".
- התעשייה האווירית היא מקרה יוצא דופן?
"אין ספק שהתעשייה האווירית וחברת נתיבי ישראל הם מקרים יוצאי דופן. יכול להיות שבמונופולים הגדולים בעבר היו מקרים כאלה, אבל היום יש בחברות קוד אתי, ובחברות שהנפיקו אג"ח יש חובת דיווח לרשות ניירות ערך על כל אירוע, ויש אחריות דירקטורים".
