פרארי פיוצ'ר / צילום: רויטרס
לא קל להיות מיליארדר. בבנק יש לכם יותר כסף משאי פעם תוכלו לבזבז, המגה-יאכטה שלכם עוגנת במונטה קרלו, יש לכם מטוס מנהלים ובתי נופש בכל העולם, וייתכן שאפילו כמה בתי חולים, מבני ציבור ואצטדיון אחד או שניים קרויים על שמכם. אבל מה שאין לכם זו הכרה בינלאומית בתור פורצי דרך. כזו שתקנה לכם מקום קטן - אבל יציב - בהיסטוריה האנושית.
אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא להקים חברת רכב גלובלית חדשה. כזו שתסעיר את דמיונם של המדיה ושל ההמונים בכל רחבי העולם. אם יש לך מספיק כסף, העסק בהחלט בר ביצוע בימינו. מודל החיקוי של כולם הוא כמובן אלון מאסק, האיש שמאחורי טסלה, והנוסחה שפיתח כדי להפוך למגה-סלבריטי וליקיר המין האנושי: מקימים חברת "בוטיק", שמתמקדת בשלב הראשון בייצור כלי רכב אקזוטיים לעשירי העולם. רוכשים את הזמן ואת המשאבים של קבלני פיתוח, עיצוב וייצור רכב בינלאומיים נודעים, שזו התמחותם. מפתים במשכורת עתק פיגורות נוצצות ידועות שם מעולם הרכב - רצוי כאלה שעבדו אצל המתחרים. ועכשיו צריך רק לפזר מלמעלה נתוני ביצועי מדהימים, אבזור עתידני, קורטוב הבטחה לנהיגה אוטונומית ומערכת הנעה "ירוקה", רצוי חשמלית "נטו" או משהו קרוב.
על הדרך, זו גם עשויה להיות הרפתקה שתלכוד את דמיונם של משקיעי ההון סיכון ותשדרג במאות אחוזים את אחזקותיכם בחברה, אפילו אם לעולם לא תייצרו רווחים. ומי יודע, אולי יום אחד תנחיתו בני אדם על המאדים.
מודל החיקוי הזה זוכה כיום לפופולריות רבה בסין, שבה נמצא הריכוז הגדול ביותר של מיליארדרים "חדשים", והוא מניב כיום מבול של חברות "סטארט-אפ" בתחום הרכב, שנשענות על ידע מערבי ולעיתים גם על מפעלים, שאמורים לקום במערב. על הכוונת שלהם נמצא השוק הגלובלי. מי מהן תגיע לקו הסיום? נחכה ונראה.
פאראדי פיוצ'ר: העתיד כבר כאן?
ג'יה יאוטינג המיליארדר הסיני שצבר את הונו בחברת התקשורת ומוצרי הצריכה האלקטרוניים הענקיתLE ECO תומך ומקדם אם מותג הבוטיק הצעיר FARADY FUTURE שהמכונית הראשונה שלו נחשפה בתערוכת האלקטרוניקה השנתית CES בלאס וגאס. מדובר במותג שאפתני, שמכוון ספציפית לעשירי העולם עם טווח מחירים משוער של 180 עד 300 אלף דולר.
המכוניות ייוצרו במפעל בנבאדה, בין השאר תודות לתמריצי מס נדיבים שמציעה המדינה ליזמים. תוכניות הייצור הראשונות דיברו על מפעל ענק בהשקעה של מיליארד דולר, אבל ככל הנראה, מאז הוקטנה כמות הייצור הראשונית לכ-10,000 יחידות בשנה, והוקטן גם היקף ההשקעה במפעל, אף שהחברה טוענת שבידיה כ-64 אלף הזמנות מוקדמות.
המכונית הראשונה מציעה עיצוב "חללי" עם קווי מתאר שבין מיניוואן ללימוזינה ושלדה ייחודית, שהסוללות מהוות חלק אינטגרלי ממנה. הכוח מועבר לגלגלים האחוריים דרך כמה מנועים חשמליים, עם הספק כולל של עד כ-1,050 כ"ס. הזינוק מאפס ל-100 קמ"ש אמור לארוך פחות מ-2.5 שניות - סדר גודל של מכונית פורמולה 1 - וטווח הנסיעה בתצורה המקסימלית אמור להגיע עד יותר מ-700 ק"מ, תודות לסוללות הייטק בעלות דחיסות האנרגייה הגבוהה ביותר שקיימת בתעשייה - לטענת החברה כמובן.
כראוי לרכב באורך 5.25 מ' עם בסיס גלגלים באורך 3.2 מ', תא הנוסעים מציע חלל עצום עם אופציה למושבי-מיטה מאחור, שמרופדים בחומרים שפיתחה נאס"א, וכל חידוש אלקטרוני מקושר-מחובר שבנמצא.
הרכב מגיע כמובן גם עם חומרה מתקדמת ביותר לנהיגה אוטונומית, כולל רדאר-לייזר וחיישנים מתקדמים. מי שרוצה, יכול לראות בכך סגירת מעגל: טסלה "התגרשה" ממובילאיי וכעת מובילאיי בונה את "המוח" של המתחרים. המכוניות אמורות להיות מיוצרות במפעל חדיש ומודרני באריזונה, החל מ-2018. בהנחה שהכול יסתדר.
גילי ו-Lync&Co: חצי שוודי, חצי סיני
מאז נרכשה וולבו על-ידי יצרנית הרכב הסינית גילי, בבעלות המיליארדר הסיני לי שופו, לפני כעשור, השקיעו הסינים בחברה מיליארדי דולרים. כעת, נראה שהגיע הזמן לגבות את החובות. את זה עושה גילי עם ההשקה הרשמית של רכב כביש-שטח סדרתי ראשון, שישווק תחת מותג הפרמיום הבינלאומי החדש של גילי, "Lync&co".
הרכב, שאורכו 4.6 מ', עוצב, תוכנן ופותח במרכז של וולבו בשוודיה ועל עיצובו חתום לא אחר מאשר פיטר הורנבורי, המעצב האגדי של וולבו לשעבר, שהוחזר לצורך הפרויקט מגמלאות. מתחת לעיצוב העדכני, החד והאופנתי שעיצבו השוודים, נמצאת הפלטפורמה המודולרית החדשה של וולבו, שמשרתת גם את וולבו XC40 ו-XC60 החדשות. המנוע המרכזי יהיה ה-2 ליטרים טורבו של וולבו, וכבר מבראשית תוצע גם גרסה היברידית, אם כי היא תניע את הגלגלים הקדמיים ולא את האחוריים כמו ב-XC90 פלאג-אין. גרסת פלאג-אין של הרכב, שתיוצר בסין, ואולי גם גרסה חשמלית, יושקו בהמשך.
בהתאם לרוח התקופה ולגל הטכנולוגי שעובר כיום על הלקוחות בסין, תצויד המכונית באחת המערכות המקושרות המתוחכמות ביותר שבנמצא. מלבד שלל אפליקציות מבית החרושת וחיבור אונליין לשירותים בענן - נוסח המערכת של וולבו - תציע המערכת של LYNC שפת תכנות פתוחה, שתאפשר למפתחים חיצוניים לשדרג את חוויית הנהיגה באמצעות אפליקציות עצמאיות משלהם.
למותג החדש יש שאיפות מוצהרות להגיע לכל העולם, כולל באירופה, ולפרוס רשת שיווק און-ליין מתקדמת, ללא צורך באולמות תצוגה - משהו בנוסח טסלה. למותג החדש יש גם נקודה רלוונטית אלינו: כבר היום מתנהלים מגעים לייבא את המותג לישראל, אם כי עדיין לא ברור מי יהיה היבואן.
הייבריד קינטיק: חשמל וטורבינה בעיצוב איטלקי
ליזם הסיני יונג יאונג כבר יש אחיזה בתעשיית הרכב בדמות חברת בריליאנס שעליה הוא חתום, אבל מיזם הרכב הייבריד קינטיק, ששייך לתאגיד ציבורי רב-תחומי בשליטתו שנסחר בהונג-קונג - ועוסק בתחומים שונים של אנרגיה, ייצור אוטובוסים ועוד - אמור לקחת את הביזנס צעד גדול קדימה. החברה התפרסמה לראשונה בתחילת העשור כאשר הודיעה על כוונה, שלא התממשה, להקים מפעל ייצור רכב באלבמה.
אבל בגלגול הנוכחי, קינטיק מנסה ללכת בדרכה של טסלה ובתערוכת ז'נבה השנה היא הציגה סדאן חשמלית בעלת עיצוב מודרני ונאה נוסח טסלה S, שעוצבה על-ידי לא אחר מאשר סטודיו פינינפארינה האיטלקי המהולל. העיצוב נראה עדכני וריאלי מאוד - מעין שילוב בין טסלה S ל-ב.מ.וו. עמדת הפיקוד של רכב התצוגה היא על טהרת הצגים הדיגיטליים ויש גם מערכת הנעה, שנראית מרשימה מאוד על הנייר: מנוע חשמלי בהספק כ-800 כ"ס, טווח נסיעה של כ-900 ק"מ ומנוע "מאריך טווח" מבוסס מיקרו-טורבינה, שניתן להזין אותה בבנזין, סולר ואפילו מימן.
הטורבינה משולבת אינטגרלית במערכת ההנעה, וכאשר הרכב משייט, החשמל נאגר בסוללה. הסוללות עצמן מתבססות על טכנולוגיה מתקדמת מבוססת גרפיט, שמאפשרות מחזורי טעינה/פריקה מהירים לאורך זמן - אידיאלי להטענה במטעני חשמל ציבוריים.
לטענת המפתחים, הטורבינה עצמה אינה דורשת שימון ויכולה לפעול עד 20 אלף שעות עבודה ללא צורך בתחזוקה. היא גם שקטה מאוד יחסית למנועי בנזין ומתאפיינת בפליטה נמוכה. על-פי נתוני החברה, כל מערכת ההנעה כוללת פחות מ-40 חלקים, מה שמהווה יתרון מבחינת עלויות בייצור מסחרי. גם צפי המכירות מעלה גבה אחת או שתיים: החברה מתכננת לייצר כ-200 אלף מכוניות כאלה בסין בתוך 5 עד 10 שנים מיום הקמת המפעל. בהחלט לא נתוני מכירות של חברת בוטיק.
NIO: 1,360 כ"ס ושאיפות גדולות
מאחורי מותג הרכב הצעיר NIO ניצבים אנשי עסקים סיניים, וככל הנראה גם יצרנית הרכב הסינית JAC, שתהייה אחראית על הייצור. מכונית הקונספט הראשונה שהציגה החברה, EVE, מתהדרת בנתונים שזקפו גבה אחת או שתיים, כמו 1,360 כ"ס. גם ההצהרות של החברה על כוונתה לייצר בתוך שלוש שנים רכב כביש-שטח חשמלי עם "טווח של טסלה ועלויות של טויוטה" התקבלו בספקנות.
כך או כך, אפשר להניח שלפחות בשלב הראשון תשאף החברה לפנות לפלח העליון והעשיר של השוק.
את המכונית הראשונה הציגה החברה דווקא בפסטיבל מוזיקה ואמנות באוסטין טקסס עם עיצוב פנים מעולם המטוסים הפרטיים, כולל מושבי-מיטה אחוריים, מסכים מבוססי מציאות-מדומה ומערכת סיוע קולי נוסח "אלקסה", שנקראת דווקא "נעמי". למכונית תהיה כמובן יכולת נהיגה עצמית, שהודגמה כבר בפני קהל בעת הקפה של מסלול המירוצים של אוסטין בכ-250 קמ"ש. עדיין אין מידע על מחירים, וגם לוח הזמנים מעורפל, אבל לפחות בשלב הראשון המכונית תיוצר בסין.
LUCID AIR: אוויר חם
ג'יה יאוטינג מ-LE ECO שהוזכר שתחילת הכתבה שואף להכניס להיסטוריה מותג רכב חשמלי-יוקרתי נוסף משלו.
הרכב הראשון של חברת LUCID מוטורס שבשליטתו הוא מכונית פאר-סדאן חשמלית בשם AIR, שיש בינה לבין טסלה S יותר משמץ דמיון. אולי בגלל שמוביל הפרויקט ומפתח הרכב הוא פיטר רולינסון, לשעבר אחד מבכירי טסלה, שחתום על פיתוח דגם ה-S המקורי.
דגם התצוגה הראשון נחשף בשלהי 2016 והנתונים נראים מבטחים: הספק של עד כ-1,000 כ"ס, טווח נסיעה עד יותר מ-600 ק"מ על חשמל בלבד ותא נוסעים עם מספיק מרחב למושבי מחלקה ראשונה, שיכולים להפוך למיטה. הנתונים הללו מתייחסים לגרסאות העל שיעלו מעל 100 אלף דולר.
אולם החברה מתכוונת להציע רף מחיר תחתון נמוך להפתיע של כ-25 אלף דולר בלבד. במחיר הזה מקבלים גרסת בסיס עם הספק של 400 כ"ס "בלבד" (הנעה אחורית) וטווח נסיעה של כ-350 ק"מ בין טעינות. כבונוס, מקבלים שני תאי מטען ענקיים, גג אלומיניום, גלגלי 19 אינץ' ומערך פיקוד עם ארבעה מסכים ועדכון תוכנה אלחוטי, נוסח טסלה. כאופציה, ניתן להגביר את הספק המנוע עד 1,000 כ"ס (הנעה לכל הגלגלים) ולהזמין מארזי סוללות משודרגים עם טווח נסיעה של 500 או 600 כ"ס. גרסאות העילית, שיעלו הרבה מעבר ל-100 אלף דולר, יכללו גם גג חופה פנורמי, גלגלי 21 אינץ', מושבי-מיטה אחוריים וכל אבזור פאר אחר שמוכר מהעולם של רולס-רויס ושות'. גרסת ההשקה תכלול כ-250 יחידות במחיר של מעל 100 אלף דולר והחברה כבר החלה לקחת מקדמות של 2,500 עד 25 אלף דולר בהתאם לגרסה.
