1. היה משהו סמלי במסיבת העיתונאים המהירה שכינס האוצר ביום חמישי, לאחר ההסכמות שהושגו בין נתניהו לכחלון בנושא תאגיד השידור. שר האוצר התעכב, וההבטחה החוזרת על כך שהוא מגיע "עוד דקה" הפכה למעין פארסה קטנה.
מי שסבלו במיוחד היו צלמי הסטילס, שנאלצו לחכות בתנוחה של בין עמידה לישיבה, כשבכל פעם מחדש מובטח להם שממש בקרוב כחלון יגיע ויחלץ אותם מהפוזיציה הבלתי אפשרית. בסוף גם הם הבינו שהם לא יכולים לבנות על שר האוצר וקרסו לישיבה מזרחית.
אבל גם בלי הברכיים הדואבות של הצלמים, לא היה קשה לחוש באווירה החריגה במקום. ספק אם יש עוד הרבה מסיבות עיתונאים שבהן המעורבות הרגשית של המסקרים היא כה גבוהה. עבור חלק מהנוכחים במקום היוותה ההתפתחות האחרונה פגיעה ישירה בעתידם התעסוקתי, ועבור כל השאר זו הייתה פגיעה כואבת בחברים. באוויר נישאו שמות של עמיתים למקצוע שמשתייכים לחטיבת החדשות של התאגיד, כשכל אחד מונה את יקיריו שנפגעו בתאונה הזאת.
כשכחלון הגיע סוף-סוף, התברר שמדובר בתאונת פגע וברח. שר האוצר - שנקלע לעמדה בלתי אפשרית שבה מי שמתעניין בגורל התאגיד לעולם לא יצביע לו, ומי שמצביע לו לעולם לא יתעניין בגורל התאגיד - ידע כמובן בדיוק לאיזו זירה הוא נכנס. הוא נתן נאום קצר שבסיומו פשוט נמלט מהמקום, מותיר את מנכ"ל משרדו, שי באב"ד, לספוג את זעמם של הנפגעים ויקיריהם. אולי אפילו לנסות לנחם אותם מעט על האסון הפרטי שפקד אותם.
2. לפני כמה שבועות, כשנראה היה שראש הממשלה החליט להתיר לתאגיד לעלות תוך הבטחה שהוא כבר יטפל בו - ובשאר התקשורת - בהמשך, באמצעות חוק לרגולציה מאוחדת שיעביר בעתיד, כתבנו כאן שמתווה כזה מהווה הפסד עבור ראש הממשלה. בסופו של דבר, אחרי סדרה של תהפוכות, הוא נקט גישה הפוכה: ויתור על חוק שליטה מסובך ומורכב שיתממש אולי בטווח הבינוני והארוך שנתניהו מעולם לא היה טוב בו, תמורת פגיעה בתאגיד כאן ועכשיו.
מהבחינה הזאת נתניהו בהחלט יכול לרשום לעצמו ניצחון. ראש הממשלה הצליח להיחלץ מעמדה שבה ברירת המחדל היא עליית תאגיד שהוא מתנגד לו - כשעל כתפיו מוטלת המשימה הקשה לסכל את התרחיש הזה ולהסיט אותו מהמסלול - אל העמדה האהובה עליו. זו שבה המצב הקיים משחק לטובתו, ועליו מוטל רק לפעול כדי לשמר אותו. לעכב, להקשות, למסמס - אלה האזורים שבהם הוא מרגיש בבית.
עכשיו צריך למנות שופט, שימנה ועדת איתור, שתמנה מנכ"ל, שיקים חטיבת חדשות. גם אם המהלך הזה היה נעשה בתום-לב, הוא היה דורש זמן. בהקשר הנוכחי שלו, כל אחת מהחוליות שמנינו מהווה הזדמנות קורצת עבור נתניהו ואנשיו להכניס מקלות בגלגלים במקרה שהדברים לא יתגלגלו בצורה שמתאימה להם. ח"כ דוד ביטן כבר הבטיח באחד הראיונות שנתן לאחר ההסכם שהפעם זה לא יחמוק להם.
3. הסיטואציה הזאת מבטיחה ככל הנראה שהמצב הזמני - חטיבת חדשות שמבוססת על החטיבה הקיימת בערוץ 1, עניין שכרגע אף אחד לא ממש מבין איך הוא אמור להיראות - ילווה אותנו לא מעט זמן. אפילו לפי החוק המסתמן ניתן יהיה למשוך אותו עד 15 בנובמבר, וכפי שכבר למדנו, גם זה הרי לא חייב להיות סוף פסוק.
אם כך אכן יקרה, זו תהיה ללא ספק אבידה. המאמצים והמשאבים שהשקיעו אנשי התאגיד בניסיון לייצר משהו חדש ושונה יירדו לטימיון, ובמקומו נקבל משהו חיוור בהרבה. ועדיין, זה לא אומר שזה יהיה גרוע. בניגוד לחלק מהטענות שנשמעות בימים האחרונים - החדשות ברשות השידור, על כל מגבלותיהן ופגמיהן, רחוקות מלהיות מהדורה מצולמת של "ישראל היום".
בצד השני נותרים ראשי התאגיד. ללא חדשות ואקטואליה - אבל עם סכומים נכבדים שאותם יוכלו להפנות סוף-סוף ליוצרים שכל כך משוועים להם, ועם מנדט לעשות דרמה ותעודה וסאטירה ואולי גם תחקירים. כן, גם כאן, לא על זה הם חלמו, אבל אחרי שיסיימו להתאבל, הם ייזכרו שבכל זאת מדובר בכוח לא מבוטל, שאפשר לנצל אותו כדי לעשות דברים משמעותיים (גם כאלה שאולי ייתפסו כאצבע בעין מבחינת ראש הממשלה, עבור מי שזה עושה לו את זה).
4. עכשיו יגיע תורם של הדיונים על שינוי החקיקה, והמאבקים בוועדות בכנסת, והעתירות לבג"ץ. וחברי כנסת שחלקם רציניים, ופקידים בכירים, ומשפטנים מהטובים שיש, יתפלפלו על סעיפים משפטיים והיבטים חוקתיים. כלפי חוץ הם ישמרו על ארשת-פנים רצינית ועניינית, אבל בתוך-תוכם הם יידעו שהם פועלים בשמו של ראש ממשלה קפריזי ורדוף פחדים, שהסיר מעליו כל עול של ממלכתיות.
וכשהכנסת תאשר את החוק החדש, ובג"ץ יהמהם משהו ביקורתי וידחה את העתירות, נדע שהמים בסיר שבו אנחנו חיים התחממו בעוד כמה מעלות, וכמו אותה צפרדע מהמשל המפורסם פשוט נמשיך לשחות.