ביצוע פרוייקט תמ"א 38 מצריך קבלת היתר בניה. לשם כך מגיש היזם בקשה להיתר בניה. לרוב (לצערנו) מגישים בעלי דירות בבניינים סמוכים התנגדות לבקשה להיתר. התנגדות זו נדונה על ידי ועדת ההתנגדויות אצל הועדה המקומית.
ועדת ההתנגדויות דנה בהתנגדות וקובעת האם לקבלה ולדחות בשל כך את הבקשה להיתר או האם לדחותה ולאשר את בקשת ההיתר.
על החלטת הועדה המקומית ניתן לערור לועדת הערר.
במקרים רבים ובעיקר בפרויקטים מסוג תמ"א 38/1 (שיפוץ וחיזוק הבניין וביצוע הרחבות ותוספות בניה) טוענים בעלי דירות בבניינים הסמוכים, כי תוספת ממ"ד מקרבת את הבניין בו מבוצע הפרוייקט אליהם, דבר המזיק להם, חוסם אור ואויר ופוגע בפרטיותם.
מקרה דומה נדון לאחרונה על ידי ועדת הערר במחוז תל אביב.
במסגרת בקשה להיתר בניה לביצוע פרוייקט תמ"א 38/1 אישרה הועדה המקומית הרצליה הקלה בקו בניין צידי מזרחי לממ"ד ל- 0.81 מטרים במקום 2 מטרים.
הועדה המקומית דחתה התנגדות של דיירי הבניין הסמוך המצוי ממזרח לבניין בו מבוצע הפרוייקט, שטענו, כי אישור ההקלה ואישור בניית הממ"ד בצידו המזרחי של הבניין יצמצם מאוד את המרחק שבין הבניינים.
עוד טענו המתנגדים, כי בניית הממ"ד במיקום האמור יגרום לחסימת אור ואויר ואף לפגיעה בפרטיות, מכיוון שהממ"ד ימוקם מול מרפסת שירות המקושרת לחדר אמבטיה ולחדר שינה.
המתנגדים טענו עוד, כי ניתן למקם את הממ"ד במקום אחר ואף לכיוון רחוב הנביאים או רחוב מלכי יהודה.
הועדה המקומית דחתה כאמור את ההתנגדות וקבעה, כי מיקום הממ"ד כפי שביקשו מבקשי ההיתר מותיר מרחק סביר בין הבניינים. הועדה קבעה עוד, כי מיקום הממ"ד המבוקש הינו מול קיר אטום ומסתור כביסה בבניין המתנגדים ושינוי המיקום יגדיל את הפגיעה בהם וממילא על פי מדיניות הועדה המקומית הרצליה, אין להתיר בניית ממ"דים לחזית כלפי הרחוב שברי כי מיקום מעין זה יפגע גם בתכנון הפנימי של הדירות ויחייב בניית ממ"ד בשטח מינימלי.
עוד הזכירה הועדה המקומית, כי בהתאם לדין ניתן למקם ממ"ד בחריגה מקו בניין צדדי ואף בקו 0 ואין הדבר מהווה סטיה ניכרת.
על החלטת הועדה המקומית הגישו המתנגדים ערר לועדת ערר אשר בתורה מצאה לדחות את טענות המתנגדים ואת הערר.
נקבע, כי מיקום הממ"דים כמבוקש בבקשה הנו החלופה הטובה ביותר בנסיבות העניין וכי לא הוכחה פגיעה בדירות המתנגדים המצדיקה לשנות את מיקום הממ"ד.
ועדת הערר דחתה את טענת המתנגדים כי יש לשנות את מיקום הממ"ד בשל פגיעה של חסימת אור ואוויר ופגיעה בפרטיותם וקבעה כי "במערכת האיזונים שיש לערוך, בין הצורך בחיזוק המבנה, לבין העובדה שהקמתו תגרום לפגיעה הנוגעת להסרת האור האוויר והנוף של בנייני העוררים, ידו של האינטרס הלאומי בחיזוק מבניה, על העליונה, וככל שנגרמת פגיעה לעוררים (ולא הוכח כי פגיעה אכן נגרמת) הרי שזו איננה בלתי סבירה והיא נסוגה אל מול האינטרס הגלום בחיזוק המבנים אשר מצבם מחייב חיזוק".
■ הכותב, מומחה במקרקעין והתחדשות עירונית, מלווה עשרות פרוייקטי תמ"א 38 ופינוי בינוי, מ"מ יו"ר ועדת התחדשות עירונית במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין ובעל משרד עורכי דין ונוטריון