ניסנקורן וכחלון / צילום: דניאל בר און
ההסכם שאותו חתם שר האוצר, משה כחלון, עם יו"ר הסתדרות העובדים הכללית, אבי ניסנקורן, לריצה משותפת בבחירות להסתדרות, אינו הסכם ראוי. מבחינה ציבורית טהורה, יש בו פגם בולט, שאינו נוגע רק להסכם הספציפי הזה. ברמה העקרונית, כל מפלגה יכולה להחליט, בהתאם למבנה ההסתדרות, על ריצה משותפת בהסכמים כאלה ואחרים, אבל לא שר האוצר. ועל כך מוטב ששר האוצר משה כחלון ייתן את דעתו.
שר האוצר אכן עומד בראש מפלגה פוליטית וסיעה בכנסת; אבל מרגע שהוא קיבל על עצמו את תפקיד שר האוצר, המחויבות האישית המוטלת עליו היא מעל להיותו יו"ר מפלגה פוליטית. שר אוצר לא יכול לשים עצמו בניגוד-עניינים מבני לתפקידו כשר האוצר, ונדמה לי שניגוד-העניינים בנושא זה, צף כאן בבירור.
הסתדרות העובדים הכללית, שהיא ארגון העובדים הגדול בישראל, מייצגת את רוב עובדי המגזר הציבורי. בתור שכזאת, תפקידה הוא לקדם את תנאי העבודה ולשפר את תנאי השכר של ציבור העובדים במגזר הציבורי, במובנו הרחב, כולל החברות הממשלתיות. ואכן, מפעם לפעם, ההסתדרות באה בדרישות כאלה ואחרות, להעלאות שכר או לשיפור תנאים. ההיענות לתביעות אלה, נעשית תמיד על-חשבון הקופה הציבורית; ומי שאמור לשמור על הקופה הציבורית יותר מכל נושא-משרה אחר, הוא שר האוצר.
אמנם שר האוצר יכול ומותר לו להתגמש, לנהל משא-ומתן מול ההסתדרות הכללית, ואפילו לקבל חלק מתביעותיה; אבל ברגע שהשר הוא שותף לריצה משותפת בבחירות להסתדרות, הוא מאבד מהמעמד האובייקטיבי שלו כשר האוצר בכל ניגודי-העניינים מול עובדי שירות המדינה והחברות הממשלתיות. גם אם השר יפעל על-פי השיקולים הטובים, הענייניים והנכונים בכל התביעות שיופנו אליו על-ידי ההסתדרות, הוא לא יוכל לזכות באמון הציבור, משום שבעיית השותפות עם יו"ר ההסתדרות תערער אמון זה.
עם שותפים עובדים ביחד ולא אחד מול השני. ועד כמה שחשוב למשרד האוצר לעבוד יחד עם ארגוני העובדים, עדיין הם ניצבים בשתי עמדות מנוגדות בשורה של נושאים. צד אחד (העובדים) תובע עוד כספים מקופת המדינה; והצד השני (האוצר) חייב לשמור על קופת המדינה, ולהביא בחשבון שיקולים תקציביים נרחבים וסדרי עדיפויות תקציביים.
הדברים הנאמרים אינם עניינים תיאורטיים אלא מעשיים, מהחיים. ניקח לדוגמה את תחום מס הארנונה המוטל על כלל האוכלוסייה והמגזר העסקי. על-פי הנוסחה הקיימת היום, הארנונה ברשויות המקומיות מועלית אוטומטית, ללא בדיקה וקבלת החלטה כלשהי, אם השכר במגזר הציבורי עולה. כך העלאת השכר במגזר הציבורי משפיעה על תקציב המדינה, וגם מתורגמת ישירות כמס נוסף על כלל הציבור ועל המגזר העסקי.
דוגמה נוספת: שר האוצר הוא חלק מן הממשלה. הממשלה שואפת ליצור תחרות בנמלי הים. הדבר גורם לתסיסה בנמלים. וזה לא רק עניינו של שר התחבורה; תביעות העובדים יעלו הון לקופת האוצר. היכן במקרה זה עומד שר האוצר שקשור להסתדרות העובדים?
ברור ששר אוצר יכול לקיים יחסי ידידות טובים עם יו"ר ארגון עובדים, אין בכך שום פסול, אבל יש הבדל מהותי ועמוק בין יחסי ידידות טובים לבין הסכם שותפות. בהסכם שותפות גם מחלקים תפקידים (ג'ובים). ראוי שברמה הנורמטיבית יבינו הכול כי שר אוצר אינו חופשי לעשות שותפויות בכל מקרה שבו שותפות זו ניצבת בניגוד-עניינים לתחומי אחריותו כשר בכיר בממשלה.