"בתחבולות תעשה לך פריפריה", זה הכלל הראשון של בני ביטון, ראש עיריית דימונה. כך קרה שהדבר האחרון שחסר לו זה כסף. מתברר שיש לו ממנו בשפע ואת התוצאות רואים בכל העיר, בעיקר על פרצופו. הוא נראה ראש העיר הכי מאושר בישראל.
"מאושר? אני מאושר מאוד מאוד מאוד. להיות ראש העיר של דימונה זה הכי. זו העבודה הכי תובענית, הכי קשה והכי הכי כיפית. קם כל יום ב-6:30, מסיים יום עבודה ב-23:00, וזה בימים הכי קלילים שלי, כשהכול רגוע. אגיד לכם כך: ראש עיר פיתוח זה התפקיד הכי קשה בישראל. אתה מתעסק עם ראש הממשלה, עם השרים, עם כל המשרדים והפקידים, הארגונים, השלטון המקומי - וגם עם כל אחד ואחת מהתושבים שלך. למי יתקשרו כשיש פיצוץ בצינור? למי באה אישה שלא מעזה להתגרש רק כי קשה לה להסתדר עם דירה לה ולילדיה? אליי. אני מטפל בכול. עם האנשים שלי. אין לנו הרבה אנשים בעירייה, אבל כולם עובדים באמת. אכפת להם. מצטיינים אחד אחד. לא מחליף את העבודה הזאת תמורת שום דבר ושום מחיר בעולם".
כך קרה שבשלוש השנים שהוא מכהן כראש העיר שבה נולד גדלה ההכנסה מארנונה מ-60 מיליון שקל ל-108 מיליון שקל, ונכנסו עוד קרוב ל-1 מיליארד שקל תקציבים חד-פעמיים (תברי"ם - תקציבים בלתי רגילים). הגידול בהכנסות מארנונה נבע מדרישה עקשנית לחלוקה מחדש של כספי הארנונה בקריה למחקר גרעיני, במישור רותם ובבסיס חיל האוויר בנבטים. מה שיועד היסטורית על ידי השלטון למחוזות אחרים, למועצות אזוריות וליישובים חזקים, מגיע עכשיו גם לדימונה. בדרך הקפיד ביטון, פעיל ליכוד ותיק, לדאוג שמתיקוני הארנונה ייהנו גם יישובים בדואיים שכנים.
כך גם קרה שדימונה מצויה בתנופת בנייה חסרת תקדים. לדיור ולצורכי קהילה - ממתקני ספורט וקאנטרי קלאב מהמפוארים בישראל ועד מרפאה שתמיד פתוחה ולצדה חדרי דיאליזה. "זה הגיוני שתושב דימונה או השכנים ירוצו שלוש-ארבע פעמים בשבוע לבאר-שבע? גם אתם בתל-אביב נוסעים כל כך רחוק לטיפול?" הוא מטיח.
מחירי הדיור קפצו ב-137% בשלוש שנים. "על כל דירת בנה-ביתך יש לנו 5-6 קופצים", אומר ביטון. עוד ועוד שכונות חדשות, בנייני קומות וצמודי קרקע על צלע ההר מול צוקי המדבר האינסופי. בשנתיים נבנו 3,000 יחידות, בסוף מאי ייחתם הסכם גג ל-21 אלף יחידות בעשור. ואצל ביטון כמו אצל ביטון זה יהיה בענק, במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ("ביבי חבר טוב טוב שלי, כבר הרבה שנים") ושר השיכון יואב גלנט. ("כל הכבוד למה שהוא ומשה כחלון עושים. אני מעריך אותם למרות שיש לי הרבה מה לומר, ולא לטובה, על תוכנית דיור למשתכן").
הטרגדיה של ההגירה השלילית
הגירה שלילית אפיינה תמיד את דימונה, כמו "עיירות הפיתוח" האחרות שעדיין מוגדרות כך, גם בהתקרב המדינה לגיל 69. "זאת תמצית הטרגדיה הגדולה של כל עיירות הפיתוח, של יישובי הפריפריה, של מדינת ישראל", אומר ביטון שכיום מתגאה בעצירת ההגירה השלילית. "אמרתי לרון חולדאי שנמאס לי לייצא את הילדים שלי למדינת תל-אביב שלו. אני משקיע בילדים הון גדול ותשומת לב מרכזית. 50% מהתקציב של דימונה הולך לחינוך. אני במקום הראשון בארץ בהשקעה לתלמיד. אם קודם המדינה והעירייה נתנו 5,000 שקל לילד בשנה, אני העליתי את זה ל-22,700 לילד. אצלנו נותנים לכל ילד את כל האפשרויות. ידע, חינוך, ספורט, מדעים, מוזיקה, אמנויות, 10 יחידת פיזיקה, 10 יחידות מתמטיקה, מחשבים, מגמות רפואה, סייבר, איכות חיים. אצלי כל ילד שמגיע לכיתה ד' מקבל טאבלט מתנה. אין לאבא של זה יש ולאמא של ההוא אין. לכולם יש, כולם פורחים - ואז חולדאי קוצר את הפירות. אז לא עוד! זה נעצר בשנתיים האחרונות והמהפך התחיל. הילדים שלנו מתחילים לחזור הביתה כי הבית הזה הוא הכי בעולם. אפילו את הבת שלי הצלחתי להביא חזרה הביתה, היא קנתה פה בית. אני מאושר! מקווה שבעוד כמה שנים גם הבן שלי, רואה חשבון במשרד גד ול בתל-אביב, ישתכנע לחזור".
עוד בשלוש שנות ביטון: 8 מפעלים חדשים הוקמו והניבו אלף מקומות עבודה חדשים. עוד שניים בדרך. האבטלה ירדה מ-16%, ממוצע לעשור, ל-8.9% בימים אלה. "ואצלי בעיר אין שכר מינימום. לא מאמין בזה. חוץ מזה שעובדי מפעלי כימיקלים לישראל, ש-40% מהעובדים שם הם תושבי דימונה, מרוויחים כמעט 30 אלף שקל משכורת בחודש, בנטו, שכר שראש העיר וראש הממשלה לא מרוויחים, ואין מאושר ממני".
כך גם קרה, שמזכאות לבגרות בסביבות 20% בעשורים קודמים, הגיע ממוצע הזכאות לבגרות בתיכונים בדימונה ל-77%. בשנה הנוכחית הוא מקווה להגיע ליותר מ-90%. "יש לי פחות מ-1% נשירה מבתי הספר. 94% מהבוגרים מתגייסים לצבא, 67% ליחידות משמעותית", הוא אומר. "רוצים עוד הוכחה לעיר הנפלאה הזו?" הוא שואל ושולף עוד נתון על מספר הסטודנטים בעיר - כמעט 2,000, 8%-9% יותר מהממוצע הארצי.
"רגע, רגע, אם אתם רוצים לבוא לחיות איתנו, דעו שתרבות הפנאי אצלנו בזינוק אחר זינוק. זוכרים את מפעל סיבי דימונה המיתולוגי? עכשיו הוא קניון גדול, 20 אלף מ"ר, עובד חזק, חנויות מלאות. מחזורים טובים. יותר יפה מזה של חולדאי. משה וליאון אדרי, בני העיר, יבנו שם שלושה בתי קולנוע. תראו את הגינות, את הדשאים (הכול מים מושבים), מועדון ספורט מהמשוכללים, אפילו מלון מעוצב שהקים בן העיר שעזב לפני שנים למרכז וחזר, אגם ודגי זהב".
- מה יש לכם עם האגמים האלה. כל ראש עיר רוצה אגם משלו.
"מה, לא טוב? קיץ, חם, שבו פה על חוף האגם, שתו בירה קרה, איזה חומוס בצד. מוזיקה, אוויר נקי. חיים משוגעים. לחולדאי יש ים תיכון, לי יש אגם עם מזרקה כמו בברצלונה ודגים קטנים. יש לנו תיאטרון ואמפיתיאטרון עם 3,000 מקומות, הופעות, הצגות. למה שאנשים ייסעו לבאר-שבע ולתל-אביב? שיישארו בבית, יראו את ההצגה הכי לוהטת של הבימה".
"השלטון המקומי עובר מהפך"
- לאן אתה רץ?
"אני מכוון הכי גבוה שיש. אני רוצה לקלוט את האוכלוסייה הכי טובה בארץ, את אלה שיבואו עם יחידות המודיעין, התקשוב, 8200. את הבוגרים של מכללת הסייבר שאנחנו פותחים בדימונה יחד עם אוניברסיטת באר-שבע. באוקטובר 2017 יתייצבו 120 תלמידי סייבר, אני מקווה. ואני רוצה שהם יישארו פה אחרי הלימודים. בשביל זה צריך דירות, חינוך, עבודה שיש בה קריירה, וגם תרבות פנאי. כי הם, כמו הצעירים שלנו, לא רוצים לסיים יום עבודה ולשבת בבית לראות טלוויזיה, עם כל הכבוד".
- חשבנו שתלין על מחסור כזה או אחר, שתתבכיין על השלטונות. אף שאתה איש ליכוד מזוהה וחבר של נתניהו, הערכנו שתגיד שצריך עוד ועוד הרבה כסף.
"כסף? אצלנו לא חסר כסף. אני יודע להביא כסף. זאת המומחיות שלי. להביא כסף לעיר זה המקצוע העיקרי שלי. אני איש מסודר, יש לי תוכניות מסודרות, תמיד מעודכנות להיום. תמיד מדויקות, מנומקות ונחוצות לציבור. ואני רק מחפש הזדמנויות אצל השר הזה או אצל השר והמנכ"ל ההוא. אני כל הזמן קובע פגישות, בא לזה להוא ולהיא. רק יוצא וכבר קובע קדימה. תמיד מגיע מוכן ומסודר עד הסוף, נותן את המסמכים, מוכיח את החישובים הכספיים. אחרי הכול, גם הם, השרים ומשרדי הממשלה, צריכים לדעת בדיוק על מה הם הולכים לשים את הכסף של הציבור".
- לא עוד עיירות פיתוח "דפוקות"?
"תקשיבו טוב, תפנימו וגם תגידו מילה טובה ליו"ר השלטון המקומי חיים ביבס ולסגנו, שזה במקרה אני... השלטון המקומי עבר ועובר מהפך משמעותי".
- ביבס ניהל את מערכת הבחירות האחרונה של נתניהו.
"גם הוא וגם אני היינו עם נתניהו במטה, ואין לזה שום קשר. זה אולי נתן תנופה רצינית אבל זה לא זה. המדיניות החדשה שלנו היא שנגמרו הימים של אכלו לי, שתו לי, בכו לי. אנחנו חזקים, אנחנו הטובים ביותר, אנחנו המנצחים, אנחנו מלח הארץ, מתפרנסים, מחנכים, שולחים ילדים לצבא, בונים את המדינה ונותנים לה את האיכות המיוחדת. ברוח החדשה הגענו להסכמים חדשים, טובים, נכונים וחשובים. הרשימה ארוכה ומגיע קרדיט גדול גם לשר האוצר משה כחלון".
- זה מ"כולנו" שמסתכסך עם ראש הממשלה.
"אז מה? מבחינתנו הם עובדים הכי טוב שיש. גם לשר הפנים אריה מחלוף דרעי מגיעה מילה טובה. הם שעשו את המהפך של הפריפריה בכלל ושל ערי הפיתוח בפרט. אני גאה להיות עיר פיתוח!"
- ביבס הראש ואתה הסגן מדברים על עוצמה מוניציפלית, ואין שבוע בלי ראש רשות בחקירה פלילית, במשפט, בבית הסוהר.
"קודם כול, מתוך 254 ראשי רשויות, יש 8, אולי 10 בחקירה".
- ועוד כמה עשרות בחקירה מתקדמת.
"תקשיבו טוב, מתוך 12 ניצבים במשטרת ישראל הודחו 8. ואלה עוד האנשים ששומרים על החוק".
- תשובה מה זה משכנעת. אתה מתעלם מהמציאות.
"תפסיקו לעשות הכללות. אם יש תפוחים רקובים שסרחו - שישלמו. אבל אי-אפשר לעשות הכללה של ראשי הרשויות. אל תדביקו את כולם בלכלוך".
- ומה אחרי, אתה לא רוצה להיות ח"כ מטעם הליכוד, אולי שר?
"אני ידוע כמתמודד סדרתי. פעמיים הפסדתי בהתמודדות על ראשות העיר ובפעם השלישית הצלחתי. פעם גם התמודדתי ברשימת הליכוד ולא זכיתי. בדיעבד, זה היה המזל הטוב שלי, כי מאז הבנתי בדיוק איפה הכוח שלי ואיפה האושר שלי. כאן. אני ודימונה נמצאים בתקופה הכי יפה שלנו. אם אתם לא יודעים את זה - זו הבעיה שלי. אני מאלה שחושבים שאם עושים ולא מפרסמים - כאילו לא עושים. עכשיו אני בהליך של מיתוג העיר. גם מי שלא יודע מה קורה פה עוד יידע".
- ומה בעוד כמה שנים?
"יש פה הרבה עבודה. אותי יוציאו מכאן רק אתם יודעים לאן. לא מעניין אותי שום דבר אחר, לא ח"כ, לא שר ולא כלום. בעוד עשור דימונה היא עיר חדשה, עם 100 אלף תושבים חזקים, בירת הנגב המזרחי. פאר הארץ".
- אתה לא מתעצבן?
"בטח שכן. אני חי על טורים. לא סתם אני צרוד. אבל אני מתעצבן פרודוקטיבי. אני מתעצבן עם סיבה טובה. על 'מחיר למשתכן', על העקשנות התמוהה של שר הבריאות יעקב ליצמן נגד הכרייה בשדה בריר, על תחנת הרכבת בדימונה שהניחו אותה 2.5 ק"מ מהעיר, ושעלות המוניות אליה וממנה שווה למחיר הכרטיס. אבל כשאני מתעצבן - אני פותר. לא נרגע עד שהעניין פתור.
"שר התחבורה ישראל כץ הבין את הבעיה ותחנת הרכבת תיכנס לעיר; שר האוצר כחלון, שר השיכון יואב גלנט ואביגדור יצחקי הבינו את הבעיה של הפריפריה במחיר למשתכן ואני מקווה מאוד מאוד שבימים האלה נתבשר על השינוי הגדול והמיוחל (ראו מסגרת - סק"ל וי"א). לגבי ליצמן - נראה מה יהיה. ויש עוד רשימות ארוכות לטיפול".
"שיהיה ברור, אם אין כיל, אין נגב"
- 40% מעובדי כיל הם מדימונה, ושכרם כידוע ונאה ביותר. אבל דימונה מוגדרת אשכול סוציו-אקונומי 4, נמוך מאוד.
"דימונה באשכול 4, אבל באשכול הכנסה אנחנו 7 בזכות המשכורות הגבוהות מכיל. גם אני עבדתי כמפעיל בכיל. לכן כשאתם שואלים, לפעמים מקנטרים ומבקרים, למה אני לוקח צד בעניינים של כיל - אז תדעו שזאת המלחמה שלי. מלחמה של העיר שלי. לצד אנשי כיל יש לנו תושבים בשיכוני הרכבת מהימים ההם שאנחנו משפצים עכשיו על חשבוננו מבחוץ ומבפנים, אנשים מבוגרים בהרבה. יש לנו אנשים שלא יכולים להשתלב בשוק העבודה".
ביטון, איש של נתניהו, כמעט פוצץ לו את הבחירות האחרונות כאשר שיתף פעולה עם האינטרסים של עידן עופר וניר גלעד בכיל.
- אולי הם הפעילו אותך, השבתתם את הנגב שבועיים לפני הבחירות.
"כן, ביבי כעס. בצדק כעס, אבל הבין. זו גדולתו. אבל להגיד שניסיתי לפוצץ לו את הבחירות - זאת הגזמה. חיים ביבס ואנוכי הבאנו לו את הבחירות. עם כל הכבוד, איפה כל השרים?"
- ביבס כן, אבל אתה הובלת את השבתת הנגב. זה מכריע בחירות.
"שיהיה לכם ברור, אם אין כיל, אין נגב. כיל היא המעסיק הכי גדול בנגב. 5,000 עובדים במישרין ועוד 30 אלף מסביב. רוב עובדי דימונה עובדים בחברות של כיל. השבתתי את הנגב כי הוא חשוב לי, התעסוקה קריטית.
"ידעתי היטב גם אז שהנהלת כיל קיבלה החלטה מוטעית לאיים בפיטורי עובדים. ידעתי שהחברה העבירה השקעות למקומות אחרים בעולם, וזה בהחלט לא ראוי בעיניי, אבל אני איש של עובדים, איש הנגב, איש הפריפריה. אצלנו קשה מאוד למצוא עבודה, ובטח לא עבודה ראויה כמו בכיל, עם המשכורות והתנאים".
- וזאת סיבה טובה להפוך למאכער של עידן עופר במשרד ראש הממשלה?
"אני לא מאכער שלו ולא עובד אצלו, הוא לא מעניין אותי. בסוף נפגשתי עם ביבי, דיברנו, ואני זה שהבאתי לסיום השביתה. ביבי אמר לי, 'בני, אני מבין אותך, תגמור את העניין ונדבר אחרי מערכת הבחירות'. עוד הוא אמר, 'אתה יודע שאף אחד לא יחזיק אותי בגרון יגיד לי מה לעשות. אני בעד עובדי כימיקלים לישראל, אבל לא יעלה על הדעת שההסתדרות והבעלים יסחטו אותי".
- ההסתדרות?
"עובדה שעם משכורות של 30 ו-40 אלף שקל בחודש ההסתדרות מוציאה אנשים להשבתה. גם ראשי ההסתדרות וגם ראשי כימיקלים לישראל היו קצת מנותקים. גם אדון עידן עופר למד לקח. הוא עשה טעות חמורה עם השביתה הגדולה. השתמש בשוט הגדול ואיים".
- גם אתה טעית, שיתפת פעולה.
"לא, אני לא. עובדה שמיד אחרי הבחירות ראש הממשלה ושר האוצר נכנסו לעובי הקורה ופתרו את הבעיה. ועכשיו, ברוך השם, הגיע יו"ר חדש שמבין עניין, האלוף במיל' יוחנן לוקר".
- מינו אותו כי הוא מבין עניין או כי הוא מקורב מאוד לנתניהו?
"לא כי ביבי מכיר אותו, אלא כי הוא מבין עניין, וגם ביבי סומך עליו".
- אתה עוד לוביסט להארכת הזיכיון לעופר. הגיוני שאתה דואג לכיל ולעובדיה, אבל מה עניינך מי בעל השליטה?
"יש עכשיו שתי מלחמות: הכרייה בשדה בריר והזיכיון. אני לא הלוביסט של אף אחד, רק של דימונה. הכרייה בשדה בריר - השר ליצמן מעכב הכול, אבל זה העתיד של רותם אמפרט. 1,200 עובדים, 80% מדימונה. המעסיק הכי גדול בדימונה. והזיכיון".
- לאיזה כיוון אתה לוחץ?
"אני מציע למדינה ראשית להאריך את הזיכיון ושנית לאפשר כרייה בשדה בריר. בהארכת הזיכיון לכיל אני מציע למדינה להתנות את ההחלטה בכך שרוב השקעות החברה יהיו בישראל בכלל ובדרום בפרט ושהכסף שהמדינה מקבלת מהתמלוגים לא ילך עוד לקופה הציבורית אלא יהיה 'כסף צבוע' להשקעה בערי הדרום".
- מה זה שייך להארכת הזיכיון או לעידן עופר?
"אם המדינה רוצה את הזיכיון לעצמה או רוצה להוציא מכרז חדש בינלאומי - אין בעיה. אין לי מניות ובעלי כיל לא מעניינים אותי. אני דואג לעובדים. שיחליטו מה שיחליטו אבל שיחליטו , ושזה יהיה לטובת העובדים והנגב".
- הזכרת קודם לכן את ההתנגדות של ליצמן לכרייה בשדה בריר. זה לא מסוכן לבריאות התושבים?
"כרגע ההחלטה בבג"ץ ואני רוצה להדגיש חד-משמעית: חוץ ממשרד הבריאות, אף אחד לא מתנגד לכרייה, גם לא המשרד לאיכות הסביבה. המפעל עומד בתקנים הכי חמורים בעולם, בתקן האירופי והאמריקאי, ואנחנו רוצים להיות יותר צדיקים מהאפיפיור? הממצאים ברורים: לסלול כביש זה הרבה יותר מסוכן מכרייה בשדה בריר. ליצמן יכול להגיד מה שהוא רוצה, ואני לא יודע למה הוא אומר את מה שהוא אומר".
"כן, אני מאכער של עסקים"
- בשלוש שנים סגרת על הקמת שמונה מפעלים. ויש עוד בדרך. למה לבוא להקים מפעל בדימונה?
"תשאלו את נחום איצקוביץ', מנהל מרכז ההשקעות, המנהל הכי חרוץ במדינה. ציוני אמיתי. כשרק נכנסתי לתפקיד באתי אליו ואמרתי לו, 'כל מי שרוצה, שחושב, להקים מפעל - תן לי לדבר איתו ברמה האישית.
"אני יודע לדבר עם מי שרוצה להקים מפעל, אני יודע איך לתת להם מה שהם צריכים, אני יודע לקצר תהליכים, לתת תשובה מהירה גם כשהיא שלילית. הקרקע כאן במחיר אפס, יש הטבות מס גדולות, יש הטבות ארנונה למשך כמה שנים. יש כוח עבודה זמין ואיכותי. היי-טק זה לא הכול - גם לואו-טק זה חלק מהחיים. חלק נכבד. אני לא רץ שנים אחרי מפעלי ענק, אני מסתפק בעוד מפעל קטן ועוד מפעל בינוני. גם מפעל של 80 עובדים זו ברכה. ואני אעשה הכול בשבילו. הבאתי מפעלים שנתנו 1,000 מקומות עבודה".
- מה תפקידך?
"יש יחידה כלכלית לקרן לפיתוח דימונה שאני במקרה היו"ר שלה ואנחנו מלווים את בעלי העסקים יד ביד, צמודים אליהם ונצמדים לכל הרגולטורים ולכל הפקידים שכל הזמן דוחים, מעכבים, רוצים עוד נייר כזה וחתימה אחרת. משרדי ממשלה שאי-אפשר להגיע אליהם במשך חודשים - אני מגיע אליהם בתוך כמה ימים. איך? אני יושב להם על הראש, ואם זה לא עוזר, אני הולך ישר לשר.
"כן, אני 'מאכער' של העסקים בדימונה. אני מפעל לא רשמי של חוק עידוד השקעות הון. אני כל היום וכל יום, 24/7, ראש עיר. אושר גדול! ענק!"
"אמא שלי, מרחביה, לא הבינה מה היא עושה במדבר הזה"
לשמאלו של ביטון, בחדר בבניין העירייה, תלויה תמונה של נתניהו עם אדם נוסף. "זה אבא שלי עם ביבי", הוא מסביר. משפחת ביטון הגיעה לדימונה מירושלים. שלושת אחיו נולדו שם והוא בדימונה. הוריו, אברהם ואנט, עלו ממרוקו ב-1947. אבא מקזבלנקה ואמא מרבאט. הם התחתנו בירושלים.
"גרנו ברחביה, ברחוב עזה 9. ביבי אמר לי, 'מה, אבא שלך מעזה 9? גם אני גרתי שם'", הוא מספר. "אבא נפצע במלחמת העצמאות בלטרון, ובמקום לתת לו פנסיה או משהו, אמרו לו: מר ביטון, בגלל שאתה מרוקאי, בגלל שאתה אינטליגנטי, יודע קרוא וכתוב, בגלל שהיית חייל אמיץ, אתם הרי יודעים מה היה כאן בימי סלאח שבתי, ניתן לך דירה ונסדר לך עבודה בכימיקלים לישראל, שהייתה חברה ממשלתית".
"האב מונה לקצין הביטחון של מפעלי ים המלח ובמשך שלוש שנים הוא נסע בכל יום מירושלים לים המלח, בכבישים של אז. "כשהגיע מרדכי מקלף, שהיה רמטכ"ל, לנהל את ים המלח, הוא אמר לאבא: 'מר ביטון, תשאיר בבעלותך את הדירה שלך בירושלים, ואנחנו ניתן לך דירת שירות בעיר חדשה שקוראים לה דימונה'".
בספטמבר 1955 הגיעה לנמל חיפה אוניית עולים. בו בלילה הועלו למשאיות 36 המשפחות מצפון אפריקה. נסעו נסעו עד שהגיעו למקום חדש וריק שנקרא דימונה. המטרה הייתה לספק עובדים למפעלי ים המלח ולמפעל כיתן.
"בוגרי דימונה מספרים שאמרו להם: 'אנחנו לוקחים אתכם למקום חדש ויפה ליד הים'. בקיצור, אבא שלי היה זה שסידר והביא את הגנרטור הראשון למעברה בדימונה. כירושלמי, הוא הבין היטב כמה קר להם שם בלילה".
שנה אחרי הגיעו אבא ואמא ביטון ושלושת הבנים לדימונה. "אמא שלי מרחביה, לא הבינה מה היא עושה במדבר הזה, ועוד אמרו לה שזה יהיה נווה מדבר", מספר ביטון.
בנימין נולד בדימונה ב-1959. בצבא היה לוחם צנחנים. לימים נישא לאורית, "הפולניה שלי", כפי שהוא מכנה אותה. "גם אשתי ירושלמית. דור שלישי. הכרנו בצבא. כשהגעתי להכיר את סבתא שרה שלה, הייתי במדים, צנחן מרוקאי, כהה מהשמש ומהטבע, והיא אמרה: 'וואו, הבאת לנו שווארצע. היא הייתה חברה טובה שלי. סעדתי אותה עד יומה האחרון. אשתי ואני היינו שנה וחצי בארה"ב ואז הבאתי אותה לפרובינציה. היא גאה להיות דימונאית".
היום גברת ראש העיר היא מנהלת מחלקת אשראי בבנק דיסקונט בדימונה. הם הורים לארבעה: יניר, רואה חשבון שנשוי למירית, עורכת דין, ויחד הם הורים לאריאל. הבת השנייה היא נעמה, עורכת דין גם היא, שנישאה ליהונתן, בעתידים, העתודה לשלטון המקומי, והם הורים לאיתי. בת נוספת היא ירדן, סטודנטית במכללת אחווה, והצעירה מכולם היא נעמה, קצינה שאך השתחררה מצה"ל.
"תוכנית מחיר למשתכן בפריפריה נכשלה"
לבני ביטון ביקורת רבה על תוכנית מחיר למשתכן. לדבריו, התוכנית בפריפריה נכשלה. "המחיר בשוק החופשי והמחיר לדירה במחיר למשתכן השתוו. אין כמעט הנחה. יש רק שתי הטבות: מענק של 60 אלף שקל ודרישה להון עצמי של 10% במקום 25%. זה לא מספיק לפריפריה כי התוצאה היא שהפריפריה מממנת את הרצליה ואת תל-אביב. בפועל, דירות מחיר למשתכן בהרצליה, בתל-אביב, בראש-העין וכדומה מקבלות הנחה של 800 עד 1 מיליון שקל ליחידת דיור, ובפריפריה מלקקים את השאריות. שם הרי מסבסדים הכול במחירי הקרקע, ואצלנו, בערי הפיתוח, בין כה מחיר הקרקע הוא אפס".
- אז מה כן צריך לעשות?
"המדינה חייבת להתאים את תוכנית למשתכן לקריית שמונה, ירוחם, דימונה, נתיבות, בית שאן, מגדל-העמק. להפוך רכישת בית שם לאטרקטיבית לצעירים ולזוגות חזקים. לא יקרה שום דבר אם בהרצליה ובראש-העין, במקום שזוג יקבל מתנה של 1 מיליון שקל הוא יקבל רק 600 אלף או חצי מיליון. השאר יעבור לערי הפיתוח".
- פגשת את כחלון וגלנט.
"כן, וגם את אביגדור יצחקי. הצעתי שהמענק של 60 אלף שקל יוגדל בערי הפיתוח ל-20 אלף שקל והוצאות הפיתוח, שהיום הן 60-90 אלף שקל ליחידה, יירדו לאפס. בקיצור, קרקע אפס ופיתוח אפס. זה אומר שהמדינה צריכה לשים עוד 200 אלף שקל לכל יחידה בערי הפיתוח".
- ומה הם אמרו?
"מצאתי אוזן קשבת. אני מקווה לראות תוצאות בהקדם. אני חושב, מקווה, מאמין שבקרוב תהיה לכולנו הפתעה במחיר למשתכן בערי פיתוח. כדאי יהיה לכולם לבוא אלינו".
"חיפה כימיקלים לא רוצה להוציא את מפעל האמוניה כי הוא רווחי"
"כן, אני רוצה שמפעל האמוניה יעבור למישור רותם (20 ק"מ מדרום לדימונה). לפני 4 שנים מדינת ישראל הוציאה מכרז לבניית מפעל אמוניה חדש במישור רותם. לצערי הרב, הנהלת חיפה כימיקלים והמנכ"ל העומד בראשה, נדב שחר, יחד עם הבעלים, תעתעו במדינה. נכון שהמכרז לא היה במחירים ריאליים בגלל מחירי הגז, אבל מדינת ישראל ביקשה מהם להציב כמה חלופות והם לא הביאו.
"הם לא רוצים שהמפעל ייצא מחיפה כי הוא מפעל רווחי מאוד, אז מעכבים".
- למה ברותם?
"כי הוא נותן פרנסה. קרוב ל-1,000 עובדים. זה לא מכל אמוניה אלא מפעל אמוניה. בבדיקות עם אנשי המקצוע עלה שאין שום סכנה. זה כלל לא דומה למכל האמוניה. כולי תקווה שאחרי הפגישה שלי עם נתניהו, הוא ייכנס עמוק לעניין, יגייס את השר להגנת הסביבה זאב אלקין ואת שר הכלכלה אלי כהן למצוא פתרונות מיד.
"אנחנו הנחנו בפניהם פתרונות לטווח הקצר של חיסול מכל האמוניה, עד שיקום המפעל במישור רותם בתוך שנתיים-שלוש".
"נתניהו מממש את החזון של דוד בן גוריון בנגב"
זרקנו לבני ביטון שם או מילה, והוא אמר את אשר על לבו:
נתניהו "אני אוהב אותו ברמה האישית ומעריך אותו מאוד ברמה המדינית והפוליטית. הלכתי איתו לפני 96' ואלך איתו תמיד. בכיסא שהוא יושב בו אתה תמיד לבד. יש לך הרבה מאוד חברים ויש לך הרבה מאוד לא-חברים. אלה גם אלה מסתובבים סביבך ואתה יודע שאת ההחלטות הקשות אתה עושה לבד, שכל האחריות עליך ורק עליך. כשנעשה קשה, החברים נעלמים. הלא-חברים חוגגים וגם מקבלים תקשורת אוהדת ומעריצה"
תקשורת "אני באמת חושב שהתקשורת מאז 96' שמה את ראש הממשלה נתניהו בפוקוס שלה. את כל הסיפורים כולנו מכירים מאז. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם - ונתניהו, בניגוד לכל הסקרים והכותרות והסיפורים, רק מנצח. מוביל את מדינת ישראל, את הפריפריה ואת ערי הפיתוח לעידן חדש, מממש את חזון דוד בן גוריון בנגב".
חקירות "אנחנו במדינת חוק. אני סמוך ובטוח ששלטונות החוק - המשטרה, הפרקליטות ואם זה יגיע, אז גם בתי המשפט - יקבלו את ההחלטות הנכונות ביותר. לכאן או לכאן. אני עצמי מכיר אותו כל כך טוב, הוא כל כך חבר ואני כל כך מעריך אותו - שאני כועס. אי-אפשר לפתוח כל יום כל עיתון וכל מהדורת חדשות עם ביבי ככה ושרה ככה. ובתקשורת בונים במכוון סרט מתח, כדי שכל יום תהיה ידיעה וכותרת חדשה. זה נותן להם רייטינג וכסף. אז מספיק ודי! תנו לחקור, תנו לעבוד, ונקבל את התוצאות כמו שיהיו".
- אתה מקבל מתנות?
"לא".
שרה נתניהו "אני מכיר אותה שנים רבות. אני אוהב אותה. מת עליה. מעריך אותה. היא אישה טובה. אני מכיר גם את רוני מאנה. הוא רצה תמיד להיות בפריים טיים של ערוץ 2, ויהיה המחיר אשר יהיה. אז שנים הוא הופיע כחבר הכי צמוד של הזוג נתניהו ואחר כך שנים הוא מופיע כמבקר הכי גדול שלהם. מאנה גרם לעצמו נזק גדול מאוד".
השמאל "מפלגת העבודה והתקשורת. רוב התקשורת. הם משתפים פעולה. בגלוי ובסמוי. ההתנהגות שלהם מרחיקה מהם את קולות הבוחרים. כמה חברים שלי הם מסורתית אנשי העבודה, והם אומרים 'לא עוד. עם אלה סיימנו".