דר ארנה ברי / צילום: איל יצהר
ד"ר ארנה ברי היא האישה הראשונה של ההיי-טק הישראלי. מעטים יפקפקו בקביעה הזאת. בגיל 67, בזמן שכבר יכלה לפרוש לפנסיה ולבלות עם המשפחה (והיא מעידה שהמשפחה נמצאת בראש סדר העדיפויות שלה), היא ממשיכה לעבוד. כיום היא מכהנת כסגנית נשיא ומנכ"לית מרכז המצוינות בישראל של ענקית החומרה האמריקאית Dell-EMC, אבל אפשר לומר שברי עשתה כמעט הכול בתעשיית ההיי-טק וההון סיכון הישראלית. לכן ביקשנו לשמוע ממנה מה היא חושבת על התעשייה הזאת היום, וברי אינה אישה שחוששת להביע את דעתה, גם אם הן לא נעימות לאוזן. עוצמותיה ניכרות במיוחד לאור השנה הקשה שעברה עליה, ומכשול הוא לא חלק מהלקסיקון שלה.
השיחה עם ברי התקיימה שבועיים לאחר היוודע דבר רכישת מובילאיי הישראלית על ידי אינטל תמורת 15.3 מיליארד דולר במזומן - העסקה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המשק הישראלי.
- עוד חברה ישראלית הבינה שלא תוכל לשבור את תקרת הזכוכית לבדה ונתנה את המפתחות לתאגיד אמריקאי גדול ממנה. זה העציב אותך?
"טרנסאקציות עסקיות לא מעציבות אותי. הדברים היחידים שיכולים להעציב אותי אלו דברים לא הפיכים בקיומו של היחיד או של המדינה, כמו הביטוח הסעודי וההסכמים הקואליציוניים - אלו דברים שיכולים להעכיר את רוחי. העובדה שיש מחויבות ממשלתית לפתח את הנגב אך הפיתוח מתעכב - מעכירה את רוחי. העובדה שלא נעשים צעדים אקטיביים למינוף הצמיחה במשק הישראלי, בין היתר כדי לאפשר חיים ראויים של כל האנשים המשתתפים בשוק העבודה הישראלי - כי להם כן מגיע - מעכירה את רוחי.
"לא יכולה להעכיר את רוחי העובדה שחברה ישראלית נמכרת לחברה זרה לאחר שההנהלה שלה החליטה שהיא צריכה להימכר. מי אני שאגיד להם, 'הייתם צריכים, מסיבות ציוניות, להמר על צמיחתכם ולנסות לגדול לבד כמו צ'ק פוינט או טבע - ואפילו טבע הגיעה לתקרת זכוכית, שכרגע לא ברור אם זה בגלל בעיות ניהול או מיקום גיאוגרפי. כשחברה כמו מובילאיי נמכרת לחברה גדולה כמו אינטל, שמכירה היטב את ישראל ומתמצאת בשוק הרכיבים, וזהו שוק מתפתח - כנראה השתיים הבינו שאפשר לכבוש את השוק הזה יותר מהר ויותר בגדול יחד".
מבחינת ברי, אין משמעות לכך שמובילאיי בהגדרתה כבר לא תהיה ישראלית. "מובילאיי לא ישראלית מאז שהיא הונפקה בבורסה בארה"ב, ובכלל רוב חברות הטק הישראליות אינן ישראליות כי הבעלות על המניות שלהן ברובה אינה ישראלית", היא אומרת.
בבוקר הריאיון עמה התפרסמה ב"דה מרקר" כתבה שלפיה תשואות קרנות ההון סיכון הישראליות אינן מצדיקות השקעות של הגופים המוסדיים בהן. ברי, כאשת הון סיכון בעברה, אומרת ש"אלו השמצות". לדבריה, "30% מהצמיחה של המשק הישראלי ב-30 השנים האחרונות נוצרו מתעשיות עתירות ידע. נכון שאולי לקרן ספציפית לא היה החזר טוב, אבל עובדה שמגיעות לכאן - ואפילו יושבות כאן - קרנות בינלאומיות. אובר לא נוצרה בארץ, אבל מובילאיי כן, וזה אומר שכל עוד נתמקד בטכנולוגיות מסוימות, נצליח. ואני מתכוונת לטכנולוגיות מאוד עמוקות, ולא כאלו שמיועדות לשוק הצרכני. במקרה של האקזיט של מובילאיי, בואו נתגאה בהישג הזה ונייצר עוד כמוהו".
- אז אקזיט זה לא דבר רע בעינייך?
"לא. אינטל בישראל זה דבר רע? אפילו שהיא לא התחילה ברכישות. להיפך, אינטל זה הדבר הכי טוב שקרה למדינת ישראל. לא רק שהיא היצואן הכי גדול בתעשיית ההיי-טק הישראלית, היא המעסיק הפרטי הגדול בישראל. אז על מה אתלונן? על זה שהמניות הן בבעלות של מישהו שאינו ישראלי? על כך שיש מחירי העברה? זה קשקוש! כל חברת טק ישראלית, ציבורית או פרטית, נמצאת בבעלות של משקיעים זרים. זה בכלל לא משחק ישראלי. כשהידע נותר בארץ - זה כן חשוב, ולראיה מה שקרה לקריית גת וסביבותיה בגלל המפעל של אינטל. זה פשוט יוצא מן הכלל! הלוואי, אמן, שמה שקרה לקריית גת יקרה במקומות כמו באר-שבע וכרמיאל, כלומר שתיבנה סביבן כלכלה. ולכן אני אומרת - אל תתלוננו. את מה שעובד - תחזקו. ואת מה שלא עובד - תתהו למה זה לא עובד ותטפלו בזה".
- וכשהסטארט-אפיסט הצעיר ממהר לאקזיט, זה לא מצער אותך?
"ממש לא. שיעשו מה שהם רוצים. כל דבר שהוא פרודוקטיבי - הוא לגיטימי".
- אקזיט בגיל 25 הוא פרודוקטיבי בעיקר לכיס הפרטי ולא לכיס הלאומי.
"למה כל אחד חייב - חוץ מהשירות הצבאי - לעשות שירות לאומי שתורם למדינה אם זה לא מעניין אותו? כל אחד צריך לעשות מה שהוא רוצה באופן לגיטימי וחיובי. כל עוד הוא עובד לפי החוק, משלם מסים ומעסיק עובדים - דיינו. זה גם ככה לא פשוט. ישראל זו לא מדינת משטרה או מדינה בולשביקית שמכריחה את אזרחיה לפעול בצורה מסוימת. כל אחד צריך לעשות משהו שהוא חזק בו. הוא לא יכול לחשוב כל הזמן שהוא במילואים כל חייו".
- מדינה לא צריכה להכריח אבל כן צריך לחשוב על האינטרס הלאומי.
"תפקידה של המדינה לחרות על דגלה את סדרי העדיפויות שלה, ובעיניי זה מדע, טכנולוגיה וצמיחה".
"תקציב המדען הראשי נחתך בחצי"
- אמרת על הכתבה ב"דה מרקר" "השמצות". נשמע שזה ממש בדמך.
"זה בעוכריה של המדינה שנותנת יותר כסף לישיבות מאשר למחקר ופיתוח וליצירת תשתיות. קחי כדוגמה את פיתוח מרכז ההיי-טק בבאר-שבע, פארק גב ים נגב - זה היה צריך לקרות כבר לפני הרבה שנים כי הממשלה מבזבזת את זמנה על פינוי שדה דב, שכבר הפך לחוק בכנסת. זה פשוט מגוחך! היחידים שעשו בנגב את מה שהם אמרו שיעשו זה מטה קטן, מטה הסייבר הלאומי, ומשרד המדען הראשי. ועדיין, המדען הראשי לא יכול להכתיב לחברה כזו אחרת איך לנהל את המרכז שלה בבאר-שבע. ואז קורה שממונה אדם שניוני לתפקיד, והמרכז הזה עובד כמו אאוטסורסינג למרכז של אותה חברה במרכז הארץ, ומנהליה אפילו לא מגיעים לבאר-שבע ולא מודעים לתוכניות של אוניברסיטת בן גוריון שמהן הם יכולים לשלוף סטודנטים.
"הבעיה היא שאין חשיבה גדולה. מתי בפעם האחרונה ראש הממשלה דיבר על מדע, טכנולוגיה וצמיחה? כשאני הייתי המדענית הראשית, הוא דיבר על זה תמיד (נתניהו היה ראש הממשלה בשנים 1996-1999, במקביל לכהונתה של ברי כמדענית הראשית - ט"צ), אבל איפה זה עומד היום? תקציב המדען הראשי, שהיום נקרא הרשות לחדשנות, הוא חצי במונחים נומינליים מזה שהיה בתקופתי. ברגע שאין כסף להיי-טק - אי-אפשר לעשות כלום. יזם יכול להיות מאוד חכם, אבל בלי כסף הוא לא יצליח. הכי הרבה הוא יישאר במחקר בסיסי, ויש מדינות שיש בהן מחקר בסיסי מאוד מפותח שלא יצא ממנו משהו כלכלי, כמו אוסטרליה. לפחות אצלנו יש מודעות גבוהה יותר למסחור של ידע אקדמי. דוגמה אחרת היא פינלנד, מדינה שמתכננת לטווח ארוך, שיש לה קרן פנסיה ממשלתית שדרכה היא הופכת לאחד ממחזיקי המניות הגדולים באירופה. לכן זו מדינה שיכולה לטלטל חברות שהיא מחזיקה במניותיהן אבל בגלל שהיא חושבת לטווח ארוך, היא לא עושה את זה".
- אז משרד האוצר צריך לכפות על הגופים המוסדיים בישראל להשקיע יותר בתעשיית ההיי-טק הישראלית?
"אני לא מאמינה בכפייה של משרד האוצר. אני כן מאמינה ברגולציה שמאפשרת לייצר מערכות יחסים בין שני הצדדים. מה ההבדל בין השקעה ישראלית להשקעה זרה? הישראלית חייבת במע"מ, ולכן אני אומרת - תיישרו קו. תפשטו. תאפשרו. אל תגידו לי איך לעשות. אני יודעת יותר טוב מכם. אתם אולי מבינים בפיננסים ובחוקים שיצרתם, וזה בסדר גמור. בעשייה ובהקמה של דברים - אני מבינה יותר מכם וגם עשיתי יותר מכם. אז תנו לי לעבוד".
- כשאת אומרת "לי", למי את מתכוונת?
"לסקטור ההיי-טק, ואליי כמי שמייצגת אותו. אני, ארנה ברי, כבר אסתדר עם כולם כי אני לא נכנעת לשום דבר. אם אומרים לי לא ללכת בדרך מסוימת, אני מוצאת דרך אחרת. אני יוזמת, בין שאני בחברה זרה גדולה ובין שאני בחברה ישראלית קטנה".
- מה הבעיה הכי גדולה של תעשיית ההיי-טק הישראלית?
"שאין לה תמיכה ממשלתית. אין מימון ממשלתי ואין רגולציה שתומכת בפיתוח התעשייה, ושיעור המע"מ הוא רק דוגמה אחת. אפשר להוריד אותו ברבע או בחצי אחוז, וזה יספיק בתור התחלה, אך כשכל דבר נעשה בחשדנות כלפי בעלות יתר של משקיעים זרים - זה לא שווה. מנגד, אסור לבטל את התנאים הקיימים למשקיעים זרים כמו לקום בוקר אחד ולהעלות את מס החברות, ואז למחרת להוריד אותו. בסינגפור, אירלנד ואפילו טייוואן זה עובד אחרת. כשממשלה מתחייבת למשהו, היא צריכה להתחייב לזמן ארוך. קחי לדוגמה את מבנה ההחזרים לקרנות הון סיכון: משנת 2006 אין הסכם גורף על כך. היה במשך 10 שנים, מ-1996, והוא איפשר למשקיעים זרים מוסדיים לא לשלם מס בארץ אלא רק במדינת המקור שלהם. עכשיו יש קביעה (Ruling) פר חברה. שמעת פעם על דבר כזה? זה מצב שיוצר הרבה עבודה לרואי החשבון ולעורכי הדין".
- בני לנדא טען בעבר שצריך לאפס את המס למשקיעים זרים כדי לגרום להם להשקיע בארץ.
"לנדא צודק. זמן קצר אחרי שהוא פרש מ-HP אינדיגו, הוא כתב מאמר מצוין שהבסיס שלו היה השוואה בין כדאיות ההשקעה של המפעל של HP בסינגפור לבין זה שבישראל והגיע למסקנה שישראל עדיפה. זה מאמר ששווה קריאה. לנדא יזם ענק".
"האוניברסיטאות ירוויחו מפתיחות"
- הזכרת את הנושא של מסחור ידע אקדמי. ייתכן שבישראל עדיין לא למדו לעשות את זה נכון?
"ישראל היא מדינה ביורוקרטית. מסחור של ידע אקדמי נובע מכך שהאקדמיה רעבה לכספי מחקר, ובפרט למחקר יישומי. מה שהאוניברסיטה העברית רצתה ממובילאיי, תאמיני לי, היה מוגזם. תשווי את המדיניות שלה ושל שאר האוניברסיטאות בארץ לזו של אוניברסיטת ווטרלו בקנדה, ותביני. זו אוניברסיטה שמתמקדת במחקר, ובוגריה נלקחים מיד למיקרוסופט, אפל ואחרות. לכן חברות הטק האלו נותנות לה מיליוני דולרים בשנה. מייסדי RIM, יצרנית הבלאקברי, יצאו מהאוניברסיטה הזו. האוניברסיטה אומרת לחוקר: הקניין הרוחני הוא שלך, והיא מרוויחה מהפתיחות הזו שלה, שמזרימה לה הרבה תרומות שהיא מקבלת מחברות טכנולוגיה שרוצות לקבל עדיפות על הבוגרים שלה".
- את טוענת שהאוניברסיטה העברית דרשה מפרופסור אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי, יותר מדי?
"ודאי! ואני מכירה חברות אחרות שהתנפלו עליהן וניסו לקחת מהן בכוח אחוזים מההון למרות שהן לא קמו על בסיס ידע של האוניברסיטה. ההתנהלות של רוב האוניברסיטאות בארץ מקשות על חוקרים להפוך לחוקרים יישומיים, כלומר לקחת את הידע, להפוך אותו ליישומי ולהוציא אותו החוצה לשוק. פחות ביורוקרטיה ויותר דגש על מדע, טכנולוגיה וצמיחה - זה מה שיעשה טוב למדינת ישראל".
- ומה לגבי התעשיות המסורתיות?
"מדע, טכנולוגיה וצמיחה זה לא רק תעשיית ההיי-טק. זה נכון גם לקו הייצור של הציוד הכימי שנמכר לטבע. אין הבדל. מה זה טכנולוגיה? קווי ייצור יעילים, שרשרת אספקה יעילה וכדומה. טכנולוגיה צריכה להיות בשימוש של כל החברות, ועובדה שהיעילות של סקטור ההיי-טק בישראל היא 94%, גבוהה באופן משמעותי משאר הסקטורים. כמעט כל טכנולוגיה שהתעשייה המסורתית תפנים יכולה להפוך ליותר תחרותית".
- זה יכול לקרות בדור הנוכחי?
"זה יכול היה לקרות אתמול! את יודעת שהמזרנים הכי טובים בארץ מיוצרים בשדרות? אני באופן עקרוני קונה רק משם כי אני מודעת לזה. בעיניי, המזרנים שלהם (ברי מתכוונת לחברת מנדלבוים - ט"צ) יותר טובים מאלו שמיובאים לארץ, אבל בגלל שהם מסתפקים בשיווק המותג שלהם דרך פרסומות ברדיו, הרבה לא מכירים אותם. כלומר, שיטות השיווק שלהם לא ממוכנות, לא מותאמות לעידן הדיגיטלי. זו דוגמה לצורך של טכנולוגיה בתעשייה מסורתית. זה לא חייב לבוא לידי ביטוי רק באופן תפירת הפס שסביב המזרן. הפנמת השינוי הדיגיטלי אינה רק לאצילים. מי שמאמין שיש אצולה, שייסע לבריטניה ויבקר בארמון בקינגהאם. ההפנמה הזו לא קיימת כרגע כי הממשלה לא עשתה דבר - לא דרך משרד החינוך, לא דרך האוצר ולא דרך משרד ראש הממשלה.
"למה בן גוריון יכול היה לדבר על חזון בעוד שראש הממשלה הנוכחי לא יכול? מישהו מונע ממנו? יותר נוח לדבר על המלעיזים והמשמיצים, נכון? והוא איש חכם, הוא יודע לדבר על חזון, אבל זה פשוט לא פופולרי בקואליציה. יותר פופולרי לדבר על סל בריאות שלא מקוים ועל עוד כסף לישיבות. אם כל האנשים בכנסת, שהם חכמים ולא חכמים, שאני אוהבת או לא אוהבת, ירצו בכך, מחר בבוקר זה יקרה, כמו להתמקד בגליל ובנגב כהזדמנויות צמיחה.
"שר הכלכלה, לדוגמה, אני רוצה לראות שהוא עושה משהו בכלכלה. בינתיים הוא משמש כעוזרו הנאמן של שר האוצר. יש ניגוד עניין מסוים בין כלכלה לאוצר כי כלכלה זה איפה אתה משקיע לטווח הארוך ואוצר זה איפה אתה גוזר קופונים לטווח הקצר".
- את שותפה לדעה ששורש הבעיה של ההיי-טק הישראלי הוא בהעדר השקעות בחינוך טכנולוגי לצעירים?
"לפני שקמה תוכנית 'עתידים', שנועדה לשלב תלמידים מצטיינים מהפריפריה במוסדות להשכלה גבוהה, לא היה מורה לפיזיקה מזרחית לעפולה. עד היום התוכנית הזו לא ממומנת על ידי משרד החינוך. הוא רק מפריע. כדי לבנות את העתיד הרחוק יותר, זה בסך הכול מאמץ של משהו כמו שלוש שנים. בצה"ל מתכננים 30 שנה קדימה, כלומר יש בישראל מוחות שיודעים לתכנן קדימה".
- את בכלל שותפה לנבואות השחורות שלפיהן ישראל עומדת לאבד מעוצמתה כאומת הסטארט-אפ?
"אני לא שותפה לכלום כי אם הייתי שותפה - הייתי בממשלה. אני עושה בחלקת עולמי הקטנה את מה שאני מאמינה בו. אני מאמינה שליהודים צריכה להתקיים מדינה ושהיהודים צריכים ליהנות בה מרמת חיים טובה ולהרגיש בטוחים. כרגע יש בישראל קבוצות קצה שנעים להן לחיות וכל השאר עובדים בשבילן, ובזה אני לא מאמינה".
- אז אולי תיכנסי לפוליטיקה?
"אני לא אכנס בגלל שהמכנה המשותף הוא כל כך נמוך שאין לי מה לעשות שם. אני רק אקבל התקף לב. זה הכול".
- ומחוץ לממשלה? את פעילה פוליטית?
"לא. אני פעילה רק בדברים שבהם אני מעורבת אופרטיבית, כמו חינוך, יחסי חוץ ותעשייה בפריון גבוה".
"המערכת עושה פוליטיזציה לכל דבר"
- היית המדענית הראשית והיית שותפה בקרן הון סיכון. מה יותר אתגר אותך?
"בני אדם מוכשרים מאתגרים אותי. מעניין אותי לקחת יכולות של אנשים כאלו, למנף ולאגד אותן כדי ליצור תפוקות גבוהות. לכן, מהרבה מאוד בחינות, תפקיד המדען הראשי הוא גולת הכותרת ביכולת להתניע משהו חיובי. בראייה לאחור, בזמני התקציב של המדען הראשי היה מהגבוהים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. וזה מאוד שימח אותי".
- אז נהנית יותר להיות גוף מממן במגזר הציבורי?
"ליהנות נהניתי בבת המצווה של הנכדה שלי, אבל אין לי צל של ספק שעבודת המדען הראשי, שהיום נקרא הרשות לחדשנות, יכולה להשפיע לטובה הן על החשיבה הלאומית, הייצור והייצוא וכפועל יוצא - פריון וצמיחה".
- הרשות לחדשנות זו לא אותה הגברת בשינוי אדרת?
"אם המערכת הייתה יודעת לכבד סטטוטורית גופים מקצועיים - לא היה צורך בהקמת הרשות, אבל כשהמערכת עושה פוליטיזציה של כל דבר, אז בוודאי שצריך רשות. כרמל ורניה, שהיה המדען הראשי בשנים 2000-2002, פרש מהתפקיד כשדליה איציק, שהייתה אז שרת התעשייה והמסחר, קיפדה את תהליך הקמת הרשות".
- מפריע לך שמדגישים את העובדה שאת אישה, לדוגמה האישה היחידה עד כה שכיהנה כמדען הראשי?
"ממש לא. יפריע לי אם מישהו יחשוב שאני גבר. ואני לא מאלו שחושבים שימים כמו 'יום האישה' מחלישים את המין הנשי. זה בעיקר תלוי מה השיח. אם השיח הוא על כך שהפריון של מחצית מהאוכלוסייה נמוך מהממוצע של כל האוכלוסייה, וניתן להעלות אותו ולשנות לטובה את פני המשק - אז על הכיפאק!"
- בין כל התפקידים שעשית, איזה הכי אהבת?
"כשיכולתי לעשות הכי טוב לחברה ולתעשייה".
"אני חיה בחוסר בהירות"
מזה כשנה וחצי ברי חולה בסרטן והדבר כמעט לא ניכר עליה. אמנם היא ירדה במשקל, ומודה שהורידה הילוך בפעילויותיה היומיומיות אך מעבר לכך - קשה להבחין באותות המחלה. ואין לה בעיה לדבר על זה, בפתיחות כמעט מעוררת הערצה. "לא גיליתי את זה לבד", היא מספרת. "עברתי סדרה של בדיקות רפואיות מסיבות שונות ולקח זמן עד שאובחנתי כחולה בסרטן מסוג די נדיר שאין לו טיפול סיסטמתי ספציפי".
- מה הייתה התחזית שנתנו לך הרופאים?
נגיד ככה, אני לא חיה בבהירות אלא בחוסר בהירות".
- נבהלת?
"בוודאי. אני בסך הכול בן אדם".
- מדוע את ממשיכה לעבוד?
"כי החלטתי שאני מתמודדת עם הקשיים שנוצרו".
- יש מחשבות על רגע המוות?
"הרגע הזה יבוא לכולם. אולי לאחרים יש יותר בהירות ממה שיש לי".
- מפחיד אותך להיות תלויה במישהו?
"אם התלות הזו שווה משהו - אז לא".
ארנה ברי
גיל: 67
תפקיד: סגנית נשיא בענקית Dell-EMC העולמית, ומנכ"לית מרכז המצוינות בישראל של התאגיד האמריקאי
השכלה: תואר ראשון במתמטיקה ובסטטיסטיקה מאוניברסיטת חיפה, תואר שני בסטטיסטיקה וחקר ביצועים מאוניברסיטת תל-אביב ודוקטורט במדעי המחשב מאוניברסיטת דרום קליפורניה
ילדות: ברי נולדה בירושלים לראיסה (92) וליואש צידון ז"ל. היא גדלה והתחנכה בתל-אביב ובצרפת. את שירותה הצבאי עשתה כקצינת תיאום הדרכה בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, שממנו השתחררה בדרגת סגן
משפחה 1: אמה של ברי, ראיסה, הייתה אחות במקצועה, תחילה בשירות הפלמ"ח ובמחנות המעפילים בקפריסין, ולאחר קום המדינה בבית החולים תל השומר ובשירותי הרפואה הציבורית במגזר החרדי. אביה, יואש צידון ז"ל (צ'אטו), היה פעיל ההעפלה, פיקד במלחמת העצמאות על שיירות בדרך לירושלים, מראשוני טייסי הקרב של חיל האוויר, יזם ותעשיין שזכה בתואר "יצואן מצטיין" וחבר כנסת בכנסת ה-12 מטעם "צומת". לברי שני אחים: דניאל צידון, פרופ' לכלכלה שפרש מתפקידו לפני כשנה כמשנה למנכ"לית בנק לאומי בעקבות חוק שכר הבכירים; ורם צידון, עורך דין. "יש לנו משפחה מאוד מלוכדת", מספרת ברי. "בכל שבת אני ושני אחיי אצל אמא"
משפחה 2: ברי מתגוררת בגני צהלה שבתל-אביב, בזוגיות (אחרי שני גירושים), והיא אמא לשלושה: הבן הבכור הוא מנהל הפיתוח העסקי של דויטשה טלקום בישראל; הבת האמצעית מתפרנסת מתרגום מדעי; ואילו הבת הקטנה מסיימת תואר ראשון במתמטיקה ומתכוונת להמשיך באקדמיה. "הילדים שלי יותר חכמים ממני, והם עושים ויעשו מה שהם רוצים. אני יכולה רק ללמוד מהם", אומרת ברי
קריירה עסקית, פרק א': עם שובה מארה"ב לישראל בשנת 1987, הצטרפה ברי למרכז המדע והטכנולוגיה של חברת IBM שבחיפה, ובמסגרת תפקידה עסקה בסימולציות חומרה על ארכיטקטורות שונות של שבבי אינטל. ב-1989, הצטרפה לחברת פיברוניקס וסייעה בפיתוח פרויקטים בתחום רשתות תקשורת מקומיות. בשנת 1993 חברה להקמת "אורנט טכנולוגיות תקשורת נתונים" שפיתחה מתגי תקשורת. בד בבד עם גיוס ההון לאורנט שימשה כמנהלת הטכנולוגית של פרויקט תעשייתי באלביט מערכות וייעצה לאינטל. בספטמבר 1995 נרכשה אורנט על ידי סימנס הגרמנית - רכישה ראשונה של חברת הזנק ישראלית על ידי קונצרן אירופי
קריירה ציבורית: בתחילת 1997 מונתה למדענית הראשית ומנהלת מערך המחקר והפיתוח התעשייתי של משרד התמ"ת. ברי היא האישה הראשונה והיחידה ששימשה בתפקיד זה. התקציב הכולל של תוכניות לאומיות ובינלאומיות בראשות המדען הראשי הסתכמו בתקופתה ב-450 מיליון דולר בשנה. מתוקף תפקידה שימשה גם כיו"ר קרן בירד שהוקמה על ידי ממשלות ישראל וארה"ב כדי לטפח ולממן פרויקטי מחקר ופיתוח משותפים. בין השאר הייתה חברה בוועדות שונות, כמו ועדת ברודט וועדת טישלר, לבחינת תקציב הביטחון
קריירה עסקית, פרק ב': בקיץ 2000 הצטרפה ברי לקרן ההון סיכון ג'מיני, שבה הייתה שותפה עצמאית עד ינואר 2011. במסגרת תפקידה כיהנה כיו"ר חברת ההזנק PrimeSense שפיתחה את רכיבי התלת-ממד המשמשים את קונסולת משחקי הווידאו Xbox 360 של מיקרוסופט. לבסוף, PrimeSense נרכשה על ידי אפל. ברי גם שימשה כיו"ר בכמה חברות וכיהנה כדירקטורית ב"פועלים שוקי הון" ובחברות ציבוריות כמו אלדין, אלווריון וקומטאץ'. בשנת 2006 מונתה לתפקיד יו"ר איגוד קרנות ההון סיכון של ישראל וכיהנה בו במשך שלוש שנים, עד 2009. ב-2008 הצטרפה למיזם ראשון מסוגו בעולם, שהקימו 40 בכירי היי-טק ישראלים במטרה להשקיע בחברות הזנק ישראליות עוד בשלב הרעיון (לפני סיד)