איציק שמולי / צילום: תמר מצפי
בחודש שעבר הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון - סדרי דין מזורזים בתביעות ביטוח). בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי היא נועדה לשים קץ לאותה "שיטת מצליח" של חברות הביטוח השונות בהתשה של מבוטחיהן.
מטרת הצעת החוק היא מתן כלים למערכת בתי המשפט, לצורך בחינה כבר בתחילת ההליך המשפטי, האם חברת הביטוח הנתבעת נשענת על טענות הגנה/דחייה ראויות. בדיקה זו תאפשר "לחסוך התדיינויות ארוכות ומיותרות".
בדברי ההסבר להצעת החוק, שהוגשה על-ידי ח"כ איציק שמולי, אוזכרו מספר דוגמאות שהגיעו לבתי המשפט ושממחישות את הצורך בתיקון החוק.
התשה? עדיף להתפשר
מכוניתה של ס' ("התובעת") עלתה באש ונשרפה כליל. השריפה התחוללה בחצר הבית של הורי התובעת וגרמה נזק גם לבית. חברת הביטוח ("הנתבעת") סירבה לשלם את תגמולי הביטוח, בטענה כי מדובר בתביעת מירמה.
התובעת פנתה לבית המשפט בבקשה שיושיע אותה ויורה לנתבעת לשלם לה את התגמולים להם היא זכאית מכוח פוליסת הביטוח, ואף ביקשה מבית המשפט לפסוק כנגד הנתבעת ריבית מיוחדת, הוצאות עונשיות ופיצוי בגין עוגמת-נפש, הואיל ולשיטתה הנתבעת ניהלה את ההליך המשפטי בחוסר תום-לב.
בהחלטת ביניים שנתן בית המשפט נכתב כך: "תיק זה הוא אחד מאותם מקרים שלא היה צריך להגיע לבית המשפט ובוודאי לא להתנהל עד סופו...". לאחר החלטה נוקבת זו הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת את כל התגמולים - ובנשימה אחת טענה כי אין מקום להשית עליה ריבית מיוחדת או הוצאות עונשיות, הואיל והתביעה התנהלה בתום-לב.
בית המשפט נדרש לבחון האם התובעת זכאית גם לפיצוי נוסף לאור התנהלות הנתבעת. בפסק הדין צוין כי "חוק חוזה הביטוח הוא חוק אשר נועד להגן על המבוטחים. חברות הביטוח חייבות לנהוג בתום-לב ולא להתיש את מבוטחיהן. עשרות ואולי מאות פסקי דין מוכיחים את חברות הביטוח על התשת מבוטחים, על התנהלות שלא בתום-לב, משיכתם לבית המשפט כדי 'שיאלצם' להתפשר וכו', אך 'הכלבים נובחים, והשיירה עוברת' כאילו כלום".
עוד צוין כי מאחר שהנתבעת הסכימה לקבל את התביעה, אין צורך לנתח את העדויות והמסמכים שהוגשו לבית המשפט במסגרת ההליך. "אכן מדובר בהליך-סרק שלא היה צריך להתנהל", כדברי בית המשפט.
הביקורת לא נחסכה, ובפסק הדין נכתבו גם הדברים הבאים: "אך מאז שקיבלה את כתב התביעה על כל המסמכים לעומת חוסר כל ראיות למירמה, והנתבעת המשיכה בהליכים, נחצה הקו. 'המלחמה' המשפטית אותה ניהלה הנתבעת, כאשר בידיעתה כבר כי אין לה כל ראיות למירמה, היא ניצול הליכי המשפט לרעה והתנהלות בחוסר תום-לב גם כלפי בית המשפט".
עצם העובדה שהנתבעת קיבלה את הצעת בית המשפט בהחלטת הביניים, לא בהכרח מצביע על גדולתה. לאחר העברת כל המסמכים לנתבעת, היא הייתה אמורה לדעת שאין בידה ולו בדל ראיה שמדובר בתביעת מירמה.
"התנהלות מתישה זו של הנתבעת גרמה לתובעת לנזקים כספיים ולעוגמת-נפש. אדם מבטח את רכושו על-מנת שבעת צרה תהיה לו עזרה ותרופה, אך נדמה כי חברות הביטוח רואות במבוטחיהן 'אויב' שיש להילחם בו בכל האמצעים, ולא כמי שהן אמורות להתייצב לצידו בעת צרה".
השופטת הוסיפה כי היא ערה לכך שחברות הביטוח נתקלות בנוכלים המנסים להונות אותן, תוך הוצאת כספים שאין הם זכאים להם, ובגללם סובל ציבור שלם והגון. עם זאת, במקרה דנן לא הייתה כל הצדקה לדחות את התביעה ולנהל הליכי-סרק, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת מכוח סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח.
נוסף על כך, בית המשפט ראה לנכון לפסוק לזכות התובעת פיצוי בגין עוגמת-נפש, מאחר שהתנהלות הנתבעת הייתה משפילה ואף רמסה את כבודה של התובעת. (בית משפט השלום, חיפה, 52254-01-13).
הליך משפטי מיותר
במקרה אחר התרחשה תאונת שרשרת, בה היו מעורבים 3 כלי רכב. רכב אחד בוטח על-ידי חברת הביטוח התובעת ("התובעת"), רכב שני בוטח על-ידי חברת הביטוח הנתבעת ("הנתבעת"), והרכב השלישי בוטח על-ידי חברת הביטוח שצורפה להליך כצד שלישי ("צד ג'").
מספר חודשים לאחר התאונה פוצתה הנתבעת על-ידי צד ג'. בהמשך הוציאה התובעת דרישת שיבוב כנגד הנתבעת, אשר השיבה לאחר כחודש כי הנושא נמצא בבדיקה.
התובעת לא שלחה מסמכים נוספים לנתבעת ולא פנתה בכלל לצד ג', כאשר לבסוף החליטה להגיש כתב תביעה לבית המשפט. בפתח פסק הדין ציין בית המשפט כך: "חברת הביטוח היחידה (מבין 3 חברות הביטוח שבפניי) שפעלה בנסיבות באופן ראוי וסביר היא הצד השלישי. יתר שתי חברות הביטוח (התובעת והנתבעת 1) התנהלו באופן בלתי ראוי, ושתיהן אחראיות באחריות משותפת למעשה, ללידתו של הליך משפטי מיותר לחלוטין זה ואף למיצוי הדיון בהליך זה, גם כן באופן מיותר לחלוטין. לכן, הצד השלישי בלבד יזכה בסופו של יום להוצאות משפט בשיעור הולם".
בית המשפט ציין כי המחלוקת המשפטית בהליך זה מורכבת ממספר שאלות: האם היה על התובעת לפנות לצד ג', בטרם הגשת התביעה המשפטית? האם התובעת פעלה כראוי בכך שהגישה תביעה משפטית מבלי לבדוק את עמדתה העניינית של הנתבעת לגבי דרישותיה? האם היה על הנתבעת לפנות לתובעת טרם הגשת כתב ההגנה וההודעה לצד ג'?
בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות לקויה בהליך זה וקבע כי התובעת והנתבעת ישלמו לצד ג' הוצאות משפט. בית המשפט הוסיף כי מעדויות של אנשי חברות הביטוח עלה כי בין התובעת לבין הנתבעת לא קיימים כללים אחידים וברורים לגבי סילוק תביעות. "סבורני כי המפקח על הביטוח יבדוק את הדברים".
לפיכך, בית המשפט הנחה את המזכירות להעביר את פסק הדין למפקח על הביטוח (בית משפט השלום, תל-אביב 34120-12-12).
לאור מקרים כגון אלה הוחלט, כאמור, על עריכת מתווה שבכוחו לתת מענה לסוגיות דומות בעתיד. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תוך הוספת 10 תתי סעיפים חדשים. כך למשל על-פי הצעת החוק, מבטח שלא שילם באופן מלא או חלקי את התגמולים במועדים הקבועים בחוק זה, ימסור למבוטח בהזדמנות הראשונה מכתב דחייה שיכיל את מלוא עמדתו המנומקת בנוגע לכל עילות תביעותיו של המבוטח, ודחייתן.
עוד מוצע כי כאשר מבוטח יפנה לבית המשפט (בכל סדר דין שיבחר), חברת הביטוח לא תהיה זכאית להגיש כתב הגנה, אלא לאחר מתן רשות מבית המשפט. בקשה להגיש כתב הגנה תכלול רק את הנימוקים שהעלתה חברת הביטוח במכתב הדחייה, תיתמך בתצהיר, ויצורפו לה כל המידע והמסמכים לשם בירור החבות. בית המשפט יבחן את הבקשה ואת המסמכים, וככל שיעלה הרושם שמדובר בהגנת-סרק ללא ראיות מבוססות, יהיה רשאי לסרב לבקשה להגשת כתב הגנה, והוא מוסמך לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.
נציין כי בית המשפט רשאי להורות על מתן פסק דין חלקי כנגד חברת הביטוח לגבי אותם רכיבים בהם היא הודתה, או לחלופין במצב שבו היא העלתה מחלוקת בחוסר תום-לב.
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע, הדר ושות' ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.