יובל רבין / צילום: יונתן בלום
לא תמיד נוח ליובל רבין להסתובב עם כובד השם, ובעיקר נוכח האירוע שהדיו נשמעו, בלי הגזמה, בעולם כולו. "אני או-טו-טו בן 62, עוד מעט 22 שנה אחרי הרצח, וכשאני נכנס למונית אני עדיין הבן של. גם לפני הרצח וגם אחריו, היו תקופות ארוכות שהיה לי טוב לגור בחו"ל, לחיות חיים עם מידה מסוימת של אנונימיות. לא שבכל מקום מישהו יאמר, 'אתה מוכר לי'. כולנו בני אדם, ולכל אחד יש הרגעים שלו, ולהיות נחמד לכל אחד שחושב שהוא מכיר אותך ומנסה להיזכר מאיפה - זה לא תמיד קל, ומצד שני, אי אפשר לא להיות נחמד".
אבל גם רבין חייב להודות שלא אחת השם הוא נכס שעוזר לפתוח דלתות ולקרב לבבות. למשל עכשיו, כאשר הוא ושותפו, איש ההייטק הוותיק שלום דסקל, סיימו את הפרטים הטכניים של גיוס 150 מיליון דולר מגורמים ממשלתיים סיניים לקרן ההון סיכון שהקימו. "אני חייב לומר שזה מדהים כמה השם רבין אומר להם", הוא מודה, "הייתי בשנה האחרונה ארבע פעמים בסין, וכל הזמן אני נתקל באנשים שמעריכים ושיודעים ומכירים את הסיפור - ואלה לאו דווקא אנשים שקיבלו רקע מוקדם לפני הפגישה איתנו".
- אז אפשר לומר שהשם של אבא שלך עזר לכם?
"אני מניח שלהזיק זה לא הזיק".
האמביוולנטיות של הנטל-נכס הזה שזורה היטב בשיח של יובל רבין. מצד אחד, יש להניח שהוא היווה נקודה לטובתו בעסקיו השונים, בהזמנות שקיבל להצטרף למיזמים ולהעניק להם מהילת ייחוסו. מצד שני, השם הוא זה אשר גורם לזרקור חזק להחריד להיות מופנה לכל רכילות, צרה או בעיה כלכלית שהוא נתקל בה, שאולי עבור אחרים היו זוכות רק לאזכור קצר בעיתונות, אם בכלל.
בסין, עם התרבות הגבוהה של כבוד למורשת, השם יצחק רבין מתקשר לא רק לחתירה לשלום ולמחיר הכבד שגבתה, אלא לעובדה ש"אבי היה ראש הממשלה הראשון שביקר בסין. למרות שהיחסים בין ישראל לסין כוננו עוד בימי יצחק שמיר כראש ממשלה, המימוש והתרגום של היחסים האלה נעשה בתקופת אבי".
"הם מסתכלים על יצחק רבין כעל מייסד היחסים בין סין לישראל", מוסיף דסקל, שבעבר היה בין היתר מנכ"ל ושותף בפורמולה טכנולוגיות מיחשוב (מטריקס), סמנכ"ל אירופה בסאפיינס ומנכ"ל החברות אמולטק ושלקייס. "ואז, כשאנחנו נפגשים ומוזכר שמו, הוא מוזכר בהקשר של ייסוד היחסים, והם נותנים לזה הרבה כבוד. זו העזרה שהשם נותן לנו, המשך למורשת, כי המורשת הוכיחה שאפשר לעשות עסקים, שזו הייתה החלטה נכונה".
- וזה דבר שראית לנגד עיניך כאשר הצעת ליובל להצטרף לקרן?
"לא. אנחנו פשוט רגילים לעבוד יחד, כשהוא לוקח את הצד הטכנולוגי, מתעמק בו ומגיע לפרטי-פרטים, כי הוא אוהב את זה והוא טוב בזה, ואני עושה את הצד העסקי. ברגע שהבנתי שאנחנו צריכים לעניין הזה שותף שיבחן את הטכנולוגיות, היה לי ברור שזה יהיה יובל, ואיך שהצעתי לו, הוא אמר בינגו".
הקרן של מחוז שנדונג
זה כשנה מקדמים רבין ודסקל את המאמצים להקמת הקרן, מה שחייב אותם לחיות ללא הכנסות ממנה, כיוון שהיא עדיין איננה מניבה רווחים או דמי ניהול. עבור רבין, שכפי שיתואר בהמשך, נמצא עדיין בתהליך החזרת חובות - אם כי בסיומו - זה בוודאי לא היה פשוט. "זאת בעיה שלנו", אומר רבין, ודסקל מוסיף: "כל אחד מאיתנו חי על החסכונות שלו, וחלק מהמימון של החלקים התפעוליים בא ממני, אבל שנינו, ואחר כך שלושתנו (יעקב קפלן צורף לקרן כשותף שלישי וכמנהל כספים), החלטנו שעד שהקרן לא תתחיל להניב הכנסות, כך זה יהיה".
להיכרות רבת השנים בין דסקל, שבעברו היה בין היתר נשיא נס-פרו (חטיבת המוצרים של נס), ובין רבין, עוד נשוב. הקרן עצמה היא אכן יוזמה של דסקל, שבנו סיים לימודי מדעי הים במכללת רופין, והוא "ניסה להבין מה בוגר תואר ראשון יכול לעשות", משחזר רבין. מה שהוא גילה היה, שלסטארט-אפים הקשורים בים - מה שהם העניקו את הכינוי "בלו אקונומי" (ראו מסגרת בהמשך) וקראו כך לקרן שהקימו - אין כתובת ייעודית לגיוס כסף. פועל יוצא מכך הוא שהם נאלצים לחזר על פתחי קרנות הון סיכון כלליות או כאלה העוסקות בביוטק.
מן הצד שני, על השולחן ישנו כסף שרק מחכה להשקעות מתאימות: ממשלת סין הנוכחית החלה בינואר השנה תוכנית חמש שנתית, שמטרתה לדחוף יותר את הכלכלה הסינית מכלכלת הייצור המסורתית שאפיינה אותה בעבר ועדיין קצת מאפיינת אותה - הסווטשופים של העולם - לעבר כלכלת ידע. "סימנו לעצמנו יעדים בגיוס", אומר רבין, "עשינו שניים-שלושה רוד שואוז והצלחנו. הרעיון היה כנראה פשוט נכון, והשתלב נכון בתפיסה הסינית".
המשקיע המרכזי של הקרן הוא מחוז שנדונג, שהוא בעל הפעילות הימית הגבוהה ביותר בסין, ומי שמספק 60% מהמזון הימי שלה. בנוסף להשקעה בסטארט-אפים, תפתח הקרן עבור כל חברה בפורטפוליו, חברה סינית בשיתוף פעולה מקומי, שתעסוק בשיווק ובמסחור מוצרים. עד כה בחנו כמאה חברות, הציגו מעל עשר לשותפים הסיניים, והכוונה היא לסגור את שתיים-שלוש ההשקעות הראשונות בתוך שלושה חודשים.
"זו פעם ראשונה שממשלת סין משקיעה במודל כזה של קרן, שכולה מגובה וממומשת על-ידי הממשלה וגורמים ממשלתיים", אומר דסקל. "הם למדו טוב-טוב את המודל של 'יוזמה' (קרן ההון סיכון הממשלתית הישראלית שהניעה בשעתו את תעשיית ההייטק בישראל) ואימצו ושכללו אותו כדי לקדם את תעשיית ההייטק שלהם. זו הייחודיות של הקרן שלנו. אנחנו הראשונים, ויש להם כוונה להשתמש במודל הזה בקרנות נוספות".
- מה אתם מציעים לסטארט-אפים הישראליים, מלבד ההון?
רבין: "המודל שאנחנו מציעים קודם כול מספק להן הגנה, כי הדבר העיקרי שחברות ישראליות חוששות ממנו בסין הוא הקניין הרוחני שלהן. אבל סין היום הגדירה את עצמה ככלכלת ידע וערך מוסף, וזה יצר שינוי מוחלט ביחס לקניין רוחני ולהפרת זכויות יוצרים. מעבר לכך, עצם העובדה שאנחנו שותפים עם גורמים ממשלתיים, נותן הגנה נוספת. וכמובן, שאנחנו מציעים לחברה הישראלית גישה לשוק הגדול בעולם, שעלויות החדירה אליו לבד עצומות. בהקשר זה אני חייב להביע הערכה לנציגי משרד הכלכלה בשגרירות בסין על העזרה האמיתית שהם מעניקים לאנשי עסקים ישראלים".
מממר"ם לגרמניה ולארה"ב
אל ערב ה-5 בנובמבר 1995, רצח אביו והאירוע ששינה הן את מסלול חיי האומה והן את חייו של יובל רבין עצמו - עוד נגיע בהרחבה בהמשך. אבל עוד קודם לכן, קצת מפתיע לשמוע את רבין מתאר את ילדותו - בכל זאת, בן לרמטכ"ל ששת הימים, שגריר ישראל בארצות הברית וראש הממשלה עוד בשנות ה-70 - כ"די סטנדרטית, ילדות בצהלה, למעט שלוש השנים וחצי שגרנו בארצות הברית, כשאבי היה שגריר שם".
בתקופתו בצבא הצטרף רבין לממר"ם, אבל עשה זאת באופן קצת שונה מהמקובל, ורק לאחר שירות של שלוש שנים וחצי בשריון. בממר"ם גם הייתה זו היכרותו הראשונה עם דסקל: שניהם טיפלו במערכות חישוב השכר. דסקל בזו של הצבא ורבין בזו של משרד ראש הממשלה, ושאר "הדברים המסווגים האלה", כהגדרתו.
לאחר מכן, עבד רבין כארבע שנים וחצי בחברת המחשבים דיגיטל, שהייתה אז השנייה בגודלה בארץ, ואז חבר לחברים רבים מימיו בממר"ם, וביניהם גם דסקל, בחברת ספייאנס. רבין עבר לעבוד בה שנתיים בגרמניה, שבהן פרויקט הדגל היה עבודה עם חברה ממשלתית בשם דויטשה איירבאס, שעיקר תפקידה היה להחזיק את המניות הממשלתיות בתעשיית התעופה הגרמנית, "ובמילים פחות עדינות - זה היה המכשיר שדרכו גרמניה סבסדה ברמה מטורפת את התעשייה הזאת".
"כל סטריאוטיפ שהיה לי על גרמניה התרסק אז", הוא מוסיף. "הם לא היו מסודרים, לא יצירתיים, לא יצרניים. למעשה, זה היה אוסף של בטלנים ואנחנו בחוצפה שלנו התברגנו שם ועשינו דברים פורצי דרך, מה שהניב הרבה מאוד הכנסות לספייאנס באותה תקופה".
השלב הבא של רבין היה בארצות הברית, במסגרת הסכם פעולה של ספייאנס עם IBM, "שהייתה אז בתקופת שפל, ואנחנו ניצלנו את המשבר שהיו בו כדי להגיע לתוצאות מאוד יפות. זו הייתה תקופה של עבודה מטורפת, הייתי שבועות מחוץ לבית".
כאשר חזר ארצה, ב-1994, החלה העבודה המשותפת באמת שלו ושל דסקל כאשר האחרון ניהל את ספייאנס אירופה, ורבין היה אחראי על הטכנולוגיה בחטיבה. לאחר מכן עברו שניהם לאמולטק, חברה שייצרה תוכנה לטלפונים חכמים ולימים התפרקה וגוועה. "אבל האמת שנפרדנו ממנה די מהר", אומר דסקל, שאף ניהל אותה, "כאשר נגמר הווסטינג (תקופה שבה עובדים אינם יכולים להמיר את האופציות שקיבלו למניות), מימשנו את האופציה ועזבנו. לא האמנו בחברה, והסתבר שצדקנו".
זו הייתה תקופת פריחת הדוט.קום, ורבין עבר להיות מעורב בהקמת הסטארט-אפ ביונד גייד. "הבאזז-וורד של אותה תקופה היה שירותים מבוססי מיקום", מספר רבין, שחבר בין השאר ליחיעם הלוי, מי שהיה מפתח הטכנולוגיה של מוזיאון השואה בוושינגטון, להפוך את הטלפון החכם למדריך המוזיאון האישי של התייר, במקום אותם מכשירים מסורבלים ששוכרים בכניסה למוזיאון. "וברוח אותם זמנים, גם הצלחנו לגייס הרבה מאוד כסף, ולהגיע למוצר עובד", הוא אומר, "אבל אז התפוצצה הבועה וגם הגיע 11 בספטמבר. עשינו כמה מאמצים הירואיים להישרד, התמזגנו עם חברה גרמנית שהייתה בבעלות בית ההוצאה ברטלסמן, וכמו התירוץ הקלוש של כל סטארט-אפ - הקדמנו את זמננו".
- כלומר?
"שלדבר ב-2001 עם מפעילים סלולריים על שירותי ערך מוסף, היה יותר גרוע מלדבר אל הקיר".
עם הביטחוניסטים בניגריה
הפרק הבא ברזומה של רבין היה שונה: מאיש טכנולוגיה הוא עבר להיות מקדם עסקים של חברות ישראליות בחו"ל, עם הקמת חברת ייעוץ עם גיל בירגר (מי שהיה הנספח הכלכלי של ישראל בוושינגטון), שמעון שבס (מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי אביו) והרמטכ"ל המנוח אמנון ליפקין-שחק, בשם RSLB.
"לא שינוי גדול כל-כך", רבין מצנן. "בתקופה ההיא כבר הרגשתי די בטוח בפיתוח עסקי ויזמות וקידום עסקים. החברה נולדה משיחות שלי עם גיל בירגר שעבד איתי בביונד גייד, ושבס ואני היינו בקשר מתמשך. למדנו שם בדרך הקשה מהי ביורוקרטיה. הקמנו למשל קונסורציום של אלווריון, גילת וסגרון להתמודד על פרויקט תקשורתי בגויאנה (באמריקה הדרומית) - פרויקט שלא קם".
- ועל פרויקטים שכן קמו, תבעתם לימים את גילת, תביעה שהסתיימה בפשרה.
"כי לצערנו הרב היא לא עמדה בהסכמים. זו דוגמה לחברה שהייתה על סף התרסקות, ולקחה את שירותנו לטפל במשבר כאשר איבדו שני חוזים גדולים, בקולומביה ובברזיל, בשל המשבר שחוו (משבר בתשלום אג"ח שהביא מאוחר יותר להסדר חוב). ולמעשה, שני החוזים, בשווי כמאה מיליון דולר, הוחזרו, ואם לא היינו הגורם המכריע בהצלת החברה, הרי בוודאי שעזרנו לכך - כי מה שעמד לזכותם בהסדר החוב היה צבר ההזמנות".
- ואחר כך עברתם לפוליטיקה הארד-קור.
"כן, הפכנו בשלב מסוים ללוביסטים, עבדנו עם שר הביטחון, שהפך אחר כך לנשיא סרביה, ועבדנו עם מדינות כמו חוף השנהב".
- וספגתם הרבה ביקורת על התערבות בפוליטיקה של מדינות שונות.
"למדתי לא להתרגש מביקורת"
החברה סיימה את פעילותה ב-2007-2006, ואז הגיע "פרק שאני מעדיף לא לדבר עליו - חברה שהקמתי עם בן הדודה שלי". ב-2008 הקימו יפתח יעקב, רבין וקובי הוברמן חברה בשם גלילה-ליין טכנולוגיות, לתיקון טלפונים ניידים, בצפון. החברה העסיקה 30 עובדים. העניינים לא עלו יפה, שני בני הדודים הסתכסכו, ויעקב תבע את החברה. באוקטובר 2010 הודיע רבין על סגירתה, 30 העובדים פוטרו, ונותרו חובות. "זה פצע כואב מאוד", אומר רבין.
- בגלל העובדים שהלכו הביתה, או כי זה ריב במשפחה?
"מכל הסיבות האלה. שילמתי מחיר מאוד יקר, גם במובן הכספי וגם במובנים אחרים. החובות שעוד עומדים לי לפירעון - רובם נובעים מהפרשה הזאת".
במקביל לפתיחת גלילה-ליין, ב-2008, נפתחה חברת אונידה שפעלה בניגריה, "עם שניים עם הרבה ניסיון באפריקה ושלושה שלא". "השלושה שלא" היו רבין עצמו, דן חלוץ (לשעבר הרמטכ"ל) ועופר דקל (לשעבר בכיר בשב"כ). השניים שהביאו עמם ניסיון הם גבי גונן לוי ושאול מרון, ולדברי רבין, באו עם רקורד עשיר בהקמת פרויקטים חקלאיים, שיווק וחברות תעופה להובלה. "הכוונה הייתה לקחת את הניסיון שלהם, ועם הקשרים שהיו לנו בניגריה, לעשות אותו דבר".
- נכתב אז שעסקתם בסחר בנשק.
"אפילו כדורי אספירין לא מכרנו. מה שכן, היו גישושים פה ושם שקשורים לתעשיות ביטחוניות, בתחום חילוץ בשעת חירום. אבל עיקר הפוקוס היה להקים פרויקטים חקלאיים וחממות".
- ומה קרה עם אונידה? מדוע נסגרה לאחר כמה שנים?
"אולי זו לא הייתה הצלחה גדולה, אבל בשום אופן זה לא היה כישלון. בשלב מסוים החלטנו לפרק את השותפות, מרצון השותפים, לשחרר את השותפים ולחלק את הכספים. אני בחרתי שלא להמשיך מסיבות אישיות שלי, שקשורות במה שקרה עם גלילה, וגם מסיבות אישיות של המעמסה. היו שנים שהייתי בניגריה 100-90 יום בשנה, וזה לא פשוט. גבי ושאול שהמשיכו, הצליחו בגדול, והיום הם חברה שנחשבת לאחת המובילות והמוכרות באפריקה - ואני שמח מאוד בהצלחתם".
"לא האמנו מה היה לנו"
בשלב הבא חזר רבין לתחום המחיה הטבעי שלו, הייטק, וחבר לשותף אמריקאי, נד סיגל: יחד הם הגיעו לחברה שהייתה על סף פשיטת רגל בשם אקסודיוס, שהייתה לה המצאה מעניינת בתחום זיהוי רגשות על בסיס קול. השניים בחנו השקעה בחברה, וחברו לקבוצה נוספת שהתעניינה בה, ויחד הקימו את ביונד ורבל, חברה שמונים אותה לא מעט ברשימות הסטארט-אפים המבטיחים.
"זה מסוג הסיפורים שקורים אולי פעמיים בחיים", משחזר רבין. "רצינו לקנות מהמפרק את הנכסים של אקסודיוס, שפשטה את הרגל, ומתברר שיש דברים שזזים מהר במדינת ישראל. ההחלטה התקבלה והיינו צריכים להביא כסף בזמן אפס. התחלנו לרוץ כמו מטורפים. השותף האמריקאי שלי גייס את הכסף הראשוני, והיינו צריכים לגייס עוד כסף להמשך הפעילות ולקניית הנכסים מבית המשפט. באופן מקרי לחלוטין, יהודי שהכרתי בפלורידה חיבר אותי לקנגס רקישב (איש עסקים קזחי המשקיע בהייטק) והוא אמר לי, אתה יכול לבוא לאלמטי (שבקזחסטן) בשבוע הבא, או שתפגוש אותי שבוע לאחר מכן בשוויץ.
"בראש אמרתי לעצמי, לטוס לאלמטי זה יקר, והרי כולנו נסענו אינספור פעמים במרדף אחרי הכסף, וחזרנו במקרה הטוב עם הבטחות ובמקרה היותר שכיח בלי כלום. אז קבענו בשוויץ, בלוגאנו. בעשר בבוקר התיישבנו, בארבע לחצנו ידיים על 20 מיליון דולר. אני זוכר איך ישבנו בבית קפה בשדה תעופה בלוגאנו, אני, המנכ"ל והסמנכ"ל, ביום קיץ יפה, הסתכלנו אחד על השני ולא האמנו מה היה לנו".
לפני קצת יותר משנה גייסה החברה סבב נוסף של השקעות, בסך 3 מיליון דולר, שאותו הובילה ענקית הטכנולוגיה הסינית Kuang Chi Science. "ההשקעה הזאת מעניקה לה גם את המזומן וגם מסלול בכיוון שבחרה להתקדם בו, בעיקר היכולת לאבחן באמצעות הקול את הסיכוי שהדובר עובר אירוע לבבי - בדיקה שאנחנו עורכים עם מאיו קליניק בארצות הברית", אומר רבין, שהיה יו"ר ביונד ורבל עד סוף דצמבר, ופרש בעקבות כניסת הקרן הסינית שמינתה יו"ר מטעמה.
אבל ההיכרות עם רקישב גם הביאה לרבין מעט עוגמת נפש. כמה חודשים לאחר ההשקעה בביונד ורבל, עלה רעיון שכיוון שזו לא ההשקעה הישראלית הראשונה של רקישב (הוא השקיע גם במובלי, אפליקציה לשיתוף תמונות שלפני כתשעה חודשים סגרה את מרכז הפיתוח שלה בישראל, ובחברות נוספות), ויחד הגיע להשקעות של סביבות 30 מיליון דולר, "אז הוא חשב שאם כבר מדובר בסדר גודל כזה, עדיף כבר לעבוד בצורה יותר מסודרת של קרן".
הרומן בין רבין לבין הקרן שהוקמה, סינגולריטים, בניהולו של משה חוגג, לא האריך ימים. הוא הצטרף אליה כיועץ, פעל במסגרתה כשנתיים, "וזהו".
- מה קרה?
"בשלב מסוים הם חיפשו יושב ראש, וחיברתי אותם לאהוד אולמרט (טרום תקופת המשפט כמובן). אז כאשר נפרדו ממנו, נפרדו גם ממני כעסקת חבילה".
- תירוץ?
"תראי, העסק מתנהג שם כמו חצר ביזנטית. הייתי קוץ בתחת של מישהו. אני לא יכול להיות מעודדת של משה חוגג. ישבתי שם גם במועצת המנהלים של אחת החברות, וכאזרח אמריקאי, יש דברים שאני לא יכול להסכים להם, ואי אפשר להגיד שלא הבאתי ערך לקרן. את אחד הנכסים הכי גדולים שלה - סטור דוט (חברה המפתחת סוללה לטעינה מהירה מאוד של טלפון חכם, ובין משקיעיה גם רומן אברמוביץ) אני הבאתי כנדוניה לקרן. אבל היו לנו חילוקי דעות מקצועיים, והיו השקעות אחרות שהתנגדתי אליהן נמרצות".
משה חוגג מסר בתגובה: "יובל רבין איש מקצועי ונהדר ואני מאחל לו רק טוב".
"עשיתי טעות, נגררתי"
פרשה לא נעימה אחרת, שהביאה גם לפתיחת תיק הוצאה לפועל נגד רבין, הייתה שותפות לא פעילה שלו בחברה בשם זניט, מיזם כריית זהב בזימבבווה, שבין היתר היה שותף בו היהלומן ואחד השותפים בקרדן אבנר שנור. החברה לקחה הלוואה, בערבות משקיעיה כולל רבין, ובשל כישלון ההשקעה נאלצו המשקיעים לממש ולשלם את ההלוואה. אחד הצ'קים שנועדו לכך מטעם רבין, בסך 155 אלף שקל, חזר לפני שנתיים, ועורר חגיגה של כתבות על הצרות הכלכליות של רבין.
"עשיתי טעות, נגררתי. מכרו לי סיפור נחמד, ונגרם לי הפסד צורב, זה הכול", מתייחס רבין, שהיה כאמור משקיע פיננסי בלבד. "הייתי אחרון המשקיעים, וכל הזמן קיבלתי דיווחים מהשטח, איזה דבר גדול זה הולך להיות".
- הטעו אותך או שטעו בעצמם?
"אני לא חושב שאמרו לי משהו שהם לא האמינו בו. אבל לפעמים כשרואים מדינות כאלה - ואני חוויתי את זה בניגריה - רואים את הביקוש, את הצורך, את היכולת המוניטרית, ואז נדמה שכל העולם פרוס שם ורק חיכה ל'ישראל ישראלי' שיבוא ויקטוף את כל הקופה. ורק לאט-לאט מתברר שזה לא כך. העסקים האלה באפריקה מחייבים סבלנות והתמדה, אבל בראש ובראשונה יכולת פיננסית אדירה שמאפשרת לחכות עד שהדברים יקרו".
- ונכתבו כתבות על איך אתה שקוע בצרות, ושאתה תמים, ושגוררים אותך להרפתקאות.
"לא אגיד לך שקיבלתי את זה באהבה, אבל לא קראתי ואני לא קורא כתבות עליי. אני משתדל לא לראות תמונות שלי בעיתון, ואני יודע טוב מאוד איפה אני בסדר ואיפה אני לא בסדר. אני לא מנער מעצמי אחריות לדברים. אני משתדל לא ללכת לכל מיני פתרונות ומתכוון לשלם את כל חובותיי, ללא תספורות.
"מה שאני יכול לומר, שבשעה כזאת מגלים מי החברים האמיתיים. גם אלה שהיו שם קודם, וגם אלה שבאו תוך כדי".
- לא קורא עיתונים, אבל כן קורא טוויטים. רני רהב כתב ציוץ בשבח השב"כ ואתה ענית לו: "אתה כל-כך עסוק בלמצוא חן שהתחרפנת לגמרי". האם יש בלבך עליו על שניכס את הוריך, ומספר שהיה החבר הכי טוב שלהם?
"האמירה שלי הייתה אומללה, ואני חושב שהיא באה ממקום שזה בדיוק מה שהרגיז אותי. אני רואה את רני בשנים האחרונות והתברר לי שהוא בסך הכול כדאיניק אחד, ושום דבר לא יותר מזה. הוא לא חבר של אף אחד, הוא חבר של בלפור 2".
רני רהב מסר בתגובה: "יובל רבין הוא חבר קרוב ותמיד יישאר כזה עבורי ועבור משפחתי, גם אם לפעמים יש לו או לי השגות כאלו או אחרות, על דברים כאלה או אחרים. החברות היא לעד".
שלום? אין פריבילגיה להתייאש
אי אפשר כמובן לדבר עם רבין ללא התייחסות לאותו אירוע טרגי ומכונן. "מבחינתי, באופן חד משמעי ובלתי ניתן לפרשנות אחרת, זה אירוע משנה חיים. היה לי מסלול חיים ברור וידוע, ופתאום חיי השתנו, בכל מישור ובכל ממד. הפכתי מבלתי ידוע לידוע, ומאוד לא אהבתי את זה. זו לא הייתה השאיפה שלי בחיים. זה לקח אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם, כמו פעילות ב'דור שלום' והרבה הופעות פומביות".
- למה בעצם?
"הרגשתי צורך לתת איזושהי משמעות לדבר הזה, לתרגם את זה למשהו חיובי, בצורה זו או אחרת".
- אמרו שאולי אפילו תהיה מועמד להחליף את אביך כדמות ציבורית. זה עבר לך בראש?
"זו שאלה שמלווה אותי. היום פחות, אבל בהתחלה בוודאי. פעם מישהו שאל אותי אם אני רוצה, ואמרתי, לעולם אל תגיד לעולם לא. אז הוא אמר, אתה רוצה. אבל אני לא באמת-באמת רציתי. לו רציתי, אני מניח שיכולתי להתברג כך או כך באיזו רשימה (אחותו, דליה רבין, הייתה חברת כנסת מטעם מפלגת המרכז ולאחר מכן ממפלגת העבודה).
"אי הרצון שלי מורכב מכמה סיבות: האחת, שאני לא חושב שיש לי האופי לזה. השנייה, שאין בזה פיתוי גדול, בטח במציאות הפוליטית של היום. ובסוף-בסוף, הרי אם לעשות את זה, זה כדי להשפיע, ולדעתי מה ששלום ואני עושים היום יכול לתרום הרבה יותר לישראל ולכלכלתה מאשר אם אהיה במקום כזה או אחר ברשימה זו או אחרת.
"טוב לי היום להתמקד במה שאנחנו עושים, רואים דברים מופלאים עם אנשים מופלאים. יש אווירה מאוד אופטימית ואפשר גם לתת מחמאה לראש הממשלה, שביקורו בסין יצר אטמוספרה חיובית".
לשמוע ממך מילה טובה על נתניהו, זה מפתיע כמעט כמו ב-2008 כאשר נפגשת עמו ואמרת שתתמוך בממשלת אחדות בראשותו. היום אתה אחד ממבקריו הנחרצים. היית אז תמים לגביו?
"אני לא חושב שהייתי אז תמים, ואני לא חושב שחשבתי שונה ממה שאני חושב היום. כולם זוכרים שנפגשתי איתו ומישהו פירש את זה שאני תומך בו, אבל עמדתי איתו במסיבת עיתונאים ואמרתי בצורה הכי ברורה שאני פה מניתוח ריאלי מאוד ברור שהוא הולך לנצח. הייתה אז מתיחות מאוד גבוהה בארץ, ואמרתי - לא במילים האלה - משהו כמו, אני לא יודע אם נתניהו יכול לרסן את הימין, אבל בוז'י או ציפי בטח שלא. ולכן באתי כדי לקרוא להקמת ממשלת אחדות לאומית. ואמרתי בבירור שאני מצביע למפלגת העבודה".
- לא היה לך קשה לדבר איתו? התמונות של הארון והמרפסת באותן הפגנות קשות ומסיתות בטח נמצאות מול עיניך.
"החיים מזמנים לנו סיטואציות מאוד לא פשוטות, והעובדות היו שהוא היה אז ראש ממשלה ושהוא הלך להיות שוב ראש ממשלה. היום אני לא יכול להגזים באכזבה שלי ממנו כראש ממשלה, אבל זה נובע ממה שקורה היום ועכשיו. ברור שיש ברקע את מה שהיה, אבל אני מתייחס למה שהוא עושה עכשיו, לאן הוא מוביל את החברה, את הכלכלה, את המדינה".
- לאן באמת הוא מוביל?
"אני שואל את עצמי אם הוא יודע. ברמה הלאומית, להיות על סף סגירה של הסכם עם בוז'י בערב, ולחתום בבוקר עם ליברמן, זו לא דרך. אני מצפה מראש ממשלה שיתווה מדיניות ויכנוס אליו את התומכים. אני גם כועס על בוז'י שרץ אחריו, למרות שדובר על יוזמת שלום: אם ראש ממשלה בישראל רוצה להעביר מהלך כזה, אפשר לתמוך בו גם מהאופוזיציה".
- התייאשת מהרצון לשלום?
"אני לא חושב שיש לנו הפריבילגיה להתייאש, למרות שזה מאוד קל. אני בהחלט שותף לחשיבה של לא מעטים, שהסיטואציה הנוכחית מהווה הזדמנות טובה מאי פעם, כי יש שיתוף אינטרסים עם יותר מדינות ערב מאי פעם, כפי שנתניהו עצמו אמר. אני שותף בקבוצה שפועלת כעשר שנים, 'ישראל יוזמת', וכאשר אמרנו את הדברים הללו ב-2008 היינו היחידים, והיום זה הפך לדיבור שגור. אבל צריך גם להקשיב טוב-טוב למה שאומרים לנו, מסין ועד ארצות הברית.
"אנחנו מקבלים יותר מרמזים שאי אפשר לטאטא את הנושא הפלסטיני מתחת לשטיח, ולכן גם אי אפשר להתנחל בכל מקום. לכן הפתרון יחייב פשרה כלשהי עם השכנים. מהלכים כאלה לא פשוטים, והם מחייבים אומץ, לקיחת אחריות ונקיטת עמדה, ולא תהליך של בריחה מהמציאות".
משרימפסים ועד בטון אקולוגי: מה כוללת הבלו אקונומי
1. חקלאות ימית. איך משביחים את תוצרת השרימפסים, למשל, גם כמותית וגם איכותית. איך מגדלים מיקרו אצות בבריכות סגורות, ולא כפי שזה נעשה עד היום בים הפתוח. והיהלום שבכתר: דגי ים שאי אפשר היה לגדל עד היום בבריכות סגורות, ובאמצעות טכנולוגיות ישראליות חדשות הדבר נעשה אפשרי. למעשה, אם הכול ילך לפי החזון, עוד שנתיים-שלוש לא יהיה צריך לשוט מאות קילומטרים בים לדוג דגי טונה, שמחירו של כל אחד מהם 30-20 אלף דולר בשל כך, אלא לגדלם בבריכות ביבשה.
2. בנייה תת ימית. לרבות נמלים, מזחים ואיים מלאכותיים. סין, למשל, היא הקבלן הגדול בעולם לבניית איים מלאכותיים, בשל צפיפות ומחסור בקרקע באזורים מסוימים. אלא שהבטון במים הורס את חיי הטבע מסביב, ואחת החברות שבוחנת בלו אקונומי מפתחת בטון אקולוגי המאפשר לצמחים כמעט באופן מיידי לבנות עליו בתי גידול ולהמשיך לצמוח ללא הפרעה.
3. אנרגיה הקשורה לים. בין שמכוח הגלים, מן הרוח, ומן האנרגיות הנוצרות כתוצאה מהשפל והגאות.
4. תרופות ומוצרי קוסמטיקה מבוססי אצות.