צומחים על חשבון הפיקדון (שלנו)
האשראי החוץ-בנקאי הופך ליותר ויותר פופולרי - חברות כרטיסי האשראי כבר מזמן נהפכו לספקיות אשראי, כשבמקביל ישנם מקורות חוץ-בנקאיים רבים: מימון ישיר, זירות להלוואות חברתיות, חברות שמספקות אשראי ללקוחות עסקיים לרבות ניכוי צ'קים, ועוד. הפריחה הזו מתבטאת גם בבורסה המקומית, כשחברות רבות שעוסקות במימון וניכיון צ'קים נכנסו לבורסה (רובן בדלת האחורית - דרך רכישה במהופך).
במקביל, קיבלו הגופים הפיננסיים הגמשה בתנאי ההקמה, כדי להגביר את התחרות מול הבנקים החזקים.
למרות כל השינויים, הבנקים הם עדיין ספקי האשראי הגדולים במשק. עדיין רוב רובו של האשראי ניתן דרך המערכת הבנקאית, כשיתר המקורות החוץ-בנקאיים לא פוגעים או מדגדגים את תוצאות הבנקים; זו עדיין פעילות קטנה, מה שמבטא יותר מכל את הפוטנציאל של הגופים החוץ-בנקאיים.
כשבוחנים את תוצאות הבנקים בשנת 2016 מבינים שהרווחים שלהם מגיעים בעיקר ממשקי הבית והעסקים הקטנים (העצמאיים). כן, אלו לא חברות הענק שמתממנות דרך הבנקים אשר מספקות להם את עיקר הרווח, אלא זה אתם - עם ההלוואות הקטנות יחסית/האשראי היחסית נמוך שאתם נוטלים.
איך זה ייתכן? פשוט כך - הלווה הגדול אולי לוקח 1 מיליארד שקל, אבל הריבית שהוא משיג מהבנק נמוכה במיוחד, כך שההלוואה הגדולה הזו שקולה ל-10,000 הלוואות קטנות של פרטיים בגובה 100 אלף שקל ובריבית גבוהה פי כמה. אז נכון, ההתעסקות במימון הצרכני משמעותית הרבה יותר - טיפול ב-10,000 הלוואות - אבל בהתאמה הסיכון לבנק קטן כי הפיזור גבוה הרבה יותר, והרווח כאמור גבוה פי כמה בגלל הריבית הגבוהה.
הבנק הוא רק צינור, אבל יקר
את הנתונים הללו אפשר לראות בדוחות כל הבנקים. אנו נתעמק בדוחות של מזרחי טפחות. הכנסות הריבית של הבנק ב-2016 הסתכמו ב-5.3 מיליארד שקל, כאשר הוצאות הריבית הגיעו ל-1.5 מיליארד שקל. הכנסות הריבית נטו (הכנסות פחות הוצאות ריבית) הסתכמו בכ-3.8 מיליארד שקל.
מה הן בעצם הכנסות ריבית והוצאות ריבית? ובכן, באופן עקרוני הבנק מקבל/זוקף ריבית (ורושם בהתאמה הכנסות) על הלוואות שהוא מספק לציבור. מזרחי טפחות למשל הצליח להגדיל את האשראי לציבור ל-172.8 מיליארד שקל בסוף 2016, לעומת 160.6 מיליארד שקל בסוף 2015, ועל האשראי הזה (בהצגה פשטנית) הכניס הבנק 5.3 מיליארד שקל.
מנגד, לבנק יש הוצאות ריבית, שמשמעותן היא שהוא לווה כסף. רוב הכסף הזה זה הלוואות שהוא מקבל מהציבור, ואלו בעצם הפיקדונות. ואם נמחיש בפשטות: הבנק מקבל כסף/הלוואה מרמי נניח, והכסף הזה משמש את דני שלוקח הלוואה מהבנק. הבנק הוא צינור. אבל צינור יקר - העלות של ההלוואה שהבנק מקבל מרמי היא נמוכה, כשהבנק נותן לרמי על הפיקדון שלו שברירי אחוז בשנה, ומנגד על ההלוואה שהבנק מספק לדני הוא לוקח כמה אחוזים טובים. קוראים לזה "מרווח הריבית", והמרווח הזה מסתכם בכמה אחוזים.
במזרחי טפחות, היקף הפיקדונות של הציבור (הכספים שהבנק מעין לווה מהציבור) בסוף 2016 הסתכם ב-178.3 מיליארד שקל, לעומת 162.4 מיליארד שקל בסוף שנת 2015 - גידול נאה (אפילו מרשים יותר מהגידול באשראי). היקף זה עולה על האשראי לציבור, כך שניתן לומר שכל הפיקדונות של הציבור מופנים בעצם למתן אשראי/הלוואות.
כלומר, אותו רמי שמקבל כמה עשיריות האחוז בשנה על הפיקדון שלו, מממן את דני שמשלם כמה אחוזים טובים. זה העסק העיקרי של הבנק - תיווך, וזו הסיבה שהבנקים מנסים למשוך לקוחות שיפקידו כמה שיותר כסף אצלם; כמה שיותר כסף בפיקדונות, משמעו יותר הלוואות, ובהתאם יותר רווחים.
הוצאות הריבית של בנק מזרחי טפחות הסתכמו ב-1.5 מיליארד שקל אשתקד, והיוו פחות מ-30% מהכנסות הריבית. מדובר על מעין "רווח גולמי" של 70%. האם זה רווח נורמלי? האם זהו רווח שמבטא תחרות?
וכאשר הריבית תעלה, צפוי שמול עליית מקורות המימון תהיה גם עלייה בריבית על ההלוואות, וניתן להעריך שהמרווח יעלה, כלומר הרווחים של הבנקים יעלו עוד יותר. אם כי, כשהריבית תעלה, שיעור הרווחיות שמתבטא בהכנסות נטו מריבית חלקי הכנסות הריבית צפוי דווקא לרדת (בגלל התייקרות הוצאות המימון). כלומר, מצד אחד יהיה גידול ברווחים, אך ירידה בשיעור הרווחיות.
עד שהבנקים יעשו דיאטה
כך או אחרת, הרווחיות הזו, שכמובן לא מאפיינת רק את מזרחי טפחות אלא את כל המערכת הבנקאית, היא בפועל אפילו גבוהה יותר. בתוך הוצאות המימון יש מרכיב גדול של הוצאות בגין ריבית על איגרות החוב שהנפיקו הבנקים, אך בפועל המימון לציבור לא בהכרח מגיע מאיגרות החוב, כשהפיקדונות כאמור עולים על האשראי לציבור.
אז נכון שלכסף אין ריח וטעם, והמקורות והשימושים מתערבבים, אבל אם באמת היו עושים את החישוב של הכנסות הריבית של הבנקים מהאשראי לציבור מול הריבית שהם משלמים על הפיקדונות - היו מקבלים רווחים גבוהים יותר ורווחיות גבוהה יותר.
הרווחים והרווחיות פוחתים כמובן ככל שמתקדמים בדוח הרווח והפסד. יש אמנם הכנסות ורווחים מפעילויות אחרות, ובעיקר עמלות שהבנק גובה מאיתנו (על ניהול חשבון, עמלות המרת מט"ח בסכומים גבוהים מאוד!, עמלות ני"ע ועוד), אבל יש גם הוצאות תפעול כבדות, בעיקר על העובדים (שכר עבודה).
ואחרי כל ההוצאות האלו יש רווחים. במזרחי טפחות הרווח השנתי מסתכם בכ-1.3 מיליארד שקל (אחרי הוצאות בגין שכר עובדים בסך 2.1 מיליארד שקל), ומבטא תשואה על ההון של מעל 10%.
ועכשיו למסקנה הכמעט בלתי נמנעת: הבנקים עושים עלינו 'סיבוב' גדול, כדי לייצר תשואה לבעלי המניות ולייצר פרנסה לעובדים. בנק מזרחי טפחות הוא עוד היעיל במערכת, אבל בעידן הדיגיטלי לקיחת הלוואה או הפקדה בפיקדון לא ידרשו כל כך הרבה משאבים אנושיים. ככל שהבנקים יהיו רזים יותר, כך הציבור ייהנה מתחרות אמיתית ומריבית נמוכה יותר.
בינתיים, התחרות החוץ-בנקאית מתקשה להתמודד עם יתרון הגודל של הבנקים ועם מקורות המימון הזולים שלהם, ולכן בינתיים הריבית במערכת החוץ-בנקאית גבוהה יותר משל הבנקים. כאשר זה ישתנה, דרך מקורות מימון זולים יותר, מימון המונים (הלוואות חברתיות) ועוד, אז תהיה כאן באמת בשורה לציבור.
■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלו. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו
