בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
"זה היה בלתי נתפס אם היו מבוטלות פגישות עם נתניהו אם הוא היה נפגש עם מבקרי הממשל בגרמניה" - כך הגיב שר החוץ של גרמניה, זיגמר גבריאל, לדרישה האולטימטיבית של ראש הממשלה ממנו כי יימנע מלהיפגש עם הארגונים שוברים שתיקה ובצלם.
זו תגובה קצת מתחסדת. אם נתניהו, או כל אחד אחר, היה מבקש להיפגש על אדמת גרמניה עם ארגונים אנרכיסטיים קיצוניים, עם באדר מיינהוף למשל (ולהבדיל כמובן); או עם כל ארגון אחר שפגישה עמו כמותה כהכנסת אצבע לעיניה של גרמניה - אז כן, סביר מאוד שלא היה מאפשרים זאת.
אירוע מוגבל
ביקורים בין מדינות ונציגיהן אינם אירוע חופשי ממגבלות. יש פרוטוקולים ארוכים וכבדים למה מותר, אסור ואפשר. יש פרוטוקולים כתובים, יש גם כאלה הנשמרים מכוח הנוהג. אבל אין כזה דבר שמותר לאורח לעשות הכול, כמו גם למארח.
גבריאל יכול להיתמם כמה שהוא רוצה, אין ספק שהוא יודע מה המשמעות של פגישה עם ארגונים כמו שוברים שתיקה ובצלם. להגדיר אותם כ"מתנגדים לממשלה" זו היתממות. כמו שזו הייתה בדיחה להגדיר את באדר מיינהוף כארגון גמילות חסדים, או את החמאס כארגון המתנגד ממשלה, ללא התייחסות אל הדרך שהוא עושה זאת.
הכתובת הטבעית
האמת היא שאף אחד לא מפריע לגבריאל, ולשום מדינה אחרת, להיפגש עם ארגונים ואנשים המתנגדים לממשלה. יש לנו אופוזיציה גדולה של כאלה, המורכבת גם מיהודים וגם מערבים.
אם מטרתו של גבריאל ללמוד מה חושבים מתנגדי השלטון, כפי שהוא טוען, הכתובת הטבעית לכך היא האופוזיציה. מה גם שזה הכול אחיזת עיניים, כי מי שרוצה לדעת על עמדות כאלה ואחרות, יש לו את האינטרנט וספרות רחבה. פגישות של שרי חוץ הם הצהרה, לא לימודים.
להוריד את המסיכה
איזו הצהרה מבקש להעביר גבריאל? הוא ומפלגתו רוצים לחזק ארגונים כמו בצלם ושוברים שתיקה. ממש כשם שנתניהו, בלכתו לנאום בקונגרס נגד הסכם איראן, ביקש לחזק את הרפובליקאים. המטרות האמיתיות של אירועים כאלה כמעט אף פעם לא נמסרות לציבור. מבחינה רשמית הן נשארות חבויות, אבל לא קשה להסיר מהן את המסיכה.
אולטימטום מוצדק
אין שום סיבה עניינית לשר הגרמני לפגוש את בצלם ושוברים שתיקה, ולממשלת ישראל אין אינטרס לאפשר למנהיג זר לחזק את מעמדן של תנועות אלה. והשר הגרמני ידע זאת בטרם בא לכאן. וקיבל אולטימטום מוצדק. האם גם חכם? זו שאלה שאפשר להזין איתה כמות גדולה של טוק שואוס, עד שתישחק ותישכח.