"ההשתלטות" של אפרת פלד על בנק הפועלים
1. כמה מחזיקה שרי אריסון בבנק הפועלים, כחלק מגרעין השליטה, המעניק לה בפועל שליטה על ההחלטות בתאגיד הפיננסי הגדול במשק? 20%.
כמה מחזיק הציבור, באמצעות הגופים המוסדיים (בין שהם מקומיים ובין שהם זרים) בבנק הפועלים? טוב, זו כבר שאלה קלה בחשבון: 80%.
מי בעל הבית בבנק הפועלים? התשובה היא לכאורה טריוויאלית: בעל המאה הוא בעל הדעה, לכן שרי אריסון היא בעלת הבית בבנק הפועלים, עם 20% בלבד מהמניות בבנק.
מי בעל הבית האמיתי בבנק הפועלים? מה זאת אומרת, ענינו כבר על השאלה: שרי אריסון! לא, אז זה לא ממש נכון, אפילו די מטעה. בעלת הבית האמיתית, זו שההשפעה שלה הכי גדולה על דירקטוריון הבנק, זו שמכהנת בעצמה כדירקטורית בבנק, זו שמקורבת מאוד לשרי אריסון ולוחשת על אוזנה היא אפרת פלד, ששמה אולי מוכר בברנז'ה העסקית בכלל והפיננסית בפרט, אבל מחוצה לה, לציבור הרחב, היא כלל לא מוכרת.
2. השם המוכר יותר הוא רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, שאוהבים להכתיר אותה כאישה החזקה והמשפיעה במערכת הבנקאות. אז לא. רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי בחמש השנים האחרונות, אכן מנהלת את הבנק השני בגודלו בישראל, ובנק לאומי, בניגוד לפועלים, הוא ללא גרעין שליטה, מה שמאפשר שלטון מנהלים, כלומר שלטונה של רוסק עמינח. אבל, בניגוד לרוסק עמינח, פלד לא עושה את זה מכיסא המנכ"לית, ולא בראש חוצות, אלא מתחת לרדאר, ובעוצמה לא פחותה מרוסק עמינח, ויש שאף יגידו בעוצמה גדולה יותר.
נא להכיר, אפרת פלד (42): מנכ"לית אריסון החזקות, חברת ההחזקות שבשליטת שרי אריסון, מכהנת כדירקטורית, לכאורה עוד דירקטורית בין 12 הדירקטורים של הבנק, אבל היא ללא ספק הכי דומיננטית והכי משפיעה. הדרך של פלד לצמרת הייתה מהירה מאוד, כחלק מהיכרותה המוקדמת עם אריסון. היא החלה את דרכה כרואת חשבון במשרד סומך חייקין - בית הגידול של רוסק עמינח ומנהלים רבים במשק, כמו ארז ויגודמן. לפני כ-15 שנה התמזל מזלה של פלד לפגוש את אריסון, ובין השתיים נוצרה כימיה מיידית, שהקפיצה אותה קדימה (מזכיר במשהו את ההיכרות של שלמה נחמה עם תד אריסון ז"ל, אביה של שרי). כבר בגיל 26 מונתה פלד לסמנכ"לית הכספים בחברת מובנפיק (חברה שהחזיקה ברשת מסעדות ובתי הארחה), שהייתה בבעלות אריסון, וגם הייתה במשבר. לאחר מכן, פלד מונתה לנהל את הקרן המשפחתית של משפחת אריסון, ואף עברה עם המשפחה לתקופה מסוימת לפלורידה (כחלק מתכנון המס שתווה עו"ד פיני רובין לשרי אריסון). בשנת 2006, בת 31 בלבד, מונתה פלד לתפקיד מנכ"לית אריסון החזקות במקום שלמה נחמה, ופחות משנה לאחר מכן נכנסה לבנק הפועלים כדירקטורית, בתקופה שבה כיהן דני דנקנר כיו"ר הבנק.
בתחילת דרכה של פלד בבנק, היא שמרה על פרופיל נמוך. אז היה דנקנר האיש החזק בו, אך היא למדה אט-אט את נבכי עולם הבנקאות. כאשר החל המאבק של אריסון עם בנק ישראל על הדחת דנקנר, פלד הובילה את הקו המיליטנטי של אריסון בהגנה על דנקנר, כנגד בנק ישראל והנגיד אז סטנלי פישר, שהגיע עד לפנייה למבקר המדינה. בסופו של דבר דנקנר הודח, ובדיעבד זה שירת את פלד. היא ידעה היטב כיצד להיכנס לוואקום שנוצר, והיא עשתה זאת בחוכמה: כמעט בלי שכתבו על כך, דיברו על כך או הרגישו בכך, מעמדה וכוחה בבנק הלכו והתעצמו. אם לפני 10 שנים הייתה פלד הדירקטורית הצעירה וחסרת הניסיון ביותר בבנק, היום היא כבר הדירקטורית הוותיקה ביותר (למעט משה קורן, המכהן בתפקיד יותר מ-20 שנה) ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר.
בשקט, לאט ובאלגנטיות הצליחה פלד לסלק או להרחיק מקורבים נוספים שהיו לאריסון מהבנק ולהפוך לאשת אמונה. אפשר להגדיר זאת כך: פלד היא למעשה בעלת "ייפוי כוח" מאריסון לנהל כראות עיניה את העסקים השונים של הקבוצה. כל אחד בבנק יודע זאת, ואפשר להניח שהוא גם "מתנהג" בהתאם. גורמים בבנק מתארים את פלד כחריפה וחכמה, אך גם ככוחנית ובעלת כישורים פוליטיים. היא אמנם יודעת לתמוך בהנהלת הבנק ולתת לה חופש פעולה, אבל יש לכך גבולות. מי שחווה את הגבולות הללו על בשרו הוא יאיר סרוסי, לשעבר יו"ר הבנק. סרוסי לא עדכן את פלד בפרשת התלונה על תקיפה מינית שהגישה עובדת לשעבר בבנק נגד המנכ"ל לשעבר ציון קינן, ופלד לא ראתה זאת בעין יפה. השורה התחתונה היא שסרוסי מצא את עצמו בתוך זמן קצר מחוץ לבנק ושילם על פרשת קינן בכיסאו, אף שחלקו בפרשה היה מזערי. גורמים במערכת הבנקאית אף מספרים שפלד תמכה לאורך השנים במדיניות השכר הנדיבה בבנק ודחפה אותו לצאת למאבק נגד חוק שכר הבכירים. בכל מקרה, לכל בר-בי-רב בבנק ולכל מי שעובד איתו זה ברור: עמדתה של פלד היא המכריעה בכל ההחלטות המהותיות והאסטרטגיות בבנק הפועלים.
3. הנה השאלה הטבעית והמתבקשת: אם פלד כה משפיעה וכה דומיננטית, מדוע היא לא מונתה ליו"רית הבנק, במקום סרוסי? ראשית, לא בטוח שבנק ישראל היה מאשר זאת, אבל זו לא הסיבה היחידה. יש עוד כמה סיבות: א. הרבה יותר נוח להיות דומיננטי בלי לעמוד באור הזרקורים. לפעול מאחורי הקלעים ולהמשיך לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך; ב. כסף. למה אנחנו מתכוונים? אם הייתה ממונה ליו"ר, היו חלות עליה מגבלות שכר הבכירים (עלות שכר מרבית של 2.5 מיליון שקל בשנה). סביר מאוד להניח שבקבוצת אריסון התגמול שלה נדיב יותר, ולכן נוצרה פה סיטואציה המשרתת לחלוטין את פלד: גם יותר כסף, גם השפעה וגם פרופיל תקשורתי מאוד נמוך.
4. הדומיננטיות של פלד יכולה להתקבל בהבנה אם היא מתיישרת או מצטלבת עם האינטרס של בעלי המניות והנהלת הבנק להשביח את ערכו. אבל זה לא תמיד קורה, והשבוע ראינו זאת באופן מובהק.
לפני שלושה שבועות פרסם הבנק שהוא בוחן כמה אפשרויות של היפרדות מחברת כרטיסי האשראי ישראכרט (הפרדה שהוא מחויב לה מתוקף חוק שטרום). האפשרויות הן מכירה, הנפקה או חלוקת המניות דיבידנד בעין (כלומר, חלוקה של מניות ישראכרט לבעלי המניות של הבנק). מדובר היה לכאורה בהודעה טכנית, סתמית וחסרת משמעות, אבל לא כך הדבר. לחלוקת דיבידנד בעין אין יתרון מבחינת הבנק עצמו. המניות של ישראכרט יחולקו ישירות לבעלי המניות בבנק ובנק הפועלים לא ייהנה מרווחי הון, בניגוד למהלך של מכירה או הנפקה.
לא רק שפועלים לא ירוויח ממהלך כזה, גם יחס הלימות ההון (יחס ההון העצמי לנכסי הסיכון של הבנק ובראשם תיק האשראי) שלו ייפגע כתוצאה מירידה בהון העצמי. הירידה בהון העצמי תביא לכך שהפער בין הפועלים ולאומי יצטמצם באופן מהותי, ובטווח הארוך אף להביא לכך שלאומי יעקוף את הפועלים.
למי בכל זאת הפתרון הזה טוב? כמובן, לבעלי המניות ובראשם קבוצת אריסון המחזיקה ב-20% ממניות הבנק, שמקבלים לרשותם, ובאופן מלא, נכס בשווי בסדר גודל של כ-3 מיליארד שקל. כמו כן, היתרון במהלך של דיבידנד בעין הוא שהדבר מאפשר הפרדה מהירה של ישראכרט מהבנק, בלי להיות תלוי ברוכשים או במחיר, אך זהו פתרון שמתאים יותר לדקה ה-90, כשאין אלטרנטיבות טובות יותר.
אלא שהשבוע נודע שחלוקת הדיבידנד בעין היא כבר קצת יותר מאופציה תיאורטית או פתרון של הרגע האחרון. הבנק פרסם השבוע הודעה שממנה עולה שכבר החלו מהלכים לקידום הצעד, וכי קבוצת אריסון כבר הצהירה שבמקרה כזה, שבו היא אמורה לקבל 20% ממניות ישראכרט, היא לא תישאר בעלת השליטה בחברת כרטיסי האשראי ולא תמנה דירקטורים, כדי למנוע מצב שבו יש עקיפה של חוק שטרום.
פלד, יוזמת המהלך, מקדמת צעד שישרת את שרי אריסון הרבה יותר מאשר את הבנק עצמו.
5. וזה לא המקרה הראשון שבו המהלכים של פלד מתנגשים עם טובת הבנק: בנק הפועלים הופך באחרונה אגרסיבי למדי במדיניות הדיבידנד שלו והשבוע הודיע כי קיבל אישור להגדיל את הדיבידנד ל-40% מהרווח. זה לא ייעצר שם. הבנק מתכוון להגיע לדיבידנד של 50% מהרווח. זו מדיניות הדיבידנדים האגרסיבית ביותר בין הבנקים. שיעורי הדיבידנד האלה מזכירה את תקופות טרום המשבר של 2008.
למען ההגינות, אנחנו חייבים לומר: לבנק יש עודפי הון משמעותיים וכריות ביטחון, וחלוקת דיבידנד בהיקף כזה לא אמורה לערער את יציבותו. אבל מנגד עולה שאלת הצמיחה - עם חלוקת דיבידנד בהיקף אגרסיבי כזה, ואופציה של חלוקת ישראכרט כדיבידנד בעין, האם לבנק יהיו מנועי צמיחה לעתיד? האם יוכל להגשים את חלומו להתרחב בחו"ל? או שיהפוך לבנק מדשדש בצמיחה, שמשרת בעיקר את בעלי המניות שלו בחלוקת דיבידנד?
הרצון של פלד-אריסון למקסם את הדיבידנדים מבנק הפועלים איננו מקרי. לאריסון החזקות חוב של יותר מ-2 מיליארד שקל לבעלי האג"ח, חוב שאינו דבר של מה בכך. בעבר התוכנית הייתה להישען על חלוקת דיבידנד מבנק הפועלים כמקור מרכזי להחזר החוב, אלא שחלוקת הדיבידנד בבנק נעצרה לכמה שנים (בדומה לשאר הבנקים), עד שהם הגיעו ליעדי ההון החדשים.
כבר לפני שנתיים כמעט פורסם ב"גלובס" שאריסון מחפשת אפשרות לממש חלק מההחזקה ולהכניס שותף לבנק, אלא שנראה שבינתיים לא נמצא משקיע כזה, וכנראה עד שלא תסתיים חקירת הבנק בארה"ב, גם לא יימצא. לכן כעת, כאשר ברז הדיבידנד חודש, ומכירת ישראכרט על הפרק, נראה שבקבוצת רוצים למקסם את התמורה להשקעתם בבנק ובמלוא העוצמה. האם זה טוב לבנק עצמו? לא בטוח בכלל.
6. שורות תחתונות: שרי אריסון נתנה סוג של "ייפויי כוח" לאפרת פלד לקבל החלטות מהותיות בכל הקבוצה, כולל בנק הפועלים. רשמית, יש אמנם מנכ"ל ויו"ר לבנק, אבל לא רשמית, אפרת פלד היא זו שעל פיה יישק דבר, לכל הפחות בהכרעות המהותיות.
פלד, אשת אמונה של אריסון, מובילה את המהלכים הדומיננטיים בבנק ונראה שהדירקטוריון מתיישר בעיקר על פי קו המחשבה שלה.
העובדה שפלד היא אשת אמונה של אריסון מתנגשת לעתים עם חובת האמון של פלד כלפי האינטרסים של הבנק עצמו, וראינו את זה במקרה של חלוקת הדיבידנדים ואולי גם בישראכרט.
המסקנה: למה צריך בכלל גרעין שליטה של 20% בלבד בבנק הפועלים? כיצד נוצר מצב שבו כוח רב כל כך ניתן למי שנמצאת לחלוטין הרחק מהעין הציבורית? סוגיית גרעין השליטה בבנקים אינה חד-משמעית - יש יתרונות וחסרונות לבנק עם גרעין שליטה, ויתרונות וחסרונות לבנק בלי גרעין שליטה ועם שלטון מנהלים. אבל במקרה של אריסון והפועלים, מדובר בייצור כלאיים: גרעין שליטה לא דומיננטי בהיקפו כמו במזרחי טפחות (שם בעלי השליטה מחזיקים ב-44% מהמניות), ושלטון של מנהלת בשמה של בעלת השליטה.
לכן ייטב לכולנו אם ההמלצה הבאה של פלד לאריסון תהיה להתחיל למכור את מניותיה בבנק בהפצה בבורסה ולהיפרד מגרעין השליטה ומהכוח שניתן לה. האם היא מסוגלת לכך?
eli@globes.co.il
irit-av@globes.co.il
