הפרויקט בקרית אונו / צילום: דרור מרמור
מדינת ישראל סופרת כבר 52 פרויקטים של פינוי-בינוי הנמצאים היום בתהליכים שונים, הכוללים קרוב ל-800 דירות של דיור ציבורי, כך לפי נתונים של משרד השיכון. בפרויקטים מסוג תמ"א 38 במסלול הריסה ובנייה ישנם 6 פרויקטים שבהם 10 דירות של דיור ציבורי, ובפרויקטים מסוג תמ"א 38 במסלול חיזוק ותוספת בנייה, ישנם 128 בניינים, שבהם 300 דירות של הדיור הציבורי. כל הדירות הישנות האלה צפויות להפוך לדירות חדשות במסגרת של פרויקטים שיוזמים יזמיים פרטיים.
בבניינים מסויימים יש רוב של דירות עמידר, ועמידר (חברת הדיור הציבורי הגדולה ביותר) היא שיוזמת פרויקטים של התחדשות עירונית בעצמה. בפרויקטים אלה הפוטנציאל הוא ל-5,000-6,000 דירות חדשות הכוללות את תוספת הדירות, מהן 3,000 דירות בפריפריה.
האם נכון בהכרח להעביר את הדיירים הוותיקים לדירות החדשות? היום, בניגוד לעבר, מדיניות המשרד היא להציע כחלופה ראשונה לדייר היוצא לחזור לדירה החדשה. בנוסף, הוא זכאי לפטור מתשלום שכר דירה בתקופת הבנייה (הממומנת על ידי היזם).
מאחר שהדיור הציבורי אינו מתאפיין בדירות גדולות מאוד, משרד השיכון מגיע להבנות עם היזמים לקבל דירות בשטח ממוצע של 75 מ"ר, ואת יתרת השטח המגיע - לקבל בכסף. כספים אלה מיועדים לקרן אשר מסייעת במימון תשלומי ועד בית וארנונה לדיירים בדירות החדשות.
אם דייר חזר לדירה שגדלה בשטח של עד 15 מ"ר, הוא לא ישלם ועד בית במשך 15 שנה. אחרי תקופה זו, הוא ישלם רק 50% מתשלום ועד הבית. שכר הדירה שמשלם הדייר לחברה המשכנת לא ישתנה אם הדירה היא עד שטח של 75 מ"ר. אם הדירה גדולה מ-75 מ"ר, על השטח הנוסף הוא ישלם סכום סמלי נוסף. על פי נתוני עמידר, עד כה נחתמו הסכמים לעסקאות פינוי-בינוי ל-675 דירות ב-64 מתחמים, והתקבלו כבר 49 דירות חדשות. "במסגרת מדיניות משרד השיכון ועמידר החדשה, הדירות המתקבלות במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית אינן נמכרות, אלא שבות למעגל האכלוס, מתוך הבנה כי הדבר יביא לתרומה משמעותית להעלאת איכות חייהם של דיירי הדיור הציבורי, הן מבחינת איכות ואופי הדירה, סביבת המגורים, אינטגרציה חברתית ועוד".
"בפרויקט שביצענו בקרית אונו ונמצא בשלב האחרון היו בסך הכל 18 דירות עמידר, שמפוזרות היום במגדלים החדשים", מספר יו"ר חברת מצלאוי סמי מצלאוי, שביצע את פרויקט הפינוי-בינוי הראשון בישראל, בעיר קרית אונו. "ראיתי בעיניים איך הדיירים האלה אחרי שנה-שנתיים הפכו להיות אנשים אחרים לגמרי. רמת החיים שלהם עלתה, הם השתלבו בחברה ברמת חיים גבוהה יותר ממה שהיתה להם.
"במשפחות עם ילדים קטנים זה נכון על אחת כמה וכמה. הילדים הופכים להיות כמו כל ילד אחר בבניין. פעם דיברתי עם ילד שגר בדירת עמידר בבניין שעוד לא נהרס, אחרי שכבר בנינו את המגדלים הראשונים. הוא שאל אותי 'מתי תבנה את הבית החדש שאני אגור בו, שאוכל להביא חברים הביתה?' שאלתי אותו למה הוא לא מביא חברים הביתה היום, והוא ענה שהוא לא יכול כי אין מקום בבית. עשה לי טוב לדעת שהחיים של הילדים האלה משתנים לטובה, שלהם ושל ההורים שלהם.
"הצלחנו גם להביא לסיוע של 50% בתשלומי הארנונה לדיירים האלה. לפני שהפרויקט יצא לדרך היו במתחם עוד שבע דירות עמידר, שלמזלם הגדול של הדיירים, קנו את הדירות מעמידר בסכומים של 100-250 אלף שקל. כשהפרויקט יצא לדרך הם הרוויחו דירה חדשה בבעלותם".
שר השיכון יואב גלנט אמר ל"גלובס" כי הקונספט הנכון הוא שילוב השכבות החלשות במקומות שבהם מתגוררת אוכלוסייה חזקה. "מה שהיה טוב למנהטן, טוב גם למדינת ישראל. זו גם מטרת התוכנית שאנחנו מובילים, להקצאת עד 5% ממחיר למשתכן עבור דיור ציבורי במקומות חזקים. מטרת העל היא קידום האוכלוסיות החלשות והוצאתן ממעגל העוני. שילוב האוכלוסיות החלשות עם יתר המעמדות בחברה הישראלית הוא נכון ומוסרי יותר".
סיוע גם למי שאינו דייר דיור ציבורי
אחת הבעיות בפרויקטים של פינוי-בינוי היא ההתמודדות של הדיירים עם עלויות התחזוקה החדשות בבניין החדש, שבדרך כלל כולל מגדל גבוה עם שטחים ציבוריים נרחבים, שבאים לידי ביטוי בגובה הארנונה ובדמי ועד הבית.
בניגוד לדיירי הדיור הציבורי שמקבלים סיוע, ישנם בעלי דירות שמחזיקים בהן עשרות שנים, אך הם בעלי יכולות כלכליות מוגבלות ביותר. חברת יסודות, חברת פרטית המנהלת כמה מתחמי התחדשות עירונית, מקימה בימים אלו קרן תמיכה בדיירים נזקקים בפרויקטים אותם היא מלווה (מהלך שיכול כמובן לסייע לחברה גם להפחית התנגדויות לאותם פרויקטים).
מנכ"ל החברה קובי ילוביץ מסביר כי הקרן, בהיקף התחלתי של מיליון שקל, מיועדת לטובת סיוע לדיירים עם מקרים סוציאליים קשים במיוחד עד להשלמת הבנייה. במקרים מעין אלו, חלק מהדיירים צריכים לעבור דירה בדחיפות או לחילופין זקוקים למימון הסעות, השתתפות במימון סיוע סיעודי בסופי שבוע, מימון פעולות משפטיות פרטיות הקשורות לפרויקט, סיוע מול רשויות המדינה, סיוע מול החברה המשכנת וכדומה.
לצורך ניהול הקרן מקימה החברה צוות מייעץ מתנדב שיכלול עובד סוציאלי, נציג ציבור לשעבר בוועדות של משרד השיכון, נבחר ציבור, כלכלן, שמאי ועו"ד, נטולי ניגוד עניינים, וצוות זה יחליט לגבי אישור הבקשה וגובה ההשתתפות. "נכון שבתום הפינוי-בינוי הדיירים מרוויחים נכס משודרג, אבל יש דיירים שפער הזמנים ארוך להם מדי והם זקוקים לסיוע - ופתרונות מקובלים כמו הלוואה לא רלוונטיים עבורם", אמר ילוביץ. לדבריו, המימון לסיוע יגיע מרווחי החברה.
מזל אראמי, קרית אונו
"גם אם היו מציעים לי מקלט של עמידר הייתי מעדיפה את זה על שכירות"
"אני זכאית לדיור ציבורי, אבל עברתי אולי 15 דירות בשכירות כי לא איתרו דירה בשבילי", מספרת מזל אראמי, אם חד הורית לשישה ילדים. "בשנים שבהן גרתי בשכירות קיבלתי ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה של 3,000 שקל, אבל תמיד קיויתי שעמידר תמצא דירה בשבילי.
"חוזה השכירות של הדירה שגרתי בה עמד להסתיים ובעל הדירה לא רצה להאריך לי אותו. נלחצתי והתחלתי לשאול בעמידר מה קורה ומה יהיה איתי. בסוף נאלצתי לצאת מהדירה השכורה, וגרתי במשך חודש ימים עם הילדים באוהל על רחוב לוי אשכול בקרית אונו. הילדים שלי בילו את החופש הגדול ברחוב. מולי מצלאוי כבר אכלס את פרויקט הפינוי-בינוי שלו, ואמרו לי שיש לעמידר דירה סגורה בפרויקט שאף אחד לא גר בה. שאלתי למה יש דירה סגורה ואני ברחוב? ואחרי חודש התקשרו אליי מחברת עמידר והודיעו לי שאני עוברת לדירה החדשה. לא ישנתי כל אותו הלילה מרוב ההתרגשות.
"עברתי עם הילדים לדירת ארבעה חדרים. המעבר היה לא קל, כי אני לא מיליונרית, ולעבור לגור בפרויקט חדש זאת הוצאה. עמידר משלמים לי ועד בית במשך שנתיים, וארנונה אני מקבלת 80% הנחה כאלמנה עם שישה ילדים ובסך הכל 150 שקל לחודשיים. לצערי אין לי דוד שמש אז ההוצאה על חשמל גדלה. אני משלמת לעמידר 800 שקל לחודש סכום סמלי על הדיור הציבורי, וזה עדיף בהרבה על הסיוע בשכר דירה שנותן משרד השיכון, כי דיור ציבורי זה דירה קבועה וזה יציבות לילדים. אפילו אם היו נותנים לי מקלט של עמידר הייתי מעדיפה לגור בו על פני דירות שכורות. המעברים קשים, זה טלטלה לילדים, ריהוט נהרס לי במעברים, מקררים נדפקים, ובגלל שההובלה יקרה, את כל הדירות שעברתי העמסתי הכל על גג של מכוניות פרטיות ואיבדתי הרבה דברים. כשהדירה היא של עמידר אבל אני כזכאית גרה בה, והיא דירה גדולה וחדשה, אני מתייחסת אליה כמו לדירה שלי. אני שמחה שאני יודעת שאף אחד לא יפנה אותי מחר".
יואל צברי, רמת השרון
"ההרגשה שהילדים שלי יהיו שווים בין שווים שווה הכל"
"14 שנה גרתי בדירת עמידר ברחוב החלוץ. גרנו 7 נפשות בדירת 45 מ"ר", מספר יואל צברי, אב ל-5 ילדים מרמת השרון. "הסלון היה גם חדר שינה, גם חדר כביסות וגם מטבח. לא היינו יכולים לארח והילדים לא היו מביאים חברים הביתה. היתה לנו תמונת מחזור של הילדים מבי"ס שכל פעם היתה נופלת והיינו צריכים לקדוח מחדש.
כשהודיעו לנו שאנחנו עוברים לשכירות ואחר כך נחזור לדירה חדשה במגדל חדש לא האמנו. הילדים מאוד התרגשו כי הם נולדו בדירה הזאת. הם צילמו את הקשקושים הישנים על הארונות וזו היתה חוויה בשבילם. חברת יובלים מממנת לנו כעת דירה בשכירות, והילדה שלי עוד לא מאמינה שיש לה חדר משלה. את הבניין הישן הרסו בינתיים, והילדים באים כל שבוע לראות איך הבנייה מתקדמת. אנחנו עומדים לעבור לדירת 120 מ"ר, נכון שהיא לא שלי, היא של עמידר, אבל ההרגשה שהילדים שלי יהיו שווים בין שווים, שווה הכל מבחינתי. פעם ראשונה נוכל לארח כמו שצריך גם את הנכדות שלנו.
"לפני כמה שנים היתה לי אפשרות לקנות את הדירה, אבל כמה שניסיתי לא הצלחתי לארגן את הכסף. היו חסרים לי 50 אלף שקלים כדי לקנות אותה, אבל התביישתי לבקש מהמשפחה. אני מאמין שעמידר תבוא לקראתי ותיתן לי את הזכות לקנות את הדירה במחיר ריאלי. בסך הכל המדינה רוצה לעזור לנו, וגם אני רוצה שלילדים שלי לא יהיה חסר כלום".
לדברי אליאב מימון, מנכ"ל פרויקט רמות השרון של קבוצת יובלים וישראל לוי, "הבניינים הישנים כללו 168 דירות, שפעם כולן היו בבעלות עמידר. במשך השנים מרבית הדיירים קנו את הדירות, וכשהגענו לפרויקט לפני ארבע שנים היו 35 דירות עמידר. היום יש רק 32 דירות עמידר. בשביל האנשים שהספיקו לקנות את הדירות מדובר בעסקת חייהם, שכן הם יקבלו דירה חדשה בשווי 2.5 מיליון שקל. אנו מקימים ארבעה מגדלים ודיירי עמידר יחזרו לדירות בכל המגדלים ולא במגדל אחד. ואם עד היום הם היו 32 מתוך 168, מחר הם יהיו 32 דירות מתוך 600, מה שיסייע להם להרגיש כמו כל דייר אחר בפרויקט".
יפית גל-חטאב, ראשון לציון
"הייתי כל כך מאושרת שזרקתי את כל החפצים הישנים ועברתי עם כמה ארגזים"
יפית גל חטאב, אם חד הורית, גרה במשך 20 שנה עם שתי בנותיה בדירה של חברת עמידר ברחוב גבעתי בשיכון סלע בראשון לציון. "הבניין היה במצב גרוע מאוד מכל הבחינות", מספרת גל חטאב. "מהנדס העיר בדק את הבניין ואמר שהוא לא ראוי למגורים. לא הייתי בטוחה אם אני אעבור או לא אעבור לדירה חדשה שתיבנה. אם הייתי קונה את הדירה מעמידר הייתי עוברת לדירה חדשה כמו כולם, אבל כמה שניסיתי ולמרות המאמצים הרבים, לא התאפשר לי לקנות את הדירה, אז פשוט חיכיתי. בסוף הפרויקט יצא לפועל, וחברת דוניץ הקימה מגדל מפואר מול הבניין הישן שלנו.
"כשהגיע היום שבעלי הדירות בבניין הישן שלנו עברו לדירות החדשות במגדל, עוד לא היתה תשובה לגביי. אני ועוד דיירת בדירה של עמידר נשארנו לגור בבניין הישן במשך שנה, כשהבניין היה כבר ריק כי כולם כבר התפנו. זה לא היה פשוט. לא ידענו בדיוק מתי זה יקרה. אנשים היו צוחקים עליי כי יש ביטוי כזה 'מילה של עמידר', לכן הייתי גם קצת נודניקית וכל הזמן שאלתי מה קורה, אבל עוד לא היתה תשובה ודאית.
"עד שיום אחד הבת שלי התקשרה וסיפרה שהתקשרו אלינו הביתה מעמידר והודיעו לנו שבתאריך מסוים אנחנו עוברות לדירה החדשה. צעקתי מרוב אושר. היית כל כך מאושרת שזרקתי את כל החפצים הישנים שלי ועברנו לגור בדירה החדשה רק עם כמה ארגזים. היום אני יכולה לומר שקרה לנו נס. אני עד היום לא מאמינה שעברתי למגדל הזה. אין מה להשוות, הדירה הישנה היתה דירה של 40 מ"ר, בבניין לא מטופח, ואני הייתי שוטפת את חדר המדרגות כל שבוע במשך 20 שנה. היום עברנו לדירה מפוארת של 3 חדרים, יותר מ-100 מ"ר, מרווחת עם מרפסת ומחסן. נכון שהארנונה וועד הבית יקרים יותר, אבל אנחנו מתמודדות. הבת שלי גרה איתי וגם עובדת. זה לא קל אבל כל שקל שאנחנו משלמות פה זה שווה.
"בבניין הקודם אמנם היינו כמו חמולה, שיושבים למטה ומדברים, ופה לא את כולם אני מכירה. אבל בסך הכל האנשים נחמדים וטובים, ועדיין חיים פה השכנים מפעם. אני מרגישה כמו כל אחד בבניין, שווה בין שווים. נולדתי לרמת חיים גבוהה, אבל התחתנתי והתגרשתי והכל התדרדר והגעתי למצב שלא יכולתי להתחייב לשכירות, אז נאלצתי לגור בדירת עמידר ובאמת ירדתי ברמה בצורה דרסטית. אבל ברוך השם, קיבלתי מתנה, והיום אני מרגישה שחזרתי לרמה שהייתי רגילה לחיות בה".
סמדר מנצור, פתח תקווה
"אף פעם לא הייתי בקומה 20. כמעט החלפתי עם דיירת שהגרילה קומה נמוכה"
"גרתי הרבה שנים בדירה של עמידר ברחוב יוספברג בפתח תקווה", מספרת סמדר מנצור. "בבניין היו שש דירות עמידר, והשאר של אנשים פרטיים. הדירה היתה קטנה, הבניין היה מוזנח, חוטי החשמל היו בולטים החוצה, ולבעלי הדירות היה קשה להשכיר אותן אז הם לקחו כל אחד. את הדירה מולי אפילו רצו פעם להשכיר לקזינו.
"בכל זאת כששמעתי על פינוי-בינוי, נלחצתי כי אני מפחדת משינויים, אבל לא באמת האמנתי שזה יקרה. שנים נלחמתי להיות זכאית לדיור ציבורי וסוף סוף הכירו בי כזכאית, אז כששאלו אותי אז אם אני רוצה לעבור לדירה טובה יותר עניתי שלא. בגלל שהדירה לא שלי, לא הלכתי לפגישות של היזם (חברת נוה) עם הדיירים, ולכן לא הייתי ממש בעניינים.
"הרבה אנשים גם אמרו לי שבחיים עמידר לא תעביר אותי לדירה חדשה, שאין סיכוי. יום אחד עמידר התקשרו והודיעו לי שאני עוברת לדירה חדשה של עמידר בפרויקט שנקרא מרום נווה. עד שהיא תיבנה, נאמר לי שאני אעבור לגור בשכירות כמו כל הדיירים, על חשבון היזם. לאט לאט התחילו לאטום את הדירות בבניין שהתפנו לשכירות, אז כבר רציתי גם אני לצאת מהדירה.
"גרתי בשכירות במשך ארבע שנים וכל הזמן הזה אפילו לא הלכתי לראות את הבנייה. השכנים סיפרו לי איך הבנייה מתקדמת.
"כיוון שהיינו שש דיירות של עמידר, עשו הגרלה מי תגור באיזו דירה, אני קיבלתי דירת 4 חדרים בקומה 20. לא האמנתי. אפילו פחדתי כי בחיים לא גרתי בקומה כזאת גבוהה. כל החיים גרתי בקומות נמוכות. כמעט החלפתי עם דיירת אחרת שהגרילה דירה בקומה נמוכה, אבל בסוף החלטתי שזה המזל שלי.
"לפני חצי שנה עברתי לדירה החדשה וההרגשה נהדרת. הדירה הרבה יותר מרווחת מהדירה הקטנה הקודמת, יש מרפסת שזה דבר שלא הכרתי, וכשהילדים שלי באים כיף לי לארח אותם. יש חדר נוסף והם יכולים לנוח אם הם עייפים. אני שמחה שלא החלפתי את הדירה בדירה בקומה נמוכה כי אחרי שעברתי גיליתי שמקומה 20 יש דוד שמש סולארי, וזה כמובן חיסכון כספי כי דוד חשמל זה הוצאה לא קטנה".
- בכמה גדלו ההוצאות השוטפות על ארנונה וועד בית?
"הארנונה אמנם יקרה, 1,200 שקל, אבל לי מגיע סבסוד אז אני משלמת 570 שקל שגם זה הרבה. ועד בית זה 500 שקל, ועמידר משלמת לי את הוועד בשנתיים הראשונות.
"אני מרגישה היום כמו כל אחד אחר בבניין, יש לנו קבוצת וואטסאפ של 180 משפחות ואני חלק ממנה. פעם מישהו כותב שהוא מחפש מנקה, או בייביסיטר, פעם מישהו מוסר סירים, או שצריך אנשים למניין. ביום השואה אפילו הזמינו את כולם לשמוע ניצול שואה באחת הדירות".
