כרמיאל. לפזר את האוכלוסיה ולהשיג חזקה על הקרקע / צילום: איל יצהר
כרמיאל הוקמה ב-1964 במטרה "לייהד את הגליל". בשנת 1972 היא קיבלה מעמד של עיירת פיתוח וב-1984 כבר קיבלה הכרה כעיר. בשנת 2009, כיו"ר קדימה, ביקרה חברת הכנסת ציפי ליבני בכרמיאל ואמרה כי "הציונות לא מתה עם הקמת המדינה, וייהוד הגליל זו משימה לאומית".
אלא שעבודת דוקטורט שנעשתה בטכניון והוגשה לאחרונה מגלה כי בעשורים האחרונים העיר מהווה מוקד משיכה לערבים תושבי ישראל וגם לחרדים. לטענת מחברת המחקר, דנה שבח, כרמיאל הפכה מעיירת פיתוח הומוגנית ל"עיר אומנה" - עיר שבה "אוכלוסיות שבחרו לגור בעיר, אך העיר לא בחרה בהם".
את התואר השלישי כתבה שבח במסגרת הפקולטה לאדריכלות בטכניון, בהנחייתה של פרופ' רחל קלוש. היא עצמה גרה במושב בחבל התענך, מכהנת כמהנדסת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה במועצה האזורית גלבוע ואמא לשלושה.
כרמיאל הוקמה קצת אחרי ערד, כחלק מתפיסה של ערי ביניים שהיו אמורות לתווך בין הערים הגדולות והמרחב הכפרי. הרעיון היה להשיג חזקה על הקרקע, ולפזר את האוכלוסיה. על פי נתוני הלמ"ס, נכון לשנת 2015 התגוררו בכרמיאל 44,858 תושבים, מהם 83.5% יהודים.
שבח מכנה את כרמיאל "עיר לאום". לדבריה, היה לה, כמו לערי פיתוח אחרות, תפקיד לאומי. העיר מוקמה באזור הגבעות הנמוכות יותר של הגליל המערבי, החולש על העמק הרחב של בקעת בית הכרם. המהלך היה חלק מאסטרטגיה שכונתה כאמור 'ייהוד הגליל', מתוך כוונה לקטוע רצפי התיישבות ערבית וליצור רצף התיישבותי יהודי. עם התרחבות העיר, וכחלק מתוכנית הפיתוח העירוני המואץ של משרד השיכון, הופקעו בשנת 1976 אדמות מהיישובים הערבים הסמוכים, שהובילו לאירועי יום האדמה.
אולם בשונה מהגל הראשון של עיירות הפיתוח (ירוחם, דימונה, קרית שמונה), נעשה כאן נסיון להפיק מלקחי העבר ולייצר ישות עירונית משופרת.
הישוב תוכנן בצורה מדוקדקת. החל מרמת החלוקה לאזורים ויעודים, דרך עיצוב השכונה ועד אפיון המבנים. עקרונות התכנון של העיר היו הפרדה מוחלטת בין אזור התעשייה לבין אזורי המגורים בעיר, ויצירת רצועה מוארכת שתהווה את האזור המרכזי של העיר תוך התפתחות לינארית. בשני צדי הרצועה המרכזית תוכננו ארבע שכונות בתמהיל מגוון של טיפוסי דיור, עם גישה נוחה ובטיחותית אל רצועת המרכז.
"אינטרסים של גופים פרו-ערביים"
צוות ההקמה של העיר דאג להציע למתיישבים החדשים דיור במחירים נוחים, מקומות תעסוקה, הקלות במסים ועוד. תמהיל התושבים תוכנן כך שישלב ותיקים, ילידי הארץ ועולים חדשים. כרמיאל תוכננה מראש להיות עיר קטנה, כך שכבר בחמש השנים הראשונות יתיישבו בעיר כ-10,000 תושבים, ובשלב הסופי האוכלוסייה היתה צפויה להגיע לכ-40 אלף נפש.
עם נסיגת צה"ל מלבנון, בשנת 2000, נקלטו בעיר כמה עשרות של משפחות יוצאי צבא דרום לבנון, שמרביתן התמקמו בשכונת רמת רבין.
נוסף להם, הולכת ומתגבשת קבוצה משמעותית של תושבים ערבים העוברים לכרמיאל. בשונה מהיישובים הערבים הסמוכים, עראבה, סחנין ונחף, כרמיאל מציעה להם איכות חיים גבוהה יחסית.
שבח סבורה כי "התופעה של הגירת פלסטינים אזרחי ישראל לערים יהודיות בפריפריה של המדינה משקפת את התרחבותו של מעמד הביניים הפלסטיני בישראל, המסוגל להרשות לעצמו מבחינה כלכלית, פוליטית ותרבותית לעמוד בפני האתגרים מעצם הבחירה במגורים בערים אלה".
אין בנמצא נתונים רשמיים, שכן לא נעשה איסוף שיטתי של נתונים אודות זהותם הדתית של התושבים בעיר. דובר העיר כרמיאל, אלי שדה, לא התלהב מפנייתנו בעניין, וטען בתוקף שתיאורה של כרמיאל כעיר מעורבת הוא "אינטרסים של גופים פרו-ערביים". לדבריו, "הנתון שאנחנו מכירים, על פי מרשם האוכלוסין, הוא פחות מ-2%. אנחנו חיים באזור מוקף בערבים ולכן אנחנו מרגישים אותם". הוא אף הוסיף: "מישהו יכול לשלוט בזה? ראש העיר לא עומד בכניסה וגם לא מוכר בתים. הממשק עם האוכלוסיה הערבית הוא של עבודה, מסחר. יחסי שכנות".
בסוף ספטמבר 2015 נרשמו 985 ערבים אזרחי ישראל כתושבי כרמיאל, אולם שבח מניחה כי האוכלוסייה הערבית בכרמיאל גדולה יותר באופן משמעותי מזו המדווחת בנתונים הרשמיים, מאחר שערבים רבים אינם משנים את כתובתם במשרד הפנים. הערכה ריאלית יותר, לפיכך, היא כי בעיר מתגוררות כ-500-700 משפחות, שהן כ-6% מאוכלוסיית העיר. לפי נתונים שהציג לאחרונה בנק ישראל במסגרת הדוח השנתי (ראו משמאל), מספר התושבים הערבים עמד על כ-6,000 כבר ב-2008.
התושבים הערבים אינם מתרכזים בשכונה מסוימת, אלא רוכשים ושוכרים דירות ובתים פרטיים ברחבי העיר בכל רחבי העיר. הצפי הוא שגם "הר כרמי", השכונה החדשה של כרמיאל, הכוללת תשעה מתחמים של בניה רוויה וצמודי קרקע, תהיה מעורבת.
חשוב לדעת שכרמיאל מהווה עבור האוכלוסייה שמתגוררת ביישובים הערבים מרכז חשוב של מסחר ושירותים, וגם מקום בילוי, שכן בכרמיאל יש פארקים - ואילו במרבית הישובים הערביים אין היצע של מקומות ציבוריים פתוחים.
אחד האתגרים הבולטים שבפניהם עומדים התושבים הערביים המתגוררים בכרמיאל הוא שרבים מהם צורכים שירותים בסיסיים (חינוך, פנאי, דת) ביישובי המוצא שלהם. שבח מכנה את התופעה "אזרחות עירונית כפולה". לטענתה, הערבים המתגוררים בכרמיאל מעוניינים לגור בעיר אך גם לשמור ולשמר את זהותם הפלסטינית. מתן שירותים ייחודים לאוכלוסייה זו הוא בבחינת הסוגיה המאיימת ביותר מנקודת המבט של האוכלוסייה היהודית בעיר. החשש הוא שהעיר תאבד את צביונה היהודי ואולי, בעתיד, גם את תושביה המקוריים.
במקביל, לפני כ-15 שנים החלו להתיישב בעיר חרדים, בעידוד הרב הראשי של כרמיאל אברהם צבי מרגלית. הם התיישבו בשכונת המייסדים, שהיא שכונה ותיקה עם תשתיות ישנות, מבנים מוזנחים ואוכלוסיה מזדקנת במעמד סוציו אקונומי בינוני-נמוך. את התקבצותה של האוכלוסייה החרדית דווקא שם מסבירה שבח במחירי הדירות הנמוכים יחסית ובנגישות המוצלחת לתחבורה ציבורית.
שבח מתארת במחקר שלה את הדינמיקה של השינוי שעברה השכונה. הצעד הראשון והמשמעותי היה הפיכתו של בית הספר היסודי פלמ"ח למרכז העמותה החרדית "קרן אורה" המפעילה רשת גני ילדים, בית ספר ותלמוד תורה, בית ספר תורני, רשת ישיבות ורשת כוללים. שבח בדקה את עסקאות הנדל"ן בשכונה ומוכיחה שהפיכת המבנה למרכז דתי הביאה לשכונה עוד ועוד משפחות חרדיות.
לדבריה: "חיי היומיום ב'עיר האומנה' והסוגים השונים של הפוליטיקה העירונית ממחישים את האפשרות שמעניקות ערים כמו כרמיאל לקבוצות 'אחרות', בין אם לצורך פתרונות דיור ובין אם למתן תנאים ואיכות חיים ברמה גבוהה מזו הקיימת ביישובי המקור".
שבח מאמינה שבעתיד, כרמיאל, שמציעה איכות חיים למעמד הביניים, תמשוך אליה עוד תושבים מכל המגזרים, וערבים בפרט.
שבח מדגישה כי "העיריה בהכחשה. קברניטי העיר עדיין רואים בכרמיאל עיר יהודית חילונית. הם לא מזהים את השינויים מרחיקי הלכת. השונות בערים בישראל אינה נתפסת כפוטנציאל, אלא כמחוללת של בעיות חברתיות".
פרופ' דניאל מונטרסקו, המלמד אנתרופולוגיה באוניברסיטה המרכז אירופאית בבודפשט ושוהה כעת בארץ בשנת שבתון כפרופ' אורח בטכניון, פרסם לאחרונה את הספר "יפו - עיר שסועה לה יחדיו".
לדברי מונטרסקו, "זו תוצאה בלתי מתוכננת של התכנון. התכנון הכולל בא לגדר, לתחום את המתחמים הערבים. הישובים היהודיים נועדו לפקח, אך מעמד הביניים הערבי פורץ את הגבולות האלה, הופך את הקערה על פיה. נוצר פרדוקס, שהאוכלוסיה שמבקשת לרכוש דירות בכרמיאל, צפת, מעלות ובאר שבע, היא אוכלוסיה שכביכול כל ראש עיר היה רוצה - בורגנית, משכילה, משלמת מסים, רוצה להשתלב במרחב העירוני ורוצה להתרחק מהמרחב השמרני של הכפר. התגובה של ראשי הערים לא תשרוד לאורך זמן, כי אין כאן הדחקה סמויה, אלא דחייה אקטיבית של הפיכת עיירות הפיתוח לערים מעורבות".
"יחסים טובים עם השכנים"
בשנים האחרונות אנחנו נחשפים, בעיקר בתקשורת, לקונפליקטים על רקע "חדירה" של אוכלוסיות "לא רצויות" לערים שונות בישראל. שמענו בין השאר על מאבק התושבים הוותיקים במהגרים מאריתראה ומסודן; על קרע בין חרדים לתושבים ותיקים בערד; על נסיונות למאבק נגד "השתלטות" ערבים על נצרת עילית; ועל ביטול מכרז "בנה ביתך" בעפולה, אחרי שהתברר שרוב הקונים היו ערבים.
אולם פנייה שלנו לדוברי כמה מהערים הללו, בבקשה לקבל נתונים על הרכב האוכלוסיה ביישוב ועל האופן שבו מתמודדת אותה רשות עם ההגירה החדשה, התקבלה במורת רוח ובחשדנות.
- האם יש בעפולה תושבים ערבים? מה מספרם ואילו שירותים העיריה נותנת להם.
מוטי פריאל, דובר עיריית עפולה: "לעיר עפולה קיימת הגירה חיובית מהגבוהות בארץ, אך רובם ככולם הם אזרחים יהודים. בעפולה חיים כיום כ-400 תושבים ערבים שהובאו לעיר על ידי משרד הביטחון על פי שיקולים לאומיים לפני כ-20 שנים. אוכלוסייה זו הוטמעה במערכות החינוך והחיים בעיר. בעפולה יש כיום כ-51 אלף תושבים והעיר מספקת שירותים לכ-150 אלף תושבי היישובים מסביבה, כולל יישובים ערביים רבים הסובבים אותה. בעיר קיים דו קיום ויש מערכת יחסים טובה עם שכניה הערבים הרואים בעיר עפולה את עירם וצורכים בה שירותים רבים.
"הקונפליקט שהגיע לתקשורת לפני כשנה ומחצה היה בעקבות זכייתן של 45 משפחות ערביות במכרז בקרקעות רשות מקרקעי ישראל בעפולה עילית. בית המשפט ביטל את המכרז בטענה כי נפלו בו פגמים מהותיים ובלתי חוקיים, הזוכים ערערו לבית המשפט העליון ואנו מצפים להכרעתו".
דובר עיריית ערד, יהושע אשכנזי: "לערד לא מגיעים בדואים ולא מגיעים מהגרי עבודה. נוכחות שתי אוכלוסיות אלה שואפת לאפס. פעם היו הרבה מהגרים, אולם מאז שבוטל חוק חדרה-גדרה כולם עזבו ולא מגיעים לערד אלא לדרום תל-אביב. ציבור חסידי גור מונה כ-900 משפחות, כ-18% מכלל האוכלוסייה. באופן כללי מדובר בקהילה סגורה שמתנהלת כמשק סגור. היא דואגת לכלכלתה, למערכת חינוך עצמאית וחיי קהילה משל עצמה. העירייה מספקת כמובן את שירותי התברואה, הניקיון, האכיפה והסדר הציבורי ועוד".