מרתף יינות בחבל שמפאן / צילום: | Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
צרפת מתגאה בתעשיית היין שלה עוד משלהי ימי הרנסנס. חבל בורדו המערבי הוא מעוז היינות האדומים ויינות הקינוח, בורגון - של הלבנים היבשים, החדים כתער (וגם האדומים לא מביישים את הפירמה) ואלזס נודע ביינות לבנים, מתוקים וסמיכים, מענבי הריזלינג והגוורצטרמינר. אבל מעל כולם מתעלה, לפחות בקטגוריית היוקרה והמחיר, חבל שמפאן הקריר והמוריק שבצפון-מזרח הארץ.
כאן, בטירות מרשימות ובבתים הדורים, מייצרים את היינות שעמם הוכתרו שליטי תבל לאורך השנים, מקיסרי ומלכי צרפת ומלכת אנגליה עד השאה האיראני והצאר הרוסי.
כל אירוע ראוי לציון - ממירוצי גראן פרי עד טקסי האוסקר - אינו שלם בלי הבקבוקים ההדורים של שמפאן, חבל קטן, שהיינות המעטים שהוא מפיק - פחות מ-8% מהייצור המקומי - אחראים על יותר משליש מהכנסות התעשייה הצרפתית כולה (שהיא השלישית בגודלה בעולם). קסם בבקבוק עם תג מחיר מפולפל.
ביקור בחבל שמפאן הוא חוויה בלתי נשכחת לכל חובב יין באשר הוא. מלבד השתייה הנפלאה שנמזגת כמים ומוצעת ללא תשלום או בתשלום סמלי ברבים מהיקבים שפתוחים לקהל הרחב, זהו חבל יפהפה ועתיר היסטוריה ואתרים שמצדיקים ביקור, בהם הקתדרלה היפהפייה ומרכז העיר ההיסטורי בריימס, שרידי החפירות וזירות הקרב של שתי מלחמות העולם (שבמהלכן עמד החבל בעין הסערה ונכתש עד היסוד פעמיים) והשבילים הפתלתלים העוברים בין העיירות והכפרים שמייצרים את השמפניה, כחוט השני בין העבר להווה ולעתיד. היקבים, גדולים כקטנים, מציעים סיורים במרתפים העתיקים (חלקם משמשים ליישון יין ולאחסונו עוד מהתקופה הרומית), טעימות ואפשרות לרכוש שמפניה במחיר שהוא כמעט (כמעט!) שווה לכל נפש.
הדרך אל האושר
ברציף מספר 31 בתחנת הרכבת הפריזאית גאר דה לסט (Gare De l'est), כבר מחממת רכבת ה-TGV מנועים. עוד כמה דקות תמריא למעוז חפצה - ר'יימס (Reims), עיר הראשה של חבל שמפאן. זוהי ללא ספק הדרך המהירה והקלה ביותר להגיע לחבל, ולמי שמעוניין ללגום ולדלג בין הכפרים בנחת (פרטים בהמשך), כדאי לשכור בריימס את שירותיו של רכב ונהג.
מערך הרכבות המהירות הלאומי של צרפת שהוקם במרוצת שני העשורים האחרונים, מחבר את הפריפריה לפריז באופן מרשים ויעיל. לא רק הילידים נהנים משירותי ה-TGV, מיליוני תיירים שמגיעים לפריז לפרק זמן של יותר מ-72 שעות ועתותיהם בידם, בוחרים להשתמש בה לטיול יום קצר ליעדים פופולריים מחוץ לעיר - עיירות הנופש של נורמנדי, לה האבר למשל (שעתיים), סטארסבור בירת אלזס (שעתיים) ועוד. הנסיעה מפריז לריימס מיודעתנו היא מהקצרות - 160 קילומטר שנגמאים בפחות מ-40 דקות.
האביב הוא זמן נהדר לבקר כאן. מזג האוויר נעים, גפני השרדונה הלבנים והפינו נואר האדומים שבכרמים מתחילות ללבלב, השדות מסביב ירוקים מתמיד, וכמות המבקרים המועטה בהשוואה לקיץ מבטיחה מארחים סבלניים ביקבים. בעונה זו של השנה (ובחורף - ביתר שאת), כמעט לא רואים פרצופים זרים באפרניי ובריימס, הערים המרכזיות של שמפאן.
מרכז העיר ריימס, על הקתדרלה הגדולה שבה הוכתרו מלכי צרפת, מצדיק טיול רגלי של שעה-שעתיים. בתי הקפה מזמינים, חנויות היין מציעות מגוון מרשים של שמפניות למי שמעדיף להישאר כאן ולא לצאת ליקבים הצמודים לכרמים, והמסעדות מציעות אוכל מקומי נהדר בחצי מהמחיר בפריז. כך למשל, מסעדת מילנר המעוטרת בכוכב מישלן, מציעה תפריט עסקית ב-37 אירו עד 4 אחר הצהריים (Le Millenaire. 4 Rue Bertin, 51100 Reims).
מכיוון שמרבית היקבים פועלים רק בשעות הבוקר (ומיעוטם גם אחר הצהריים), את הביקור כאן כדאי להשאיר לשעות אחר הצהריים והערב. ברדתי מהרכבת, פעלתי כהמלצתי ויצאתי לכיוון יקב מום (Mumm) הסמוך, במרחק הליכה של רבע שעה מהתחנה.
מום, מבתי השמפניה הגדולים בחבל, מזוהה עם מירוצי מכוניות וענפי ספורט אקסטרימיים, כשבקו הסיום מותזת ללא רחם שמפניית הברוט (יבשה מאד) של הבית. זהו הבית השני בגודלו בחבל ואחד המזמינים שבהם, ולא רק הודות למיקום הנוח והמרכזי. יבוא השמפניות של הבית לישראל חודש לאחרונה, לאחר שנים רבות שבהן היה אפשר להשיגו רק בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון (שמשמשת עד היום כיבואנית הבלעדית שלו ומציעה מבחר ראוי להערכה לנוסעים לחו"ל).
סיורי הקבוצות שמתקיימים כאן על בסיס קבוע, עוברים בקילומטרים על גבי הקילומטרים של המחילות התת-קרקעיות שבהן היין מאוחסן זמן רב (לעיתים יותר מעשור) ובחדרי האכסון הסודיים של שמפניית הפרימיום לאלו (Lalou) - המתחרה המקומית לשמפניות העילית קריסטל ודום פריניון.
הסיור במקום מושקע ובגובה העיניים ומתאים במיוחד לחובבי יין מתחילים ולמי שמבקר לראשונה ביקב - בפרט בבית שמפניה - ומעוניין ללמוד על אופני הכנת המשקה והתחנות שהוא עובר מהבציר לבקבוק.
"הפס האדום של שמפניות מום - קורדון רוז' - הוא מחווה ללגיון הכבוד הצרפתי. יין עם ייחוס", מספר אלקסיס, המדריך של הקבוצה שלי, וזוכה לצחקוק מנומס של המבקרים שנשרכים אחריו במהלך שעת הסיור בין חלקי היקב השונים. בסופה יעניק אלקסיס טעימה משמפניית הברוט החביבה של המותג, וכן משמפניית הרוזה והדמי-סק המתקתקה. לקינוח הוא מלמד, לבקשת אחד המבקרים, כיצד חולצים בקבוק בשיטת סבראז', כלומר באבחת חרב, כפי שעשו הקצינים הצרפתים בתקופת נפוליאון.
קול פקיעה עז מציף את החלל שמחוץ לחנות המזכרות של מרכז המבקרים, לשמחתה של הקבוצה ושל רוכש הבקבוק (חשוב לציין שמי שמעוניין ללמוד איך חולצים כך את השמפניה, צריך לבקש יפה מהמדריך שיעשה כן, לקוות שהוא שרוי במצב רוח טוב - ובעיקר לקנות בקבוק בחנות היין של המרכז).
העורף המאושר קיבל, מלבד תכולת הבקבוק, גם את הפקק הכלוא בצוואר הבקבוק למזכרת של מזל טוב. קולולו.
מרתפים אפלים ומאורות נבלים
מתנודד קלות ושמח בחלקי, המשכתי אל ביקור בכפר איי, הלב הפועם של תעשיית הפרימיום של החבל, ואל בית השמפניה בולינג'ר שבמרכזו, מהמוערכים בחבל, שמזוהה עם בית המלוכה הבריטי ועם ג'יימס בונד, שלוגם אותה בסרטים ובספרים יותר מ-50 שנה.
"רוב התיירים שמגיעים לכאן הם אמריקאים ובריטים, ובשנים האחרונות - גם אסיאתים, בעיקר מסין ומיפן", אומר לואיש, נהג המונית (מונית? מרצדס של ראשי מדינות) שמסיע אותי אל היקב באיי.
"בעיקרון, לתיירים מכל מדינה יש יקב מועדף אחר שהם מבקשים לראות, על-פי היקבים הפופולריים בארצות המוצא שלהם. הגרמנים מבקרים ברונאר ובקרוג - שגם נוסדו על-ידי גרמנים, הרוסים - בפייפר היידסיק ובפומרי, האמריקאים בוו קליקו והאנגלים - "בפרט אחרי הביקור ההיסטורי של מלכת אנגליה", מטעים לואיש, תושב איי כמובן, בסיפוק - "מגיעים לכפר איי ואל יקב בולינג'ר".
איזו מדינה היא צרכנית השמפניה הגדולה בעולם, אני שואל את לואיש הרהוט והידען. "צרפת כמובן, איזו שאלה, וריימז והמחוז כולו הם שיאני הארץ כולה. זהו מוצר מקומי, והוא גם הטוב בעולם, אז טבעי שנשתה ממנו כמה שיותר".
בניגוד למום, בית השמפניה העצמאי בולינג'ר, אחד מעשרת הבתים הנותרים בבעלות משפחתית (בעשורים האחרונים נוספו אליהם שמפניות מגדלים קטנות בבעלות החקלאים המקומיים, שהחליטו לייצר שמפניה ומגדלים בעצמם את כל הענבים), לא שש לקבל מבקרים. התיאום כאן נעשה מראש דרך אתר החברה, ויש רשימת המתנה שמצריכה הזמנה מראש.
היקב המפואר, שתועד בסרט הדוקו המומלץ של נטפליקס "שנה בשמפאן" (A year in Champagne), שוכן במרכז הכפר איי ("הם המוכתרים שלו", אמר לי לואיש בדרך לכאן, ובמידה לא מבוטלת של צדק).
בחדר הטעימות מקבל את פניי ז'ורז', גבר מעומלן שלחיצת ידו מדיפה ניחוח קל מבושם אראמיס. "ברוך הבא לבולינג'ר", הוא אומר במבטא בריטי בולט, זכר לעשרות שנים שבהן היה אמון על היצוא לממלכה המאוחדת, בטרם פרש לגמלאות ולהדרכה ביקב.
חלל חדר הטעימות המהוקצע עוצב בהשראת מאורות הנבלים של ג'יימס בונד. על הקירות, לצד תמונה של האלמנה לילי בולינג'ר, שעמדה בראש היקב במשך שנים רבות והייתה לאחת משגרירות החבל החשובות ביותר במאה ה-20, יש בקבוק שחור ומאיים שעוצב בהשראת חברת הרשע של אויבי בונד, ספטקר.
מלבד היותו יקב עצמאי, בולינג'ר (שיינותיו מיובאים לארץ על-ידי הכרם - גם היא חברה משפחתית) מתייחד בכך שיינותיו עוברים יישון בחביות עץ (רק יקב העילית האקסקלוסיבי קרוג עושה כן מלבדו), וכן בכך שבבעלותו כרם קטן עם גפנים בנות 130 שנה, מהיחידות באירופה כולה ששרדו את מגפת הפילוקסרה בתחילת המאה הקודמת, שבמהלכה נעקרו כל הגפנים ביבשת (וגם בישראל, אבל זה כבר סיפור אחר).
אחרי סיור בכרם הקטן, אנחנו יורדים למחילות אכסון השמפניה. ריח תירוש מתוק עומד באוויר. "אנחנו נמנים עם יצרני היין האדום היחידים בחבל, שמשמש אותנו רובו ככולו לצורך ערבוב עם יין הרוזה שלנו", אומר המדריך בעודו מספר על אופני ההכנה של השמפניות השונות של היקב.
במסגרת תהליך יישון השמפניה עוברים במחילות עובדים שמסובבים באופן ידני, היום כלפני 100 שנה, את הבקבוקים. כל עובד מסובב מדי יום 50,000 בקבוקים, שמינית סיבוב לכל בקבוק. "כל מה שאפשר לעשות באופן אישי, ועד שלא הוכח שאוטומציה עושה זאת באותו טיב בדיוק - נמשיך לעשות באופן אישי", פוסק ז'ורז'.
בעודנו מסיירים בסדנה שבה מייצרים את החביות, אנחנו נתקלים בשני תיירים בלגים בסנדלים תנ"כיים שמתדפקים על הדלת. "אפשר לקנות בקבוקים?", הם שואלים בפלמית, וז'ורז' משלח אותם בנימוס תקיף. את האפשרות לרכוש יין ביקב - הס מלהזכיר.
"אנחנו יקב פרדוקסלי: מצד אחד שקופים מאוד למבקרים שמגיעים לכאן, אבל מצד שני לא רוצים שאוטובוסים עמוסים בתיירים ימלאו אותנו. לכן לא נמכרים אצלנו יינות ואין חנות ביציאה מהיקב", הוא אומר בחיוך. "ככה זה, מסייה - מה שטוב למלכת אנגליה לא מתאים לכל אחד. אחרת זה לא היה קסם, לא?", אומר לואיש בחוזרנו אל ריימז וצוחק.
מידע מעשי
לריימס מגיעים ברכבת מבריסל או מפריז. מתל אביב, מן הסתם, יוצאות אל שתי הערים טיסות יומיות רבות.
מוניות אפשר להזמין מאתר abctaxi.fr המקושר לשירות מקומי (אם אינכם דוברים צרפתית, חשוב לבקש נהג דובר אנגלית). את לואיש קרלוס (דובר אנגלית) ניתן להזמין מראש באימייל atctaxi51@free.fr או בנייד 642347-645-33 . המחיר בשני המקרים: כ-50 אירו לשעה.
סיור מרתף היין ביקב מום (g.h.mumm) מתקיים מדי יום בשעות 9:00-16:30. יש להירשם מראש באימייל guides@mumm.com. הסיור מתקיים ביקב שבמרכז העיר ריימס.
סיורים ביקב בולינג'ר ניתן לתאם מראש באתר champagne-bollinger.com בעזרת מילוי הטופס בלחצן ה"Contact". הסיור מתקיים ביקב שבכפר איי.