אבי גבאי/ צילום: דוברות הכנסת
בצוות של השר לשעבר אבי גבאי, המועמד לראשות מפלגת העבודה, מדגישים שהמשרדים המפונפנים בהם אנחנו נפגשים במתחם גני התערוכה בת"א הם "זמניים בלבד". בקרוב, הם מבטיחים, עוברים לדרום העיר. בכל זאת העיצוב המודרני למשעי לא מסתדר עם דימוי מפלגת הפועלים עליה השלום, בטח לא עם מי שמבקש להזכיר דווקא את הילדות במעברה הירושלמית.
"אם אבא שלי יראה את הקיר הזה הוא לא יבין למה דילגו על השלב של הטיח", אומר לי איציק אלרוב, יועצו של גבאי ואחד הפעילים הבולטים בימי המחאה החברתית, כשמולנו בלוקים חשופים כמיטב האופנה האורבנית, נושקים לספת נוי בצבע בורדו בוהק. בצוות שלו אפשר למצוא גם את לינדה ששון, שהופיעה במקום הרביעי ברשימת "ארץ חדשה" של אלדד יניב בבחירות לכנסת ה-19. הרשימה ההיא התיימרה להילחם בשחיתות ובקשרי ההון-שלטון, אבל לא עברה את אחוז החסימה.
גבאי מדבר פחות על שחיתות, יותר על ניהול. אם הניהול מושחת, ערכית ומקצועית, לא צריך להצביע על מעטפות של כסף, הוא מסביר.
אתה ניהלת מונופול (בזק) בשכר מצטבר של עשרות מיליוני שקלים, אני מטיח בו, פרת מזומנים בלי הרבה עניין בתחרות, בלשון המעטה. לא בדיוק המקום להניף בו את דגל הניהול, לא? אבל גבאי לא ממצמץ. הוא עובר בחודשים האחרונים מבית לבית, מביא על עצמו את השאלה הזאת פעם אחר פעם ומפגין ביטחון לא רע כשהוא משיב. "כשנכנסתי לניהול של בזק, נתח השוק של החברה בשוק הטלפוניה עמד על 99%, וכשיצאתי הוא ירד כבר ל-60%. למה? כי לא התנגדתי לתחרות. הרי אם הייתי מתנגד, כחלון לא היה מקים מפלגה דווקא איתי.
"כשאתה מנהל חברה, לפי תפיסת עולמי, אתה צריך שכל בעלי העניין יהיו פחות או יותר מרוצים. זה אומר עובדים, רגולטורים, בעלי מניות ולקוחות. אתה לא יכל לקדש רק את הרווח או את טובת העובדים. חייבים לאזן בין כל הגורמים".
המעבר של גבאי מ"כולנו" למפלגת העבודה מחייב אותו לאמץ גם את הטרמינולוגיה הסוציאל-דמוקרטית. פחות סיסמאות על יוקר המחיה, יותר אידיאולוגיה. הגרעין הקשה של הפעילים הצעירים, האידיאליסטים, לא עושה לו חיים קלים. העזיבה של שלי יחימוביץ' את הזירה הביאה חלק לא מבוטל מהם לחזור לחיקו של עמיר פרץ, למרות שבהזדמנות הראשונה שהייתה לו קפץ דווקא על משרד הביטחון.
החבר'ה הטובים האלה צריכים להבין, אומר גבאי, שעדיף מישהו שיעשה אפילו עשרים אחוז ממה שהם רוצים או מבטיחים להם. לדבר פחות, לעשות יותר. "אני הכי מאמין בערכים הסוציאל-דמוקרטיים הבסיסיים", הוא אומר. "אם הממשלה מספקת שירותים, שתספק את השירותים הכי טוב שאפשר בלי שנצטרך לרכוש מוצרים משלימים בבריאות או בחינוך".
החמלה מכה שנית
כשמעמידים את גבאי במבחן סוציאל-דמוקרטי קלאסי ושואלים האם יעלה את מס הבריאות, כהמלצת כל ראשי המערכת, לרבות כלכלנים שמרניים כמו הפרופסורים יוג'ין קנדל וקובי גלזר, הוא כבר ממהר להסתייג: "אני לא בעד העלאת מסים, אני בעד הגדלת ההשקעה בשירותים. הדיון הוא לא על המקור התקציבי, אלא על השאלה מה אנחנו רוצים. אנחנו רוצים מערכת בריאות טובה יותר בלי צורך להישען על שירותים פרטיים וזה מה שצריך לעשות".
נו, אז בסוף גם אתה מציג סוג של "קפיטליזם עם חמלה", אני אומר לו, בדיוק כמו שהציג יאיר לפיד ובהמשך גם הפטרון הקודם שלך, משה כחלון. "זה לא נכון להתעקש פה על עניין המס, כי גם אתה יודע הרי שתקציב הבריאות מגיע היום לא רק ממס הבריאות אלא גם מתקציב המדינה. אז למה לקבוע שצריך להעלות דווקא את המס?" הוא מחזיר לי.
בהמשך הוא שולף גם את הקלף המנצח של כל מי שנחוש להפגין רעננות חברתית: המודל הנורדי. הוא מדבר על רשתות הגנה, הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה, השקעה בהכשרות מקצועיות וכל מה שצריך בשביל להגן על אנשים, להבדיל ממשרות.
בסוף, טוען גבאי, הבעיה מתחילה ונגמרת במגזר הציבורי. אם נייצר תרבות ארגונית חדשה בשירות המדינה, הכל כבר יסתדר מאליו, גם במישור הפוליטי-אידיאולוגי. "הפוליטיקאים החריבו את המגזר הציבורי והביאו לאובדן אמון בו, מה שסלל את הדרך לתמיכה בערכים ניאו-ליברליים וקפיטליזם קיצוני", הוא אומר.
"הציגו לציבור מעורבות ממשלתית עם תוצאה גרועה, אז הציבור הבין שכל מעורבות ממשלתית היא כזאת. אני רוצה להוציא את הפוליטיקה מהשירות הציבורי ומהכלכלה, כדי להראות שיש גם מעורבות טובה. אני לא רוצה שהממשלה תנהל את העסקים, אבל אני כן רוצה לדאוג לרגולציה ולתשתיות שיאפשרו צמיחה", הוא מסביר.
אפשר לתקוף את גבאי כמעט מכל זווית אפשרית. היומרה להתמודד על ראשות המפלגה והנהגת המדינה רגע אחרי שמילא טופס התפקדות, הנפת הדגל הניהולי למרות שצמח במונופול, החזרה על מונחים כמו "פוליטיקה אחרת" שמזכירים באורח פלא את "הפוליטיקה החדשה" של לפיד והרשימה עוד ארוכה.
בכל זאת, אם מניחים לרגע את הציניות, גבאי הוא מהמועמדים המרעננים ביותר במפלגת העבודה, שלפי סקרים פנימיים (של מספר מועמדים) ניצב במקום השני אחרי פרץ, אבל ראשון כמי שיכול לאתגר את נתניהו במרוץ לראשות הממשלה. הוא משדר כנות ואמינות יחסית, ביטחון עצמי מחד והיעדר נפיחות מנגד.
גם על טבלת התורמים שצירפנו כאן אפשר לצקצק במונחים של הון-שלטון, ואפשר גם לראות בה עדות לתמיכה מצד מנהלים ויזמים שברובם רק רוצים שיהיה פה קצת יותר טוב.
"אם היו ממנים ועדת איתור לתפקיד ראש הממשלה, היא הייתה בוחרת באבי גבאי", הצהיר לאחרונה רה"מ לשעבר אהוד ברק. האחרון, כידוע, לא נבחר בגלל כישוריו הניהוליים, אלא יותר בגלל תמונתו על כנף מטוס סבנה החטוף וכל מה שהיא מסמלת. שירות המדינה אכן זקוק למנהל טוב; המדינה, לעומת זאת, עדיין כמהה למנהיג. אם גבאי יצליח להוכיח שהוא גם וגם, אולי (רק אולי) יהיה לו סיכוי.
הקאמבק של השבת
בשיאו של המשבר הפוליטי עם המפלגות החרדיות, תדון ביום ראשון הקרוב ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת "חוק השבת" שהוגשה כבר לפני מספר חודשים על ידי קואליציה מגוונת ומעניינת של חברי כנסת מימין ומשמאל, שהוכיחו שעם קצת רצון טוב וחשיבה משותפת אפשר להתעלות על הציניות ולחולל שינוי אמיתי. מדובר במיקי זוהר (ליכוד), רחל עזריה (כולנו), אלעזר שטרן (יש עתיד) ומנואל טרכטנברג (המחנה הציוני).
ההצעה של הארבעה לא מסתפקת בשאלת פעילותם של המרכולים בשבת, על רקע החלטת בג"ץ לאשר את חוק העזר העירוני של ת"א למגינת ליבם של החרדים, אלא מתיימרת לשרטט מחדש את גבולות הסטטוס-קוו ואת ההוויה של יום המנוחה השבועי, שתשפיע באופן ישיר על המסחר, התרבות והפנאי בשבתות. לא באופן שירצה בהכרח את הציבור החילוני כולו, אבל כזה שמשקף איזון יחסי והתקדמות לא רעה.
על פי ההצעה, המרכולים במרכזי הערים יורשו לפעול במתכונת של תורנויות שבת, בדומה לפעילות של בתי מרקחת. ככה אנשים לא ייתקעו בלי מצרכים בשבת, ומנגד לא ייפגעו המרכולים הקטנים שביקשו לסגור בשבת אבל נאלצו להתמודד מול הרשתות שנשארו פתוחות. מתחמי קניות הממוקמים בשולי הערים ובאזורי תעשייה יורשו לפעול בשבת אבל רק אחר הצהריים, ואילו בתי קפה, מסעדות, משתלות ועסקים אחרים בתחום הפנאי והתרבות יוכלו לפעול ללא כל מגבלה.
כל רשות מקומית תורשה להפעיל קווי תחבורה ציבורית בתחומיה על פי סקר תושבים שיתבצע בשכונות השונות, אולם רק באמצעות כלי רכב הקטנים מאוטובוסים רגילים, עם עדיפות להנעה בחשמל או מנגנון היברידי (מומלץ לאמץ לא רק בשבתות). הצעת החוק מציעה להפעיל גם קווי תחבורה בינעירוניים, לרבות קווים מיוחדים למתחמי בילוי - כל זאת באחריות שר התחבורה.
כדי להתגבר על האיסור ההלכתי להתעסק בכסף בשבת, לא עלינו, קובעים מנסחי החוק כי "התשלום עבור נסיעות בשבת בהסעות ציבוריות כאמור בסעיף זה, יתבצע באמצעות כרטיס מגנטי בלבד". על הכל הם חשבו שם.
טרכטנברג חרש את השטח מאחורי הקלעים. הוא שוחח עם ראשי המפלגות הדתיות והחרדיות, אפילו עם כמה מגדולי הרבנים. הרעיון לא היה להביא לתמיכתם, אלא להבטיח לפחות שלא יתנגדו באופן אקטיבי במיוחד. החלטת בג"ץ שהגיעה לפני מספר שבועות טרפה במידת מה את הקלפים ודחקה את החרדים אל הפינה. עכשיו הם דורשים חקיקה שתנטרל כל אפשרות לחוקי עזר עירוניים כדוגמת זה של ת"א.
יש רק בעיה אחת בדרך: בליכוד זוכרים היטב כי הפעם הראשונה (והיחידה) שיאיר לפיד הוביל בסקרים, הייתה לאחר שהממשלה התקפלה מול החרדים והפסיקה את עבודת התחזוקה של הרכבת בשבת - מהלך שהביא להשבתת הרכבת בתחילת השבוע ולפקקי ענק. אם ראש הממשלה נתניהו יתנהל נכון הפעם, ויזכיר לחרדים שלפיד מחכה מעבר לפינה, חוק השבת יוכל לעבור בכנסת ולעשות היסטוריה לא קטנה. הימור שלנו: זה לא יקרה בזמן הקרוב.