ביומד / צילום: thinkstock
אנחנו יודעים שכבר נמאס לכם לשמוע שכל סטארט-אפ הוא "הווייז של הירקות המשומרים" או "המובילאיי של הניירות הדביקים", אבל במקרה של הסטארט-אפ בודי ויז'ן (Body Vision), שהוקם על-ידי דוריאן אברבוך, האנלוגיה למובילאיי דווקא הגיונית.
בודי ויז'ן פעילה בתחום ההדמיה התוך-גופית. העיקרון המנחה של השחקניות הקיימות בתחום יכול להזכיר דווקא את המנגנון של ווייז - ניתן למקם את הרכב על המפה הדוממת על-ידי חישוב המרחק בין מכשיר סלולרי לבין שני לווינים. בודי ויז'ן מזכירה יותר את מובילאיי - היא מצלמת את התמונה (הדרך) וגם את המכשיר הרפואי ויודעת לחשב היכן אם נמצאים זה ביחס לזה בזמן אמת - ולא רק על בסיס ידע קודם על "הכביש".
אברבוך הוא דמות מוכרת בעולם הניווט התוך-גופי. הוא היה שותף בהקמת חברת מדיגייד, שיצאה לדרך בתור פרויקט באלביט. בהמשך הוא שימש בתפקידי ניהול בכירים בחברת סופרדיימנשן, שגם היא עסקה באותו התחום. שתי החברות הללו הצליחו לנווט את עצמן לאקזיט מוצלח ושתיהן נמכרו תמורת כ-300 מיליון דולר כל אחת - מדיגייד לתאגיד סיינט ג'וד ואילו סופרדיימנשן לקובידיאן (היום מדטרוניק). הידע שצבר אברבוך בשתי החברות הקודמות שימש אותו כשהחליט להקים את בודי ויז'ן בשנת 2014.
"חשבתי שהגעתי לגן עדן"
אברבוך נקלע לתחום המכשור הרפואי כמעט במקרה. "עליתי לישראל בגיל 20 עם 100 דולר שהיה מותר להוציא מרוסיה בתחילת שנות ה-90", הוא מספר בראיון ל"גלובס", "כשהגעתי לארץ חשבתי שהגעתי לגן עדן. חודש פברואר, ואני רואה עצי דקל".
- ואז הגיע אוגוסט ורצית לחזור?
"מעולם, אבל מעולם לא חשבתי לחזור".
במהלך הלימודים באוניברסיטה עבד אברבוך בתעשייה המתפתחת של ראייה ממוחשבת עבור התחום של ליטוש היהלומים.
הוא הצטרף לסטארט-אפ שעסק בתחום, אולם פרש כשהסטארט-אפ לא הצליח לגייס הון. "אחרי ה'לא' הראשון הלכתי. רציתי לעבוד בארגון גדול, כדי ללמוד", הוא נזכר.
לאלביט הוא הגיע בסוף שנות ה-90 עם ידע יישומי בתחום הראיה הממוחשבת. כשהוצע לו להצטרף לפרויקט חדש של אלביט בתחום הרפואי, הסכים. "זה התחבר לי מאוד לילדות שלי, כשאושפזתי במשך ארבע חודשים וחלמתי להיות מנתח, כדי למצוא דרך לגרום לכך שניתוחים לא יהיו כואבים כל כך". בהמשך הדרך הפרויקט הפך רשמית לחברה נפרדת - מדיגייד - אולם אורבך ושותפים נוספים להקמה - לא הועברו אליו. אברבוך המתוסכל החליט לנטוש את החברה ואף עזב למשך זמן מה את תחום המכשור הרפואי.
אבל אז הגיעה הצעה מפתה. "סופרדיימנשן הוקמה בתחילה כדי לפתח טכנולוגיית ניווט לתחום המשחקים, משהו כמו Wii, אבל שנים לפני ה-Wii. אולם, כשהמשקיעים ראו את הטכנולוגיה הם הציעו להסב אותה לתחום המתפתח של הניווט התוך-גופי, שבו פעלו אז מדיגייד וגם חברת ביוסנס, שנמכרה באותה התקופה (1997) לג'ונסון אנד ג'ונסון ב-427 מיליון דולר.
"החברה התבססה בתחילת הדרך על שיתוף פעולה עם חברת בוסטון סיינטיפיק, כאשר בוסטון היו אמורים להכין את המכשיר ואנחנו את התוכנה, אך ההסכם בוטל. מאז למדתי לא לסמוך על הסכמים כאלה. כשבוטל ההסכם חזרנו אחורה לאותה נקודה, והתחלנו מחדש, עם כמה שיפורים טכנולוגיים שכבר עבדתי עליהם לפני כן".
- סופרדיימנשן התחרתה במדיגייד?
"לא, כי מדיגייד עסקו אז באולטרה סאונד תוך עורקי, ובהמשך בניווט לתחום הקרדיולוגי, למשל הולכה של מכשירי צנתור ורכיבים לקוצבי לב. "במדיגייד פיתחנו בתחילת הדרך את הטכנולוגיה ואחר כך חיפשנו עבורה צורך", הוא מספר, "בסופרדיימנשן לעומת זאת כבר הגעתי עם יותר ניסיון ורצון לפתח מוצר שאמור לכבוש את השוק, ופיתחתי גם דברים שלא ביקשו ושלא חשבו לעשות בחברה. לפעמים אנשים אמרו לי 'זה בלתי אפשרי' כשאני כבר ראיתי בעיני את הדבר מתבצע". סופרדיימנשן החליטה להתמקד בניווט בתוך הריאות, שנחשב לשוק תחרותי פחות.
במבט לאחור מודה אברבוך שהמוצר הראשון של סופרדיימנשן הגיע לשוק עוד לפני שהבשיל. "ב-2006 חל שינוי בהנהלה של סופרדיימנשן. אורבימד נכנסה והביאה מנכ"ל אמריקאי (דן סאליבן). הוא פיטר קודם כל את כל המנהלים הבכירים בארץ ואחר כך הביא יועצים מחו"ל. 40 יועצים. היית הולך במסדרון ולא פוגש את עובדי החברה, רק יועצים. לשמחתי גם המנכ"ל וגם היועצים הסכימו איתי שהמוצר לא בשל. הם עשו ריקול למוצר הקיים - מהלך שלדעתי היה קצת קיצוני ופוליטי - אבל העיקר שהתחלנו בשיפור המוצר".
אברבוך מונה למנהל רכיב אחד של המוצר - הקטטר - למרות שהעדיף לנהל את תוכנת ההדמיה. "אמרתי לעצמי - אם זה מה שהחברה צריכה עכשיו, אז בסדר. אבל מרוב שלא אהבתי לעסוק בזה, סיימתי את הפיתוח תוך שלושה שבועות. עבדנו בשיטות חדשניות. אחד הרעיונות שלנו היה לשים את כל הניירת במסדרונות כדי לאלץ את כולם לעבוד ביחד. בסופו של דבר מוניתי למנהל של כל הפרויקט".
ב-2008 עלתה האפשרות להוציא את פיתוח הפרויקט מישראל. "החברה כבר העסיקה כאן 140 עובדים. אנחנו הישראלים נלחמנו להשאיר בארץ לפחות את מערך התוכנה והחומרה. הפעילות הזו עדיין נמצאת כאן. זיהיתי כמה מנהלים מהצוות בארה"ב. הצלחנו ליצור איתם שותפות אמת והצוות המשולב פשוט פרח. הצלחנו לגייס הון, להעלות את השכר ותוך כדי כך להראות לאמריקאים שהצוות הישראלי שווה. כשחיבור כזה בין ישראל לארה"ב עובד, זה נהדר כי אפשר לנצל 24 שעות מן היממה. מה שמכינים כאן מוכן להם כשהם מתעוררים שם ולהיפך". המוצר המשופר זכה להצלחה והוביל בסופו של דבר לאקזיט של סופרדיימנשן.
לוותר על רכיב חשוב
בתקופה הראשונה שלאחר האקזיט עסק אברבוך בייעוץ עד שיום אחד חשב על רעיון להקמת חברה חדשה. "בסופרדיימנשן, המערכת האלקטרומגנטית כל הזמן הגבילה אותנו. שאלתי את עצמי, בשביל מה אנחנו צריכים אותה?". הרעיון של אברבוך היה לוותר על אחד הרכיבים החשובים במוצרים הקיימים בתחום.
אברבוך מסביר כי במערכת של סופרדיימנשן מונח מחולל שדה מגנטי מתחת למזרן, ואילו על קצות המכשירים הרפואיים המוחדרים לגוף מונח חיישן, שאת מיקומו השדה המגנטי יכול לקלוט. ברגע שיודעים את המרחק בין קצה המכשיר לבין תחתית המזרון, אפשר 'להטיל' את המיקום על תמונת הדמיה של החולה שצולמה מראש.
לגישה הזו יש גם בעיות. האחת, הרופאים פחות אוהבים להכניס לחדר הניתוח שדה מגנטי, שמשבש את הפעילות של חלק מהמכשירים האחרים. עליהם לכבות את השדה ברגע שבו הם מגיעים לגידול עצמו ורוצים להסיר אותו או ליטול ממנו דוגמית - ואז הם 'עיוורים', ללא תמונת הדמיה.
בנוסף קיים פער בין תמונת ההדמיה שצולמה מבעוד מועד, אפילו יום קודם לכן, לבין הגוף האמיתי של החולה על שולחן הניתוח, גוף זז ונושם שמשתנה בכל רגע.
"בגלל הסיבות הללו המוצר של סופרדיימנשן לא באמת הפך לתו התקן באיתור וסילוק של גידולי ריאה קטנים, כפי שתוכנן", אומר אברבוך. המוצר עדיין מתאים לגידולים גדולים יחסית, אבל פריצת הדרך בתחום, לדברי אברבוך, תהיה כאשר תהיה אפשרות לדגום ולסלק גם גידולים קטנים, במקום לקחת סיכון ולתת להם לצמוח, משום שבטכנולוגיות הקיימות היום, הסילוק שלהם עלול להיות מסוכן מהשארתם. בודי ויז'ן מעוניינת לשנות את מאזן הסיכון, ולייצר מוצר "ידידותי", כך שישתלם להוציא גם גידולים קטנים, ולחסוך את התפתחות סרטן הריאה במקרים מסוימים.
הפתרון של בודי ויז'ן מבוסס על תמונת סי.טי. שצולמה מראש, "אולם תוך כדי החדרת המכשור הרפואי לריאה, מדליקים מכשיר רנטגן רגיל, דו ממדי. אנחנו יוצרים סינרגיה בין תמונת הרנטגן הדו ממדית בזמן אמת, לבין תמונת הסי.טי התלת-ממדית - אשר המכילה גם את מיקום הגידול שאליו רוצים להגיע ואת תכנון המסלול שבוצע מראש על-ידי הרופא - כדי לבטא על גבי תמונת הסי.טי את השינויים הקטנים שחלים בגוף כל הזמן, כפי שקולט אותם הרנטגן.
"אין לנו בכלל חיישן על הקטטר שלנו, אלא אנחנו רואים אותו בצילום רנטגן. לא צריך שדה אלקטרומגנטי, לא צריך אפילו להעביר את החולה מיטה. זו מציאות מרובדת - כאילו שאני מסתכל החוצה מן החלון בזמן אמת (תמונת הרנטגן) ורואה סימונים שהמשקפיים שלי מציגותעל הכביש (מיקום הגידול על-פי תמונת הסי.טי)".
החברה השלימה בסוף שנה שעברה גיוס של 6 מיליון דולר, לאחר שגייסה מספר מיליוני דולרים ממשקיעים מובילים בהם האנג'ל זוהר גילון, שמשמש גם כדירקטור בחברה, ערי סטימצקי וישראל טייבר, שמכר את חברת שיווק המכשור הרפואי מדטכניקה.
החברה מעסיקה מספר קטן של עובדים, מהם ארבעה בוגרי סופרדיימנשן, והיא כבר ביצעה 120 פרוצדורות הדמיה בארה"ב, במסגרת ניסוי קליני. "אנחנו רחוקים כשנה-שנתיים ממכירות, וכבר מתחילים להקים מערך מכירות בארה"ב".
Body Vision
שנת הקמה: 2014
מנכ"ל: דוריאן אברבוך
תחום פעילות: ראיה ממוחשבת ומציאות רבודה
גיוסי הון: כ-10 מיליון דולר
משקיעים: זוהר גילון, ערי סטימצקי ואחרים