בתקופה האחרונה החלה עיריית חיפה בעבודות פיתוח ובנייה במרכז הכרמל. שלטים גדולים מבשרים על פרויקט התחדשות, מדרכות נחפרו, גדרות הוצבו ובתי עסק רבים שפלשו בעבר למרחב הציבורי, נתבשרו שייאלצו לחזור לגבולות הטריטוריה שלהם.
במקביל פורסם בעיתונות המקומית שבכוונת חברת אתו"ס, חברה-בת של העירייה, להקים בגן האם, פארק ותיק הנמצא בסמוך, אמפיתאטרון גדול עם 1,600 מקומות ישיבה. שני הפרויקטים הולידו התארגנויות של ועד סוחרי מרכז הכרמל שהגיש עתירה לבית המשפט ושל תושבים, שמחו על הפגיעה בפארק. בראיון ל"גלובס", מהנדס העיר חיפה וצוות מחלקת הדוברות של העירייה מתחייבים שלא יוקם אמפיתאטרון.
שיפוץ מרכז הכרמל, מספרים בעירייה, הוא חלק ממהלך כולל של שיקום מרכזי העיר, מהעיר התחתית ועד מעלה ההר. שיפוץ והתחדשות זה תמיד נחמד, אבל המפגש עם אנשי העירייה מלמד על כך שיש הכרה גורפת בכך שחיפה מדורדרת. השיחות עם ה"מקומיים", מגלות יאוש וחוסר אמון.
בילבאו כדוגמה
המונח 'מרכזי העיר' מבטא את הבעייתיות של העיר שאין בה מרכז דומיננטי אחד ברור, בגלל תכנון לקוי ובעיקר בגלל טופוגרפיה הררית שמקשה על החלוקה הברורה למרכז ושוליים. כששואלים את מהנדס העיר חיפה, האדריכל אריאל ווטרמן, אם יש לחיפה מרכז, הוא פותח בהסבר ארוך על מעמדה החשוב של העיר בתקופת המנדט, ועל ירידת קרנה כמו ערי חוף חשובות אחרות בעולם, כדוגמת המבורג ואנטוורפן, כתוצאה "מתהליכי מקרו, שלא בשליטה של הביצה המקומית".
ווטרמן, המשתמש במונחים רפואיים כמו דיאגנוזה ופרוגנוזה, מאמין ש"הערים האלה צריכות מנועי צמיחה חדשים", ושהשיפוץ הפיזי מביא איתו גם כוחות כלכליים. כדוגמא הוא נותן את בילבאו, "ששיפצה מרכז אחרי מרכז ועשתה את ה-waterfront (חזית הנהר)", והפכה ממצב של עיר "מסכנה" למקום שבו מבקרים 4 מיליון תיירים בשנה.
לדברי ווטרמן, הבעיה עם חיפה היא שהממשלה אינה מבינה שמינופה של העיר הוא יעד של מדינת ישראל: "חיפה בפיגור כי בכל הערים ששוקמו זה היה בהובלת הממשלה, ואין קטר ממשלתי שמוביל את הפרויקט הזה. העיריה מנסה לקדם בעצמה פרויקט לאומי". הוא מביא את העיר גנואה באיטליה כדוגמא לעיר שהשתקמה בעקבות החלטת ממשלה ואת ברצלונה, שם הושת פרויקט ההתחדשות של חזית הים על מנהלת הנמל.
בהתייחס למרכז הכרמל מבהיר ווטרמן: "המרכז של חיפה הוא העיר התחתית. השאר זה מרכזי משנה, כולל הצ'קפוסט, נווה שאנן ובת גלים. מרכז הכרמל הוא לא המרכז של חיפה. מדובר בצומת, אין לו תפקיד עירוני כמו הדר או העיר התחתית".
לדבריו, לפי החזון העירוני, עוד מימי המנדט, לאורך ציר הרכס יש שורה של מוקדים (מרכז הכרמל, צפרירים, קרית ספר ומרכז חורב). מסמך מדיניות (חפ/2168), שהוכן בשנת 2005, מעודד יצירת מרכז עירוני ליניארי שיחבר את שדרות הנשיא ואת ציר מוריה באמצעות "תיגבור", כלומר, הגבהה מבוקרת של המבנים והיתר לשימושים של עסקים ומשרדים בבתי הדירות.
לדברי מהנדס העיר, עיריית חיפה מודעת היטב למצב העגום של מרכז הכרמל ולכן יזמה את השיקום: "כשאתה בא למרכז מדורדר זה מקרין על העסקים. אם מכוונים למרכז עם איכויות, משהו מכובד, יבואו לשם עסקים יותר טובים".
חיבה יתרה לגימיקים
משרד המתכננים שנבחר להוביל את המהלך הוא משרד אדריכלי הנוף הוותיק גרינשטיין-הר גיל, שאחראי על פיתוח המושבה הגרמנית, טיילת הכט והפארק החדש בוואדי סאליב. התכנון המוצע מתון למדי וכולל ביטול חלק מהחניות, הרחבה של המדרכות, הטמנת כבלי חשמל בתת הקרקע, הסדרת תאורת הרחובות, שילוט אחיד לחנויות ונטיעת עצים חדשים.
אחד הדברים שמאפיינים את מעצבי המרחב הציבורי בשנים האחרונות הוא החיבה היתרה ל"גימיקים", או קישוטים. ברוח זו הציעו אדריכלי הנוף לצבוע את מעברי החציה בדוגמאות צבעוניות, להאיר את תחנת הכרמלית באור מיוחד, ולהציב עמדות קבועות לנגני רחוב וספסלים, שעיצובם, שמזכיר קצת סרט צילום מגולגל, ירמז כביכול על פסטיבל הקולנוע הבינלאומי שמתקיים מדי חג סוכות בסינמטק הסמוך.
לווטרמן חשוב להדגיש את איכויותיו הסביבתיות של הפרויקט: "המרחב ניכבש על ידי מכוניות. מרכזי הערים חייבים לכוון להוצאת התנועה העוברת".
הפתרון שהציעו הוא יצירת מעקף שיוציא חלק מהתנועה שמגיעה מכיוון מערב, דרך רחוב דונה גרציה. בעתיד, כך מקווים, משרד התחבורה יאשר ובמרכז תעבור המטרונית - המצאה חיפאית לאוטובוסים ארוכים שנעים בנתיבים יעודיים.
צחי טרנו, ראש אגף דוברות בעיריית חיפה, אומר שהם מודעים היטב לחשש ממחסור במקומות חניה, אך לדבריו, יש להם פתרונות זמניים וקבועים. בין היתר, בכוונת העירייה לחלק לסוחרים שוברי חניה בחניון סמוך שאותם יוכלו להעניק ללקוחות.
טרנו מספר שמתקיימת כעת בדיקה של משרד היועצים הכלכליים צ'מנסקי-בן שחר לגבי התחדשות מתחמי מסחר בעיר חיפה: "הכוונה היא לאפיין את כיוון ההתפתחות הרצוי לכל מתחם ומתחם בעיר תוך יצירת ייחודיות ובידול בין המתחמים על מנת ליצור אטרקטיביות לרחובות המסחר ולהחזיר את הרחובות לשיקולי הצריכה של המשתמשים. השלב הבא יהיה שיתוף הסוחרים וגורמים נוספים רלוונטיים לכל מתחם ומתחם ויצירת שת"פ ארוך טווח ליישום".
אביהו האן, חבר מועצת העיר מטעם סיעת "הירוקים של חיפה", חושב שמרכז העיר היה חייב לעבור שיפוץ, אך יש לו ביקורת על אופן קידום התהליך: "היה צריך לשלב את הסוחרים בצורה אינטגרלית ולא לשלוח אותם לבית משפט. זה טעות חמורה וזה תהליך רע".
חברת מועצת העיר, עינת קליש רותם, מסיעת "חיים בחיפה", בוטה עוד הרבה יותר: "עיריית חיפה הנוכחית עדיין לא הפנימה שחידוש ערים הוא לא קוסמטיקה. אלה מהלכים מורכבים שלא הרבה אנשי מקצוע בעולם מבינים אותם, ובישראל עוד פחות. פרויקטים שהיו יכולים להציל את הכלכלה העירונית מנוהלים היום על ידי צוותים חובבניים שזורקים הון עתק על איפור של גוויות. ביקור קצר בעיר התחתית, בשעות שיא הפעילות, חושף עד כמה העירייה היא לא יותר מאשר ועדת קישוט וחברה להפקת אירועים".
"העירייה עובדת בשיטת הקיסר נירון - לשרוף ולבנות מחדש"
לאנדרי סוידאן, בעל חנות יין במרכז פנורמה, שהוא גם יו"ר ועד הסוחרים של מרכז הכרמל, יש טענות קשות כנגד יוזמת ההתחדשות שמובילה העירייה. החששות נוגעים בעיקר לנזק שייגרם לעסקים כתוצאה מתהליך השיפוץ הארוך: "אנחנו מרגישים שיש חבל על הצוואר של העסקים שמפרנסים את המשפחות שלנו. עד כה, הרקורד של העירייה עם עבודות הפיתוח, כך בהדר הכרמל ובעיר התחתית, היה הרס המרקם הקיים. הם לא עמדו בשום יעד שלהם, למה שנאמין להם?"
סוידאן מספר בכאב שהעיר חיפה הולכת ומתדרדרת, מלמטה לכיוון מרכז הכרמל: "שכונת הדר הכרמל, שם הלכתי לבה"ס הריאלי ואיפה שגדלתי, הפכה למקום זר, מנוכר ואכזר. הפשע גואה ועולה למעלה. זה צונאמי והמים הולכים להטביע אותנו".
סוידאן מדגיש שוב ושוב שהאופן שבו קודם הפרויקט הוא אחת הסיבות להתמרמרות. לדבריו, מה שכונה "מפגש שיתוף ציבור" היה למעשה יידוע, במהלכו, חצי מהסוחרים הלכו באמצע כי לא יכלו לשאת "את הנימה, את ההכתבה". לדבריו: "אין להם הבנה של צרכי התושבים והעסקים של הכרמל. הם רוצים לעבוד בשיטת הקיסר הרומאי נירון - לשרוף ולבנות מחדש".
יועד, הבעלים של ה"לופט", מועדון ריקודים שנמצא במרכז הכרמל, מתאר תהליך הדרגתי של התדרדרות עולם חיי הלילה בעיר: "עד לפני 15 שנה היו בחיפה שלושה מועדונים שאליהם הגיעו כ-7,000 איש. היום יש בחיפה מועדון אחד, שנכנסים אליו 500 איש. לפני שבע שנים החלה נדידה של כל הצעירים לתל אביב. יש שינוי דמוגרפי. היום מחצית מכלל הסטודנטים הם ערבים שפשוט לא נמצאים בעיר".
לדברי יועד, החשש הוא שהשיפוץ יחסל את העסקים, המתקשים במילא לשרוד: "משיפוצים אחרים שהם עשו בעיר אנחנו יודעים שהם גמרו את העסקים. יש פערים גדולים בין הבטחות למימוש".
שמואל גלבהרט, אדריכל ולשעבר חבר פעיל במועצת העיר חיפה, סבור שבכלל לא היה צריך לשקם את מרכז הכרמל: "מבחינת סדרי העדיפויות, המקום נמצא לא במקום הראשון ואפילו לא העשירי. ההתדרדרות של מרכז הכרמל משקפת את מצבה של חיפה, ויש נתונים מקרו-כלכליים מובהקים שמוכיחים את זה. היה צריך לטפל תחילה בעיר התחתית. להשקעה במרכז הכרמל יש נראות ורבים מהמצביעים עוברים שם".