משה כחלון
ליאור שליין הוא ללא ספק הסאטיריקן הטוב והיעיל ביותר בארץ, הוא ותוכניתו "גב האומה" שאינה חוששת לטפל בנושאים הרגישים ביותר. והכי חשוב - כל זה נעשה בטוב-טעם, להבדיל מתוכניות בידור אחרות. יופי של תוכנית, וזו לא הפעם הראשונה שאני מציין זאת. מה ההבדל בין הפעם הזאת לפעמים קודמות? שהפעם הזאת השבחים באים כדי לרפד את הביקורת שתבוא אחריה.
אמש (מוצ"ש) חזרה התוכנית מפגרה די ארוכה. האורח הראשי היה שר האוצר משה כחלון, שכדרכו צעד על הבמה מאושר, מלא וגדוש בשמחת חיים, זחוח למשעי. יש לו חיוך מידבק, הוא יודע את זה, והוא משתמש בו לעתים קרובות, לדעתי קרובות מדי.
מכל מקום, כחלון הוכיח אצל שליין שהוא לא רק החיוך שלו, שיש בו דברים נוספים חוץ מנחמדות ורצון לרצות. הוא עשה את מה שאף פוליטיקאי לפניו לא ממש הצליח: הוא יצא מהעימות עם שליין והמוסקטרים שלו כשידו על העליונה, והפך את במת הסאטירה לבמת פרסומת אישית.
השנונים המוכים
וזה לא צריך לקרות, בטח לא בתוכנית סאטירה, ובוודאי לא עם כחלון, שתפקודו כמנהיג מפלגה וכשר אוצר מהווים כר נרחב, הכרחי, לביקורת נוקבת. במיוחד בימים אלה של תאגיד-שמאגיד. והנה, במקום סאטירה, במקום ביקורת נוקבת, קיבלנו את רשימת ההישגים של כחלון בעניין התאגיד בפרט ובנושא משק המדינה בכלל.
האם כחלון למד מטראמפ את נפלאות האמת האלטרנטיבית, או שהוא הגיע לזה בעצמו? כך או אחרת, אתמול הפליא כחלון להכות בשליין ושנוניו עם אמירות על הישגים שעובדתית היו כישלונות, כמו תאגיד ודיור.
מבול של נתונים
למה זה חשוב? מכיוון ש"גב האומה" היא תוכנית סאטירה שאמורה לחשוף את הפנים האמיתיות של אנשי ציבור. והנה בא כחלון, ומתאפשר לו לפרט במשך דקות ארוכות את עולם הבדיות שלו ואת הפייק-הישגים שלו, כמעט בלי הפרעה. בכל פעם ששליין ניסה, כחלון הטביע אותו במבול נתונים ששליין לא יכול היה לסתור בגלל שלא טרח בערב שבת.
הומור מגובה בעובדות
למה זה קרה? כי שליין ואנשיו הגיעו לעימות הזה לא מוכנים. היו להם בדיחות - אבל לא נתונים. וזה חבל ותמוה, כי היה להם המון זמן להתכונן כראוי.
עם שר אוצר אי-אפשר להתמודד רק באמצעות בדיחות. חייבים שההומור יהיה מגובה בעובדות, במספרים. וכאלה היו אתמול רק לכחלון. וכך הפכה תוכנית הסאטירה הנושכת לחומר בידי האורח כחלון. כדי שהתוכנית לא תאבד את כוחה ואת ערכה, חשוב ללמוד היטב את הלקח הזה.