שמעון אהרוניאן. מסמך מזויף / צילום: יח"צ
בית משפט השלום בתל-אביב הרשיע לפני שבועות אחדים את הרב שמעון אהרוניאן וקבע כי קיבל מרשות המים במירמה סכום של 1.25 מיליון שקל, תוך שימוש במסמך מזויף. שופט בית משפט השלום בתל-אביב, עידו דרויאן, קבע כי הכסף שניתן לאהרוניאן כהשתתפות המדינה בהשקעות שהתחייב לבצע במערכת המים והובלת מים ממכון טיהור השפכים של דימונה לשטחים חקלאיים סמוך לדימונה - התקבל במירמה ובנסיבות מחמירות.
אהרוניאן, פעיל בתנועת ש"ס שהיה גם מועמד מטעם סיעת ש"ס למועצה הדתית רעננה, הוא איש עסקים שפעל בתחום יזמות בנייה ומסחר ברעננה. אחיו מוטי מלווה אותו בעסקיו.
פרשת הזיכיון שקיבל אהרוניאן מרשות המים להיות ספק מים ממכון הטיהור של דימונה, ובמקביל פרשת הקרקעות שקיבל מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בדימונה, נחשפה בשנים האחרונות בסדרת כתבות ב"גלובס". פסק הדין הנוכחי, העוסק בשלב ב' של תוכנית הפיתוח שאותה התחייב אהרוניאן לבצע, מצטרף לפסק דין קודם של בית הדין לענייני מים (שניתן ב-22.9.14), שם נקבע כי במסגרת שלב א' של תוכנית הפיתוח קיבל אהרוניאן מרשות המים מענקים במיליוני שקלים, וקיים חשד לפלילים במהלך הפרויקט.
השר מש"ס אישר ליזם מש"ס
עד שאהרוניאן פתח ביזמות עסקית-חקלאית בדימונה, היה שם רק נועם בלום, יזם וחקלאי. בלום הקים ב-1992, בפאתי דימונה, על כביש 204 דימונה-ירוחם, חוות גידול צברים בשם "צברי אורלי", על שטח של 1,100 דונם. הוא קיבל התחייבות מרשות המים לספק לו מיליון ממ"ק מים ממכון הטיהור של דימונה שהוקם ב-2009 (אחרי שראש העיר דאז, גבי ללוש, הורשע בפגיעה בסביבה משום שלא הקים בזמן את מכון הטיהור והשפכים הוזרמו לוואדי ערוער).
המהלך הראשון של אהרוניאן בדימונה היה ב-1998, כשניסה לקבל קרקע ללא מכרז. הוא ביקש ממשרד החקלאות המלצה לנטוע 1,000 דונם אשלים לצורך הקמת מפעל תעשייתי למוצרי עץ אשל. בין השאר, גם הבטיח, להקים תעשיית עץ לעידוד התעסוקה באזור. משרד החקלאות המליץ בחיוב. שנה לאחר מכן, ב-1999, פנה אהרוניאן עם המלצה זו לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שנשלטה אז על-ידי שר התשתיות ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל, אליהו סויסה, מש"ס. אהרוניאן ביקש לקבל את הקרקע ללא מכרז.
המועצה של השר סויסה מש"ס אישרה להקצות ליזם אהרוניאן, גם הוא מש"ס, 1,000 דונם ללא מכרז, לנטיעת אשלים שיקבלו מים ממכון הטיהור של דימונה. השטח בו מדובר הוא מול חוות צברי אורלי. באישורים שניתנו הודגש כי מדובר רק בנטיעת אשלים ולא עצים אחרים. חברים בוועדה התריעו על היתכנות תעשיית העץ ועל בעיית המים, כולל העובדה שיש באזור גם מטע צברים, אבל השר סויסה נפנף את ההסתייגויות ודחק במועצה לקבל החלטה חיובית, כשאמר: "זו לא בעיה שלנו". ההחכרה אושרה.
חוזה החכירה, אותו קיבל אהרוניאן בקיץ 2001, היה לנטיעות בשלבים של אשלים בלבד, 200 דונם בשלב ראשון וארבעה שלבים נוספים בני 200 דונם. בחוזה נכתב כי "אסור ליזם להשתמש בשטח או בחלק ממנו לכל מטרה אחרת". בחוזה נקבע כי אי-עמידה בתנאי הפיתוח השלבי והשלמת הנטיעות על-פי השלבים מחייבת את החזרת הקרקע לרמ"י ללא פיצוי. בסיום החוזה נאמר והודגש כי המקרקעין ניתנו לאהרוניאן "אך ורק למטרת נטיעת עצי אשל, ובכל מקרה בו ייעשה שימוש אחר בחלקם ו/או ישונה ייעודם עפ"י תוכנית - יתבטל חוזה זה לאלתר והמקרקעין יוחזרו לרמי כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, מבלי שליזם תהא זכות לפיצוי כלשהו".
אהרוניאן לא פתח את המיזם שלו בנטיעות, אלא במהלך אחר, מקביל - השתלבות במשק המים של דימונה. הוא הקים את תאגיד "קולחי דימונה" וקיבל מרשות המים בשנת 2002, ללא מכרז, את הרישיון להיות ספק המים של מכון טיהור השפכים של דימונה. במסגרת הרישיון, קיבל אהרוניאן מהמדינה מענקים במיליוני שקלים כהשתתפות בהקמת תשתיות המים והקמת צנרת מים, הן לחוות צברי אורלי של נועם בלום והן לשטחים שהוא עצמו קיבל מרמ"י לצורך נטיעת אשלים.
רק בשנת 2004, כשאהרוניאן הניח צנרת ממכון הטיהור של דימונה אל השטח שיועד לו, הוא התפנה לשתול בעצמו על חלק מהשטח הראשון של ה-200 דונם, לפי חוזה החכירה. הוא נטע 40 דונם עצי אשל ו-60 דונם עצי זית, בניגוד להסכם.
על-פי מסמכי רמ"י ומשרד החקלאות, החל מאותה נטיעה ראשונה והלאה, אהרוניאן, שתל עד שנת 2010 במקום 1,000 דונם סה"כ, בכפוף לאישורים בשלבי הביניים, כ-1,500 דונם, כולם של עצי פרי (שקדים, זיתים ורימונים) - אבל לא אשלים. למעשה, על-פי מסמכי רמ"י, אהרוניאן ביצע פלישה לקרקעות שלא היו לו לגביהן חוזי חכירה תקפים (כולל לשטח אש), וללא תשלום דמי שימוש בקרקעות. אהרוניאן ניסה גם לקבל אישור למיזם סולארי, ללא הצלחה.
היועצת המשפטית של אהרוניאן לענייני הסדרת בעיות הקרקע שלו הייתה עו"ד רחל זכאי, מי שכיהנה כיועצת המשפטית של רמ"י עד שנת 2008 . עו"ד זכאי פנתה לרמ"י במארס 2010 בטענה שכל הנטיעות של אהרוניאן נעשו "בידיעת המינהל ובהסכמתו". עו"ד זכאי טענה ש"המטעים נטועים בקרקע כ-6 שנים", וביקשה לתת לאהרוניאן חוזה חכירה על כל השטח.
אחת העובדות המפתיעות בכל הפרשה היא, שבמשך שנים ארוכות לא ננקטו נגד אהרוניאן מהלכים משפטיים ממשיים מצד רמ"י ומשרד החקלאות, ששניהם היו מודעים לפלישות ולהפרת ההסכם. למעשה, הגישה של מחלקת עסקאות חקלאיות ברמ"י ושל משרד החקלאות הייתה לשתף פעולה עם אהרוניאן, מתוך הבנה לבעיות הכדאיות הכלכלית של מטע האשלים ומתוך כוונה לנסות לשנות לטובת אהרוניאן את התנאי המקורי בחכירה, שהיה כאמור, אשלים בלבד.
בישיבת הנהלת רמ"י (מס' 3157 מתאריך 28.2.2012) התקבלה החלטה - שרמ"י סירבה עד כה לחשוף ותוכנה מוצג כאן לראשונה - וסוכם למעשה להתנער מההתניות בפרויקט, מהפלישות ומהחריגות, ולהכשיר את הפרויקט של אהרוניאן בכפוף לתשלום דמי שימוש. הנימוק של ההחלטה התמוהה הזו ראוי לקריאה חוזרת ונשנית: "אין מנוס מלאשר בדיעבד את הנטיעות שבוצעו בפועל".
גם ברשות המים התעלמו במשך שנים מן העובדה שבשני כובעיו - כספק מים וכצרכן מים בעת ובעונה אחת - מצוי אהרוניאן במצב של ניגוד עניינים מובנה.
מי שנפגע מפרשת אהרוניאן היה נועם בלום, מחוות צברי אורלי, משום שאהרוניאן, כספק המים, לקח את רוב המים ממכון הטיהור לעצמו, בידיעת רשות המים ומשרד החקלאות, לקרקעות אליהן פלש ואשר שתל בהן עצי פרי ולא אשלים. מטע הצברים של בלום התייבש והוא התמוטט כלכלית. פקידי המדינה אצלם התלונן בלום, התעלמו במקרה הטוב; ובמקרה הרע שיתפו פעולה עם אהרוניאן והציגו את בלום כשוטה הכפר, במקום לבדוק את הטענות ואת חומרת ניגוד העניינים והאי-חוקיות בפעולותיו של אהרוניאן.
בהליכים אזרחיים הכיר בית המשפט העליון בנזק שנגרם לבלום עוד לפני שאהרוניאן נכנס לתמונה, ונפסקו לו פיצויים במיליוני שקלים. אבל הנזק הגדול והעיקרי היה בתקופה בה אהרוניאן מנע מצברי אורלי חלק גדול מהקצאת המים, בשנים 2004 עד 2014. רק עכשיו בלום עוסק בשלבי הסיום של שיקום חוות הצברים שלו. רק עכשיו, בפעם הראשונה מאז מעורבותו של אהרוניאן, בלום מקבל את מלוא הקצאת המים שהובטחה לחווה בשנת 1991.
"לערוך בדיקה מקיפה"
הנפילה הראשונה של אהרוניאן הייתה בעקבות חקירת משטרה שנפתחה ביחידת להב 433 לאור תלונות של בלום. בעקבות גילויים בחקירה על מפעל המים של אהרוניאן, החליט מנכ"ל רשות המים, אלכסנדר קושניר, לבדוק את התנהלות מפעל המים של אהרוניאן. בסיום הבדיקה הוחלט להפקיע מאהרוניאן את מעמד ספק המים בדימונה.
אהרוניאן הגיש ערר בבית הדין לענייני מים בחיפה, אצל השופט רון שפירא. השופט דחה את הערר של אהרוניאן וקבע, שכתוצאה מההליכים של בלום נמצאו הממצאים שהביאו לסילוקו של אהרוניאן והוא הורה לבדוק את השתלשלות הפרשה. בבית הדין למים אושר גם מה שנחשף בתחקיר "גלובס" ("האשלים לתעשייה הפכו למטעי רימונים ושקדים", 9.10.11) שקבע כי אהרוניאן קיבל מרשות המים מענקים בגובה 6.8 מיליון שקל, אבל לא ברור האם נעשה בכסף שימוש כחוק. בית הדין למים קבע כי חקירת לה"ב ובדיקה של רשות המים "מצביעה על חשדות לעבירות פליליות, חשדות המבוססים בראיות לכאוריות. חלק מהתשתיות אשר היו אמורות להימצא במפעל המים של אהרוניאן, תשתיות אשר עבור התקנתן העניקה לו רשות המים מענקים בסכומים משמעותיים של מיליוני שקלים, אינן קיימות".
השופט רון שפירא כתב בפסק הדין: "ב"כ אהרוניאן, עו"ד ישעיהו הורוביץ, מרמז בטיעוניו כי ככל שהיו אי-סדרים ואולי אף בוצעו עבירות פליליות, הרי שאלה אינם רק נחלת אהרוניאן אלא גם גורמים אצל רשות המים. אין חולק כי הממצאים לפיהם העניקה המדינה מענקים בסכומים משמעותיים של מיליוני שקלים לידי מפיק מים, וזאת ללא כל בדיקה ובקרה ווידוא כי מפיק המים ביצע את התחייבויותיו, יחייבו חקירה גם אצל רשות המים. וככל שיימצא כי מי מהעובדים או ממלאי התפקידים ברשות המים לא מילא את תפקידו כנדרש - ואולי אף היה מעורב בפלילים - יחייב הדבר נקיטת הליכים מתאימים".
השופט שפירא סיכם: "אכן יש מקום לערוך בדיקה מקיפה בכל הנוגע להחלטות שהתקבלו בעניין תאגיד קולחי דימונה, לרבות כל מענקי הסיוע שניתנו לאהרוניאן, ולבחון כיצד זה נעלמו מעיני רשות המים כל אותם ממצאים כפי שנתגלו בבדיקה שנערכה כעת - ממצאים המעידים לכאורה כי כספי ציבור בסכומים של מיליוני שקלים ניתנו לאהרוניאן ולא שימשו לייעוד שלשמם נמסרו. ראוי הוא כי גם לאחר חלוף הזמן, והגם שייתכן וממלאי התפקידים התחלפו, כי יוסקו המסקנות המתבקשות בכל הנוגע לליקויים שנתגלו, הגם שבאיחור, וזאת כדי למנוע תקלות דומות בעתיד".
חשבון כוזב ומזויף
הנפילה האחרונה של אהרוניאן הייתה כאמור, בהרשעתו לפני כשבועיים בבית משפט השלום בתל-אביב בקבלת דבר במירמה ובשימוש במסמך מזויף. אהרוניאן הגיש לרשות המים דרישה לתשלום עבור ביצוע צנרת מים למטעים שלו. השופט דרויאן פסק כי העבודות עליהן הצהיר אהרוניאן נסמכות על חשבון כוזב ומזויף, וכי "העבודות המפורטות בחשבון המזויף לא בוצעו על-ידי הנאשם או כל גורם אחר מטעמו ולא הושלמו בשום שלב... הנאשם הגיש אפוא לרשות המים את החשבון המזויף, ביודעו כי הוא מזויף וכי לא בוצעו העבודות המפורטות בו, ועל בסיס חשבון מזויף זה קיבל אהרוניאן במירמה מרשות המים סך כולל של 1,250,457 שקל, בנסיבות מחמירות המתבטאות בהיקף המירמה, תחכומה והשימוש במסמך מזויף.
"ברור כי אהרוניאן ביקש לחסוך לעצמו עלויות, ולכן רכש את הצינורות וביצע את העבודות ב'שחור'. לו היו עובדי רשות המים יודעים כי חשבון הביצוע הוא מזויף, וכי אינו משקף ביצוע בפועל - או למצער, עלויות אמת - לא היו מזכים את אהרוניאן בתשלום המענק", נכתב בפסק הדין. גזר הדין אמור להינתן לקראת סוף השנה.
במשפט העידה איריס וקסלר, רכזת בכירה ברשות המים המלווה פרויקטים בתחום השבת קולחים, שאישרה תשלומים לאהרוניאן. במהלך עדותה התעניין השופט דרויאן באופן שבו מבקרים ברשות המים את התשלומים. הוא זכה לתשובה הבאה של וקסלר: "צריך להבין שהביקורות לא תמיד לוו בדוחות מסודרים. היו תקופות או פרויקטים מסוימים שיצאו דוחות, והיו כאלה שלא".
השופט דרויאן: "תגידי רגע, קוראים לכם נציבות המים כי אצלכם הכול זורם? די מדהים, לא?".
וקסלר: "בשביל זה שינו את השם לרשות המים, עכשיו יותר טוב".
השופט דרויאן: "כאילו, את יודעת, זה מדהים אותי. כאילו, כספי ציבור - כמו שהתרעם הסניגור קודם ועכשיו אני מבין יותר - ככה אולי לא, אבל אולי כן, נזלו לכל מיני כיוונים בלי שמישהו... מסמכים נכנסים, מסמכים יוצאים, כסף בא, כסף הולך, לא הכול מתועד כמו שצריך, מערכת ממוחשבת שלא משמשת לשום דבר חוץ מאשר לכסת"ח, בצורה גם כן לא מוצלחת, לפחות את זה יודעים לעשות. נורא מוזר. בעצם אם אני מסכם את מה שאני שומע ממך עד כאן, תגידי לי אם הבנתי נכון או לא, זה שאנחנו לא יודעים בוודאות, אלא רק על סמך הסקת מסקנות, לשייך תוכנית לחשבונית, לסיכום ולהוצאה. אנחנו לא יודעים בוודאות מי יצא לשטח, מתי ומה הוא מצא? כל זה נכון, לא?".
וקסלר: "קודם כל, זה נכון. אני יכולה לספר לך גם איזה קוריוז קטן: שאני הייתי בהריון עם הבן שלי אפיינו מערכת לניהול פרויקטים. הבן שלי עוד מעט חוגג בר מצווה ועדיין אין מערכת".
ופצצה לסיום: לפני חמש שנים, בעקבות דיווח של הסיירת הירוקה, מצאה משטרת דימונה בקרקע של אהרוניאן, בסמוך למרכז הלוגיסטי שלו, מצבור של חלקי תחמושת, זנבות פצמ"רים, מכונה פנאומטית להפרדת מתכות ובלוני גז. בתחילה עלה גם חשד שמדובר במפעל פיראטי לפירוק פצצות. המשטרה מסרה בתגובה כי הממצאים נשלחו לבדיקות מעבדה, אבל לא נמצאו ממצאים מחשידים, ולכן התיק נסגר. אהרוניאן מסר כי אין לו מושג על מה מדובר.
רשות המים: "מתכוונים לפתוח בתביעה להחזרת הכספים שנלקחו במירמה"
כאמור, הרב אהרוניאן עדיין מחזיק בקרקעות בדימונה שקיבל מרמ"י, למרות ההיסטוריה של פלישות, הפרת חוזה וחריגות. הוא עדיין מקבל מים ממכון הטיהור של דימונה, למרות שרשות המים מנועה מלספק מים למי שאיננו זכאי להשתמש בקרקע שבעדה ניתנה ההקצאה.
עו"ד ד"ר ניר דוד, המייצג את אהרוניאן: "כפי שטענו מתחילת הדרך, בית המשפט קבע בסופו של יום כי מר אהרוניאן ביצע את הפרויקט בגינו קיבל שכר מרשות המים! בית המשפט אף עמד לאורך כל הדרך על הבוקה ומבולקה ששררה ברשות המים בכל הנוגע להתנהלות מול היזמים, אשר תרמה ליצירת החשדות המופרכים כנגד מר אהרוניאן".
נועם בלום, הבעלים של חוות "צברי אורלי": נועם בלום אומר: "פרשת אהרוניאן מוטטה את חוות צברי אורלי שהיא מפעל חיים. לא העבריין אהרוניאן הוא הבעיה, אלא התנהגות בכירי הרשויות, ברמ"י, במשרד החקלאות וברשות המים, שנתנו לעבריין לפעול כך מול רשויות המדינה ומול מפעל חקלאי בנגב. התקווה שלי היא שהיום, כשהפרשה ברורה לכל הגורמים, הם יפעלו בלוח זמנים ריאלי לתקן את העוול ולפצות את החווה ואותי על נזקי, ולחקור מי סייע לאהרוניאן ומדוע".
רשות מקרקעי ישראל: "לפני כחצי שנה הנושא הועבר לפרקליטות מחוז דרום לצורך היערכות להגשת תביעה. בשבועות הקרובים תוגש נגד אהרוניאן תביעה לפינוי וסילוק יד, וכן תשלום דמי שימוש בגין השימוש שעשה בשטח ללא רשות מרמ"י וללא תשלום. חוב דמי השימוש עומד על כ-2 מיליון שקל".
רשות המים: "רישיון האספקה של שמעון אהרוניאן בוטל וכיום הוא צרכן המים של חב' קולחי הנגב שקיבלה את רישיון האספקה במפעל ומנהלת את המפעל בצורה מקצועית. המדינה אכן רומתה ע"י אהרוניאן והוא הורשע בשימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. טיעונים לעונש נקבעו ליום 1.11.17. "כאשר התברר מעשה המירמה וההונאה, רשות המים ערכה בדיקה ממוקדת בנושא זה במטרה למנוע הישנות מצבים של הולכת שולל והוצאת כספים במירמה, כפי שארע כאן. רשות המים מתעתדת לפתוח גם בתביעת השבה כדי להביא להחזרת הכספים שנלקחו במירמה. בימים אלה נמסר לרשות המים כי רשות מקרקעי ישראל הודיעה לאהרוניאן על ביטול ההסכם עמו וכי היא מתעתדת לפתוח בנגדו בתביעת פינוי. נוכח דברים אלה, תפעל רשות המים לאתר אפשרויות נוספות לניצול מי הקולחים שאהרוניאן עושה בהם שימוש, בכדי להבטיח ניצול מיטבי של משאב זה ולמנוע זרימת קולחים לסביבה על כל המשתמע מכך.
"יש לציין כי אהרוניאן, כצרכן מים של חב' קולחי הנגב, משתמש בקולחים, כשכרגע אין משתמשים אחרים באזור היכולים לעשות שימוש בכל כמויות המים הללו. בכך נמנע זיהום סביבתי גדול. לאור זאת, מהלכים לביטול ההקצאה, כאשר יהיה מקום לנקוט בהם, ייעשו בצורה מושכלת שתמנע את הפגיעה הסביבתית ובזבוז משאבי מים יקרים".
פרקליטות המדינה: "כאשר יסתיימו ההליכים הפליליים נגד מר אהרוניאן, המדינה תשקול להגיש נגדו תביעה כספית בגין עבירות המירמה. בצד זאת, פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) מקדמת תביעה לפינויו מהשטח ולתשלום דמי שימוש".
משרד החקלאות: "הנושא מצוי בהליכים משפטיים, ולכן המשרד מנוע מלהגיב".