בורסת קוריאה בסיאול / צילום: בלומברג
בעבר הלא רחוק, אילו שאלת מבוגר דרום-קוריאני מה דעתו על הדור הצעיר, היית מקבל כנראה הסבר מזלזל על דור ה-Chosun hell (הגיהינום של צ'וסון, שמה הקודם של קוריאה).
כמו במדינות רבות אחרות, גם כאן הצעירים אוהבים להתלונן עד כמה חייהם קשים; בדרך-כלל, התלונות האלה נשמעות בשיחות עם חברים, באמצע יום העבודה, באחד מבית הקפה המובחרים של סיאול, שאליו נהגו בב.מ.וו של אבא (או אולי בלמבורגיני, אם הפגישה מתקיימת בגאנגנאם, אזור הבילויים המפורסם של עיר הבירה). "אנחנו גרים בגיהינום של מדינת צ'וסון", הם אומרים, ומעלים לאינסטגרם תמונה של עוגת תותים מושלמת, שאפתה בעלת בית הקפה, חניכת בתי הספר של פריז (על חשבון ההורים, כמובן).
אבל ראו זה פלא, הדור האדיש נחלץ מאדישותו בסתיו שעבר. שערוריית שחיתות מסמרת שיער בארמון הנשיאות הוציאה מיליונים לרחובות. ל-20 ההפגנות, שנערכו לאור נרות, הגיעו כל פלחי האוכלוסייה, אפילו תלמידי בתי ספר יסודיים בתלבושת אחידה. הרבה מן המפגינים אמרו במפורש, שהביאו את ילדיהם לתועלת חינוכם האזרחי. הנשיאה אמנם סולקה - היא עומדת למשפט ומבלה במעצר. בבחירות המיוחדות, שנערכו כדי לבחור יורש, הצעירים המעורבים הצביעו בהמוניהם לטובת מון ג'ה-אין, פעיל רב-שנים מן השמאל, עם ניסיון ענף בהתנגדות לממסד ובקידום זכויות אדם.
מעניין שלפני גל ההפגנות, אחד המועמדים הפופולריים בקרב הצעירים היה מיליארדר ששמו אהן צ'ול-סו, יזם שחברת האנטי-וירוס שלו הפכה לענקית טכנולוגיה. אהן היה מועמד "מפלגת מרכז", בלי מצע מוגדר ובלי ניסיון פוליטי. הצעירים הכירו את תוכנת ה"אהן-לאבס" (Ahn-Labs), המותקנת כמעט בכל מחשב. לפני גל ההפגנות נגד הנשיאה, התמיכה באהן גאתה, והסקרים העניקו לו סיכוי ריאלי לנצח.
מה מעניין כי מאדישות אחת המוני הצעירים לא נחלצו: יחסם כלפי הצפון. בעיניהם, צפון קוריאה, הרחוקה רק כדי 30 דקות נסיעה מסיאול, יכולה להיות מושבה על הירח. המלחמה הנוראה של תחילת שנות ה-50, שטכנית מעולם לא הסתיימה, אינה מעוררת אצלם אסוציאציות. המבוגרים עדיין זוכרים בטינה את מדיניות "אור השמש" של נשיא קודם, קים דה-ג'ונג. הוא כיהן בסוף שנות ה-90, וטען לטובת חימום היחסים עם הצפון. מסעו ההיסטורי לפיונגיאנג בשנת 2000 הנחיל לו פרס נובל לשלום. לימים, התברר שהוא שילם הרבה מאוד כסף תמורת אשרת הכניסה. בעיני המבוגרים, קים עזר להפוך את צפון קוריאה למדינה גרעינית, המאיימת על שלום העולם.
דור הביניים, בעיקר אלה הקרויים "הליברלים של גאנגנאם" (אלה עם הלמבורגיני מלמעלה), שהתחנכו באוניברסיטאות יוקרה בארצות-הברית, וחזרו הביתה עם השקפה ליברלית מובהקת, חושבים שכדאי לחזור ולנסות. ואמנם, הנשיא החדש הבטיח שינסה. מצע הבחירות שלו קרא ל"מדיניות אור הירח" - משחק מילים באנגלית על שמו הקוריאני (מון) ועל מדיניות "אור השמש" של שנות ה-90.
האיחוד יכול לחכות
הסכסוך הקוריאני אינו גזור מתבניות מזרח-תיכוניות. אין מחבלים מתאבדים או איבה דתית. הצפון והדרום הם בני אותו העם עצמו, וברור לשני הצדדים שיום אחד תחזור ותיכון מדינת קוריאה מאוחדת, כפי שהתקיימה דורות רבים לפני הכיבוש היפני (1910). היא חולקה רק בסוף מלחמת העולם השנייה.
האיחוד אינו ריאלי, אבל אילו בא, מחירו היה עצום: התוצר הגולמי של דרום קוריאה הוא מעל טריליון דולר. זה של הצפון קטן פי מאה. באיחוד הגרמניות הפער היה 10:1, והעלות הייתה אסטרונומית; איחוד בין הקוריאות יעלה טריליונים, והדרומיים יצטרכו לפרוע את החשבון. בעיני זוג צעיר, המתאמץ לרכוש דירה בסיאול (כמיליון דולר תמורת 4 חדרים, לא במרכז העיר), האיחוד יכול לחכות.
הנשיא החדש כבר אותת את כוונותיו: התקרבות מסוימת לצפון, התרחקות מסוימת מארצות-הברית, ואולי הסכם שלום רשמי שיכיר בחלוקה, ויבטל את הצורך באזור הצבאי המחומש ביותר בעולם. אשר לדור החדש, הוא אמר את שלו: נשיא אמנם נבחר ל-5 שנים, אבל העם שומר לעצמו את הזכות לבטל את המנדט בכל שעה. הנרות מחכים בארון להפגנה הבאה.
אמנם אין זווית ישראלית מובהקת לסיפור הקוריאני, אבל פטור בלא כלום אי אפשר: לנשיא החדש מון אין כנראה רגשות מיוחדים כלפי ישראל (הוא נוצרי קתולי, בשונה מהנוצרים הפרוטסטנטים, שהם בערך רבע האוכלוסייה, ויש להם זיקה דתית מיוחדת לישראל). אף על-פי כן, בעינו עומד שיתוף-הפעולה שהתחילה הנשיאה המודחת פארק-גון-הה.
לכל ענקי הטכנולוגיה הקוריאנים יש נציגות מכובדת בישראל והיסטוריה ענפה של רכישות שתגדל ותלך. הספר "קיצור תולדות האנושות" של פרופ' יובל נח הררי הוא רב-מכר בקוריאה, להקות מחול ישראליות ממלאות אולמות במרכז סיאול ובכלל, המרחק בין תל-אביב לסיאול מעולם לא היה קטן יותר.