דן פרופר/ צילום: איל יצהר
דן פרופר, יו"ר אסם, נושא אחריו קריירה ארוכה שברובה הגדול הובילה את החברה, שהוא בן למייסדיה. חברה שצמחה והתרחבה מאז ייסד אותה אבי המשפחה, אויגן פרופר, יחד עם ד"ר פרנץ קליין, יעקב לורש, עזריאל ויל, שמשון וילמרסדורף, משה קצמן ואליהו חרפק.
פרופר הוא תעשיין ישראלי, ולא פחות מכך איש עסקים מנוסה שיזם ב-1995 את שיתוף הפעולה עם התאגיד השוויצרי נסטלה, שלימים ירכוש באופן מלא את אסם ולפיכך ישמיט את החברה מהמסחר בבורסה בתל-אביב, החלטה שמאחוריה הוא עומד בנחישות וביטחון.
בשבוע הבא (29 במאי) יקבל פרופר פרס מפעל חיים מטעם Dun's 100 של דן אנד ברדסטריט. על השאלה מדוע לדעתו הוא נבחר לקבל פרס שכזה מעדיף פרופר שלא לענות. "זו כמובן שאלה שצריך לשאול אותם, אני כמקבל הפרס, יכול רק לברך על הבחירה. אני מאוד גאה במה שעשיתי לאורך השנים, וגם ממשיך לעשות. אני מסתכל אחורה בגאווה ואני לא מתחרט על הדרך בה בחרתי".
- יש דברים שהיית משנה? היית עושה אחרת?
"בלי שום ספק, עשיתי טעויות. אין מי שנקי מטעויות. אני מאוד שמח שההחלטה שלקחתי בתחילת הדרך, בבחירה בין אקדמיה לבין תעשייה, נפל הפור על התעשייה. יש לי סיפוק ממה שהתעשייה עושה, מזה שיש לה חלק נכבד בבניית הארץ, בביצור המשק, ובחיזוק הכלכלה. אני שמח היות שהייתי אחד מהמושכים בעול הזה - עול שנעים למשוך בו".
- ואכן התלבטת?
"כשסיימתי את הטכניון עמדה בפני הצעה מפתה להמשיך לדוקטורט. החלטתי שעבודה עם אנשים והפיכת חומר למוצר זה דבר שאני מאוד מחובר אליו. לכן בחרתי בדרך שאני הולך בה עד היום".
- חשבת שאסם תגיע למה שהיא היום?
"אז, באותם הימים, היא הייתה חברה של מפעל אחד. בעדינות אומר שהיא לא הייתה משופעת במזומנים, והיו בה יחסי עבודה גרועים. זה היה בשנת 66, מפעל שהוקם על-ידי 7 מייסדים ממש מאפס. להגיע למה שהם הגיעו כבר היה הישג אדיר. כשאני משווה את החברה של אז למה שהיא היום אני יכול לומר שבנינו יצירה אדירה. אסם מעסיקה בארץ 4,500 איש מפעילה 9 מפעלים בארץ ושניים בחו"ל - ארה"ב ואירופה, עם מחזור של 1.3 מיליארד דולר וייצוא מכירות בחו"ל של למעלה מ-200 מיליון דולר. זה גורם הרבה סיפוק לדעת שהובלתי חלק גדול מהמהלכים לכך. כמו למשל ההחלטה שאנחנו תעשיינים. שאנחנו מייצרים בארץ. מפתחים את העובדים שאני קורא להם 'משפחת אסם'.
- דיברת על בעיה ביחסי העבודה בשנות ה-60.
"ותיקי הדור זוכרים את שנות ה-60 בהן יחסי העבודה היו קשים. יצחק בן אהרון היה אז מזכיר ההסתדרות וגולדה מאיר כיהנה כשרת העבודה, ובזמנם היו סכסוכים קשים ומרים בין עובדים למעסיקים, וזה לא פסח עלינו. היום אני שמח להגיד שאחד ההישגים הגדולים מאז היה שיפור יחסי העבודה. היום אנו רואים בעובדים שותפים מלאים להצלחה, המתוגמלים בהתאם. יש דיבור בגובה העיניים. אין מחיצות. 70% מהקידומים אצלנו הם קידומים בתוך החברה, וזה מוטמע בתרבות ארגונית של אסם. מעבר לזה יש לי תורה שמוכיחה את עצמה, שאומרת שככל שאנחנו נצמח כך יהיה פשוט יותר להתייעל.
"בדרך כלל, כשמדברים על התייעלות מיד צצה בראש המילה מפוטרים. אצלנו הפירוש הוא הפוך -אנחנו מייצרים עוד מקומות עבודה. עובד שמתייתר במקום אחד עובר למקום אחר. התוצאה היא שלא רק שמספר העובדים לא קטן, הוא אפילו גדל - והעובד מבין שככל שהחברה גדלה גם המקומות מעליו גדלים ויש לו סיכוי להתקדם. אין אצלנו פיטורי צמצומים. גם כסגרנו מפעלים, תמיד העברנו את העובדים למקום אחר".
את דבריו, מתבל פרופר בסיפור, "נסטלה בחנו אותנו כשיזמנו את כניסתם בשנת 95, ורצו לבחון את החברה מבפנים בכסות חשאית מסוימת שאני דווקא ידעתי עליה. כעבור שבוע של סיורים, חזר אלי הנציג משוויץ. הייתי מתוח ושאלתי - נו, מה מצאת? הוא ענה 'מצאתי שיש לכם חיידק'. נבהלתי. חששתי שמדובר בסלמונלה. כששאלתי איזה, הוא אמר לי 'יש נאמנות גבוהה לחברה בקרב האנשים, וזה כמו אצלנו בנסטלה'. הציון הגבוה שקיבלנו סלל בפנינו את הדרך".
- ומה על הצרכנים? משהו לדעתך השתנה בישראל מאז המחאה של 2011?
"אני מבקש להזכיר שהמחאה החלה כמחאת דיור. בהמשך נפל עניין הקוטג' בו לדעתי המחיר נבע מטעות חמורה, אבל זה כבר היווה מנוף לפוליטיקאים להעביר את המוקד למזון. אני מדגיש שזה רק לכאורה, כי בסופו של יום כשמנתחים את מחירי המוצרים שלנו, אנחנו מסוגלים להתחרות גם עם חו"ל. עם זאת, המחיר של כל מוצר שלנו מכיל לצערי 30% מיסים ממשלתיים ועירוניים. זה נתון מבהיל. המע"מ הוא 17%, כאשר בחו"ל או שהוא לא קיים על מוצרים כאלה, כמו בארה"ב, וגם באירופה הממוצע של המע"מ הוא 8-7%.
"מוזר שבארץ מוטל מע"מ על מזון בסיסי כמו אוכל לתינוקות ולחם. נוסיף לכך מיסים על חומרי גלם, וגם הכשרות - עצם העבודה של 5.5 יום בשבוע היא ניצול של 20% פחות מההון המושקע. זה מקשה מאוד. בארצות אחרות עובדים 7 בימים בשבוע. יש לנו מפעל באירופה שעובד 7 ימים בשבוע. זה מביא לפריון עבודה נמוך שמאוד מדאיג אותי.
"אם מורידים את אלה - אנחנו תחרותיים. ובכלל, אני מברך על המחאה. לאנשים יש מה לומר ויש להם צורך להתבטא ולכך יש תועלת. גם צעדי שר האוצר בנושא הדיור מתחילה לתת תוצאות חיוביות. אני לא מאמין ששר האוצר כחלון היה נוטל את המשימה הכבדה הזו על עצמו לולא אותה מחאה. הציבור אותת לו מה מקשה עליו, ולכן זה ההישג הגדול ביותר של המחאה. הציבור מבין שיש לו כוח להכריע ולשנות דברים. זה לא חייב לבוא לידי ביטוי רק במזון ודיור".
- המכירה לתאגיד נסטלה מוכיחה את עצמה? גם המחיקה מהבורסה בתל-אביב?
"ודאי. עם כל הכבוד לגודל המרשים של אסם היום. החברה הגיעה לרווחיות שלא הייתה, וזאת במשך 68 רבעונים. נסטלה הביאה לנו מאגר אדיר של מו"פ. היא משקיעה יותר ממיליארד דולר במחקר ופיתוח. בנוסף, יש לנו שפע של ידע שיווקי-מכירתי-עסקי- פיננסי שבא כולו מנסטלה. הנה, לדוגמה, בשנתיים האלה, אנחנו מקימים מפעל חדש בקריית גת ומשקיעים 500 מיליון שקל בארץ. אם מישהו חשש שהם יוציאו את הייצור מהארץ - זו התשובה".
- איפה רואה את אסם בעוד עשור? איפה אתה תהיה בעתיד?
"אשאר כל חיי מעריץ של אסם, אהנה מהפיתוח והגידול. אסם חדשנית ויצירתית, אני רואה את החברה מתחזקת עוד יותר במוצרים הנוכחיים וגם נכנסת לתחומים נוספים, תחומים מסורתיים של נסטלה, ולא אפרט אותם. אני רואה אותה מחזקת את היצור המקומי גם באירופה, למשל את מוצרי טבעול (נרכשה בשנת 1995 ע"י אסם, ש"ד). תחת הנהגת נסטלה, נוביל באירופה את תחום המוצרים ללא בשר. ידידי גזי קפלן ז"ל היה הראשון שחזה את הביקוש לזה כשהקים את טבעול בקיבוץ לוחמי הגטאות, היום טבעול היא כבר מושג באירופה".