הפחתות משפיעות יותר
הגמישות הגדולה של החשבונאות בדוח הרווח והפסד ובמאזן מקשה על משקיעים להבין את מצבה הפיננסי של חברה, כשרבים מסתמכים יותר מבעבר על דוח תזרים המזומנים. אז נכון שדוח הרווח והפסד גמיש יותר מדוח תזרים המזומנים, אבל גם דוח זה לא חף מבאגים חשבונאיים, ולא בטוח שהתזרים מעיד טוב יותר מדוח הרווח והפסד על מצבה של הפירמה.
תזרים המזומנים כולל 3 תתי-דוחות: תזרים מזומנים מפעילות שוטפת, תזרים מזומנים מפעילות מימון ותזרים מזומנים מפעילות השקעה. תזרים מזומנים מפעילות שוטפת הוא הנתון שאמור להסביר את מצבה התזרימי של הפירמה כתוצאה מפעילותה העסקית (כפי שהיא מתבטאת בדוח הרווח והפסד), בעוד שיתר תתי-הדוחות הם נתונים שיותר מחוברים לשינויים מאזניים - שינוי בהלוואות או ברכוש קבוע. אמורה להיות קורלציה בין הרווח התפעולי והרווח לבין תזרים המזומנים מפעילות שוטפת, אבל התבססות רק על תזרים המזומנים מפעילות שוטפת היא בעייתית.
תזרים המזומנים מפעילות שוטפת מייצג את התקבולים בניכוי התשלומים בתקופה מסוימת, ובגדול מדובר בתקבולים ממכירות ותשלומים לספקים, לעובדים ובעצם לכל מה שקשור לפעילות השוטפת. אבל התקבולים והתשלומים לא ליניאריים לאורך התקופה, ונוצר מצב שעיתוי התשלום או התקבול משפיע משמעותית על דוח התזרים. נניח לדוגמה שלקוח גדול של החברה מבקש דחייה בתשלום של חודש, מחודש מארס לאפריל, ונניח שהחברה הסכימה לכך (לרוב אין לה ממש ברירה), המשמעות היא "בריחה" של תזרים מהרבעון הראשון לרבעון השני. כלומר, יהיה לחברה סוג של חור בתזרים ביחס לצפוי וביחס לרווח, וככל שהלקוח גדול יותר, והתשלום המעוכב גדול יותר, כך גם "החור" מעמיק. מנגד, זה פועל כמובן גם בכיוון ההפוך - נניח שהחברה דחתה תשלום לספקים, אזי דוח התזרים יהיה משופר מכפי שהיה צפוי.
תיאוריה לעומת מציאות
בתיאוריה, האשראי (בימים) שניתן ללקוחות והאשראי (בימים) שהחברה מקבלת מהספקים לא משתנים ביחס לתקופות קודמות, ואז באמת לא צפויות הפתעות בדוח התזרים - כלומר, התקבולים ליניאריים על פני השנה (פועל יוצא של הכנסות ליניאריות על פני התקופה) וגם התשלומים לינאריים. אלא שבמציאות זה לא עובד כך - יש לקוחות שמקבלים תנאים טובים יותר, יש לקוחות שלא משלמים בזמן, יש ספקים שניתן לדחות אותם ויש ספקים שמשלמים להם מהר (אפילו במזומן). ואז נוצר מצב שהיתרות של הלקוחות (החוב ללקוח) ושל הספקים (חוב לספקים) משתנות בין הרבעונים, בלי קשר בהכרח לפעילות העסקית באותו הרבעון.
והשינויים האלה מתבטאים בתזרים המזומנים (ולא בדוח רווח והפסד) ומשליכים מאוד על יכולת ההתייחסות לדוח התזרים. למשל, אם לקוח דחה תשלום גדול, וגרם לחברה לתזרים נמוך במיוחד מפעילות שוטפת, הרי שאם הוא שילם את החוב אחרי סגירת הרבעון, לא מדובר באמת בהרעה כפי שעולה מדוח התזרים.
כלומר, דוח התזרים הוא חשוב, אבל צריך להבין ממה נובעים השינויים. הנה דוגמה מהבורסה המקומית: תזרים המזומנים של וואן טכנולוגיות ברבעון הראשון של השנה עמד על 7.2 מיליון שקל, משמעותית מתחת לרווח של החברה שהסתכם ב-15.9 מיליון שקל. התזרים של וואן לרוב עולה על הרווח שלה, אך ברבעון הראשון זה התהפך. הסיבות רשומות בדוח תזרים המזומנים עצמו, שבו החברה מדווחת על ההתאמות, ומהן ניתן להבין במדויק מה השפיע על התזרים ברבעון.
הסעיף הכי מהותי בהתאמות הוא הירידה בספקים. ברבעון הראשון ירדה יתרת הספקים של וואן ב-53 מיליון שקל. מנגד, ירדה גם יתרת הלקוחות של החברה ב-49.3 מיליון שקל. אלה כמובן לא השינויים היחידים, אבל הם הגדולים ביותר - כאשר יתרת הספקים ירדה ב-53 מיליון שקל, המשמעות היא שהחברה שילמה לספקים את הסכום הזה, כלומר היא השתמשה במזומנים האלה, וזה כמובן משפיע (לרעה) על דוח תזרים המזומנים ברבעון. אבל, כאשר הלקוחות ירדו ב-49.3 מיליון שקל, המשמעות היא שהחברה קיבלה את הסכום הזה, וזה השפיע לטובה על תזרים המזומנים.
במבט כולל על הרבעון המדווח, נראה שפשוט תזמון התשלומים והתקבולים היה בתיאום גבוה, אבל בגלל שהתשלום לספקים היה גבוה יותר, התזרים היה חלש. ואולם זה לא מבטא את המצב הטבעי בחברה.
השפעת ההוצאות שלא במזומן - ניכרת
המצב הטבעי בוואן - ואפשר לראות זאת בתזרימים השנתיים (ביחס לרווחים השנתיים) - הוא תזרים טוב יותר מהרווח. לאורך זמן, הפער בין התזרים לרווח לא מגיע משינויים בלקוחות ובספקים (כפי שקרה ברבעון הראשון). לאלה יש השפעה, אבל הם מתקזזים אחד מול השני ומול שינויים אחרים בהון החוזר, לרבות המלאי. הם לא מתקזזים לחלוטין, אבל ההשפעה שלהם על התזרים אינה מאוד גדולה.
מנגד, ההשפעה של ההוצאות שאינן במזומן היא גדולה וקבועה. מדובר בעיקר על הוצאות פחת והפחתות. פחת היא הוצאה של הבלאי בגין הרכוש הקבוע, כשבפועל לא מדובר בתשלום בגין הוצאה זו, שכן התשלום נעשה כבר בתחילת הדרך עם רכישת הרכוש הקבוע.
הפחתה היא הוצאה בגין הנכסים הלא מוחשיים. נכסים אלה נרשמים במאזן של הפירמה כאשר היא רוכשת חברות, ו-וואן בדומה לכל החברות הגדולות בתחום שלה, רוכשת מדי שנה חברות שאחראיות על חלק משמעותי מהצמיחה שלה.
עם הרכישה, הרוכשת צריכה לייחס את סכום/תמורת הרכישה לנכסי הנרכשת, כשלרוב אחרי שמקצים סכומים לנכסים המוחשיים, מקצים סכומים לנכסים הלא מוחשיים (קשרי לקוחות, תוכנה ועוד), ובשלב הסופי מקצים את הסכום שנותר למוניטין, שמבטא למעשה את הרווחים העודפים החזויים להמשך. לוואן טכנולוגיות יש 105 מיליון שקל של מוניטין ו-85 מיליון שקל של נכסים לא מוחשיים, כאשר את המוניטין לא מפחיתים כהוצאה שוטפת, ואילו את הנכסים הלא מוחשיים מפחיתים באופן שוטף. ההפחתות הללו מסתכמות ב-8 מיליון שקל בשנה, ויחד עם הפחת הן מגיעות לכ-15 מיליון שקל, והן אחראיות לכך שבשנים האחרונות התזרים של וואן גבוה מהרווח.
בשנת 2016 הסתכם הרווח ב-67 מיליון שקל והתזרים ב-76 מיליון שקל, ובשנת 2015 הסתכם הרווח ב-68 מיליון והתזרים ב-87 מיליון שקל.
■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.
