אריה דרעי / צילום: תמר מצפי
אריה דרעי שוב חשוד בפלילים: כ-15 שנה אחרי שהשתחרר מכלא מעשיהו, שם ריצה כמעט שנתיים מאסר בגין הרשעתו בקבלת שוחד ובעבירות נוספות, צפוי יו"ר ש"ס ושר הפנים, אריה דרעי, להיחקר מחר (ב') באזהרה במשרדי יחידת להב 433 של המשטרה.
במקביל לחקירתו של דרעי צפויה להיחקר גם רעייתו, יפה. זאת, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, אישר לחקור את בני הזוג בשני חדרים נפרדים במקביל, כדי למנוע תיאום גרסאות.
בתוך כך, ח"כ ניסן סלומיאנסקי (הבית היהודי) נחקר היום (א') באזהרה ביחידת להב 433, בעקבות תלונות שהגישו נגדו נשים שטוענות כי הטריד אותן מינית. החקירה נפתחה באישור היועמ"ש.
חקירתו של דרעי צפויה לעסוק, בין היתר, בעסקאות נדל"ן שנחשפו ב"גלובס" ושנעשו בין בני משפחת דרעי. המשטרה בודקת את נסיבות המכירה של זכויות ל-5 דירות בבניין בגבעת שאול מהזוג אריה ויפה דרעי לאחיו של השר, עו"ד שלמה דרעי. העסקאות בוצעות ביולי 2013, זמן קצר אחרי שדרעי נבחר לכנסת וכשנתיים לפני שהתמנה לשר הכלכלה.
בנוסף, צפוי להיחקר דרעי על-ידי חוקרי המשטרה שעובדים בשיתוף-פעולה עם חוקרי רשות המסים, בחשד כי הווילה שלו ביישוב ספסופה נבנתה בכסף שלא דווח כיאות לרשויות המס. כמו כן, דרעי יישאל על כספים שקיבל או קיבלו מי מבני משפחתו מגורמים בחו"ל.
דרעי בטוח בחפותו, והוא דווקא בירך היום על זימונו למשטרה למסור את גרסתו אחרי חודשים ארוכים שבהם ריחפה עננת החשדות מעל ראשו. מטעמו של דרעי נמסר היום ל"גלובס" כי "שר הפנים, אריה דרעי, אמר כבר מהרגע הראשון כשנודע על פתיחת החקירה לפני שנה וחודשיים כי ישתף פעולה באופן מלא ויענה על כל שאלה שיישאל".
עוד נמסר כי "השר דרעי סומך על מערכת אכיפת החוק שתעשה את עבודתה בצורה אחראית וראויה".
מכירת זכויות לאח
בסוף מארס אשתקד הודיע מנדלבליט כי המשטרה מנהלת הליך בדיקה בעניינו של דרעי. מאותו היום גבתה המשטרה עדויות רבות ואספה מסמכים ותכתובות, כדי לגבש תשתית ראייתית שתאפשר את זימונו של הפוליטיקאי הבכיר לחקירה.
עם זאת, מדובר בתיק סבוך, וחשוב להדגיש כי לדרעי עומדת חזקת החפות, ובשלב כה מוקדם של החקירה לא ברור כלל אם יוגש כתב אישום נגד דרעי, או שהחקירה בעניינו תסתיים בלא כלום.
פרשיית מכירת הזכויות לדירות בבניין המגורים בגבעת שאול נחשפה על-ידי כתבת הנדל"ן של "גלובס", שלומית צור, באוקטובר 2015. בכתבה נאמר כי בבניין, הממוקם ברחוב דוד הראובני 23, יש שתי קומות ו-5 דירות בלבד.
"הדירות הרשומות כיום בטאבו על-שם ח"כ דרעי ורעייתו יפה, צפויות ככל הנראה לעבור בקרוב לבעלות האח שלמה דרעי וארבעת ילדיו, שרכשו את זכויותיהם של אריה ויפה דרעי ביולי 2013", נטען בכתבה.
לפי החשיפה ב"גלובס", הבניין המדובר הוא חלק מקבוצת רכישה גדולה יותר, שרכשה קרקע המיועדת להקמת 88 דירות, ושאליה הצטרפו בשנת 2010 אריה ויפה דרעי שרכשו את הזכויות להקמת 5 דירות מתוך הפרויקט.
בסמוך לפרסום הידיעה ב"גלובס" הסתיימה בניית הפרויקט, הכולל שני בניינים בני 9 קומות, ואת הבניין בן שתי הקומות, שבו 5 הדירות השייכות לזוג דרעי, לפי הפירוט הבא: שתיים מהדירות בנות 80 מ"ר כל אחת, והן כוללות מרפסת, מחסן ו-3 חניות; דירה נוספת כוללת 123 מ"ר עם מרפסת, מחסן ו-3 חניות; ושתי דירות יוקרתיות יותר בפרויקט המוגדרות כ"דירות קוטג'" והמתפרסות על-פני שני מפלסים: דירה אחת כוללת 158 מ"ר, גינה של 126 מ"ר, מחסן ו-3 חניות; ודירת הקוטג' השנייה כוללת 150 מ"ר, גינה של 100 מ"ר, מחסן ו-4 חניות.
משיחה שקיים "גלובס" עם שלמה דרעי עלה כי ביולי 2013 חתמו אריה ויפה דרעי על הסכם למכירת זכויותיהם במגרש לאח שלמה דרעי וארבעת ילדיו תמורת 4.2 מיליון שקל (לא כולל עלות הבנייה). העסקה אף דווחה לרשויות המס. לדברי גורמים בשוק הנדל"ן, גם לאחר הוספת עלויות הבנייה המוערכות ב-5 מיליון שקל, סכום העסקה בין האחים דרעי נמוך משמעותית משווי הדירות כיום.
ב-6 באוקטובר האחרון נרשמו הדירות בפרויקט על-שם חברי הקבוצה, כאשר חמש מהדירות נרשמו על-שם אריה ויפה דרעי, בנוסף לרישום משכנתא בגובה 7.5 מיליון שקל לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט שליווה את הפרויקט. למרות שכבר לפני שנתיים חתמו האחים דרעי על עסקה למכירת הזכויות במגרש, אלה טרם נרשמו על-שם שלמה דרעי וילדיו ואף לא נרשמה עדיין הערת אזהרה לטובת הרוכשים.
"דווח כדין"
ממשרדו של עו"ד שלמה דרעי נמסר אז בתגובה לפרסום ב"גלובס" כי "מדובר בעסקת מכר של מגרש משנת 2013 שדווחה כדין לרשויות מיסוי מקרקעין והושלמה ברשויות המס - כך שהיום הנכס מופיע ברשויות המס על-שם שלמה דרעי וילדיו. מאז ביצוע העסקה, הייתה קיימת מניעה לבצע את הרישום בלשכת רישום המקרקעין בשל משכנתאות שנרשמו לטובת הבנק המלווה, שהעמיד את המימון הבנקאי לקבוצת הרכישה.
"בנוסף, בחודשים האחרונים פועלת הקבוצה לרישום הבית המשותף, ובמסגרת תהליך רישום הבית המשותף, נתן המפקח על רישום המקרקעין הוראה שמנעה את אפשרות ביצוע כל רישום בנוסח, עד להשלמת רישום הבית המשותף. עם השלמת רישום הבית המשותף, פנינו לבנק המלווה בבקשה לקבלת שטרות למחיקת המשכנתאות הרשומות על הנכס. עם קבלת השטרות, נשלים את הרישום על-שם הקונים".
את הסיבה לכך שלא נרשמה הערת אזהרה לטובת שלמה דרעי וילדיו הסבירו כי "בשלב זה רישום ההערות היה מסרבל את הליך הרישום הסופי, ולכן העדפנו לקדם את הרישום הסופי מבלי לרשום הערות".
בנוסף הודגש כי "השר דרעי מימן את רכישת המגרש בהלוואת משכנתא על-ידי שעבוד דירתו ברחוב הקבלן בשכונת הר נוף".
לאחר פרסום הכתבה ב"גלובס", בסוף 2015 נרשמו הערות אזהרה על הדירה לטובת שלמה דרעי וילדיו. בהמשך, בעקבות הכתבה, הגיש עו"ד שלמה דרעי - באמצעות עו"ד יואב מרכוס - תביעת לשון הרע נגד "גלובס". העיתון הגיש כתב ההגנה מטעמו, באמצעות עורכי הדין יורם מושקט ושירה רייך, בו נטען כי הפרסום אינו מהווה לשון הרע, ולחלופין נטען כי אין יריבות בין הצדדים.
ההסתבכות הקודמת של דרעי הביאה להלכה משפטית חדשה
במארס 1999 - ערב הבחירות לכנסת בהן ניצח אהוד ברק - הורשע יו"ר ש"ס, אריה דרעי, בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של שוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ומירמה והפרת אמונים, ונגזרו עליו 4 שנות מאסר וקנס בסך 250 אלף שקל. דרעי ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון, וביולי 2000 התקבל הערעור בחלקו, ועונשו הופחת בשנה, ל-3 שנות מאסר.
בעקבות הסתבכותו הפלילית של דרעי, קבע בית המשפט העליון הלכה משפטית, לפיה שר שהוגש נגדו כתב אישום אינו יכול להמשיך לכהן כחבר ממשלה - כשר או כסגן שר.
הרשעתו של דרעי בשוחד הייתה במסגרת תיק שכונה "התיק האישי", שבו הואשם דרעי בקבלת שוחד בסך כולל של 150 אלף דולר מאנשי ישיבת "לב בנים" בשנים 1990-1984. המדינה הצליחה לגייס עד מדינה נגד דרעי, יעקב שמואלביץ', שהיה המנהל האדמיניסטרטיבי של ישיבת "לב בנים" בתקופה הרלוונטית לעבירות. שמואלביץ' העיד כי הכספים שולמו לדרעי בשל בקשות מפורשות שלו. הנהלת הישיבה אף אישרה את העברת הכסף לדרעי במטרה להביא לקבלת טובות הנאה לישיבה על-ידי דרעי וחבריו. המדינה טענה והוכיחה כי כספי השוחד הופקדו בחשבונות בנק של דרעי ורעייתו, יפה, וכן כי הם שימשו את הזוג לרכישת דירות בירושלים ולמימון נסיעות לחו"ל.
דרעי שמר במהלך חקירתו בפרשה, לאורך שנתיים, על זכות השתיקה וסירב לענות לשאלות החוקרים בחדרי החקירות. חודשיים לאחר הרשעתו, בספטמבר 2000, החל דרעי לרצות את עונשו בכלא מעשיהו.
לכל אורך תקופת המשפט והמאסר זכה דרעי לגיבוי מסיבי וקולני של תומכיו ואוהדיו מש"ס ומהציבור בכלל, שטענו כי "הוא זכאי". מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף המנוח, אף האשים את מערכת המשפט במניעים זרים והכריז כי דרעי זכאי. לאחר שוועדת השחרורים ניכתה שליש מתקופת מאסרו, שוחרר דרעי מהכלא ביולי 2002.
דרעי לא השלים עם הרשעתו בתיק השוחד והמשיך במאמצים לקבל זיכוי אף לאחר ריצוי העונש. בין היתר טען הפוליטיקאי הבכיר כי הרשעתו נסמכה על עדותו של שמואלביץ', וכי הפרקליטות הסתירה מבית המשפט מסמכים הנוגעים להרשעותיו הקודמות של עד המדינה בשווייץ.
בית המשפט העליון, שדן בטענות דרעי, קבע במאי 2003 כי גם ללא עדות עד המדינה, ההרשעה נגד דרעי עומדת על כנה, ודחה את בקשתו של יו"ר ש"ס לקיים הליך של דיון נוסף בעניינו. לבסוף, בשנת 2010 הודה דרעי כי התיק לא היה "תפור".
לאחר שחרורו מהכלא, נוהל בבית משפט השלום בירושלים תיק נוסף נגד דרעי, שכונה "התיק הציבורי". בפרשה זו הואשם דרעי כי העביר כספים ממשרד הפנים לגופים ציבוריים שהקימה ש"ס, תוך הימצאות במצב של ניגוד עניינים.
בספטמבר 2003 זוכה דרעי מ-4 מתוך 5 אישומים בתיק והורשע בעבירה אחת של הפרת אמונים, בכך שהעביר 400 אלף שקל לעמותה בשם "קול יהודה" שבראשה עמד אחיו, יהודה דרעי. בשל הרשעתו זו הוטל על דרעי עונש של 3 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 שקל.
השיבה למשרד הפנים
באוקטובר 2012, לקראת הבחירות לכנסת ה-19, חזר דרעי להנהיג את ש"ס, לצד אריאל אטיאס ויריבו הפוליטי המר, אלי ישי, שהנהיג את ש"ס בתקופת היעדרו. דרעי הוצב במקום השני ברשימת מועמדי ש"ס לכנסת והמשיך לשאוף להנהגת המפלגה. במאי 2013 הוא אכן מונה על-ידי הרב יוסף המנוח ומועצת חכמי התורה של ש"ס לעמוד בראש המפלגה. לאחר שנבחר לכנסת, מונה דרעי לחבר בוועדת החוץ והביטחון.
לאחר קמפיין שניהלו דרעי וש"ס בבחירות האחרונות לכנסת ה-20 למען "האנשים השקופים" - החלשים בחברה - מונה דרעי בממשלת נתניהו הרביעית לשר הכלכלה ולשר לפיתוח הנגב והגליל. זאת, לאחר שמפלגת ש"ס בראשותו זכתה בשבעה מנדטים.
בנובמבר 2015, לאחר שסירב להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים כאמצעי לאישור מתווה הגז, התפטר דרעי מתפקידו כשר הכלכלה. בהמשך, בעקבות התפטרות השר סילבן שלום מהממשלה בשל טענות נגדו מצד נשים כי הטריד אותן מינית לכאורה, מונה דרעי לשר הפנים במקומו - ובכך סגר מעגל, לאחר שהודח מהמשרד לפני שנים רבות בעקבות החקירה הפלילית נגדו.
בעקבות מינויו של דרעי לשר הכלכלה, הוגשו עתירות לבג"ץ נגד המינוי בשל הרשעתו בשוחד, ואולם העתירות נדחו על-ידי שופטי העליון. בהמשך, ועם חזרתו של דרעי למשרד הפנים, הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה נוספת לבג"ץ לביטול ההחלטה לנוכח הרשעתו בשוחד, מירמה והפרת אמונים בעודו מכהן בתפקיד שר הפנים בקדנציה הקודמת שלו בשנות ה-90. התנועה טענה כי המינוי מגלם חוסר סבירות קיצוני ושורשי, שהופך אותו למעשה לכזה שנעה בחוסר סמכות.
לפני כשנה דחה בית המשפט העליון את העתירה נגד מינוי דרעי לשר הפנים. השופטים סלים ג'ובראן, יורם דנציגר וסלים ג'ובראן פסקו כי "מינוי דרעי חרף הקשיים הטמונים בו אינו חורג ממתחם הסבירות. המעשים שלו לא מבססים זיקה ישירה ומהותית לתפקיד שר הפנים".
בדעת מיעוט היה השופט ניל הנדל, שסבר כי דרעי אינו יכול לחזור למשרד הפנים. "חזרתו של דרעי היא פגיעה חמורה באמון הציבור. החלטה זו אינה יכולה לעמוד בהיותה נגועה בחוסר סבירות המצדיקה את ביטול המינוי", כתב הנדל.
השאלה הגדולה כעת היא האם ההיסטוריה של דרעי ושל הפוליטיקה הישראלית, חוזרת.