דולר / צלם: רויטרס
אדם סמית (1723-1790) נחשב אבי תורת הכלכלה המודרנית. הוא ביסס את תורת הכלכלה על הצורך בסחר והסביר זאת כך: כל עוד כל הפרט מייצר רק לשם צריכה עצמית, אין צורך במסחר, אך אז הטיפול בפרנסה תופס את כל זמנו של הפרט ואין לו זמן לנופש או למותרות.
חלוקת עבודה משפרת את הפרנסה ויוצרת פנאי ומותרות, אך שיפור הייצור מחייב חלוקת מוצרים, וזו מתאפשרת אם בארגון חלוקת המצרכים ואם בסחר על ידי היצע וביקוש.
לדעת סמית, ברור כי עדיף לתת להיצע ולביקוש לקבוע את חלוקת המוצרים, שכן כאשר הציבור מפחית את הצריכה של מוצר אחד כדי להגביר את צריכתו של מוצר שני, הוא מבטא את השינוי הזה בשינוי הביקוש וזה מעצמו מביא לשינוי ההיצע בהתאם. זאת מאחר שבשוק, שינוי הביקוש גורם לשינוי ההיצע באורח יעיל ביותר. כך נראה כי יד נעלמה מכוונת את הייצור בהתאמה מרבית לטעמו של הציבור.
אמר סמית: השאלה הכלכלית החשובה היא כיצד רצוי להקצות משאבים. ההנחה היא שאפשר להכווין את כוח העבודה לייצור מוצר זה או אחר. כאשר כל כוחות העבודה עסוקים, אי-אפשר כמובן להגביר ייצור של מוצר אחד ללא הפחתת ייצור של מוצר אחר כלשהו. דבר זה ניתן לביצוע על ידי סחר חופשי. הייצור לא יהיה מספיק טוב, אך הוא יהיה הטוב ביותר במצב הנתון. לשם שיפור הייצור, יש לשפר את אמצעי הייצור, ואז ההיצע והביקוש ישנו את השקעת המשאבים בהתאם לטעמם של הצרכנים.
ההנחה, אם כן, היא שמאחר שהשוק מכסה את צריכת המצרכים הבסיסיים, כל שיפור של אמצעי הייצור הוא שיפור של איכות חיים על ידי ייצור מצרכי מותרות חדשים.
אילו חוקים ראוי לחוקק
נראה כי בכך הסכים סמית למצב הקיים כמות-שהוא ללא המלצה לשינוי, שכן לדעתו כדי לקבל תוצאה מרבית עדיף לא לעשות דבר. אין זה כך. לדוגמה, מקובל לחוקק מכסי מגן: כאשר תעשייה מקומית של מוצר מסוים אינה מסוגלת לעמוד בפני תחרות על המייבא מוצר זה, אזי הממשלה מעדיפה להטיל מס על ייבוא המוצר הזה כדי להשוות את מחירו למחיר המוצר המקומי.
סמית טען כי זו טעות, כי לשם ייעול עדיף שהתעשייה המקומית של מוצר זה תיסגר והעובדים יעברו לענף רווחי יותר או שהיא תשתפר כדי להשתוות ביעילותה לתעשייה הזרה. מובן שכאשר יש יתרון לתעשייה הזרה כי יש לה יותר נגישות לחומרי גלם, אזי רצוי שכל ארץ תשתמש באורח יעיל בחומרי הגלם שלה והסחר הבינלאומי ישגשג. כתוצאה מכך, יהיה שיפור-ייצור כללי לטובת הכול.
תורת סמית באה להמליץ על העידוד לחידוש ולהשקעה, אולם היא מתארת הקצאת משאבים וחלוקת התוצרת הטובה ביותר במצב מסוים אך לא את שיפור המצב על ידי מחקר ופיתוח. ואכן, לא תמיד המחקר מביא תוצאות כלכליות טובות ביותר. למשל, אילו הייתה מערב אירופה מאפשרת שוק חופשי בחקלאות, אזי הייתה החקלאות שלה נעלמת, שכן אין ביכולתה של חקלאות זו להתחרות עם הייבוא החקלאי (אם משום שהחקלאי הזר משתכר פחות ואם משום שלארצות אחרות יש נגישות גדולה יותר למשאבים הנדרשים ולאקלים מתאים). מערב אירופה מסבסדת את החקלאות שלה, שכן מסיבות ביטחון חשוב לה לא להיות תלויה לגמרי בייבוא מזון.
יתר על כן, סמית הניח את הליברליזם כמובן מאליו: רצוי לאפשר לצרכן להשיג את המצרכים שהוא מבקש (בהנחה שעדיף כי אדם יהיה דואג לעצמו ולא שיהיה תלוי באחרים). מעטים המסכימים עם סמית על כך. בניגוד לדעתו, יש חוקים האוסרים על צריכת מצרכים מסכני-בריאות ומשבשי תפקוד שגרתי של האזרח. בדרך כלל, במדינות ליברליות יש חוקים בלתי-ליברלים האוסרים על מכירה חופשית של קנביס ופניצילין ללא מרשם. כמו כן, נדרש בהן רישיון ממשלתי עבור הצעת שירותים מקצועיים כגון שירותי בריאות. אפילו חובשים קרביים אינם רשאים להציע שירותי בריאות בשוק האזרחי. כמו כן, החוק מונע נדידה חופשית הגם שהדבר פוגע ביעילות השוק. שלטונות ההגירה מעדיפים בעלי מקצוע שהביקוש המקומי לשירותיהם גדול. אין הם מסתמכים על השוק שיעשה זאת.
השאלה שמעלה תורת סמית - תורת השוק החופשי - היא אילו חוקים על אודות ייצור וצריכה רצוי לחוקק, והתשובה היא התשובה הליברלית בכללה: רצוי לחוקק רק את החוקים שבלעדיהם השוק לא יוכל לתפקד. הנשיא האמריקאי רונלד רייגן, שלא היה הוגה דעות חדשן, אמר זאת ברורות. הוא לא התנגד לסעד אלא למדינת הסעד: מקום הסעד אינו במדינה אלא בקהילה, כלומר בארגוני צדקה, בעיקר של מוסדות דת. וכך יש בארה"ב עוינות מוזרה לפעילות ממשלתית בעניין ביטוח בריאות (הידוע בשם Obama Care).
כידוע, הממשל הנוכחי ובתי המחוקקים שם, שהם ליברלים, הציגו למטרה לבטל את החוקים העוסקים בהתערבות הממשלה בביטוח בריאות. אלא שאינם מצליחים לעשות זאת. לפני כן, הנשיא רייגן הבטיח לבטל את קרן הפנסיה הממשלתית ועד היום הקרן הזאת פעילה.
לא פשוט כיום לתלמידי תורת סמית - לאנשי אסכולת שיקגו, תלמידי פרידריך פון הייק (Friedrich von Hayek) - לומר לאיזו התערבות ממשלתית במשק הם מתנגדים.
לפני כמה עשרות שנים נחקק חוק של אמת בפרסומות (truth in advertising) שהם התנגדו לו. אמנם הם ראו חשיבות רבה בכך שהפרסומות תהיינה אמיתיות, אך הם התנגדו להתערבות ממשלתית בכך. הם טענו כי השוק החופשי יעשה זאת ללא פיקוח - תעמולה שקרית תפחית ולא תגביר את הצריכה החופשית. ייתכן כי הוא הדין באשר לצ'קים ללא כיסוי. אכן, בישראל לפני כמה שנים היו בתחנות דלק שלטים המודיעים כי לא מתקבלים בהן צ'קים. ובכל זאת, יש חוקים האוסרים על שימוש בצ'קים ללא כיסוי - כולל צ'קים דחויים! כי השוק לא יכול לתפקד בלי החוקים הללו.
הוא הדין באשר לחוק חינוך חובה. אנשי אסכולת שיקגו חיפשו דרך להגביר את התחרות בין בתי ספר, אך הם לא מתנגדים לחוק חינוך חובה. בישראל היה נגיד בנק ישראל מהידועים בין אנשי שיקגו הדוגלים בשוק חופשי, ובזמנו אכן הייתה הפרטה של מוסדות כלכליים ממשלתיים, אך עדיין יש בישראל מוסדות כלכליים ממשלתיים לרוב. בנוסף לכך, הנגיד חרג מהתורה של סמית בכך שהשפיע על המשק בכך שקנה דולרים כדי להגן על ערך השקל. מדוע דולרים ולא מטבע אחר? לכך לא הייתה לו תשובה המעוגנת בתיאוריה כלשהי. ואכן, תורת סמית עוסקת בהשוואת מחירים, לא באינפלציה ודפלציה.
תורת סמית אינה עונה על כל השאלות. גרוע מכך: גם התשובות שהיא מציעה לא כולן אמת. הביקורת החשובה ביותר על תורת סמית היא שהשוק החופשי פגיע למשברים. וכך, בניגוד לה, היו בתי חרושת חדישים המוכנים להפעלה שלא הופעלו משום שהשוק התמוטט. אמר קרל מרקס: משבר מביא למצב בלתי נסבל של רעב בתוך שפע. הוא טען כי אין ביכולת השלטון לשפר את המצב ועל כן יש לחסל את השוק החופשי. לדעתו, אחר כך יהיה שפע שיבטל את הצורך בסחר!
הוא לא אמר איזה מכשיר יווסת את הקצאת המשאבים ואת חלוקת המצרכים. נראה כי הוא לא חשב על כך. ממשיכו לנין חשב על כך ואמר כי במשטר הסוציאליסטי ניהול המשק יהיה כה פשוט עד כי עקרת בית תוכל לנהל מפעל. אין פלא כי מיד אחר המהפכה הוא החזיר את השוק החופשי לברית המועצות בהתאם לנוסחה שהוא קרא לה המדיניות הכלכלית החדשה. חדשה!
המהפכה של קיינס
מרקס לא היה כלכלן מוצלח, אך רגישותו לסבל האזרח הפשוט עמדה לו: המשברים המשיכו לפקוד את השוק החופשי. ואז, בזמן המשבר הגדול של התמוטטות הבורסה של ניו-יורק בשנת 1929, בא בשער הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס (John Maynard Keynes). בהשפעת המהפכה של אלברט איינשטיין בפיזיקה (1917) הוא העז להציע מהפכה בתורת הכלכלה.
הרעיון הראשון שלו היה התנגדות לכלכלנים המתפלפלים כדי ליישב את התיאוריה עם העובדות בדוגמטיות המנחה אותם לטענה כי אין להתגבר על המשברים שכן השוק החופשי עושה זאת בעצמו ביעילות מרבית. הוא אמר: המשק נעצר משום שאין כסף כנדרש להפעלתו (זו טענה חזקה כי לדעת סמית אין חשיבות לכמות הכסף בשוק. מורו וחברו דיוויד יום טען כי אין חשיבות לכמות הכסף שכן אם כמות הזהב תוכפל בן לילה גם מהחירים יוכפלו בן לילה).
קיינס טען כי משום שיש מחסור בכסף יש לחלק כסף לכל דורש עד שהמשק יתאושש. השאלה היא, על כן, למי לתת כסף ואיך. לשאלה זו, הוא טען, יש חשיבות משנית. בכל זאת הוא ענה עליה. כך, למשל, טען קיינס בניגוד לסמית כי יש להטיל מס ירושה גבוה כדי לעודד עשירים לבזבז את הונם, שכן זה צעד בכיוון הסוציאליסטי (קיינס היה סוציאליסט אך התנגד למהפכות). כמו כן, הוא טען שבתקופת שפל כלכלי כדאי ביותר לשלטונות לממן עבודות ציבוריות (כגון בניין כבישים ומסילות ברזל), כדי להזרים הון לשוק הצמא לכסף. וכך נעשתה המהפכה הקיינסייאנית.
ההבדל החשוב ביותר בין סמית לקיינס הוא זה: סמית טען שהבעיה הכלכלית העיקרית היא של הקצאת משאבים; קיינס טען כי היא בעיית חלוקת ההון. אין דרך להחליט איזו חלוקה היא הטובה ביותר. במיוחד, בניגוד לטענת מרקס, אין חשיבות כלכלית לכך שמספר משפחות קטן חולש על היקף הון ענק (מבחינה מדינית יש לכך השפעה שלילית על הכלכלה ויותר מכן על החברה).
קיינס השפיע על הנשיא רוזוולט אשר מימן עבודות ציבוריות בקנה מידה שלא היה כמוהו במסגרת "מפעל רשות עמק הטניסי" (Tennessee Valley Authority). השאלה אם מפעל זה עזר עודנה שנויה במחלוקת, שכן זמן קצר לאחר מכן החלה מלחמת העולם השנייה, אשר דרשה הזרמת כספים הרבה יותר גדולים.
שלום שלום ואין שלום
המחלוקת בין הכלכלנים ממשיכי סמית (אסכולת שיקגו) וממשיכי קיינס (אסכולת קיימברידג' או אסכולת ייל) מניחה מצב של שלום. גם התנועה לגלובליזציה שהחלה לפני כמה שנים, למען גבולות ללא מכס, מניחה מצב של שלום, כמובן. אך שלום, שלום ואין שלום.
המפתיע ביותר הוא כי השמרנים האמריקאים, הדוגלים בשוק חופשי ולכן מתנגדים לרפואה ציבורית, לדוגמה, כן תומכים בחימוש ובמשטרה חזקה ובאכיפת החוק, הגם כי הפילוסופיה של השוק החופשי היא ליברלית, והפילוסופיה הליברלית ממליצה על חקיקה ליברלית.
קשה לראות היגיון בחיים המדיניים. מדיניות השוק החופשי מפתיעה ביותר: היא מניחה כי האזרח המצוי שולט בחייו בהיגיון וכי יש לצמצם את שלטון החוק למינימום, אולם הדוגלים בה מצטיינים בדרישה לחקיקה מחמירה ולאכיפת חוק מקפידה ככל האפשר. ועודם רואים את עצמם כליברלים! למרבה המזל, מסורת ארה"ב ליברלית ולא קל שם לחוקק חוקים מחמירים הפוגעים בחופש הפרט.
■ הכותב הוא פילוסוף ישראלי