החללית אפולו11 / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ, קריאייטיב
כמו כל מי שגדל בארץ במאה ה-20 וצרך מסטיק בזוקה, גם אני זכיתי לקבל את הבשורה שעד גיל 21 אגיע לירח, אבל האמת היא שהאפשרות הזו לא עשתה עליי רושם גדול במיוחד כילדה, ואם להודות על האמת, גם כבוגרת לא הכללתי את האופציה הזו ב"וויש ליסט" שלי. לירח עדיין לא הגעתי, אבל אחרי הביקור במרכז החלל של נאס"א באורלנדו, פלורידה, הבנתי למה יש רשימת המתנה של בעלי ממון וידוענים לתוכנית ההטסה הפרטית לחלל. האופטימיים ביותר מדברים על טיסות לחלל ב-2018, אפילו ליידי גאגא כבר נרשמה. תיירי החלל המעטים שיצאו עד עכשיו היו כולם מיליונרים, שכן הציוד וההכשרה עולים כיום לאדם פרטי מיליוני דולרים, אבל החברות שעובדות על חוויות חלל לקהל הרחב מדברות על סדרי גודל שבין 200 אלף דולר לחצי מיליון, ואף פחות מזה.
אבל כדי ליהנות מחוויית חלל ארצית, אפשר תמורת 50 דולר בלבד, מחיר זניח לעומת הפארקים של דיסני באורלנדו, לבלות יום מלא וגדוש בחוויות במתחם המבקרים של מרכז החלל על שם קנדי, שנמצא בשטחי נאס"א בקייפ קנברל (Cape Canaveral). מרכז החלל הטביע חותם משמעותי בשטח סביבו, שזכה לכינוי "חוף החלל" (Space Coast), והוא ממוקם פחות משעה נהיגה מזרחית לאורלנדו. "חוף החלל" כולל רצועה צרה שהופכת דקיקה ככל שמדרימים, וכדי להגיע אליו חוצים שני נהרות ענק (הנושאים את השמות ה"אינדיאני" ו"בננה") כך שבמובן מסוים האזור היבשתי הזה הוא כמעט חצי אי.
להנגיש את החלום
תוכנית החלל האמריקאית נרקמה בסוף שנות ה-50. ג'ון קנדי, הנשיא האהוב דאז, ראה את הרוסים משגרים חללית ובמירוץ המלחמה הקרה מולם רצה לצבור נקודות במהירות האפשרית. לכן סימן כיעד את תוכנית הנחיתה על הירח - "אפולו". למה בפלורידה? ראשית, כי משגרים לכיוון מזרח, עם תנועת כדור הארץ שמסייעת לתהליך. שנית, רצוי כמה שיותר קרוב לקו המשווה שהוא ציר הטיסה בחלל (הקרבה אליו חוסכת דלק). בנוסף, נדרש גם שטח גדול, וכך נפל הפור על האזור הזה.
אבל בעלילה הזו יש טוויסט קטן. קנדי לא זכה כידוע ליהנות מפרי עמלו, כי נרצח בטרם עת. יורשו לינדון ג'ונסון, יליד טקסס, המשיך בתוכנית, אך העביר את מרכז השליטה לטקסס - שמונה שניות אחרי השיגור. לוקל פטריוטיזם? אולי. לפי גרסאות אחרות, נאס"א לא רצתה לשים את כל הביצים בסל אחד. אחרי שנאס"א התמקמה בקייפ קנברל שבצפון-מערב חוף החלל, אוכלס האזור השומם והבתולי בשכונות הראשונות שקמו לעובדים, והוא הלך והתפתח ככל שנאס"א גדלה.
מרכז המבקרים על שם קנדי, שהוקם בשנת 1965, הנגיש את החלום לאמריקאי הממוצע והיה אטרקציה גדולה. הוא מתואר כמוזיאון אינטראקטיבי חינוכי של החלל, ובפועל זהו אתר מדליק לכל גיל, עצום בממדים ישראליים, אבל לא דחוס בקנה מידה אמריקאי. בכניסה מקבלת את הבאים דמות של אסטרונאוט המוכנה להצטלם עם כל המעוניין. הצטלמנו.
האזור הראשון שהמבקר רואה הוא גן הרקטות, והוא די מפעים ממבט ראשון. מעטרות אותו שלל רקטות צבאיות שהוסבו בראשית שנות ה-60 ושימשו את נאס"א (למעט אחת) בפרויקט החלל, כשלכל רקטה יש סיפור פרטי מעניין. לצדן שלל מתקנים מדליקים כמו הגשר של אפולו 11, תא של חללית שאפשר להידחס לתוכו ולהרגיש לשבריר שנייה כמו אסטרונאוט (או מה זו קלסטרופוביה) ועוד.
יש גם סיור מודרך עם סיפורים נהדרים שיוצקים משמעות למוצגים - אל תפספסו. במהלך תוכנית אפולו יצאו תשע טיסות לירח. שתיים ללא נחיתה, אחת חזרה לבסיסה עקב תקלה, ושש נחתו בהצלחה, כשעל סיפונן תריסר אסטרונאוטים שהילכו על הירח. הניגוח של הרוסים עבד, מצד שני השקיעה ארצות-הברית הון בתוכנית, ורק בשנות ה-70 השתנו האינטרסים, החלו בריתות ושיתופי-פעולה, והמגמה הוסבה לתחנת חלל משותפת.
האטרקציות הנוספות במרכז מרוכזות בכמה מבנים. בתערוכה על כוכב מאדים יש אינספור תחנות מעניינות שמספקות ידע וחוויה: משחקים, סרטונים, דגמים, שרטוטים, מתקנים אינטראקטיביים ואפשרות להצטלם בתוך תלבושת של אסטרונאוט ממארס ולשלוח גלויה עם הצילום הביתה. הצטלמנו. בקולנוע האיימקס השכן מוקרן סרט מקסים על החלל ועל ההישגים המרשימים של נאס"א.
ארוחת צהריים עם אסטרונאוט
השלב הבא באבולוציה היו מעבורות החלל, והן נשאו צוותים גדולים יותר ויצאו למשימות שונות בחלל, בהן גם מחקר מדעי. בלב האתר מבנה גולייתי, המוקדש למעבורת אטלנטיס. זו הייתה מעבורת החלל העסוקה ביותר בתולדות נאס"א. היא סבבה סביב כדור הארץ יותר מ-4,000 פעמים וחתמה את תוכנית מעבורות החלל של נאס"א.
בתצוגה שמסביב אפשר ללכת לאיבוד במבוך האפשרויות: עמדות בקרה, מסכים רבים, חלקי מעבורות שניתן לזחול בהן כמו מתקן משחקים משעשע, תא שמדמה חללית בשעת שיגור (לא לבעלי קיבה חלשה), קיר מחווה לכל הטיסות לחלל וקיר זיכרון משנת 2015, שמנציח שתי טיסות שלא שרדו - הצ'לנג'ר בהמראתה והקולומביה בנחיתתה, ואילן רמון אחד שהלוח שלו על הקיר עשה לכולנו צמרמורת.
כחלק מהביקור זכינו לראיון קצר עם האסטרונאוט טום ג'ונס. האסטרונאוטים בנאס"א לא יוצאים לפנסיה, מתברר. בעצם, הם כן, אבל הם ממשיכים לעבוד ומגיעים בתורנויות לאתר כדי לספק לקהל אטרקציה: "ארוחת צהריים עם אסטרונאוט". בשיחה המקדימה סיפר ג'ונס, טייס קרב בצבא האמריקאי שטס ארבע פעמים לחלל, על חוויותיו שאותן פרסם גם בספר.
לשאלה מה הדבר המרגש ביותר הוא ענה בפשטות: "הנוף. להביט בעולם ובאופק, לראות חלל שחור ונופים זה מראה יפהפה. העובדה שאני בן אנוש וקיבלתי מתנה כזו מאלוהים גרמה לי להרגיש בר מזל, אבל גם קטן מאוד, וזה מרגש". בארוחת הצהריים עם הקהל (תוספת של 30-25 דולר לאדם) הוא סיפר על האוכל בחללית (רמז: הכול מוקפא ומיובש, אפילו הגלידה), על משקל החליפה (לא תאמינו: מאה קילוגרם!) ועל הדור הבא בפרויקט החלל. בסוף השתרך תור ארוך להצטלם עם האסטרונאוט בדימוס. הצטלמנו.
סיימנו בסיור רכוב בשטחי נאס"א, וראינו את מבנה הבקרה, האנגר הבנייה, מתקן השיגור, העמדות ואת תצוגת החללית אפולו - סרט על ההיסטוריה של החללית, חדר הפיקוד שלה, תלבושות ואפילו אבנים מהירח. צילמנו.
עזבנו את האתר אחרי שעות רבות, בידיעה שאמנם אי אפשר להספיק כאן הכול, אבל שהמקום מתאים ליום בילוי משפחתי מלא ובמחיר שפוי.
טבע מתחת לאף
מי שבוחר להישאר ב"חוף החלל", יגלה שהאזור העירוני הומה בתי מלון, אתרי נופש ומסעדות וכמובן חופים, אבל נטול אפיל של ממש ומדבר בעיקר ללב הנופש האמריקאי. לעומת זאת, פלורידה עצמה היא יעד מצוין לטיולים. יש בה אגמים, נחלים, ביצות ונהרות לרוב, עם טבע ועם חיי בר יפים ופראיים, ותעשייה של טיולי טבע ואטרקציות.
קחו לדוגמה את קפטן טוויסטר - שמציע שיט ב-airboat, סירה מהירה מיוחדת שנכנסת לעומק הביצות בנהר סנט ג'ונס, ומאפשרת תצפיות טבע על ציפורים, חזירי בר ותנינים. אמנם בחום הצהריים הסתתרו רוב התנינים במים הקרירים, אבל בכל זאת הצלחנו לראות כמה מהם מבצבצים בתוך שפעת הצמחייה שכיסתה את המים, ונהנינו משיט הרפתקני ומהיר, שהיה קצר, אך מסעיר (www.twisterairboatrides.com).
שיט איטי, אבל מעמיק, בספינת תיירים חווינו ב-Island Boat Lines - שיוצאת אל מרחבי נהר הבננה ומפגישה מטיילים עם טבע שנמצא ממש מתחת לאף. הנהר הרחב הוא בית גידול לחי וצומח ייחודיים, והמדריכה שגדלה במקום הפליאה בסיפורים. במשך שעתיים צפינו בשלל עופות מים כמו שקנאים ושחפים, בפרות ים - יצור עצום ממדים השוכן במים ורק לעיתים נצפה בגדות "משתזף" בכיף, בלהקות דולפינים ועוד.
בגני חיות נהנים ילדים ומבוגרים כאחד, אבל Brevard Zoo הוא לא גן חיות רגיל. ראשית, כי הוא נבנה על-ידי הקהילה. שנית, הגן הגדול טובל בג'ונגל של צמחייה סבוכה ומוריקה ויש בו 720 בעלי חיים מ-185 מינים, ואפשר לשוט בלב הגן בקיאק ולראות את בעלי החיים מנקודת מבט אחרת. ואחרון חביב, יש בו פארק חבלים עם אומגות מאתגרות על פני נהרות עם תנינים (אמיתיים!). מי אמר אקסטרים ולא קיבל?
ואם אתם כבר בסביבה, קבלו המלצה נוספת, אף שאין זה אתר טבע. איליין לרסן היא נהגת מכוניות מירוץ, מתחרה ואף בונה מכוניות בעצמה. היא אף זכתה באליפות העולם ב-Jet Dragster לשנת 2015. במרכז מבקרים שפתחה אפשר להתרשם מהעבודה המדהימה שהיא עושה בקידום סטודנטיות מתחומי הטכנולוגיה והמדעים בסדנה, משלבי הייצור שבהם מסבים מנועי מטוסים למכוניות המירוץ שלה ועד ההרכבה שלהן, מתצוגה של מכוניות ותיקות שבחלקן נהגה בעבר, ובעיקר מיכולותיה המרשימות כמנהלת וכמתחרה (www.elainelarsen.com).
מידע מעשי
כדאי לכוון את ההגעה למרכז המבקרים ליום שיש בו המראה או שיגור של נאס"א. כל מי שמתארח במתקן באותו יום זוכה בהסעה אל כן השיגור וזוכה לראות במו עיניו רקטה מתרוממת לחלל, מחזה בלתי נשכח. עם זאת, המועד נתון לשינויים ולהזזות. ביום שאנחנו היינו שם היה אמור להתבצע שיגור, אבל הוא נדחה ביומיים מסיבות טכניות, ואנחנו החמצנו את האטרקציה. השיגור הבא עתיד להתבצע ב-3 באוגוסט.
יש עוד סיבה שבגללה תיירים מגיעים לאזור פורט קנברל: זהו הנמל השני בעולם בתנועת הקרוזים לקריביים, שיוצאים דרך תעלה מרכזית שבשוליה שורת מסעדות. אם אתם מפליגים, כדאי לשלב את מרכז החלל בתוכנית השיט. אם לא - אפשר לצפות (ואפילו לגעת) בספינות הענק שבאות ויוצאות מהנמל כמו בסרט נע. בכניסה לנמל ניצב ה-Exploration Tower, חיקוי (זול וזעיר) של מלון בורג' אל עראב בדובאי, שכאן משמש כמוזיאון של הנמל ואפשר להיכנס לביקור רק אם צריך לשרוף חצי שעה. הנמל נחמד ואפשר לשבת בערב באחת המסעדות לדרינק כי בעניין האוכל, פלורידה היא לא מעצמה קולינרית. רוב המזון מטוגן ושמן ולא נתקלנו בהרבה מקומות איכותיים.
מזג האוויר חם ולח כל השנה, אבל מומלץ להגיע בחורף. אז פחות חם והרבה יותר כיף.