רמי פריאנט, לשעבר מנהל הסיכונים הראשי בהכשרה ביטוח וסמנכ"ל בכיר בחברה, תובע מהחברה מיליון שקל בטענה לפיטורים שלא כדין.
באמצעות עו"ד איתן לירז טוען פריאנט: "פוטרתי בשל התנגדתי הנחרצת למדיניות ההשקעה המסוכנת של בעל השליטה, אלי אלעזרא, שביקש להשקיע 50% מסכומי הנוסטרו של החברה בתחום הנדל"ן - בעוד חברות ביטוח אחרות בישראל משקיעות לא יותר מאחוזים בודדים בתחום הנדל"ן בשל הסיכון הרב הטמון בהשקעה שכזו".
פריאנט צירף לתביעתו פרוטוקולים של ישיבות ועדת ההשקעות בחברה התומכים בטענתו. בחלק מישיבות אלה השתתף גם שלמה מעוז, שהינו חבר בוועדת ההשקעות.
עוד עולה מכתב התביעה כי התובע חשש שהפרויקטים בהם ביקש להשקיע אלעזרא את כספי הנוסטרו של החברה הם פרויקטים בהם לאלעזרא יש עניין אישי. לדבריו, "בכך סיכן בעל השליטה את סכומי הנוסטרו ופגע ביציבות החברה".
כתימוכין לטענותיו, התובע מביא במסגרת כתב התביעה, גם מדבריו של שלמה מעוז, באחת מישיבות וועדת ההשקעות האמורה, לפיהם: "ההצעה של הנהלת הנתבעת, להגדיל את חשיפת תיק הנוסטרו לאפיק הנדל"ן מהיקף של 25% ל-35% ואפילו ל-30%, היא סכנת נפשות".
כאמור, פריאנט טוען כי "בהמשך ביקש בעל השליטה להעלות את החשיפה להשקעות תיק הנוסטרו של החברה בנדל"ן ל- 50%".
עוד הוא טוען כי בעקבות התנגדותו הנחרצת למדיניות ההשקעה המסוכנת של בעל השליטה אלעזרא, תחילה לא אישרה וועדת ההשקעות את המתווה שהוצע על-ידי בעל השליטה, אולם לאחר מכן הוחלט לסלקו מהדרך, והוא פוטר.
לטענת התובע, הליך הפיטורים בוצע באופן ביריוני, חפוז ושלא כדין.
לפי התביעה, "הפיטורים נעשו ללא עריכת שימוע כלל; ללא מסירת סיבת הפיטורים (באופן שזו אינה ידועה לתובע עד ימים אלה ממש); ללא שנערכה עמו שיחה מקדימה כלשהי; תוך שפריאנט למד על הכוונה לפטרו משמועות שהתרוצצו במסדרונות החברה.
"או-אז - ביוזמתו של מר פריאנט עצמו - הוא פנה למנכ"ל הנתבעת, בכדי לברר את פשרן של אותן שמועות (בהיותו משוכנע כי המדובר בעורבא פרח), ונדהם לשמוע כי אכן כבר הוחלט לפטרו, וכי המדובר במעשה עשוי. יחד עם זאת, כאמור לעיל, סיבה לפיטורים לא נמסרה".
והתובע ממשיך: "לאחר ששקע אבק הפצצה מהודעת הפיטורים, והתובע ניעור מתדהמתו (לא רק מעצם הפיטורים של עובד שנחשב כאחד המוערכים בחברה, כי אם גם מהאופן בו בוצעו, תוך רמיסת זכויותיו; ללא קיום שימוע; ללא מסירת סיבת הפיטורים; כאשר נודע לו על ההחלטה לפטרו משמועות שהתרוצצו במסדרונות החברה; ועוד), החלה מחלחלת אצלו ההבנה באשר לסיבה האמתית העומדת מאחורי התנהלותה התמוהה, החפוזה והבלתי מוסברת של הנתבעת - והיא כאמור לעיל כי התובע, בהיותו מנהל הסיכונים הראשי של החברה, התנגד באופן נחרץ למדיניות ההשקעות (המסוכנת, לפי שיקול-דעתו המקצועי של התובע) אותה ניסה להוביל בעל השליטה בחברה - מר אלי אלעזרא".
עוד טוען פריאנט כי מכתב התראה ודרישה לקבלת פיצוי, ששוגר לנתבעת ביום 9.1.2017, נוכח התנהלות הנתבעת האמורה לעיל, לא זכה למענה. מכתב תזכורת נוסף ששוגר - במטרה למנוע קיומם של הליכים משפטיים (המצורף גם הוא לתביעה), לא זכה אף הוא לכל מענה (אלא בדחייה טלפונית).
פריאנט תובע פיצוי בגובה 24 משכורות וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בהיקף 250 אלף שקל - ובסך-הכול פיצוי בגובה 1,009,000 שקל.
טרם הוגש כתב הגנה.
