טבריה התפרסמה בשנים האחרונות רק בהיבטים השליליים: נתוני האבטלה בה גבוהים (1.2% לעומת 0.8% ארצי), מאזן ההגירה שלילי, התיירות מקרטעת והעירייה בגירעון. כל מי שמבקר בעיר לא יכול שלא להודות שגם אם הנוף יפה ונשארו אפילו קצת שרידי מורשת בנויה מהתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל, הרי שהעיר מוזנחת ביותר והפוטנציאל לא ממומש.
בשבוע שעבר הודיעה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון על החלטתה לאשר תוכנית בנייה חדשה למגורים ליד צומת הזורעים, יחד עם קרית מדע וקרית ספורט חדשה. אתר האינטרנט של העירייה מתאר את תנופת הבנייה והקמת השכונה מתוארת שם כ"יום היסטורי" ו"נקודת מפנה דרמטית" בקיומה של העיר. לא פחות.
השכונה החדשה, המכונה "טבריה המושבה", תשתרע על שטח של 684 דונם. יהיו בה 2,000 יחידות דיור בתמהיל בנייה מגוון שכולל 1,300 יח"ד בבנייה רוויה ו-700 מגרשים ובהם "צמודי קרקע" בבניה חד טורית, חד משפחתיים ודו משפחתיים.
הפרסום באתר העירייה מיידע ש"מונה צוות יועצים והם שוקדים בימים אלה על תכנון התשתיות באוריינטציה של 'שכונה ירוקה' בדגש על הנושא הסביבתי/אקולוגי. כמו כן מתוכננת תשתית של 'עיר חכמה' לרבות רשת סיבים אופטיים ותקשורת אינטרנטית לקריאת מונים ועדכון התושבים בזמן אמת". אדריכל התוכנית הוא זאב ערבות.
בפגישה איתו, אי אפשר שלא לחבב את ראש העיר של טבריה. יוסי בן דוד, איש מפלגת "ישראל ביתנו". הוא בן 47, גדל בשכונה ד' בעיר, למד באוניברסיטת חיפה, ולדבריו, חזר לעיר ולעירייה מתוך אהבה ואידיאליזם. הוא מכיר היטב את חולשותיה של העיר, אך הסיסמא שלו, שעליה הוא מרבה לחזור, כעין מנטרה, היא "never give up".
בן דוד מספר שכשהוא הגיע לתפקיד היתה העירייה בגירעון אדיר. היתה לו אפשרות להתייאש, כמו רבים לפניו, אבל הוא בחר אחרת: "אחרי חצי שנה בתפקיד מתחוור לך מהי המציאות. אתה מחפש להיאחז במשהו, אתה מבין שאתה לא יכול לתקן את הכל ואתה יודע שצריך שינוי".
הטקטיקה של בן דוד, ושל האדריכל מוטי לביא, מהנדס העיר, היתה הפוכה ממה שנעשה עד כה. בשונה מהגישה של שנות ה-50, שאותה הם מייחסים לבן גוריון, לפיה בקיבוצים תהיה תעשיה ובטבריה מלונות, הם פועלים להביא לעיר מקורות תעסוקה, מפעלי היי-טק ותושבים חדשים, חזקים. לדברי בן דוד: "הרבה פעמים כשמדברים על טבריה שוכחים שיש פה קהילה. אצלנו יש אנשים. אני מטפל לא רק בחזית, אלא גם בעורף. זה לא הוליווד".
ההחלטה שלהם היתה לפתח שכונות מגורים חדשות בחלק הגבוה בהיקף העיר, שיתבססו על בנייה צמודת קרקע. האדריכל מוטי לביא: "יש לנו היום תמהיל לא מאוזן של צפיפויות בנייה בעיר. יש כמות מאד קטנה של בנייה צמודת קרקע וכמות גדולה של בנייה רוויה, צפופה. אנחנו מנסים לאזן".
לסגור פערים
ראש העירייה מעיד שהמוטיבציה שלו לבנות את שכונת "טבריה המושבה", קשורה לילדות שלו, בשכונה חלשה על ראש ההר: "הדרך שלי לסגור פערים עם השכונות הוותיקות היא בנייה חדשה של שכונות צמודות דופן. זה המנוף העיקרי בהיטלים. כמו רובין הוד. ההיטלים מהבנייה החדשה הם המנוף לחידוש התשתיות בשכונות הוותיקות. האוכלוסיה החדשה עוזרת לעיר לסגור פערים".
ומה יקרה עם העיר הוותיקה?
"זה גלגל תנופה. הסיבובים הראשונים קשים יותר. אתה לא רק בונה בתים. זה אנשים, קהילה. העירייה היא המנוע הכלכלי, ולפני שאני בא לדרוש הרחבה של התחום המוניציפלי של העיר דרך ועדה לתיקון גבולות, אני מממש את מה שיש".
ומי יבוא לגור בשכונה החדשה?
"מי יבוא לפה? מי יפסיק לברוח מפה? לפני שנתיים הפגנתי עם ראשי ערים אחרות על הטבות מס לשכירים. אנחנו משקיעים ביום לימודים ארוך. יבואו משפרי דיור, רופאים, אנשי קבע. יש לנו הסכמים איתם והם יקבלו תנאים יותר טובים. אני תולה הרבה תקוות בהרחבה. 'ב**א*ין ח*זו*ן י*פ**ר*ע ע*ם ו*ש**מ*ר ת*ו*ר*ה א*ש**ר*הו*' (ספר משלי)".
מאיפה הגיע השם "טבריה המושבה"?
בן דוד: "בתודעה שלי, השכונה הזאת היא שדות הילדות שבהם גדלתי. היו פה פלחה ואבטיחים. בשנות ה-90 השדות עברו ממועצה אזורית גליל תחתון לשטח השיפוט של טבריה. מושג המושבה קשור לשדות ונועד לבדל את השכונה החדשה, כמו יוקנעם המושבה מיוקנעם עילית".
בצהרי היום
כשמשוטטים בצהרי יום במרכז המסחרי של טבריה, שנבנה לאורך כביש 90, בחלק שסמוך לחוף הים, מגלים עיירה שוקקת חיים והומה. מצד שני, וזה נשמע לכאורה מפתיע, יש הרבה מבנים מוזנחים וחלקם נטושים, כאילו שהעיר עדיין לא התאוששה מההרס הגדול של מלחמת העצמאות. תמהיל ייעודי הקרקע מבולגן וכולל קניון ענק וכסוף, בתי מלון שמתהדרים בכותרת "בוטיק", ופלאפליות. אבל יש כאן גם מוסכים וחנויות חומרי בניין. אי אפשר שלא להשתאות ממספרם העצום של מגרשי החניה העיליים, בעיקר על רקע החשש היזמי לחפור ולגלות ארכיאולוגיה (שתעצור את הבנייה).
ראש העיר בן דוד אומר שהוא יודע ש"יש תהליכים שקורים ויש תהליכים שיוזמים". הגישה שלו היא "שאי אפשר להביא אנשים בלי אטרקציות, עם פחונים במרכז העיר". הוא מתגאה בכך שהקים את הבריכה הציבורית הראשונה בעיר, שהצליח להפוך את הבור, מה שהיה פעם "גן העיר", שהיה אמור להפוך לקניון ובמשך שנים עמד שומם והיה מלא בזבל, למדשאה ענקית, שהציב בתוך מי הים מתקני ענק מתנפחים, "בלי היתר בנייה", ושהביא את שלמה ארצי לטבריה, "בפעם הראשונה".
החלום שלו הוא להקים רכבל שיקשר את שכונת המושבה, ובתי המלון שיקומו לידה: "יש לי חלומות, שגעונות. אם אתה לא מאמין, אל תחיה פה. ברכבל אתה עובר מעל הסנהדרין, התקופה הביזנטית, התקופה הערבית הטיים-ליין של טבריה. אנחנו נתגבר על הכל".
אצטדיון כדורגל בסגנון "ביו-דיזיין"
בימים אלה מוקם ליד אתר "טבריה המושבה", אצטדיון כדורגל בגודל בינוני (5,000 מקומות ישיבה), בתכנונו של האדריכל מוטי בודק.
בפגישה איתו מספר בודק שהוא קיבל את הפרויקט הזה כמעט במקרה, בין היתר בגלל שהצליח לשכנע את ראש העיר בכך שיוכל לבנות את המבנה בשלבים, על פי ההתקדמות בהשגת המימון: בהתחלה רק מגרש עם דשא, אח"כ טריבונות, ורק בסוף בניית מבנים וקירוי. לבודק היה ידוע שההקמה חייבת לעמוד בדד-ליין נוקשה, כי בחודש אוקטובר הבא יהיו בחירות מוניציפליות.
בודק גאה מאוד בפעילות שלו לקידום ה"ביו-דיזיין" בארץ. מדובר בסגנון אדריכלות שמנסה לחקות את הטבע ברמת הקונסטרוקציה והמעטפת. את האצטדיונים שהוא מתכנן, בטבריה וגם בכפר קאסם, הוא משווה לצב: "בביו-דיזיין העיצוב אומר שכל מה שנכנס לא יוצא. כל אלמנט בבניין הוא גם פיגום, גם קונסטרוקציה וגם עיצוב". לדבריו, הביו-דיזיין הוא לא רק גחמה עיצובית, כי אם גם מרכיב בהוזלת הבנייה.