מארק צוקרברג חוזר להרווארד
מייסד פייסבוק חזר לאחרונה להרווארד כדי לקבל שם תואר אקדמי. זה היה הישג, שהוא ויתר עליו בפעם הקודמת בה הגיע לכאן לפני כ-12 שנים, כסטודנט צעיר שניתנה לו הזכות ללמוד באחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר בעולם. מארק צוקרברג הוזמן לשאת דברים בכנס בוגרי שנת הלימודים המסתיימת בימים אלה בהרווארד והוא הצטרף לרשימה ארוכה של נואמים ידועי שם כמו במאי הקולנוע סטיבן שפילברג, ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג, מלך ספרד חואן קרלוס, מייסד מיקרוסופט ביל גייטס, אופרה ווינפרי ואחרים, שזכו לכבוד הזה.
צוקרברג עלה לבמה ביום גשום למדי, כשקהל של אלפי בוגרים ובני משפחותיהם הנרגשים צופים בו מצויידים במטריות ובחליפות ניילון והוא הבטיח להם ש"זה יהיה שווה את זה". ואכן, הוא כנראה צדק. בנאום בנוי היטב, ששילב הומור שנון במסרים נוקבים ובשיאים מרגשים הצליח אחד היזמים המצליחים בהסטוריה ובין המשפיעים ביותר על חיי היום יום ברחבי העולם, להעביר את התחושה שהוא רציני מאוד באשר לתחושת השליחות שלו במסעו לייצר עולם טוב יותר והוא גם עודד את כל מאזיניו להצטרף אליו למסע הלא פשוט הזה.
האדם החשוב בחייו
צוקרברג, לשם שינוי לבוש בחליפה ועניבה, פתח את דבריו בהצהרה שאם יצליח לסיים את נאומו, זו תהיה הפעם הראשונה בה הוא מסיים משהו בהרווארד, משהו שהבוגרים בקהל הצליחו והוא לא. בהמשך הוא סיפר שבסמוך לעזיבתו את הרווארד הוא פגש במסיבה את אשתו לעתיד, ד"ר פריסילה צ'אן, ומצא לנכון להודות להרווארד על כך שבזכות שהייתו שם זכה להכיר את האדם החשוב בחייו.
מכאן הוא עבר לחלק הרציני של הנאום שלו, אותו הוא הקדיש ליזמות, לחשיבות שיש לחיים בעלי משמעות ולקהילה שתומכת בכל חבריה. צוקרברג דיבר בהרחבה על הצורך במשמעות. הוא פנה אל דור המילניאלס, תוך שהוא מזכיר לקהל שהוא בעצמו אחד מבני הדור הזה, וציטט מחקר בינלאומי שהעיד על כך שבני הדור הזה רואים עצמם בעיקר כאזרחי העולם. בתור שכאלה, הוא דרש מקהל המילניאלס שהאזינו לו, שלא רק יחפשו משמעות לעצמם, אלא שיעבדו על יצירת עולם שבו לכל אחד יש משמעות.
כדי להמחיש זאת הוא ציטט את הסיפור הידוע על הנשיא קנדי, שבמהלך ביקור בנאס"א, מרכז החלל האמריקאי, עצר לברך עובד ניקיון ושאל אותו מהי עבודתו שם. "אדוני הנשיא, העבודה שלי היא לעזור להנחית אדם על הירח", ענה עובד הניקיון לנשיא ארצות הברית וקנה את מקומו בהיסטוריה, כאחד מ-300 אלף האנשים שעבדו על הפרויקט ההיסטורי ההוא, כאדם שיש לו משמעות בחייו.
צוקרברג הזכיר לשומעיו, שהם בוגרים מהרווארד אל תוך עולם שעובר תהליכי שינוי מואצים, לא כולם לטובה. הטכנולוגיה והאוטומציה מייתרים אלפי סוגים של משרות ואנשים צריכים למצוא לעצמם דרכים חדשות לממש את יכולותיהם. צוקרברג ציין שלוש דרכים לייצר עולם, שבו לכל אחד יש משמעות: הוא קרא לבוגרים לחפש לעצמם משימות גדולות ויוצאות דופן, לא פחות מהמשימה שהוא לקח על עצמו ביצירת פייסבוק; הוא קרא למדינות לממן אנשים צעירים שיוצאים לדרך יזמית ואין להם גיבוי כלכלי למקרה של כישלון; הוא קרא ליצירת עוד ועוד קהילות שיחברו בין אנשים ויתמכו בחבריהן לכל צורך שהוא.
צוקרברג עודד את הבוגרים לחשוב בגדול. הוא סיפר להם שגם פרויקטים ענקיים מתחילים ברעיון ורובם גם מתחילים בקטן. הוא הזהיר אותם, שכל מי שחושב בגדול מסתכן בכך שיחשבו שהוא משוגע.
מי כמוהו יודע, מי כמוהו חש מן הסתם את שמחת הניצחון מול מי שפקפקו ולעגו לו בתחילת הדרך. הוא דרש מהקהל הצעיר שהאזין לו שלא יפחד מטעויות, והדגיש בפניהם שאסור שהפחד לטעות יניא אותם מלעשות מעשים. במסגרת החשיבה בגדול צוקרברג קרא להם לחשוב על פרויקטים לריפוי מחלות, על טיפול בבעיות האקלים הגלובלי, על מתן הזדמנויות שוות לאנשים צעירים ברחבי העולם. ובהקשר הזה, מארק צוקרברג קרא ליצירת "חוזה חדש", מחויבות חברתית כלכלית שתאפשר הזדמנות שווה ליזמים להגשים את חלומותיהם.
"אנחנו צריכים לבנות חברה שהמדדים שלה לקידמה אינם רק מדדים כלכליים כגון התל"ג, אלא מדדים כמו לכמה מאיתנו יש תפקיד בעל משמעות. אנחנו צריכים לבחון רעיונות כמו הכנסה בסיסית לכל אדם, על מנת לאפשר לכולם כרית ביטחון שתאפשר להם לנסות דברים חדשים... כן, החופש הניתן לכל אדם לחפש משמעות איננו בא בחינם. אנשים כמוני צריכים לשלם על כך. רבים מכם (בוגרי הרווארד - י.ש.) יצליחו מאוד וגם אתם תצטרכו לשאת בנטל הזה".
צוקרברג דיבר כמובן על הדוגמה האישית שלו ושל אשתו, שמלמדים בהתנדבות ומממנים כבר שנים חינוך בלתי פורמלי לבני נוער משכבות מצוקה.
הוא סיפר בהתרגשות, עד כדי דמעות, על נער שביקש ממנו ספר במתנה, נער שאסור להזכיר את שמו בגלל החשש מרשויות ההגירה האמריקאיות שאינן מכירות בו כאזרח. בסוף נאומו הוא ציטט את תפילת "מי שבירך" אותה הוא מקריא לביתו הקטנה בכל פעם שהוא משכיב אותה לישון, הבקשה האישית שלו שיינתן לו הכוח להעניק לה ברכה משלו.
כדאי להיות נחמדים
האם מארק צוקרברג, המיליארדר הצעיר והיזם הנמרץ, מי שהקים את אחת החברות המשפיעות ביותר בעולם המודרני, מקדם שיטה כלכלית חדשה שמתאימה לדור המילניום? האם הוא בדרכו לייצר סדר חברתי חדש? או שכל אלה תעתועים מבולבלים של איש צעיר ונאיבי, גם אם מאוד מוכשר, שאפילו לא סיים אוניברסיטה והלך לו קלף מדהים?
אם לשפוט מהתשואות הסוערות בהן התקבלו דבריו והתהודה הרבה לה זכו מאז, קשה להתייחס אל נאומו של צוקרברג בביטול. כמו שהוא עצמו אמר, כל רעיון גדול מתקבל בשילוב של ספקנות, בוז וחוסר אמונה. ימים יגידו מה קרה עם חזונו של מארק צוקרברג בדבר יצירת עולם שבו לכל אחד יש משמעות.
ולסיום, עוד סיפור אחד קטן מנאומו של צוקרברג בטקס הבוגרים בהרווארד: ביום הראשון ללימודיו הוא הגיע להרצאה באיחור ובטעות לבש את חולצת הטי-שירט שלו הפוכה. הסטודנטים סביבו הסתכלו עליו והתרחקו ממנו, פרט לבחור אחד בשם ג'ין, שדווקא התחבר אל הסטודנט המפוזר משהו ויצר איתו קשר. הם המשיכו ללמוד ביחד בחודשים הבאים, נעשו חברים טובים וכיום ג'ין מנהל חלק גדול מפייסבוק והוא בעצמו אדם צעיר, עשיר ומסודר מאוד בחיים. ולכן, כך צוקרברג בדבריו לבוגרי הרווארד, לכן כדאי להיות נחמדים לאנשים שסביבכם. רשמתי לפניי, אנסה להיות נחמד, נסו גם אתם.
