סער וינטראוב. “אני מרגיש כמו תוצר של קומביין שטחן אותי במשך שנים” / צילום: שלומי יוסף
לאחרונה הגיעה לסיומה אחת מפרשיות התרמית הגדולות והידועות ביותר בשוק ההון שהתרחשו בארץ. ב-22 בדצמבר 2016 הודיע שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, על הרשעת דוד אדרי ושי בן-דוד, שניים מבכירי בית ההשקעות פסגות לשעבר, בהרצת אג"ח בחשבון הנוסטרו של פסגות. לפני כחודש וחצי גזר כבוב עונשי מאסר כבדים וקנסות משמעותיים על אדרי ובן-דוד בגין הרשעתם.
עוד קודם לכן, ב-2013, חתמה רשות ניירות ערך עם הבוס לשעבר של אדרי ובן-דוד, רועי ורמוס, שהיה מנכ"ל פסגות, על הסדר משמעתי, שחסך ממנו העמדה לדין בפרשה, אבל כפה עליו תשלום קנס של חצי מיליון שקל ופרישה מתפקידו. במקביל סגרה ב-2013 הפרקליטות מחוסר ראיות את התיק נגד שי ירון, לשעבר מנכ"ל פסגות ניירות ערך.
ורמוס, ירון, אדרי ובן-דוד הם ארבעת הבכירים ביותר שהיו מעורבים בפרשת פסגות. אולם, שני אנשים נוספים - סער וינטראוב, שהיה ברוקר בחדר מסחר אג"ח בדויטשה בנק, וחברו אהרון נבון, שהיה מנהל חדר המסחר בדויטשה בנק - הועמדו אף הם לדין פלילי בפרשה. השניים הואשמו כי שיתפו פעולה עם אדרי ובן-דוד בכל הנוגע לתוכנית מירמה ולביצועה באמצעות המסחר.
סוף המשפט מבחינתם של וינטראוב ונבון היה שונה לחלוטין מזה של שני בכירי פסגות לשעבר. השופט כבוב החליט לזכות את השניים מכל אשמה.
לכאורה, יכולים היו השניים לנשום לרווחה - 10 שנים אחרי שהתרחשו האירועים שבגינם התנהל המשפט, הותר להם להמשיך בחייהם ללא הפרעה וללא שדבק בהם קלון הפליליות. אבל רק לכאורה.
בראיון ראשון ובלעדי עם וינטראוב, הוא מדבר על המחיר הכבד מנשוא של חקירה והעמדה לדין פלילי לאורך שנים, גם כאשר הן מסתיימות בזיכוי, ויוצא בביקורת נוקבת על יחסן של רשות ניירות ערך והפרקליטות אליו. זהו הסיפור על השנים האבודות של הברוקר סער וינטראוב.
"כששמעתי את השופט כבוב מודיע שאני זכאי, אלה היו החדשות הטובות ביותר שקיבלתי בחיים שלי. פתאום, 10 שנים אחרי שהאירוע התרחש, לראשונה, הרגשתי שיש מישהו שמקשיב לי. אבל שיהיה ברור - מאירוע כזה אי-אפשר לחזור לחיים. אני היום אדם אחר משהייתי כשנחקרתי לראשונה, אני מתנהג אחרת, אני מדבר אחרת בטלפון, אני יושב עם אנשים ומרגיש אחרת", אומר וינטראוב.
לדבריו, "המשקולת שמורידים לך על הראש רק מעצם החקירה או ההעמדה לדין שנמשכות כל-כך הרבה שנים, זה משהו סופי. אתה במשך שנים מרגיש כמו רץ מרתון שכבול למשקולת שאי-אפשר לזוז איתה. אני מרגיש כמו תוצר של קומביין שטחן אותי במשך שנים. השנים הללו של חיי הלכו לפח".
"'מפוקסים' ברצון להרשיע"
כדי להמחיש את הקושי הגדול הכרוך בתקופת הזמן הארוכה שבה ריחפו ענני החשדות והאשמה מעליו, מדבר וינטראוב על משפחתו הפרטית: "האירוע שבגינו התנהל משפט פסגות התרחש ב-2007. באותו הזמן אני הייתי בן 30, הבן הבכור שלי היה בן 4, הבת השנייה שלי הייתה בת שנה וחצי, והבת השלישית שלי עוד לא נולדה. ב-22 בדצמבר 2016 (יום הזיכוי - ח' מ'), הייתי אחרי חגיגת בר-המצווה לבן הבכור, הבת השנייה שלי עולה לכיתה ו', והבת הצעירה שלי לומדת בכיתה ד'. היא כל חייה גדלה עם אבא שהוא חשוד בפלילים או נאשם בפלילים".
וינטראוב ממשיך ואומר כי "אי-אפשר לתקן את מה שעבר עליי בשנים של החקירה והמשפט. בשנים האלה התחלתי להרגיש שאולי כבר היה עדיף אם באמת הייתי עושה משהו לא בסדר, כי אז הייתי יכול לקבל אחריות על המעשים ולגמור עם זה; אבל משום שלא עשיתי שום דבר לא בסדר, גם לא יכולתי להודות בכלום.
"התחושה הזאת של עוול שמלווה אותך כל-כך הרבה שנים דומה, להבדיל, לתחושה שכל יום אונסים אותך מחדש. הרגשתי שעומדת מולי מערכת אטומה, המערכת של הפרקליטות, שכל המטרה שלה היא להכניע אותי ולנצח אותי".
- אבל זהו תפקיד הפרקליטות - להעמיד לדין נאשמים כאשר היא סבורה שהם עברו על החוק.
"הפרקליטות לא צריכה לעשות הכול כדי להרשיע. אני חושב שהשליחות של הפרקליטות צריכה להיות ניסיון להגיע לחקר האמת, ולא ניסיון להרשיע. אני הרגשתי לאורך כל הדרך שהם לא מנסים לברר את האמת אלא מנסים לנצח בתיק. הפרקליטים הם לא אנשים רעים, אבל המערכת כפי שהיא בנויה משנה להם את ה-DNA, כך שבעבודה הם כל הזמן 'מפוקסים' ברצון להרשיע. אחרי כל מה שעברתי, אני לא מאמין למערכת הזו".
- אתה ונבון זוכיתם, אבל אדרי ובן-דוד הורשעו, והוטלו עליהם עונשים כבדים, והם מערערים לעליון.
"לדעתי, הדרך שבה הפרקליטות התנהלה בתיק הזה היא לא מוסרית. שמו את אדרי ובן-דוד בנחיתות עצומה. לדעתי, הפרקליטות לא הגיעה להבנה מעמיקה של המקרה".
"יאללה לדחוף, לדחוף, לדחוף"
המסע הקשה של וינטראוב נפתח בצלצול טלפון שהוא קיבל ביוני 2010 מרשות ניירות ערך ושינה את חייו מקצה אל קצה. "זה קרה 4 חודשים אחרי פרוץ החקירה הגלויה בפרשת פסגות. התקשרו אליי מהרשות ואמרו לי להגיע לחקירה", מספר וינטראוב. "שאלתי את החוקר 'חקירה באיזה עניין?'. החוקר ענה שכשאני אגיע לחקירה, אני אבין במה מדובר.
"ידעתי שגם את אהרון נבון, שעבד איתי במשך שנים, זימנו לחקירה, ואמרתי 'בסדר'. התכוונתי ללכת ככה לחקירה, אבל כשסיפרתי את זה לכמה חברים קרובים, הם אמרו לי 'מה, אתה לא לוקח עורך דין?'. שאלתי למה אני צריך עורך דין? אמרו לי שלא הולכים לחקירה של רשות ניירות ערך בלי להתייעץ עם עורך דין.
"נבון התייעץ עם עו"ד יעל גרוסמן, אז גם אני התקשרתי ליעל וחשבתי שאדבר אתה כמה דקות בטלפון וזהו. יעל המליצה לי לדבר עם עו"ד איתן מעוז. התקשרתי לאיתן, והוא שאל אותי מה עשיתי. אמרתי שלא עשיתי כלום. איתן אמר: 'תראה, אם החוקרים משתמשים במהלך החקירה בכל מיני משפטים שהשורש שלהם הוא ח.ש.ד, אז תדע שאתה חשוד ולא רק מתושאל'".
- ואז הגעת לחקירה ברשות.
"חוקר הרשות התחיל לדבר איתי על היישוב בני-ציון שבו אני גר ועל כל מיני דיבורים כלליים, ואז הוא אמר לי: 'אתה חשוד באחת, שתיים ושלוש'. אמרתי לעצמי, 'טוב, יש כאן מלים עם השורש ח.ש.ד, וביקשתי מהחוקר להתקשר לעו"ד מעוז, והוא הגיע לשם, ונעשתה הפסקה בחקירה, ודיברנו.
"אבל האמת היא שבאותו השלב לא היה הרבה מה להתייעץ, כי לא היה לי מה להסתיר, ועניתי לשאלות בצורה ישירה. בהתחלה בכלל לא הבנתי את ההשלכות של המצב הזה. התפיסה שלי הייתה שאני אענה לחוקרים על השאלות, והם יבינו אותי".
- איך התנהלה החקירה?
"כל החקירה הייתה בעצם השמעה של שיחות מוקלטות שבהן הייתי מעורב ביום וחצי של המסחר, באותו מכרז החלף של האוצר (שבמסגרתו ביצעו אדרי ובן-דוד את הרצת האג"ח - ח' מ') ושאלות על מה שנאמר בשיחות. לדעתי, החוקרים לא רצו להגיע לחקר האמת אלא חיפשו להפליל אותי.
"החקירה התנהלה 3 שנים אחרי האירועים, וכשהשמיעו לי את השיחות, לא זכרתי אותן. השמיעו לי אותן במתכוון לא בסדר הכרונולוגי הנכון ובלבלו אותי. השמיעו לי שיחה שנערכה ב-10 בבוקר, ואחר-כך שיחה שנערכה ב-9 בבוקר. לא היה לי סיכוי לזכור את השיחות ולייצר מהן את הפסיפס.
"עוד דבר שהיה בולט בחקירה זה שהואשמתי בעבירת תרמית בניירות ערך, אבל לאורך כל החקירה לא שאלו אותי פעם אחת על פעולת מסחר שעשיתי. למה מכרתי? למה קניתי? שאלו אותי רק 'למה אמרת את הדבר הזה' או 'למה אמרת את הדבר ההוא'. בשום שלב לא ניתחו את פעולות המסחר שלי. הם לא התעסקו בי ובנבון (אלא התמקדו בבכירי פסגות - ח' מ'). אני ואהרון הוכנסנו לתיק כבבחינת 'יאללה לדחוף, לדחוף, לדחוף'. כנראה זה סגר להם איזה משהו'".
"שנים ארוכות עם סימן מעליי"
החקירה הראשונה של וינטראוב נמשכה שעות ארוכות, וכעבור כמה ימים הוא נחקר בשנית במשך שעות בודדות. לאחר מכן הוטלו עליו מגבלות, כמו איסור יציאה מהארץ, והזמן החל לנקוף.
במאי 2011 הוא זומן לשימוע לפני העמדה לדין פלילי שנערך בפני פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) דאז, עו"ד אלה רובינק. לדבריו, "בעזרתו של עו"ד מעוז, הכנתי את עצמי הכי טוב שאפשר לשימוע. ניסינו לבנות את הפסיפס ולהסביר את כל התאוריה של המקצוע שלי, כי חשבנו שבעצם בגלל אי-ההבנה של רשות ניירות ערך והפרקליטות - שלא הבינו לדעתי 90% מהדברים המקצועיים - הוחלט לזמן אותי ואת נבון לשימוע. אחר כך-הבנתי שלא משנה מה אתה אומר לחוקרי הפרקליטות והרשות, הם לא מאמינים לך לשום דבר".
בדצמבר 2013 נערך לוינטראוב שימוע נוסף. מי שהובילה הפעם את השימוע הייתה פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) המוערכת, עו"ד ליאת בן-ארי. "במשך 3 שנים לא שמענו מהפרקליטות כלום. לא ידענו אם שכנענו שאין צורך להעמיד אותנו לדין, או לא", אומר וינטראוב. "במהלך 3 השנים האלה התקשרתי מדי כמה ימים לעורך הדין שלי ושאלתי אותו 'מה קורה?' עו"ד מעוז אמר לי: 'תשמע, ככל שהזמן עובר, זה דבר טוב עבורינו'. אבל אני רציתי תשובה.
"ברמה האישית והמשפחתית זה היה בלתי נסבל. ברגע שאתה חשוד או נאשם - אז זהו, יש עליך סימן, כבר נענשת. אם יש עליך סימן שבוע - אז בסדר - זה עוד סביר, ועוברים את זה, אבל אני ישבתי שנים ארוכות עם הסימן מעליי, והסטטוס של חשוד ואחר-כך של נאשם, פגע בי גם ברובד האישי וגם המקצועי".
- באיזה אופן נפגעת מקצועית?
"בשנים הראשונות אחרי שהתחילה החקירה, עבדתי בבנק ברקליס דיסקונט. בבנק נתנו לי להמשיך לעבוד אצלם, אבל גם הם פחדו, והיו עליי הרבה מגבלות. לדוגמה, עבדנו הרבה מול האוצר, אז האוצר אומר לבנק: 'חבר'ה, תזהרו מהברנש הזה שחשוד, שלא ירים לי טלפון, לא רוצה לדבר איתו, לא מעוניין לראות אותו בזווית העין'. החברים שלי ואנשים מהרחוב - כולם חשבו שעשיתי משהו לא בסדר. היה עליי סימן, ואיבדתי את האמינות שלי.
"3 שנים אתה הולך, קם, חוזר, וזה מרחף מעליך. אתה לא יכול לעשות שום תוכניות. אתה כמו פושע, אתה לא יכול לצאת מהארץ, אתה בן אדם נכה ומוגבל. עכשיו אני יודע לאורך כל הזמן הזה הפור בעצם נפל. הם כבר סגרו עליי".
הסיוט של וינטראוב לא הסתיים שם. ב-2014 הוחלט להעמידו לדין פלילי לצדם של אדרי, בן-דוד ונבון: "ברגע שהוחלט להעמיד אותי לדין, השעו אותי ואת נבון מהעבודה. אז איבדתי את העבודה, ואחרי זה התנהל המשפט, שהיה פשוט סיוט מתמשך".
כשוינטראוב אומר שהמשפט היה עבורו סיוט, הוא מדבר על סימפטומים נפשיים וגופניים כאחד. "לאורך המשפט היו לילות שבהם הייתי ישן ברעידות. הלילה הכי קשה בחיים שלי היה זה שלפני העדות שלי. בעדות הזאת פעם ראשונה בעצם שאלו אותי שאלות, כשכל החומר הרלוונטי היה מולי, ועדיין לא האמנתי שיבינו אותי, אחרי כל מה שקרה ואחרי כל מה שעברתי. תקשיב, החבר'ה האלה (הפרקליטים) לא באים לברר את האמת - הם באים לנצח במשפט. זה לא מעניין אותם מה היה, מעניין אותם שתהיה פסיקה לטובתם, וכל המשפט מונחה לפי זה, כולל סילוף עובדות".
- אתה מגזים.
"היה לפחות אי-דיוק בעובדות. למשל, כשנבון העיד במשפט, העלו מולו שיקוף של המצב בבורסה בזמן הרלוונטי. התובעת, עו"ד יהודית תירוש, לקחה לייזר והתחילה להריץ את השיקוף למעלה ומעלה עם הלייזר ואמרה: 'ותראה נבון, איך השוק עולה ועולה ועולה'. עכשיו, בן אדם מקצועי מסתכל ורואה שהשוק בכלל לא זז, הוא כל הזמן על אותו מחיר. המטרה של הפרקליטות הייתה לערפל את החומר".
- מה הכוונה "ערפול"?
"כשדיברו בפרקליטות על תוכנית מירמתית משותפת שלנו ושל אנשי פסגות, התעלמו מזה שאני לא ידעתי מה תפקיד הצד מולי. ידעתי שאנשי פסגות הם ברוקרים, אבל לא ידעתי שהם יכולים לסחור בנייר, כי בכלל לא ידעתי שלפסגות יש חשבון נוסטרו כזה.
"איך במצב כזה יכולתי להיות שותף למירמה? הפרקליטות לא נכנסה לזה. מה שנעשה על-ידי הפרקליטות בעניין שלי ושל נבון היה, לתחושתי, בכוונת ערפול ולא בכוונת חידוד. זאת הבעיה העיקרית שלי עם כל ההתנהלות שלהם. כפי שאמרתי, הם לא חיפשו לברר את האמת. הם חיפשו להרשיע".
תגובת הפרקליטות: "קבלת ההחלטות בתיק נעשתה על בסיס בחינה מעמיקה ועניינית של חומר הראיות נגד כל חשוד"
מפרקליטות מיסוי וכלכלה נמסר בתגובה: "מטבע הדברים, לכל נאשם בפלילים עלול להיגרם נזק אישי ומקצועי בעת שתיקו תלוי ועומד. לצד זאת, כפי שקבע בית המשפט בהכרעת הדין, מדובר בתיק כלכלי מורכב ביותר, המורכב ביותר בתחומו, האוחז חומר רב-היקף ומעלה סוגיות סבוכות. צוות הפרקליטים עסק בתיק זה באופן אינטנסיבי, תוך בדיקה קפדנית של הראיות ביחס לכל אחד מן החשודים.
"בתום שלב השימוע ושמיעת טענות החשודים, הוחלט כי יש לסגור את התיק לחלקם, וכתב אישום הוגש רק כלפי חשודים שהפרקליטות סברה כי חומר הראיות כנגדם עומד ברף הפלילי. עובדות אלה מלמדות כי קבלת ההחלטות בתיק נעשתה על בסיס בחינה מעמיקה ועניינית של חומר הראיות נגד כל חשוד".
לדברי הפרקליטות, "לצד הרשעת שני בכירים בשוק ההון בעבירות חמורות במסגרת הפרשה, זיכה בית המשפט את הנאשמים מחמת הספק, ללא כל ביקורת על העמדתם לדין. יוזכר כי פסק הדין קיבל את עמדת הפרקליטות ביחס לאירועי מכרז ההחלף, הגם שעשה כן ביחס לנאשמים אדרי ובן-דוד".