השקעה במניות יכולה להיות משתלמת במיוחד, אבל היא גם מסוכנת. אחזקה במניות הופכת אתכם לשותפים בחברה, לרבות שותפים לקבלת דיבידנדים. לכל חברה (גם חברה פרטית שאינה נסחרת בבורסה, וגם חברה נסחרת) יש כמות מסוימת של מניות, כאשר כל מניה מבטאת זכות הצבעה ושיעור מסוים בהון של החברה, ונדגים בפשטות - נניח שיש חברה עם 2,000 מניות, ולנו יש 20 מניות, אז יש לנו בעצם 1% בהון המניות של החברה (20 חלקי 2,000) והמשמעות היא שיש לנו 1% בהון של החברה לצורך קבלת דיבידנדים, ויש לנו כח הצבעה של 1%.
מה זאת מניה?
כאשר חברות מנפיקות בבורסה הן בעצם מגייסות הון תמורת הנפקת מניות חדשות - נניח שהחברה בדוגמה יוצאת לבורסה, והיא מנפיקה 1,000 מניות חדשות, אז רגע אחרי ההנפקה לציבור מס' המניות עולה ל-3,000 מניות (2,000 שהיו לפני ההנפקה בתוספת של 1,000 מניות חדשות). במקביל, היא מקבלת לחשבון הבנק את התמורה בגין הנפקת מניות חדשות וההון החשבונאי שלה עולה (במקביל לגידול במזומן)
המחיר בהנפקה נקבע בהתאם להערכת שווי של החברה ובהתבסס על הנתונים הפיננסים ובעיקר, כמה היא מרוויחה וכמה היא תרוויח, כאשר כמו בכל שוק , בפועל המחיר נקבע לפי הביקוש וההיצע.
כאשר אנחנו מדברים על השקעה במניות אנחנו מתכוונים כמובן בעיקר למניות נסחרות, כאלו שעברו את השלב שהצגנו כאן - הנפקת מניות לציבור. בשלב הבא, אחרי הנפקת המניות לציבור, נערך מדי יום מסחר במניות של החברה, אלא שהפעם לא מונפקות מניות חדשות, הפעם, מדובר במסחר שנעשה על ידי השחקנים בשוק ההון - הגופים המוסדיים (אותם גופים שמנהלים את הכסף שלנו - קרנות נאמנות, קופות גמל ועוד), קרנות השקעה פרטיות, חברות שונות ואנשים פרטיים. המחיר במסחר הזה גם כן, על ידי ביקוש והיצע, ובהינתן הנתונים הפיננסים וההתפתחויות בחברה. כלומר, אם חברה מפרסמת תוצאות כספיות שהם טובים יותר ממה שהוערך בשוק, צפוי שהמניה תעלה; אם יש התמוטטות בשווקים באירופה, אז צפוי שמחיר המניות בארץ יירדו (תגובת שרשרת); אם חברה מדווחת על עסקה מאוד גדולה, צפוי שמחירה יעלה. אבל חשוב כבר בשלב זה להדגיש - בורסה זה לא מדע מדויק. אין נוסחאות ברורות, אין דבר כזה בטוח - לא בטוח בכלל שתוצאות טובות יגרמו לעליית מחיר המניה; לא בטוח בכלל שירידה באירופה תשפיע על השוק המקומי, יש גורמים רבים ומגוונים שמשפיעים על מחירי המניות, לרבות נתוני מקרו, נזילות המשקיעים, ביצועי המניה, שוק האג"ח, המצב העולמי, המצב הפוליטי, רגולציה, נתוני פיננסיים, הנהלת החברה, חסמי כניסה לענף, מצב המתחרות, הלקוחות, הספקים ועוד ועוד. אמנם, בטווח הארוך צפוי שיהיה מתאם בין הביצועים העסקיים ובין הביצועים בשוק, אבל בטווח הקצר, זה ממש לא מחייב.
מניות - מספקות תשואה עודפת על פני זמן
אז אנחנו מבינים שהמחיר נקבע בשוק, ואנחנו יודעים שמניות זה מכשיר מסוכן אך גם עם סיכוי להניב תשואה עודפת על המכשירים הסולידיים - זה עובד ככה: מניות זה כאמור שותפות בעסק, והעסק הזה יכול להצליח וגם להיכשל, כאשר הגורמים שמשפיעים על השווי של העסק (שווי השוק של הפירמה הוא מס' המניות הכולל כפול מחיר המניה) הם גם אלו הקשורים למצב הפירמה אך הם מגוונים ואינן מתמקדים רק ברמת המיקרו, אלא גם ברמת הענף והמקרו כלכלה בכלל. כל הפרמטרים האלו (לצד גורמים נוספים) משפיעים מדי יום על מחיר המניה, כך שהתנודות במניות עולות משמעותית על התנודות במכשירים הסולדים. התנודות האלו מבטאות סיכון, ומכיוון שהמשקיעים במניות בעצם לוקחים סיכון, הם מתוגמלים על הסיכון הזה - הרי, לכל דבר יש מחיר, ואם משקיע לוקח סיכון (סיכון שיפסיד) הוא עושה זאת כי הוא יודע שיש סיכוי לרווח. כל התורה הזו (שהוצגה כאן על רגל אחת) מתבטאת בנתונים בשטח - המניות תנודתיות יותר, מסוכנות יותר, אך לאורך זמן מספקות תשואה עודפת על המכשירים הסולידיים (אגרות חוב ממשלתיות). בפועל, אם בוחנים את ה-30 שנה האחרונות מגלים ששוקי המניות בממוצע (בראייה עולמית) סיפקו תשואה של 6%-8%, כאשר התשואה באפיקים הסולידיים עמדה על 3%-4%. בשנים האחרונות, התשואות ירדו משמעותית, במקביל לירידה בריבית (שבחלק מהמקומות בעולם הפכה לריבית שלילית), ועדיין שוקי המניות מספקים תשואה גובה יותר מהאפיקים הסולידיים.
מניות - חלק אינטגרלי מתיק ההשקעות שלכם
המניות מהוות חלק אינטגרלי מתיק ההשקעות שלכם. הם בעצם מוסיפים את התשואה העודפת שמעבר לתשואה הבסיסית והסולידית (אך הם גם מבטאים כאמור סיכון). אתם לא תמיד יודעים שאתם משקיעים במניות, אבל אם יש לכם קופת גמל, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קרנות נאמנות, סביר מאוד שמדובר בהשקעות עם מרכיב מנייתי, ובצדק - מניות הן אפיק השקעה מאוד לגיטימי. אלא שצריך להיזהר ולהיות מודעים לסיכונים. ראשית, אתם צריכים להחליט איך אתם מנהלים ומשקיעים את הכסף שלכם - באופן עצמי ועצמאי או דרך חברה שמנהלת לכם את הכספים. אם אתם מחליטים לנהל את הכספים שלכם בעצמכם (והיום כבר אפשר לנהל את רוב הכספים בשיטה כזו, גם הכספים שחוסכים לטווח ארוך - לפנסיה) אז בשלב הראשון אתם צריכים לקבוע את תמהיל הסיכון שלכם בתיק, וזו שאלה קשה! כאן, תוכלו לקרוא על איך בונים את תיק ההשקעות שלכם, ובהמשך אתם צריכים להחליט אם אתם עושים זאת דרך מכשירים עוקבי מדדים (כבר נפרט, אבל מכשירים כמו - תעודות סל וקרנות מחקות שעוקבים אחרי מדדי מניות, מדדי אג"ח וכו', ומעצם הפיזור על פני המדד כולו, מדובר בעצם בהקטנת סיכונים). המכשירים האלו לא מצריכים הבנה עמוקה במניות , בחברות, בניתוח פיננסי, בהבנה בקריאת דוחות, וזה יתרונם הגדול, לצד יתרון נוסף - עלויות נמוכות (דמי ניהול נמוכים במיוחד). לגישה הזו קוראים הגישה הפסיבית - אין כאן בעצם ניהול אקטיבי של כספים, והגישה השנייה, נקראת (ניחשתם) - הגישה האקטיבית - כאן, כבר המשקיעים בוחרים את ניירות הערך שלהם בפינצטה, עוקבים אחרי דוחות, הודעות, מתחרות, לקוחות ועוד, וכאן נדרש כמובן ידע, ניסיון והתמקצעות. חלק קטן מהמשקיעים עושה זאת בעצמו - רוב אלו שמשקיעים בעצמם עושים זאת דרך המכשירים הפסיביים - תעודות סל ו-קרנות מחקות .
בכל מצב, אתם צרכים להשקיע מאמצים בהורדת העמלות - אם אתם פועלים דרך חשבון בנק לנסות ולהוריד את עמלות הקנייה והמכירה ואפשר לעשות זאת! אתם גם יכולים לעבור לברוקרים חברי הבורסה או לפעול דרך ברוקרים בחו"ל, ודרכם לנהל את חשבון ההשקעות - שם העלויות נמוכות יותר! (הנה בדיקה שעשינו על תעריפי העמלות אצל הברוקרים הפרטיים והשירותים שהם מספקים).
בורסה היא לא קזינו
מה זאת השקעה בבורסה? והאם היא סוג של הימור או קזינו? אז, למרות שהרבה חושבים כך, בורסה היא לא קזינו, ומניות מתנהגות, בטווח הארוך בהתאם לתוצאות הכספיות שלהם. אז נכון שכמו בהרבה דברים בחיים - גם בהשקעות יש מרכיב של מזל - עיתוי/ תזמון הכניסה לשוק המניות הוא קריטי וגם בחירת המניות, וסוג המניות, אבל בהינתן שאתם פועלים על פי הגישה הפסיבית, הרי שעל פי המחקרים - המניות מספקים תשואה עודפת, ולא רק זה - אלא שהן מספקות תשואה עודפת בכל נקודת זמן (במבחנים של 30 שנה) גם אם העיתוי/ תזמון כניסה היה לא טוב. אז חשוב להבהיר - השנים האחרונות (5-7 שנים אחרונות) הן די קשות למניות, ובכל זאת - המסקנות של המחקרים ארוכי הטווח נותרו כפי שהיו - המניות מספקות תשואה. וזה בטח שלא הימור.
ואם כך - אז למה הציבור לא מתלהב ומשקיע בבורסה? ובכן, הציבור מעדיף לנהל את הכסף דרך מנהלי השקעות כי הוא פשוט לא מבין בזה וחושש מזה. למרות שהוא ממש לא צריך לחשוש. השקעות זה לא פיזיקה גרעינית וזה ממש לא תחום מורכב, והאמת שאין דבר כזה מומחים - אף אחד לא יודע יותר טוב ממכם מה צפוי להיות, אין נביאים, יש רק כאלו שמתיימרים להיות נביאים. כל החכמה זה לפזר נכון את ההשקעות ולהימנע עד כמה שאפשר מטעויות.
הציבור מתייחס לבורסה כאל קזינו - לא כל הציבור אבל חלקים גדולים ממנו. אנחנו ננסה כאן להפריך את ההתייחסות הזו - ראשית, בקזינו יש את "הבית" שמרוויח תמיד על חשבון השחקנים; בבורסה כולם תיאורטית יכולים להרוויח - אם השוק עולה, אין מניעה שכל השחקנים בשוק ירוויחו, זה לא על חשבון מישהו אחר (למעט באופציות מעו"ף ששם הפוזיציה של האחד היא מול הפוזיציה של השני, ואם הראשון מרוויח השני מפסיד וההיפך).
מעבר לכך, על פני זמן כאמור השווקים עולים - כלומר אם תבדקו את המדדים על פני זמן בארץ ובחו"ל תראו ששוקי המניות וגם האג"ח עולים. איזה מן הימור זה אם לאורך זמן השווקים עולים. אז נכון, זה לא כל שנה, יש גם תקופות של ירידות ויש גם מפולות. אבל בסה"כ בממוצע ארוך טווח, שוקי המניות נותנים בממוצע תשואה נאה שעולה על התשואה באפיקים הסולידיים.
ועוד חזרה חשובה - מחירי המניות מתנהגים כאמור לאורך זמן בהתאם לביצועים הכספיים של החברות - אם החברה מציגה שיפור עסקי מתמשך, גידול ברווחים ובהכנסות צפוי שזה יתבטא במחיר המניה, וזה מחסל את תיאוריית הקזינו / ההימור. השקעה במניות באופן ישיר פשוט דורשת ניתוח דוחות קלאסי כדי לאתר את ההשקעות האטרקטיביות ביותר.
ובכל זאת - אל תשקיעו במניות יותר ממה שאתם מסוגלים להפסיד. השקעה במניות מסוכנת - אז מה אם בטווח הארוך מרוויחים.
אולי אתם מחפשים השקעה או יכולים להשקיע לטווח קצר. יש תקופות שהמדדים יורדים (לא לאורך זמן ממושך על פי מבחן ההיסטוריה), ואף אחד לא מבטיח שמה שהיה בעבר הוא מה שיהיה בעתיד, ובכלל - השקעה בבורסה בהגדרה היא השקעה מסוכנת, אתם יכולים לבדוק, להעריך, לנתח חברה לחשוב שהיא צפויה לגדול בהכנסות וברווחים ובהתאמה אתם מעריכים שמחיר מנייתה יעלה, וקורה ההיפך. אין חסינות, אין תעודות ביטוח, אבל מסוכנת ככל שתהיה, בורסה היא השקעה. אם אתם בודקים, מנתחים ואז משקיעים זו השקעה מושכלת, אם אתם משקיעים לטווח ארוך ואתם משקיעים במדדים תחת הנחה שהמדד לאורך זמן עולה, זו השקעה מושכלת.
הבעיה של רוב ציבור המשקיעים היא תאוות הבצע והפחד - מתי המשקיעים נכנסים לשווקים? כשהבורסה מגיעה לכותרות? אבל מתי הבורסה מגיעה לכותרות? כשהמחירים גבוהים, כשיש עניין, אבל אז כבר מדובר על נקודת כניסה גבוה, והעדר שנכנס רק מעלה עוד יותר את המחירים שבמקרים רבים מתנתקים מערכם הכלכלי. בסוף הכלכלה מנצחת ואז הבורסה נופלת, והעדר שנכנס אחרון (ככה זה עדר), ויוצא ראשון (ככה זה עדר) - מפסיד סכומי עתק. המשקיעים האלו הם לא משקיעים, זה הימור, זה קזינו, וזאת המסקנה החשובה מכל הדיון - בורסה היא לא קזינו לכאלו שהם משקיעים - בודקים, מנתחים, חושבים ו/ או משקיעים פסיביים לטווח ארוך, בורסה היא לא קזינו למשקיעים לטווח ארוך. אבל אם אתם העדר שנכנס כשהבורסה מגיעה לחדשות או כשהשכן אומר לכם שהוא הרוויח עשרות אחוזים על איזו מניה ואתם מתפתים להשקיע בה, אז האמת שאתם מהמרים ובשבילכם הבורסה היא קזינו - הכל בעיני המתבונן - משקיע רואה מולו בורסה; מהמר (עדר) רואה מולו קזינו.
הגישה הפאסיבית - יתרונות
בעולם ההשקעות יש כאמור שתי גישות ההשקעה - הגישה האקטיבית, לפיה על המשקיע/ מנהל ההשקעות להיות אקטיבי כדי לייצר תשואה. המשקיע מנהל באופן שוטף את תיק ההשקעות על ידי רכישה ומכירה של ניירות ערך שונים. הגישה הזו מקובלת אצל רוב הקרנות נאמנות - הקרנות למעשה מנהלות את הכסף שלנו באופן אקטיבי - מנהלי הקרנות מנתחים דוחות כספיים ואירועים עסקיים ומחליטים אם לקנות או למכור ניירות ערך. המטרה שלהם היא להניב תשואה, אבל, מנגד - קיימת הגישה הפאסיבית שפשוט עוקבת באופן פאסיבי לחלוטין אחרי מדדים. בשוק ישנם מוצרים עוקבי מדדים - תעודות סל וקרנות מחקות, ופשוט ניתן לרכוש אותם ולקבל את תשואת המדד.
והנה המחשה - נניח שאנחנו מחפשים מנהל השקעות שינהל בשבילנו את תיק ההשקעות ונניח שחלק מהסכום אנו רוצים להשקיע במניות מדד ת"א 125 - אנחנו יכולים לקנות קרן נאמנות שמשקיעה במניות אלו, או להשקיע בתעודת סל על ת"א 125 (עוקבת אחרי ת"א 125). מנהל הקרן יפעל באופן שוטף כדי להשיג תשואה גבוה יותר ממד ת"א 125, ואילו מנהל תעודת הסל פשוט ישקיע באופן צמוד במדד (לרוב דרך חוזים עתידיים ואופציות). האם הניהול האקטיבי של מנהל הקרן השתלם למשקיע בקרן הנאמנות? לא בטוח - וגם אם כן, במקרים רבים דמי הניהול גרמו לתשואה נטו להיות נמוכה או זהה לתשואה של תעודת הסל שהשיגה בדיוק את תשואת מדד ת"א 125.
ההקדמה הזו חשובה מאוד כי כך בעצם מתחלקים היום אפשרויות ההשקעה - אקטיביות או פאסיביות. מנהלי תיקים, מנהלי קרנות נאמנות לרוב בוחרים בשיטה האקטיבית; בתעודות הסל והקרנות המחקות השיטה כאמור פאסיבית, אבל רגע, אם כך, האם צריך בכלל מנהל השקעות?
אם אתם מעוניינים בהשקעה בשיטה האקטיבית, אז סביר שתעשו זאת דרך מנהל השקעות. השקעה ישירה בניירות הערך, דורשת היכרות עם שוק ההון, הבנת כל סוגי ניירות הערך והגורמים המשפיעים עליהם, הכרה ולמידת ניתוח דוחות, הבנה בהערכת שווי כלכלי, והבנת כללי המשחק . לא משחק פשוט בכלל, ולכן רבים נוטים להשקיע דרך הגופים המוסדיים, שם נמצאים המומחים המנוסים שינהלו באופן אקטיבי את הכסף שלנו. רק צריך לקוות שהם אכן יפיקו תשואה עודפת (ויש, פה ושם, גופים שמצליחים לייצר תשואה עודפת על פני שנים, אם כי הם יוצאים מהכלל).
אבל, רגע - אם אנחנו סבורים שאי אפשר להכות את השוק ולקבל תשואה עודפת דרך ניהול אקטיבי, ואנו רוצים לקבל את תשואת המדדים (לרבות מדד מניות, מדדי אג"ח ועוד), אז בעצם אנחנו יכולים לחסוך את דמי הניהול של המוצרים האקטיביים ולרכוש את עוקבי המדדים שבהם דמי הניהול לרוב נמוכים מאוד. רק חשוב להדגיש, אתם צריכים לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לכם ובהתאמה לבחור את תעודות הסל/ קרנות מחקות, ורק כדי להמחיש - ככל שאתם מוכנים להסתכן יותר, אתם חשופים יותר לתעודות על מניות, וההפך, ככל שאתם יותר זהירים אתם תהיו חשופים יותר לתעודות סולידיות. העניין הזה דורש מחשבה עמוקה, והתייעצות עם מומחים - אתם חייבים לדעת את גבולות הגזרה שלכם, ובמילים פשוטות מה יהיה משקל המכשירים המסוכנים בתיק שלכם.
בחירת מניות - גישת מכפיל הרווח
ובכן - הגישה הפסיבית מתאימה לרוב הגדול של האוכלוסייה; ובכל זאת יש לא מעטים שרוצים להשקיע ישירות - איך משקיעים ישירות במניות? ראשית בודקים את החברה - הביצועים של החברה (הכנסות, רווחים), ההודעות, העסקאות, ודרך הערכת הרווח העתידית. צריך להבין שהכלל אולי הכי חשוב במשחק הזה הוא שמחיר המניה מבטא את יכולתה של החברה לייצר מזומנים בעתיד, יכולתה להרוויח בעתיד. זו השיטה הפונדמנטלית שמתייחסת לביצועים של החברה ולתחזית הביצועים בעתיד. זו השיטה שאמורה לאורך זמן ללכת בצמוד למחיר המניה. כבר אמרו רבים וטובים, אולי מוכר מכולם, וורן באפט האגדי שנחשב למשקיע הערך המוביל (משקיע במניות בעלות ערך; שמספקות ערך על פני זמן) שטוען שמחיר המניה על פני זמן יבטא את תוצאותיה. יכול להיות שבנקודת זמן מסוימת זה לא יהיה - במשך שנה החברה תיסחר שלא בהתאמה לביצועיה - גבוה יותר, או נמוך יותר, זה גם יכול להימשך זמן ממושך יותר. אבל בסופו של דבר, בטווח הארוך החברה תיסחר בהתאם לביצועים שלה. אחרת יש כאן עיוות שייסגר במשך הזמן - וזו אגב, השיטה של משקיעי הערך - לאתר את העיוותים האלו ולהשקיע במקומות שבהם החברות נסחרות בדיסקאונט (בחסר/ הנחה) ביחס לשווי הכלכלי שלהם.
בגישה הזו נעזרים בשיטות שונות כדי להעריך את כדאיות ההשקעה במניות של החברה. ראשית, צריך להעריך את שוויה, איך עושים זאת? יש כמה גישות - גישת היוון תזרימי מזומנים (כל המזומנים שהחברה תייצר מהיום עד אינסוף) , ערך נכסים (הערך של הנכסים שלה בניכוי החובות שלה) ובעיקר על פי גישת מכפיל הרווח - גישת מכפיל הרווח מתבססת על נוסחה פשוטה - מכפיל רווח שווה לשווי השוק של החברה חלקי הרווח של החברה. מכפיל הרווח מבטא בעקיפין את מספר השנים שהמשקיע אמור להחזיר את השקעתו (בהינתן שהרווח לא ישתנה). לדוגמה - אם שווי החברה 100 מיליון שקל והרווח 20 מיליון שקל, אזי מכפיל הרווח 5, והמשקיע צפוי להחזיר את השקעתו תוך 5 שנים. משקיעים מסתכלים ובוחנים את המכפיל רווח ההיסטורי - שווי השוק חלקי הרווח ב-12 החודשים האחרונים (בהתאם לתדירות הדיווח: רבעוני, חצי שנתי או שנתי), אך הם בעיקר מתייחסים ובוחנים חברות לפי מכפיל הרווח העתידי - שווי שוק חלקי הרווח הצפוי בשנה הקרובה.
מעבר לכך, יש להתייחס בגישה זו לחוב הפיננסי של החברה (או למזומנים - אם יש לה), וגם לנכסים שלא קשורים לליבה של העסק. אם נניח שחברה מסוימת צריכה להיסחר לפי מכפיל רווח של 10, וזה אכן המחיר שלה בשוק, אבל יש לה נכסים ששווים מאות רבות של מיליונים והם אינם קשורים לעסק עצמו, אזי שהשווי לפי מכפיל הרווח, לא מייצג את שוויה האמיתי. מנגד, אם יש לחברה חובות ענק, אז למרות שהם מתבטאים בהוצאות המימון, הרי שיש לקחת בחשבון את החובות הפיננסים האלו (במיוחד בתקופות של ריבית נמוכה כמו עכשיו וכמעט חוסר השלכה על דוח רווח והפסד), ולכן הנטייה כיום היא לנסות ולחשב את הרווח התפעולי של החברה (רווח תפעולי חזוי) וממנו לגזור (בהתאם למכפיל רווח תפעולי מתאים) את שווי הפעילות של הפירמה, ואז להחסיר את החובות (או להוסיף מזומנים או/ ו להוסיף נכסים לא קשורים).
כך או אחרת, גם שיטת מכפיל הרווח שבמקור היא פשוטה, הפכה להיות מורכבת בשנים האחרונות, ועדיין הבסיס שלה הוא פשוט - שווי שוק חלקי רווח, כאשר המשקיעים, נסכם, בוחנים את המכפיל בשנה האחרונה, ומנסים לבחון את המכפיל בשנה קדימה. מכפיל רווח נמוך עשוי להיות אטרקטיבי (יותר ממכפיל רווח גבוה), אך צריך להתייחס גם לפרמטרים נוספים כמו צמיחה - חברה עם מכפיל רווח גבוה וצמיחה חזקה, תהיה אולי מעניינת יותר מחברה עם מכפיל רווח נמוך ללא צמיחה, וזה מכיוון שהצמיחה היא זו שמשפיעה על מכפילי הרווח העתידיים, ולהמחשה - גוגל הנפיקה בבורסה האמריקאית בשנת 2005 במכפיל רווח של 60 - אנליסטים רבים טענו שזה מחיר בשמיים, אבל החברה צמחה ברווחים יותר מכפול בכל שנה , כך שמכפיל הרווח הלך וירד (למרות שמחיר המניה עלה). למעשה, אפשר לומר שגוגל הנפיקה במכפיל רווח של 60, אך בהינתן הרווח לשנתיים הבאות מדובר היה במכפיל 30, ובהינתן הרווח לעוד שלוש שנים, מדובר במכפיל רווח של 15, וכך הלאה; וכשבוחנים זאת כך, מתברר שהמכפיל רווח לא היה גבוה, זה היה סוג שלך טעות אופטית, אם כי, זה תלוי כמובן בעמידה בציפיות. גוגל עמדה בציפיות והרווחים אכן עלו, אבל יש דוגמאות לחברות בשלב כזה, שבסופו של דבר לא מצליחות לממש את התחזית.
החברות מהסוג הזה הן חברות צמיחה, והשוק מתמחר אותן במכפילי רווח גבוהים (בגלל הצמיחה, בגלל הפוטנציאל). מנגד, יש את חברות הערך, שנסחרות במכפילי רווח נמוכים יותר, אבל הן כבר לא צומחות בשיעור ניכר.
שיטה נוספת - השיטה הטכנית קוראת את המגמה בגרפים. הרציונל של השיטה שהכל מתבטא בגרף, ובמגמה של המניה, ואם יש בה התעוררות זה מבטא גם משהו בתחום הריאלי ( בעסקי החברה, בקשר לבעלי המניות וכו') שמרמז על התפתחות חיובית. מאמיני השיטה הזו טוענים שהם מנתחים את התנהגות המשקיעים, והמשקיעים חכמים מכל, הם יודעים מה קורה ומה כיוון החברה והמניה, ולכן אם יש שינוי מסוים הם עוקבים אחריו ואם הוא חזק מספיק זה מבטא מבחינתם סימן להיכנס או לצאת. מנגד, נראה שבשיטה הזו לא ניתן לחזות הפתעות - דוחות חלשים מהמצופה; דוחות חיוביים מהמצופה, איבוד לקוח משמעותי, התפטרות מנכ"ל ועוד. השיטה הזו דוגלת בהצמדות למגמה, בעוד ששיטת הערך דווקא מוצאת ערך במקומות שהמגמה בנייר שלילית והשוק עוד לא גילה את הפוטנציאל.
מדריכים קשורים:
השוואה בעמלות ניירות ערך - ככה תחסכו בעמלות!
* המדריך נכתב בשיתוף מערכת אתר הון, מדריכים פיננסים. המידע והנתונים במאמר אינם מהווים המלצה לרכוש או למכור מניות, קרנות נאמנות וניירות ערך אחרים; וכן אינם תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.
