קובי אפללו / צילום: כפיר זיו
קובי אפללו, זמר של לב ועומק רגשי, חש חסר אונים. הן אל מול נהיית הציבור אחרי צלופנים מרשרשים של עטיפה על חשבון התוכן, והן אחר חוסר סבלנות וסובלנות כלפי הכול - שאחד מתוצרי הלוואי שלהם הוא ה"טודו בום". וזה לא שיש לו משהו נגד השילוש הקדוש: סטטיק, בן אל וג'ורדי. כשהוא מוריד את רף הציפיות והסטנדרטים שלו, הוא אפילו מצליח ליהנות מבועות הפופ המקפיץ שהם משווקים, אבל השיטפון הכללי, שסוחף את הקהל למחוזות הנוצץ והרדוד, גורם לו קושי אמיתי. בעיקר עכשיו, כשהוא אב טרי לתינוקת, שבעוד כמה שנים תיכלל בקהל היעד של מקליקי הטרנד האופנתי הבא.
"העולם נמצא עכשיו בהפקה ולא בתוכן", הוא אומר כשאנחנו יושבים לקפה של שישי בצהריים, במרכז מסחרי בצפון תל אביב, שבו נפגשנו לפני ארבע שנים, כשהיה עוד רווק חסר דאגות. "סטטיק ובן אל הם סוג של מיצג קונספטואלי שמופנה בעיקר לילדים, ואתה לא מצפה מבני שבע-שמונה לחפש משמעות בטקסטים. אין לי בעיה איתם, באמת. הבעיה היא כשזה רק זה, ובגלל שאנחנו מדינה קטנה, כשיש אופנה היא משתלטת על הכול. לא כמו באמריקה, שם יש את האמנים הגדולים עם הקו האמנותי שלהם, ושלא מיישרים קו".
- מהצד השני יש את ההפקות לילדים של הדג נחש, עלמה זוהר ועוד, אז לא כולם נסחפים.
"אין מה להשוות את העוצמות שלהם. זה לא 'הכבש השישה עשר' שכולם ידעו בעל-פה - הסטטיק ובן אל של התקופה שלי. אבל זה גם עניין של חינוך. יש הורים שרוצים שהילדים שלהם ישאבו מהמוזיקה אוצר מילים, וכן, מבחינת ערכים ומוסריות, אני מעדיף את הכבש ה-16 על הטודו בום. אבל אנחנו עושים עוול לסטטיק ובן אל, כי הקהל שלהם הם לא רק ילדים בני שבע-שמונה. אני מכיר הרבה אנשים שרוצים שהם יופיעו בחתונה שלהם.
"אני מדבר על זה שאנחנו נמצאים בהלך רוח שאין בו שאר רוח. אי אפשר להילחם בתופעה הזאת. זה כמו לצאת נגד מישהי שיש לה עשרות אלפי עוקבים באינסטגרם, כי היא חושפת חזה וישבן וככה מקבלת תשומת לב ואהבה. השאלה היא בעבור מה אתה מקבל אותם, ולצערי בעולם של היום זה לא חשוב".
- ואולי הם פיצחו את הנוסחה לייצור להיטים?
"והיא פשוטה יחסית: עושים הפקת פופ, קופי פייסט של מה שקורה בחו"ל, סאונדים מוכרים מביונסה, סיה, ג'סטין ביבר וקניה ווסט, קונים צפיות ביוטיוב, מגיעים למיליון צפיות, עושים רעש והופכים לאייטם בתקשורת".
- קונים צפיות ביוטיוב?
"בואי אני אראה לך הודעה שאני מקבל לפחות פעמיים בשבוע: 'מיליון צפיות ב-6,800 שקל, מבצע ל-24 שעות, אפשרות לתשלום באשראי'. אם אני הייתי מוביל דעת קהל, איש תקשורת, הייתי סופר הקלקות לחיפוש הופעות של שלמה ארצי, פוליקר, עידן רייכל, עדן בן זקן. זה המדד, ולא מיליון צפיות ביוטיוב".
- גם אתה יכול לשחק את המשחק הזה.
"לא מסוגל. אני נאמן למה שמרגש אותי ואני לא מתייפייף עכשיו. זאת האמת. אם אני כותב או מפיק שיר שלא בא לי לשמוע אחר כך, זה עושה לי רע. גם כשאני כותב לאחרים אני לא מסוגל לזייף".
- לאמנים כמוך יש סיכוי מול אמני נוסחה?
"אתה פשוט לא ניגש לתחרות הזו. אני טיפוס שמכבד את מנת חלקו של כל אדם. למדתי עם השנים שאין טעם להסתכל כל הזמן על הדשא של השכן, כי ככל שאתה מתבגר, אתה יותר תכליתי. זה שלו וזהו".
- וככל שאתה מתבגר, יש גם אחריות למשפחה. ואז האמנות לא מדברת, אלא מנהל הבנק שלך.
"אחריות גדולה. בגלל שפרצתי בגיל 30, תמיד כשהרווחתי כסף, ריחף מעל זה פחד הזמניות, וידעתי שבכל חודש אני צריך להיות עם האצבע על הדופק. זה אומר להתנהל נכון, לא לקנות רכבי יוקרה, לא לשלם שכירות מטורפת במגדלי יוקרה, זה עניין של בגרות. היו אמני נוער שפוצצו את הכסף שהרוויחו על נסיעות לתאילנד במחלקה ראשונה, רכבים במיליון שקל, והיום גרים אצל ההורים".
- מעבר לבגרות, יש לך ניסיון עסקי מהעבודה בחברת ההסעות של אבא שלך.
"להרבה אמנים אין מושג עסקי. זה משהו שחייבים ללמוד ולא להתנהל איכשהו. כשנכנסתי לעסקי המוזיקה, ישבתי ולמדתי מה זה אקו"ם, הופעות, הפקה, עמלות, דוחות חודשיים, הוצאות מוכרות בעולם הבידור, ואיך משיגים יציבות. למשל שבחודש שאתה מרוויח יותר, אתה חוסך יותר. ואם באוגוסט הרווחת הרבה, זה לא אומר שבספטמבר זה יהיה אותו דבר".
- למדת באוניברסיטה מינהל עסקים, נכון?
"שנה וחצי, עזבתי באמצע. בית הספר הכי גדול בחיים שלי היה אבא, שחוץ מחברת ההסעות עוסק גם בענף הרכב ובנדל"ן. למדתי ממנו התנהלות כלכלית, לחשב הוצאות מול הכנסות, איך להגיע לרווח, מהם ערוצי ההכנסה, לחקור וללמוד כל הזמן. אמנים לא מבינים שהמקצוע שלנו הוא עסק. זה כמו שלא תפתח מסעדה בלי שתדע מה זה ספקים".
- ואז מתעוררים ומגלים שדפקו אותם.
"הנה, זה היתרון של לפרוץ מאוחר ושל אבא שאני מקשיב לו".
- והחסרונות של פריצה מאוחרת?
"אני לא רואה כאלה, באמת. גם האופרציה שלי רזה. את שני האלבומים האחרונים השקעתי בעצמי, אבל ההחלטה מתקבלת אד הוק".
- היא תלויה במצבך הכלכלי?
"לא. היא תלויה בשת"פ, בעסקה, במערך השיווק שמציעים לי. לחברת תקליטים יש כלים טובים יותר להפיץ אלבום. בשוטף יש לי יחצנית ומנהל הפקה על הפיירול. מה אמן צריך יותר מזה? יש לי חברת בוקינג מצוינת, כספית. אין לי נהג, כי בכל הזדמנות שאני יכול, אני על האופניים החשמליים".
- עברו שנתיים מאז "מראות". מה הלאה?
"הוא עשה עבודה טובה, יש רפרטואר גדול של שירים ואני לוקח את הזמן. יש אלבום מוכן ואני כל הזמן מוציא שירים, משתתף בפרויקטים, נמצא בשטח. הפרנסה היא בעיקר מהופעות".
- אתה יוצא לסיבוב קיץ, מתחיל באמפי שוני.
"אנחנו מקבצים שירים שלא ביצענו הרבה זמן ומפיקים אותם קצת אחרת. סיבוב קיץ, מטבעו, הוא יותר קצבי, מרים".
- תשיר בו גם את "מהזריחה עד השקיעה" מהפרויקט של שמוליק נויפלד?
"אני מכיר אותו המון זמן, והוא מוכשר בצורה בלתי רגילה. זה שיר אישי ששמוליק והבן שלו הלחינו, ומאיר גולדברג ובנו כתבו את המילים. כשאני לוקח שיר של מישהו אחר, אני מאמין בו. זה קרה עם 'מכתב לאחי' שהצליח. השיר הזה הוא לקראת אלבום, אבל האלבום לא הכרחי יותר.
"את יודעת שברכבים ב-2017 כבר אין נגן CD? זה נורא חבל לי, כי אלבום הוא כמו להכיר את המשפחה ושיר הוא אינדיבידואל. אנחנו חיים בהפרעת קשב. אצלנו הכול נורא תזזיתי, רוצים את הפאנץ', את התוצאות ולא את הדרך, את הכמות".
- וגם השלטון לא מקל על ההקצנה.
"את יודעת למה אני מתרחק מפוליטיקה? כי אנחנו בסוג של מבוי סתום. יהורם גאון אמר בתוכנית שלו ברדיו, כולם מדברים על שתי מדינות לשני עמים, אבל שמישהו יסביר לי איך זה ישים, כשתושבי גוש קטיף עוד גרים בקרוואנים, איך נטפל בחצי מיליון איש? מה הפתרון? אין פתרון. כשהוצאתי את השיר 'אני לא רק', הייתי בטוח שידבר לכולם, כי הוא קורא לאנשים להסתכל בקנקן. בוא שב רגע, תכיר אותי. לא הייתה סבלנות להקשיב לו".
- תגיד, מה האבהות עשתה לך?
"היא הפכה אותי לשחקן משנה בחיי וזו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל. לאמן זה קריטי, כי ההתעסקות בעצמך נורא מעייפת, מעיקה, ופתאום יש לך שליחות גדולה יותר, פרופורציה. תמיד רציתי שהשירים שלי יהיו יותר גדולים ממני, להיות במקום של מוזיקאי ולא של סלב".
אישי: 40, נשוי 1, מתגורר בגבעתיים
אקטואלי: משיק את סיבוב הופעות הקיץ שלו ב-6.7 בזאפה אמפי שוני. הופעה שבה יארח את קרולינה