גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

זה הזמן לאג"ח מדינה ל-100 שנה

אבל זה לא קורה, בגלל גורמי המקצוע שלא סומכים על שר האוצר וחוששים שהכסף ילך לדילים פוליטיים ■ למדריך השקעה במניות

משה כחלון / צילום: יוסי אלוני
משה כחלון / צילום: יוסי אלוני

"אכן בני אלים. ומה הפלא? בעלי הבית. כאן נשמו את נשימתם הראשונה, כאן ינקו את העברית, כאן, באדמה הזאת, התערו שורשיהם, על סלעיה דילגו ובמרחביה שעטו. הכל שלהם".

הפיסקה מתוך "תרנגול כפרות", שכתב הסופר אלי עמיר, מתארת את תחושותיו של גיבור הספר, נורי המגיע מהמעברה, כלפי בני הקיבוצים.

מבחינה כלכלית, אנשי החשב הכללי ובנק ישראל מתנהלים לא פעם בפטרונות כלפי שרי האוצר הנבחרים, מתוך תחושה שהם אנשי המקצוע, שיודעים מה הכי טוב, ושרי האוצר הם רק קישוט שנמצא ברקע.

במקרה של שר האוצר הנוכחי משה כחלון, יש תחושה שהוא נע בחופשיות במגרש הפוליטי, עם תוכניות כמו "נטו משפחה" ועוד. אבל בכל מה שנוגע להחלטות כלכליות בתחום סמכותו, שלהן יכולה להיות השפעה משמעותית יותר מכל תוכנית פוליטית, הוא מעדיף להימנע. אז בשדה הפוליטי משה כחלון יודע להתנהל, אבל נדמה שבשדה המקצועי, שבו העובדים הם תחת אחריותו, פשוט לא סופרים אותו.

הפוליטיקה הקטנה מאחורי ניהול החוב

שר האוצר אחראי על ניהול נכון של התקציב, לוודא שיש מספיק מקורות לכל ההוצאות של הממשלה - לרבות הוצאות ביטחון, חינוך, העברות כתוצאה מהסכמות פוליטיות וכיו"ב. אולם מעבר ליכולת לבצע התאמה בין הכנסות הממשלה ממסים אל מול ההוצאות הצפויות, שר האוצר צריך גם לדאוג שישראל מנהלת באופן נכון את החוב שלה, כך שלא נגיע למצב שהמדינה לא מסוגלת לשרת את חובותיה ונזקקת לגבירים מחו"ל שיסייעו לנו, כפי שהיה בשנות ה-80.

חלק מניהול נכון של חוב הוא האופן שבו פורסים אותו. כך לדוגמה, אם רכשנו דירה ולקחנו משכנתא של מיליון שקל לתקופה של 25 שנה, ההחזר החודשי יעמוד על כ-5,500 שקל בחודש. אך אם נפרוס את אותה המשכנתא לתקופה של שנה בלבד, ההחזר החודשי יעמוד על כ-84 אלף שקל.

מובן שאם ניקח משכנתא לתקופה קצרה יותר, נשלם ריבית נמוכה יותר, אבל יש סיכוי גבוה שבכלל לא נוכל לעמוד בתשלום החודשי של המשכנתא.

מהמקרה הפרטי של המשכנתא, נעבור לניהול החוב של מדינה. ישראל מנהלת חוב כולל של כ-607 מיליארד שקל (בשקל ומט"ח) שצפוי להיפרע במהלך שלושים השנים הקרובות, בעוד שהמקור הכספי לפירעונות של החוב יגיע בעיקרו מגיוס של חוב חדש.

בגין החוב הזה, ישראל תשלם כ-132 מיליארד שקל של ריבית במהלך שלושים השנים הבאות, והריבית הממוצעת שמשלמת ישראל על כלל החוב שלה עומדת על כ-3.4%.

המבנה הנוכחי של לוח הסילוקין של החוב מציג תמונה שלפיה כ-40% מהחוב צפוי להיפרע בשלוש השנים הקרובות (כ-240 מיליארד דולר), עוד כ-50% בשנים 2020 עד 2027, והיתרה, של 10% בלבד, החל בשנת 2027.

ניהול החוב באופן הזה מייצר מצב שכל הזמן בטווח הקצר יש הרבה חוב להחזיר, ואין כמעט גמישות בניהול של תקציב המדינה, משום שבכל רגע נתון יש 80-100 מיליארד שקל שצריך לפרוע בכל אחת משלוש השנים הקרובות, מה שלא מאפשר השקעות משמעותיות בפרויקטים לאומיים דוגמת חינוך ותשתיות.

במילים אחרות - הממשלה חייבת לשמור על משמעת תקציבית, אחרת מדינת ישראל תתקשה לגייס חוב חדש כדי לפרוע את החוב שצפוי להיפרע בעוד זמן קצר.

ניהול אחר של החוב

אבל אפשר גם אחרת. אפשר לנהל את החוב באופן כזה שבו מרבית פירעונות החוב יהיו בעוד שנים רבות, ואז לשר האוצר תהיה גמישות רבה יותר בניהול התקציב, וביכולת להפנות משאבים לפרויקטים לאומיים.

איך אפשר לעשות את זה? משנים את האופן שבו מתנהל החוב של ישראל, ובמקום לפרוע את החוב שצפוי להיפדות בשנים הקרובות באמצעות הנפקת איגרות חוב לתקופה של שנה עד שלוש שנים, להנפיק חוב ארוך - ארוך ככל הניתן.

מדינות רבות למדו את השיטה, והתחילו להנפיק חוב לתקופה של 100 שנים. החיסרון הוא שעל חוב למאה שנים משלמים ריבית גבוהה יותר מאשר על חוב לשנה. היתרון הוא שזה מעניק מרווח נשימה עצום למדינה מבחינת הקצאת משאבים לפרויקטים נוספים מעבר לשירות החוב.

נוסף על כך, אם מתעלמים מההיבטים החשבונאיים שמצריך רישום של כלל החוב במאזן הממשלתי, ומתייחסים לת'כלס - חוב שצריך להחזיר בעוד מאה שנה מקביל לחוב שלא צריך להחזיר אף פעם. או אז מדובר הלכה למעשה רק בתשלום ריבית על החוב.

נניח למשל שישראל תחליט להנפיק רק 10% מהחוב שלה למאה שנים. מדובר על 60 מיליארד דולר, שבמקום להחזירם בשנים הקרובות נצטרך להחזירם בעוד מאה שנים; ומי יודע? יכול להיות שעד אז יגיע המשיח, וכבר לא נצטרך להחזיר כלום.

יהיה כמובן תשלום ריבית כנגד הנפקה של 60 מיליארד שקל למאה שנים, אך הוא יעמוד ככל הנראה על כ-4% או 2.4 מיליארד שקל בשנה, שייכנסו להוצאה קבועה במאה השנים הבאות, כנגד 60 מיליארד השקלים שנקבל עכשיו.

מה גם שבכל מקרה, הנפקה של 60 מיליארד שקל תצטרך להיעשות, והשאלה היא רק לאיזו תקופה. רק תחשבו על מה שאפשר לעשות עם 60 מיליארד שקל. בזמן ששוקלים אם להקים מחלף או לא בגלל כמה עשרות מיליוני שקלים, בזמן ששוקלים האם להשקיע בחינוך וביום לימודים ארוך בגלל כמה עשרות מיליוני שקלים - רק לחשוב מה אפשר היה לעשות עם כמעט 60 מיליארד שקלים.

חוב למאה שנים זה כמו מניה

מבחינה מהותית, הנפקת חוב של מדינה לתקופה של מאה שנים, מקבילה לכך שיש מניה שנקראת מדינת ישראל, שמשלמת דיבידנד קבוע. היתרון המשמעותי בהנפקה לתקופה ארוכה הוא שניתן לתעל את הכסף להשקעות אסטרטגיות.

אם הכסף יופנה להשקעות שיתרמו לצמיחה ולצמצום הפערים, הרי שזו השקעה מצוינת, שתחזיר את עצמה בריבית דריבית, מעצם העובדה שהשכר יעלה והאזרחים ישלמו יותר מסים, הרבה יותר מה-2.4 מיליארד בשנה שיעלה לנו לקבל 60 מיליארד שקל היום.

נניח, רק נניח, שהכסף ישמש להרחבת נתיבי תחבורה, לתשתיות תחבורה ציבורית איכותיות ובתדירות גבוהה, ליום לימודים ארוך שיאפשר להורים לעבוד בצורה נאותה ולתלמידים להיות במסגרת לימודית במקום להסתובב ברחובות, לגני ילדים מסובסדים מגיל 0, שיאפשרו לאימהות ולאבות לחזור לעבודה ללא השיקול הכלכלי של האם כדאי בכלל לחזור לעבודה רק כדי שכל המשכורת תלך לגנים ומטפלות.

אבל כל אלו הם רק חלומות באספמיה. כל זה לא יקרה משום שגורמי המקצוע לא סומכים, פשוט לא סומכים, על שר האוצר - ששם יושקע הכסף; הם חוששים שאם ניתן לשר אוצר מתנה של 60 מיליארד שקל, היא תופנה לטובת הפוליטיקאים תחת טובת הציבור. מאחר שהם לא סומכים על כחלון, אנחנו ממשיכים לקרוא כותרות על פרויקטים לאומיים שלא יוצאים לפועל בגלל מחזור תקציבי.

ומה לגבי העולם?

למרות שישראל היא אומת סטארט-אפ, בכל מה שקשור להנפקות של חוב לזמן ארוך אנחנו ממש לא נמציא את הגלגל. לבלגיה איגרת חוב שנפדית ב-2116 וכך גם לאירלנד. למקסיקו חוב בהיקף של כ-20 מיליארד דולר לתקופה של 25 שנים ומעלה, מתוכו כ-8 מיליארד דולר לתקופה של 100 שנים.

לאוסטריה, לסין, לפיליפינים, לספרד ולמדינות רבות נוספות יש איגרות חוב שהונפקו לתקופה של 50 שנה ויותר. לבריטניה יש איגרות חוב מסוג קונסול (איגרות שלא נפדות אף פעם) שהונפקו לפני כמעט 300 שנים, ועדיין נסחרות בשוק.

בתחילת השבוע, אפילו ארגנטינה הנפיקה חוב למאה שנים, בהיקף של כ-10 מיליארד שקל - ומדובר בארגנטינה, שהיא חדלת פירעון סדרתית. אפילו לחברת החשמל הישראלית יש איגרת חוב שנפדית רק בשנת 2096. אז למה לא להנפיק איגרות ארוכות גם לישראל?

כחלון, תוביל 100 שנים לטובת ישראל

הנפקה למאה שנים - מעבר ליתרונות הכלכליים - גם טומנת בחובה אמירה פוליטית חשובה. בתקופה שבה מדינות רבות מתייחסות אלינו כאל נטע זר, שסופו להיעלם מהמרחב של המזרח התיכון, הנפקת איגרות חוב למאה שנים הן אמירה שמבחינה כלכלית מקבילה בחשיבותה להעברת שגרירויות לירושלים.

שלא לדבר על כך שזה תהליך שמציג את היציאה ממצב של הסתמכות על הגביר, למצב של מעצמה שמגייסת חוב למאה שנים. ולמי שתוהה למה נעשה השימוש במונח גביר, זה מכיוון שמתוך כ-600 מיליארד שקל של חוב, כ-40 מיליארד שקל הם יגרות חוב בערבות ממשלת ארה"ב. אנחנו כבר לא בתקופת קום המדינה, וגם לא בתקופת ההיפר-אינפלציה של שנות השמונים. הגיע הזמן לשדר שאנחנו מעצמה כלכלית בכל התחומים.

למי שחושש שהנפקת חוב למאה שנים תציג תמונת מצב כאילו ישראל משלמת ריבית גבוהה על החוב שלה - יש פתרון אלגנטי, והוא האפשרות להנפיק חוב של ישראל למאה שנים, ולהוסיף מנגנון שמאפשר למדינה לפרוע את החוב החל בשנת 2027.

הנפקה באופן הזה גם תוזיל את עלויות המימון, כי מצד אחד מנפיקים למאה שנים, ומצד שני, בשווקים הפיננסיים האיגרת תזכה להתייחסות כאילו זו איגרת לעשר שנים.

שר האוצר כחלון, אתה כבר מזמן לא נורי מהמעברה, ופקידי האוצר רחוקים מלהיות בני אלים. בסמכותך ומחובתך לעשות את מה שטוב לעם ישראל: אתה הוא שר האוצר הנבחר, לא הם. ולחבריי מבנק ישראל וממשרד החשב הכללי - גם אם אתם בטוחים שהנפקה שכזו היא טעות מרה - הרי שיש לכם 100 שנים לתקן אותה.

■ הכותב הוא מנכ"ל OXTP INVESTMENTS. הכותב ו/או חברות קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים לרבות אלו שהוזכרו בכתבה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם

אגח ארוכות של מדינות שונות והתשואה

לוח הסילוקין של ישראל

עוד כתבות

וול סטריט / צילום: ap, Mary Altaffer

וול סטריט ננעלה בירידות; נייס זינקה ב-13%, אוויס נפלה ב-22%

נאסד"ק ירד ב-0.5% ● למרות הכנסות שיא, התואר שוולמארט איבדה לאמזון ● ענקית המיכון החקלאי דיר זויקה לאחר לאחר שהיכתה את תחזיות האנליסטים והעלתה את תחזית הרווח ●  מחירי הנפט עלו לרמתם הגבוהה ביותר זה חצי שנה ● מספר התביעות הראשוניות לדמי אבטלה צנח ב-23,000, הירידה החדה ביותר מאז נובמבר

ספינות במהלך תרגיל ימי משותף של איראן ורוסיה בדרום איראן / צילום: ap, Masoud Nazari Mehrabi/Iranian Army

עם 33 אלף כלי שיט: אם תגיע, המערכה בין איראן וארה"ב לא תתרחש רק באוויר

צי משמרות המהפכה ערך השבוע תרגיל צבאי במצר הורמוז, וסגר חלק מהנתיב שבו עוברים כ־30% מהסחר העולמי בנפט ● למול הנוכחות האמריקאית הגוברת באזור, בטהרן פועלים לחיזוק כוחות מעל ומתחת לפני הים באמצעות משמר מתנדבים, צוללות ננסיות ואוניות סוחר לאיסוף מודיעין

אילוסטרציה: Shutterstock, Skydive Erick

רוצים לשמור על מוח חד? אלה השרירים שאתם צריכים לפתח

מחקרים מראים כי שרירים חזקים, וספציפית שרירי הרגליים, נמצאים במתאם עם קוגניציה משופרת באמצע ובסוף החיים – גם מעבר לקשר שלהם לכושר גופני אירובי

נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, ושר המשפטים יריב לוין / צילום: יונתן זינגל/פלאש 90, נועם מושקוביץ'/דוברות הכנסת

בג"ץ ללוין: נמק מדוע אינך משתף פעולה עם נשיא העליון לצורך מינוי שופטים

בג"ץ דן היום בעתירה נגד שר המשפטים לוין, בה נטען כי הוא נמנע מלשתף פעולה עם נשיא העליון עמית ואינו ממנה שופטים ● השופט שטיין: "אנחנו בסיטואציה משברית מאוד; אם אין נשיא מחוזי, מה אני עושה עם טרוריסט, משחרר אותו ממעצר מינהלי?" ● השופט גרוסקופף: "התשובה של לוין שאין מינויים כי הוא לא מדבר עם עמית אינה קבילה"

אסף טוכמאייר וברק רוזן / צילום: אלדד רפאלי

תיאבון שלא נגמר: למה חברה עם 19 אלף דירות בצנרת צריכה עוד 10,000?

רכישת אקרו היא רק אחרונה ברצף חברות נדל"ן שרכשה ישראל קנדה בשנים האחרונות ● מי שבתחילת דרכה "עשתה בי"ס" ליזמים הוותיקים, נאלצת ליטול יותר ויותר סיכונים כדי להמשיך לגדול, מתוך תקווה שהמומנטום בשוק גם ישתפר

ליאת הר לב בקמפיין בנק הפועלים / צילום: צילום מסך יוטיוב

כזה דבר לא ראינו הרבה זמן: שישה בנקים בטבלת הזכורות והאהובות

הפרסומת הזכורה ביותר השבוע שייכת לבנק לאומי - שגם אחראי להשקעה הגדולה ביותר, לפי יפעת בקרת פרסום - כך עולה מדירוג הפרסומות הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה ● הפרסומת של בנק הפועלים היא האהובה ביותר זה השבוע הרביעי

מערכת הלייזר ''אור איתן'' / צילום: דובר צה''ל

הלייזר הישראלי עוקף אפילו את זה של הסינים

אלביט מתמודדת על חוזה אסטרטגי של צבא ארה"ב לבניית מערכות ארטילריה מתקדמות, בהיקף שיכול להגיע למיליארדי דולרים ● במקביל, סין מנסה לחזק את השפעתה במפרץ עם מערכות לייזר ● ובריטניה משקיעה ברחפנים כבדים, בעוד וושינגטון מאיצה את פיתוח שוברות הקרח האמריקאיות בהתאם למדיניות טראמפ ● השבוע בתעשיות הביטחוניות

סקוט ראסל, מנכ''ל נייס / צילום: SAP

מנכ"ל נייס: "ה-AI לא יחליף אותנו. אנחנו נרוויח מזה"

סקוט ראסל, שמסכם שנה בתפקיד, נשמע אופטימי אחרי שהחברה בניהולו עקפה את התחזיות ברבעון הרביעי של שנת 2025 ● חברת התוכנה שהייתה עד לא מזמן מהגדולות בבורסה, צופה צמיחה של 14%-15% בתחום הענן ● החברה יוצאת בתוכנית רכישה עצמית של מניות בהיקף של 600 מיליון דולר

מנכ''לית אנלייט, עדי לויתן / צילום: טל שחר

אנלייט מנצלת את הזינוק במניה: מגייסת כ-1.3 מיליארד שקל

חברת האנרגיות המתחדשות הגדולה בבורסה בת"א גייסה כ-1.3 מיליארד שקל מהמשקיעים המוסדיים במכירות מניות ● בעקבות כך, מחיר המניה יורד היום בכ-3.5% ● ע"פ החברה, הכסף ישמש ל"תמיכה בתכנית הצמיחה האסטרטגית שלה על פני הגיאוגרפיות השונות, תוך חיזוק של המאזן שלה"

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

לפני ההצבעה על ביטולו בכנסת: האוצר הזמין קמפיין לפטור ממע"מ ל-150 דולר

בשבוע הבא יעלה להצבעה בכנסת הצו להרחבת הפטור ממע"מ בייבוא אישי לסכום של 150 דולר ● יחד עם זאת, במשרד האוצר מבקשים כבר להכין קמפיין למען יידוע הציבור בדבר העלאת סכום הפטור

איבד כמעט 10% בתוך שנה: מה ארה"ב רוצה מהדולר, ועד מתי זה עשוי להימשך

בעוד שהשוק רואה בצלילת הדולר התרסקות, דונלד טראמפ רואה בה הזדמנות ● למה הממשל האמריקאי מהמר על מטבע חלש, איך המלחמה באוקראינה דחפה את העולם לזהב, ולמה הליכה על החבל הדק שבין יצוא לאינפלציה היא הפיצ'ר החדש של הכלכלה העולמית

דודו רייכמן, סגן מנהל מחלקת לקוחות מוסדיים, אי.בי.אי / צילום: יח''צ

שתי המניות שהן "הזדמנות של פעם בכמה שנים"

הכתבה הזו הייתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● דודו רייכמן, ממחלקת לקוחות מוסדיים בבית ההשקעות אי.בי.אי, מזהה הזדמנות בשתי ענקיות טכנולוגיה, בטוח שישראל תמשיך לתת תשואה עודפת על העולם, ומעדיף כאן את מניות הבנקים והנדל"ן ● עוד הוא מציע להתרחב למניות שבבים בשווקים מתעוררים, ולהתרחק מקמעונאות ותשתיות

זום גלובלי / צילום: Reuters

איראן לא לבד: צפון קוריאה חושפת רשימת יעדים לתקיפה

קוריאה הצפונית פורסת משגרים חדשים ומאיימת "להכניע כל איום חיצוני" • חברת פתרונות החקירה הדיגיטליים סלברייט מסתבכת בפרשה באפריקה • ומעצר של שלושה יהודים הצית סכסוך בין בלגיה לארה"ב • זום גלובלי, מדור חדש

קיבוץ בארי ההרוס / צילום: מיטל שטדלר

הממשלה עסוקה במילה "טבח", אך יש לה משימות הנצחה ממשיות

הממשלה עוסקת בשינויים טקסטואליים של חוק ההנצחה לשבעה באוקטובר ● אבל היא כבר הייתה אמורה לבצע שלל משימות לטובת העניין: מהקמת מאגר ארכיוני ועד קידום הפקות תכנים ● מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחרי מורשת והנצחה ל־7 באוקטובר

גם בארה"ב מתכוננים למתקפה אפשרית וטוענים - זה מה שטראמפ לא מבין לגבי איראן

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל • והפעם: איראן מוכנה להקריב הרבה בשביל שהשלטון ישרוד וזו בעיה לארה"ב, חמאס מתחזק בעזה, והתוכנית הביטחונית של טראמפ לעזה נחשפת • כותרות העיתונים בעולם

פרופ' צביקה אקשטיין, דיקן ביה''ס טיומקין לכלכלה ומנהל באוניברסיטת רייכמן, יועץ למרכז לצמיחה פיננסית / צילום: באדיבות בנק הפועלים

המומחה שמסביר: מה תעשה מלחמה עם איראן לדולר?

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון והמשנה לנגיד לשעבר, מנתח את הדילמות של בנק ישראל מול השקל החזק ● מדוע הריבית עשויה לרדת בשבוע הבא בפעם השלישית ברציפות, ומהו תרחיש הקיצון שיוביל להתערבות ישירה במסחר בדולר?

זיו קורן (מימין) וניב חורש, מבעלי ראובני פרידן / צילום: אייל נבו

קבוצת ראובני פרידן ממזגת לתוכה את סוכנות Great Digital

ב-15 השנים האחרונות פעלה גרייט דיגיטל כסוכנות עצמאית, וכעת היא תמוזג לזרוע הדיגיטל של ראובני פרידן - ארלו ● היקף התקציבים של גרייט דיגיטל עומד על כ-20 מיליון שקל, ובין לקוחותיה נמנים WeWork, יוניליוור וקבוצת ניאופארם

בית בקיבוץ. לא נחתם הסכם ממון / צילום: איל יצהר

הבעל סירב להיות חבר קיבוץ ודרש מחצית מהדירה. מה קבע בית הדין?

לצורך רכישת הבית נלקחה משכנתא שנרשמה על שם שני בני הזוג, והבעל השתתף בתשלומי המשכנתא למשך תקופה מוגבלת של כשנה ● הבחירה שלא להצטרף לקיבוץ עלתה ביוקר, והבעל נותר בלי זכויות בבית

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: יוסי כהן

עד לפני יומיים ההסתברות להורדת ריבית בישראל הייתה 80%. המצב השתנה

הערכות בשוק התהפכו לקראת החלטת הריבית בשני הקרוב ● עד לפני יומיים ההסתברות להפחתה עמדה על 80%, אך רוחות המלחמה באיראן טרפו את הקלפים

רחובות טהרן / צילום: ap, Vahid Salemi

"משהו גדול בדרך": האתר שמנסה לחזות מתי תהיה תקיפה באיראן

StrikeRadar, פלטפורמה ניסיונית מבוססת בינה מלאכותית שפיתח מנהל מוצר ישראלי, הציגה היום תנודתיות חדה במדד הסיכון לתקיפה אמריקאית באיראן, שהגיע עד ל-49%