1. מתישהו מגיע השלב הזה בכל סרט בלשי טוב, שהחוקרים מגיעים אל הפנקס. זה תמיד פנקס קטן, בדרך כלל שחור, שמספר את הסיפור כולו. רשימת לקוחות, יעדים גלויים או מוצפנים, כתובות ומספרי טלפון. גם בפרשת המתנות במסגרתה נחקר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, זו שזכתה לשם הסתום משהו "תיק 1,000", חיפשו אחר פנקס כזה. לא בהכרח בצורה ההוליוודית, אבל מקבץ רשומות ומסמכים שתיעדו את מה שנדמה לשיטה.
חוקרי להב 433 שמעו ממספר גורמים שבני הזוג נתניהו עשו להם מנהג: לשלוח מכתב תודה אישי בכל פעם שמישהו מעניק להם מתנה יפה. יופי זה עניין של טעם אתם יודעים, אבל על פי העדויות שנאספו - אצלם הוא נמדד בשקלים.
בניגוד לרושם שנוצר כאילו שצף המתנות הגיע רק מאנשים אמידים ועשירים, העדויות השונות מצביעות על תמונה מורכבת ועגומה בהרבה. מערכת של ציפיות ולחצים עקיפים הביאה לכך שבחגים, ימי הולדת ומועדים שונים, המתנות היפות הגיעו אפילו מעובדי מדינה, שכירים עם משכנתה וכל החבילה המוכרת. מי שהביא פעם מתנה זולה מדי, קיבל כבר מסר מהסובבים שכדאי להשתפר עד הפעם הבאה.
עכשיו תזכרו את השם: "יחידת תכתובת עברית". היחידה הזו במשרד ראש הממשלה אחראית על מערך כותבי הנאומים, אבל גם על המכתבים. בראש היחידה עמד עד לאחרונה גלעד כץ, שגם ניהל בעבר את אגף פניות הציבור במשרד. כץ היה נכנס ללשכתו של נתניהו עם המכתבים האלה לפני שליחתם, וראש הממשלה בכבודו ובעצמו היה טורח על השינויים והדקדוקים האחרונים. כץ, בנו של הסוקר פרופ' יעקב כץ שבעבר נחקר על כך שכבכיר במשרד החינוך מימן סקרים אישיים לנתניהו על חשבון המשרד, מונה לאחרונה לקונסול הישראלי ביוסטון, טקסס.
לא הכי ברור למה צריך קונסול ביוסטון טקסס, אבל יש מי שהרים גבה גם על העיתוי. המינוי הזה הובא לאישור הממשלה שבועיים בלבד לפני שהחקירה בתיק המתנות הפכה גלויה והתפוצצה בטלוויזיה, חודשים רבים אחרי שהחלה מאחורי הקלעים.
הטיימינג חזר על עצמו עם מינוי נוסף, הפעם של רן ישי, ששימש כסמנכ"ל בכיר למנהל במשרד ראש הממשלה וחבר בוועדת השלושה שהוקמה כדי להכריע במקרים שונים בשאלה מי יממן את ההוצאות במעון הרשמי ובקיסריה - משפחת נתניהו, או עם ישראל. ישי, שכיכב בעבר גם בפרשת "ביביטורס" (שעסקה במימון נסיעותיה של משפחת נתניהו), מונה לתפקיד מנכ"ל המשרד לענייני ירושלים חודשיים וחצי לפני השלב הגלוי בחקירה.
דמות נוספת שמוזכרת בהקשר הזה היא פרח לרנר, היועצת של נתניהו שפעלה בניגוד עניינים מול לקוחותיו של בן זוגה הלוביסט, וסיימה את שירותה הציבורי עם קנס קטן של 20 אלף שקל בלי לעמוד לדין פלילי. בשבוע שעבר התברר כי לרנר צפויה להתמנות לסמנכ"לית רגולציה באי.די.בי פיתוח, אחרי לא מעט מסרים שעברו ולפיהם "צריך לדאוג לה" - מסרים שהגיעו אישית גם בשיחה בין יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, משה גפני, לבעל השליטה בחברה, אדוארדו אלשטיין.
אז מה, קצת קשה אז מסדרים? מטעמו של נתניהו אמרו לנו היום: "מדובר בטענות מופרכות, תלושות מן המציאות והזויות. קשקוש מוחלט שלא היה ולא נברא".
2. "הייתה זו הדוגמה הראשונה מבין רבות אשר תחזורנה במשך ארבעת חודשי השביתה, של 'פוקר מחשבתי מתוחכם' בין אנשי הממסד לנציגי השובתים, כשכל צד שוקל את צעדיו הבאים של השני", כתב פרופ' ברוך מודן ז"ל בספרו "רפואה במצור", על הנטישה הקולקטיבית של הרופאים בשנת 1983. "הרופאים חשו שהממשלה אינה מוכנה ללכת עד הסוף ולכן העזו. הממשלה חשה שהרופאים לא יילכו עד הסוף אם תהיה להם דרך נסיגה", הוסיף מודן, ששימש באותם ימים כמנכ"ל משרד הבריאות.
הפוקר המחשבתי של 1983 חוזר במידת מה במקרה של רופאי המחלקה ההמטו-אונקולוגית לילדים בהדסה, שהתפטרו יחדיו אחרי שאיבדו לחלוטין את האמון במנהל בית החולים, פרופ' זאב רוטשטיין. אבל לא רק הדמיון קופץ בסיפור הזה, אלא בעיקר האירוניה: רוטשטיין, שמאשים את הרופאים בהדסה בנטישה צינית על חשבון החולים, היה אז באביב של 1983 האדריכל של התוכנית הקיצונית ביותר בתולדות יחסי העבודה בישראל.
רוטשטיין הצעיר, מתמחה בקרדיולוגיה וכבר בעת ההיא מיליטנט עם פה חריף, יצא נגד הנרפות - לשיטתו - של הנהגת ההסתדרות הרפואית, וסחף אחריו את הרופאים לנטישה מוחלטת של בתי החולים ומעבר לטיולים ברחבי הארץ על גבי אוטובוסים.
מנחם בגין, ראש הממשלה באותם ימים, כבר הורה לשר האוצר, יורם ארידור, להתכונן לכתב כניעה יקר במיוחד. לרוע מזלו של רוטשטיין, צוות של הערוץ הראשון תיעד את הרופאים משכשכים במי הכנרת וצולים סטייקים על החוף, בזמן שאלפי חולים נותרו ללא מענה. הייתה זו מכה מוראלית אנושה לרופאים, אבל שביתת הרעב בה פתחו חלקם זמן קצר לאחר מכן הביאה להם את ההסכם המיוחל. כן, גם אז היו יועצי תקשורת בסביבה, למרכזי ביניהם קראו מושיק תאומים.
שר הבריאות, יעקב ליצמן, אמר לי השבוע בכיר במערכת, טיפס על עץ גבוה. הגיבוי המובהק שהוא מעניק לרוטשטיין חסר כל היגיון ומעיד על עקשנות שרק מלבה את המשבר הזה, הוא טוען. הזהרנו את ליצמן לפני המינוי של רוטשטיין, הוא מספר, ידענו שהדסה זה לא שיבא. שם אין את הפחד ואת הכניעה לאימה שהוא ידע להשליט. אבל ליצמן לא הקשיב.
"אני מעריך את היכולות של רוטשטיין ואת ההישגים שהוא הביא בשיבא, אבל במקרה הזה הוא טעה", אומר פרופ' אליעזר רחמילביץ', מומחה להמטו-אונקולוגיה ומהראשונים בישראל שהשתילו מח עצם. "הרופאים לא נהגו פה תמיד בחוכמה, אבל הם לא נוטשים ובטח לא פושעים. מספיק עם ההסתה הזו. הם התפטרו באופן לגיטימי ממקום עבודתם, וכדאי לקרוא את מה שאמרו על כך שופטי בית הדין לעבודה", הוא אומר.
רחמילביץ' מנסה בחודשים האחרונים לגשר בין הרופאים להנהלת הדסה ומשרד הבריאות, אבל כל פעם מחדש מופתע מהעוצמה של ההתנצחות. "גם כשמנכ"ל משרד הבריאות כותב להם מכתב ומציע לדבר, אין שם איזו מילה טובה, איזו הכרה בטעות, כלום. הרי העליבו אותם, השפילו אותם, הפכו אותם לאויבים. יש פה אגו זה בטוח, אבל הוא יותר בצד השני", הוא אומר.
נאה דורש
המבחן של הפוליטיקאים, בדומה לזה של התקשורת, הוא בהתמודדות מול הטייקונים בזמן שהם עוטים נוצות - לא כשהם יושבים באולמות בתי משפט עם עיניים מושפלות. לא במיקרופון שנתחב בדרך למעלית, גם לא בהודעה לעיתונות ששיגר פרלמנטר נלהב בעת פרפורי הגסיסה האחרונים של מי שפעם היה למישהו. לא, זה לא רק פישמן.
החקירה של איש העסקים שאול אלוביץ' הזכירה איך רק לפני מספר חודשים התייצבו חברי הכנסת של הליכוד בוועדת הכלכלה משל היו פלוגה מסייעת בצה"ל - צבא ההגנה לבזק. המדינה ביקשה להרחיב את האפשרות של מפעילי התקשורת השונים "לרכב" על גבי התשתיות הפיזיות של החברה, אבל זה לא מצא חן במיוחד בעיני אורן חזן, דוד ביטן, נורית קורן וחברים.
חלק מהחבורה הזו, בתוספת חברי הכנסת מיקי זוהר ונאוה בוקר, נלחמו ממש לאחרונה כאריות למען בעל השליטה במגדל, שלמה אליהו. חברות הביטוח נדרשו על ידי הרגולטור להגדיל באופן מדורג את ההפרשות הכספיות כדי להבטיח עמידה בהתחייבויות העתידיות למבוטחים ולחוסכים, אבל רק מגדל החליטה למרוד ולגייס כל עזרה אפשרית. היחס הרגיש לאליהו, שבא לידי ביטוי בתקשורת וגם בעיתון זה בעבר, הוא שצריך לנער את כולנו לא פחות מההתנערות הקולקטיבית מאלה שכבר פגשו את התחתית.