אסדת קידוח / צילום: רויטרס
אף שאין לישראל שוקי יצוא לגז הטבעי, משרד האנרגיה ממשיך להשקיע מאמצים במכרז חיפושי הגז בים, ההולך מדחי אל דחי. ביום חמישי האחרון הודיע המשרד כי הוחלט לדחות (שוב) את מועד הגשת ההצעות במכרז ל-15 בנובמבר, כאילו זה ישנה את העובדה שיש בעולם עודף היצע עצום של גז טבעי, או את שוליותה של ישראל בתמונה הכוללת.
המועד המקורי להגשת ההצעות במכרז, שהושק בקול תרועה רמה בנובמבר האחרון, היה 21 באפריל, אך בפברואר הודיע שר האנרגיה יובל שטייניץ, כי "לאור בקשות חוזרות אלינו והיענות רבה", הוחלט לדחות את המועד ל-10 ביולי. במציאות, אז כמו היום, מספר החברות הצפויות להתמודד הוא בין 1 ל-3, והיחידה שמצהירה על כך בפומבי היא אנרג'יאן היוונית. יש אגב מי שטוען כי גם אם רק שתי חברות יחפשו בפועל, זאת תהיה התחלה טובה מספיק לשלב זה.
הקשיים במציאת שוק יצוא למאגר לוויתן מרמזים כי ייתכן שכמעט כל כמות הגז הטבעי מהמאגר תשמש את השוק הישראלי. יחד עם מאגרי תמר וכריש-תנין יש למשק הישראלי קרוב ל-1,000 מיליארד מ"ק (BCM) גז טבעי, כמות שבתרחיש אופטימי של מיצוי מלא וצריכת 20 BCM בשנה בממוצע, מספיקה ל-50 שנות צריכה. המשק הישראלי יכול להסתדר היטב גם ללא שדות גז נוספים.
מיצוי מלא של הביקושים לגז כולל הקמת כמה תחנות כוח מונעות בגז, חיבור שכונות מגורים לרשת החלוקה, ובעיקר הסבת התעשייה והתחבורה הכבדה להנעה בגז, בעיקר משאיות. על פי תחזית הביקושים של משרד האנרגיה לגז טבעי, בשנת 2040 יצרכו בכל המשק 25 BCM, ומהם 3.6 בתעשייה ו-4 בתחבורה.
גם אם תיפתר בסופו של דבר סוגיית היצוא באופן חיובי, ואפילו אם יימצאו כאן בתוך כמה שנים עוד כמה מאגרים שההפקה מהם כדאית כלכלית, ניהול שקול של סדרי עדיפויות וסיכונים צריך לחייב את השר שטייניץ להשקיע כמעט מאה אחוז מהזמן שהוא מקדיש לגז הטבעי לפיתוח המשק הישראלי, כולל טיפול בסוגיית המחיר.
יותר מדי זמן ונסיעות לחו"ל בוזבזו על מכרז החיפושים ועל צינור הגז המדומיין לאירופה, כשבמקביל נרשם כישלון בקצב הטמעת הגז הטבעי בתעשייה ובתחבורה הכבדה, במחירים כלכליים ובריאותיים כבדים. ב-2015 העריך ארגון הבריאות העולמי את הנזק הכלכלי שנגרם לישראל מהזיהום ביותר מ-20 מיליארד שקל.
בדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת, אמר השר להגנת הסביבה זאב אלקין כי בישראל מתים מדי שנה 2,200 אנשים מזיהום אוויר, מחציתם בגלל זיהום מתחבורה. אלפים רבים נוספים לוקים מדי שנה בקרוב למאה מחלות הנגרמות מזיהום, רבות מהן מקצרות חיים. הבעיה הקשה ביותר היא בערים, בהן אחראית התחבורה ל-80%-90% מהזיהום, בעיקר האוטובוסים והמשאיות מונעי הדיזל.
ועדת צמח לבחינת יצוא הגז הטבעי העריכה שבשנת 2020 ייסעו בכבישי ישראל 49 אלף רכבים מונעי גז טבעי, ותחנות התדלוק הראשונות היו אמורות להיפתח בשנה שעברה. נכון לעכשיו הפיגור בלוח הזמנים הוא של 4-5 שנים לפחות ועל פי ההתנהלות הוא רק ימשיך לגדול.
במשרדי האוצר והאנרגיה מתנהלים כאילו הזמן פועל לטובתנו. בכל הקשור להטמעת הגז בתחבורה, בעיקר במשאיות ואוטובוסים בין-עירוניים (באוטובוסים העירוניים עדיפה בהרבה הנעה חשמלית), נכנע שטייניץ למשרד האוצר, שבשל נקודת מבט צרה בזבז חצי שנה על התעקשות לקבוע את הבלו על הגז הטבעי הדחוס על 2.34 שקלים לק"ג. לאחר ביקורת ציבורית הסכים לאחרונה המשרד להתפשר על 2 שקלים, אך צו הבלו עדיין לא מגיע לוועדת הכספים. גורמים המעורבים בתחום סבורים שהסיבה לכך היא תמיכת חברי הוועדה בבלו מקסימלי של עד 1.5 שקלים לק"ג עד 2030, כדי להפוך את ההשקעות הגדולות בתחנות תדלוק ובציי הרכב לכדאיות. לשם השוואה, בהולנד עומד הבלו על כשקל, בגרמניה כ-75 אגורות, ובאוסטריה, צרפת, ספרד ואיטליה על פחות מ-40 אגורות.
מה עם תחנות התדלוק?
"דעתי מאוד ברורה", אמר באפריל האחרון השר שטייניץ ל"גלובס". "כשרוצים לעודד מהלך כזה, עדיף לא לקחת מס ל-10 או 12 שנים לפחות. הרי ממילא אנחנו ממסים את הגז הטבעי במקור. בואו נשאיר את המחיר הנמוך יחסית למהפך תחבורתי, כי הבריאות של אזרחי ישראל חשובה; אם אפשר לחסוך מאות או אלפי חיי אדם, זה שווה כמה מיליארדים לאורך עשר השנים הבאות".
שטייניץ חזר היום בוועידת האנרגיה והכלכלה על מחויבות משרדו לבריאות הציבור, וקשה שלא להאמין לו. אלא שהוא אינו צופה מהצד והאחריות עליו. אם אינו מצליח להפעיל כוח פוליטי כדי לכופף את פקידי האוצר, יש לו עוד אפשרויות. למשל, להאיץ את הסיוע להקמת תחנות תדלוק מונעות גז, שבלעדיהן הענף לא יתקדם. כבר באוקטובר שעבר הכריז משרד האנרגיה כי הוא מקצה 65 מיליון שקל לעידוד הקמת התחנות, אלא שאפילו המכרז בנושא עדיין לא יצא.
"הם לא מבינים במה הם עוסקים", אומר גורם בתחום על הממשלה. "מה הם רצו לעשות? לפרסם כך שיינתן מענק בגובה מסוים כאשר התחנה כבר עובדת, לחלק את זה ל-40-50 תחנות. זה קשקוש גמור, במקום לקחת 65 מיליון שקל ופשוט להקים 15 תחנות בכל הארץ שייצרו את הביקושים. ככה עובדים בעולם, כך עשו בקנדה. פה כולם אובר חכמים. זאת חוכמה של פקידים שלא עשו שום דבר בחיים שלהם חוץ מלהיות פקידים".
כשלים בחיבור המפעלים
גם בתחום חיבור הגז למפעלי התעשייה נשמעות תלונות. מנהל רשות הגז אלכסנדר ורשבסקי אמר היום שעד כה חוברו 87 מפעלים ועד סוף השנה יחוברו 30 נוספים. נתונים אלה טובים בהרבה מהנתונים בדוח המבקר מנובמבר האחרון, שציין כי עד פברואר בשנה שעברה התחברו 17 מפעלים בלבד, אך יזמים בתחום מציינים כי מפעלים רבים הרשומים כמחוברים אינם צורכים עדיין בפועל.
שלושה גורמים שונים בענף התלוננו בשבוע האחרון על שורת כשלים: דרישות בטיחות חסרות תקדים של רשות הגז הן בפריסת הצנרת והן בחיבור למפעלים, הגורמות לעלויות גבוהות של בין 30% בגרסה אחת למאות אחוזים בגרסה אחרת, ומקשות על פיתוח התחום. בנוסף סובלים המפעלים ובעלי זיכיונות החלוקה מקושי להשיג אישורים סטטוטוריים להנחת התשתיות. בעיה נוספת היא עיכובים בחלוקת מענקי העידוד לחיבור מפעלים.
ויש עניין נוסף: גורמים עסקיים שונים, הרחוקים מאוד מהפרופיל הסוציולוגי והפוליטי של מתנגדי מתווה הגז, חוזרים וטוענים בשיחות פרטיות כי מחיר הגז הטבעי בישראל גבוה מדי. לא פעם נשמעת הטענה כי מחיר של 3 דולר ליחידת חום היה משיא גם הוא לשותפויות רווחים נאים.
כפי שטוען שטייניץ בכל הזדמנות, מתווה הגז אכן הניע את השוק וסייע לעצור את הבזבוז שגרם השימוש בסולר ובמזוט, אך בכל הקשור למחיר הוא כישלון. דוח BP על שוק האנרגיה הגלובלי ב-2016 מגלה שזאת הייתה שנה נוספת של ירידת מחירים משמעותית במחירי הגז הטבעי בעולם, לאחר השיאים של 2012-2014.
בבריטניה ירד מחיר הגז הטבעי מ-6.53 דולר ליחידת חום ב-2015 ל-4.69 בשנה שעברה, בארה"ב ירד המחיר באופן מתון יותר, מ-2.6 דולר ל-2.46 דולר, ובקנדה ירד המחיר מ-2 דולר ליחידת חום ב-2015 ל-1.55 דולר ליחידת חום.
על רקע ההיצע העודף של גז בעולם וגם בישראל, ועל רקע הביקושים המוגבלים במשק הישראלי, גם בתרחיש של מיצוי מלא של הפוטנציאל, וגם לאחר כניסת אנרג'יאן לשו' ב-2021, לא תהיה בישראל תחרות משוכללת על מחיר הגז. במציאות הזאת היה ראוי שהשר יעסוק במציאת דרכים לתיקון המצב, במקום בניסיונות שכנוע חסרי שחר בכך שאין בעיה.