מוטי בן משה / צילום:תמר מצפי
נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט איתן אורנשטיין, מאמץ את המלצת הכנ"ר וקורא לנאמני אגרות החוב של אפריקה ישראל לנהל מחדש מגעים עם המציעים השונים על הסדר החוב של החברה. "עיינתי בכתבי הטענות. דומה שאין צורך לעת הזו בהכרעה וטוב יעשה אם הצדדים יבואו בדברים וייתרו את הצורך בדיון ובהכרעה", כותב הנשיא אורנשטיין.
החלטתו זו של הנשיא אורנשטיין מתייחסת לבקשה למתן הוראות שהגישו אתמול נאמני האג"ח של אפריקה ישראל, ביחס לרוב הנדרש בקביעת תוצאות ההצבעה באסיפת המחזיקים שהתקיימה מוקדם יותר החודש. עם זאת, אורנשטיין הוסיף כי ככל שלא תושג הבנה, תידון הבקשה בפניו ב-9.7.17 בשעה 9:00 בבוקר.
לאפריקה ישראל יש שלוש סדרות אג"ח בהיקף כולל של 2.66 מיליארד שקל במונחי ע"נ (היקף החוב עצמו מסתכם ב-2.9 מיליארד שקל): הסדרה הגדולה מבין השלוש היא כ"ו, והיקפה מסתכם ב-1.311 מיליארד שקל ע"נ; הסדרה השנייה בגודלה היא כ"ז, והיקפה מסתכם ב-1.015 מיליארד שקל ע"נ; והסדרה השלישית מסתכמת ב-331 מיליון שקל ע"נ בלבד.
בבקשה המעודכנת, שהוגשה אתמול באמצעות עורכי הדין גיא גיסין ואופיר נאור, מתייחסים הנאמנים לשתי ההצבעות שעמדו על הפרק באסיפות המחזיקים. באשר להצבעה הראשונה, בה נדרשות המחזיקים לבחור בין מסלול הפירוק לבין מסלול הכנסת המשקיע, הדגישו הנאמנים כי אמנם ההצעה להכניס משקיע לחברה זכתה לרוב מכריע של יותר מ-75% רק בסדרה כ"ח הקטנה, אבל גם בשתי הסדרות האחרות זכתה הצעה זו לרוב (73% בסדרה כ"ו ו-63.6% בסדרה כ"ז). משום כך הם סברו כי "המחזיקים בשלוש הסדרות הביעו רצונם המובהק שלא לבחור בחלופה זו בעת הזאת".
תחת ההנחה כי הרוב הרגיל בשתי הסדרות הגדולות מספיק כדי לקבוע שייבחר המסלול של הכנסת משקיע, הרי שיש להתייחס לתוצאות ההצבעה השנייה, שבה נדרשו המחזיקים לבחור בין הצעת קבוצת סיידוף לבין הצעתם המשותפת של מוטי בן משה ולב לבייב.
משמעות הבחירה בין שתי ההצבעות היא מתן תקופת בלעדיות לתקופה מוגבלת לאחד המציעים, לניהול מו"מ מול נציגות מחזיקי האג"ח על בסיס הצעתו. נוסף על כך, קבעו הנאמנים כי לעמדתם, "מן הראוי להחיל ביחס להצבעה על החלטה מספר 2 (בחירה בין ההצעות; ע"כ) דרישת רוב רגיל (למעלה מ-50% מהמשתתפים בהצבעה) בלבד".
אולם על השאלה 'איזו מבין ההצעות זכתה לרוב, ולכן ראויה לקבל את תקופת הבלעדיות לצורך ניהול המו"מ?' לא הצליחו הנאמנים להכריע, ולכן ביקשו את הנחיית ביהמ"ש. הם הבהירו כי בעוד שבסדרה כ"ו הצביעו 52.18% בעד ניהול מו"מ עם בן משה ולבייב, הרי שבסדרות כ"ז ו-כ"ח הצביעו 69.66% ו-65.37%, בהתאמה, בעד ניהול מו"מ עם קבוצת סיידוף.
נוסף על עמדת הנאמנים, ביסס הנשיא אורנשטיין את החלטתו על עמדותיהם של כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר) ושל רשות ני"ע, שהוגשו לו גם כן אתמול ושקבעו גם הן כי תוצאות האסיפות לא מצביעות על הכרעה לטובת אחד המציעים.
הכנ"ר טען בעמדתו כי אסיפות האג"ח שכונסו היו אסיפות אינדיקטיביות, ולכן יש להחיל עליהן את חוק ניירות ערך ואת שטרי הנאמנות הרלוונטיים. לפי גישה זו, הכנ"ר אינו כי סבור כי האחדת שלוש הסדרות למעין אסיפה אחת משותפת היא רלוונטית לעניין זה.
לדעת הכנ"ר, החלטת כל סדרה מחייבת אותה בלבד ואת הנאמן המייצג אותה, ומשום כך, לא ניתנה לנאמנים איזושהי "אינדיקציה אחודה". משמעות עמדת הכנ"ר היא שעל הנאמנים לחזור ולנהל מו"מ על כלל האפשרויות שעל הפרק, ולהגיש בקשות מתאימות לפי הצורך.
במילים אחרות, קבע הכנ"ר על נציגות המחזיקים לחזור לסיבוב נוסף של מו"מ מול שני המציעים, ולאחר מכן להעלות את הנושא להצבעה מחודשת באסיפות מחזיקי האג"ח.
עמדת רשות ני"ע קבעה כי יש לקבל את הכרעת המחזיקים נגד מסלול הפירוק, מאחר שמסלול זה לא זכה לרוב באף אחת משלוש הסדרות. בנוגע לבחירת המשקיע המועדף, מציינת גם רשות ני"ע כי מדובר בהחלטה אינדיקטיבית, ולכן יש לספור את קולות המחזיקים של כל סדרה בנפרד.
למרות ההכרעה הברורה יחסית כנגד מסלול הפירוק, כותב הנשיא אורנשטיין בהחלטתו כי "כלל (שהגישה את הצעת הפירוק יחד עם פסגות וקרן די.קיי, ע"כ) רשאית להגיש כבקשתה את עמדתה".