אבי ברנמילר, מהנדס המכונות שייסד את חברת האנרגיה הסולארית סולל, והוביל את מכירתה לסימנס באקזיט ענק של מאות מיליוני דולרים ב-2009 (בהמשך קרסה החברה), מקדם בימים אלה הנפקת מניות ראשונית של חברת ברנמילר אנרג'י, שאותה הקים לפני כחמש שנים, בבורסה בתל-אביב. את ההנפקה מובילים לאומי פרטנרס ואפסילון חיתום.
החברה פרסמה היום (ב') טיוטת תשקיף ראשונה לקראת ההנפקה, והיא מכוונת לשווי לא נמוך עבור חברת סטארט-אפ שעדיין אינה מייצרת הכנסות, של 200-250 מיליון שקל לפני הכסף. החברה מתכננת הנפקה של כרבע ממניותיה, וברנמילר, המחזיק כיום במלוא הבעלות בחברה, עשוי להצטרף להנפקה באמצעות הצעת מכר.
ברנמילר אנרג'י עסקה בתחילת דרכה בפיתוח והקמה של שדות תרמו-סולאריים, והמודל העסקי שלה התבסס על הקמה של שדות כאלו עבור יצרניות חשמל. לאחר מספר שנות פעילות החליטו בחברה להתמקד במערכת לאגירת אנרגיית חום - אחד הרכיבים שפותחו בחברה ולמעשה הפך להיות לטענתה היתרון התחרותי שלה.
ההתקן של החברה מסוגל לקלוט אנרגיה ממגוון מקורות - כמו תחנות רוח, פאנלים סולאריים, רשת חשמל, מים ועוד - לאגור אותה ולספק חשמל באמצעות יצירת קיטור. התחרות בתחום מגיעה מפתרונות אחרים לאגירת אנרגיה, כמו אגירה שאובה או אגירה במלח מותך, לצד מספר טכנולוגיות אחרות (כמו אגירה על בסיס בטון) הנמצאות בפיתוח. נוסף על כך, יש לא מעט שחקנים בשוק אגירת החשמל בסוללות ענק, כגון טסלה וחברות נוספות.
מטיוטת התשקיף עולה כי עד היום השקיע הבעלים ברנמילר בחברה, באמצעות הלוואות, סכום של 130 מיליון שקל, במו"פ ובהקמת תשתיות ייצור ומחשוב. מצבה הפיננסי של ברנמילר אנרג'י אינו מזהיר. לחברה גירעון בהון העצמי בהיקף של 117 מיליון שקל, והפסד צבור בהיקף של 178 מיליון שקל.
רואי החשבון של החברה מציינים כי "הקמת הפרויקטים המתוכננים על-ידי החברה תלויה בהשגת מקורות מימון חיצוניים בסכומים משמעותיים בשנים הקרובות, וזאת עד להפקת הכנסות והגעה לרווחיות. בהיעדר הכנסות, החברה תלויה בקבלת מימון גם לצורך המשך פעילותה השוטפת, ושלצורך כך התחייב בעל השליטה לתמוך בחברה, לרבות במתן מקורות מימון נוספים ודחיית מועד פירעון הלוואת הבעלים".
בברנמילר אנרג'י מועסקים כ-30 עובדים (רובם יוצאי סולל, 75% מהם מהנדסים). ברנמילר עצמו משמש כיו"ר ומנכ"ל החברה, ומועסקים בה גם שני בניו, דורון וניר, שניהם מכהנים כדירקטורים ומשנים למנכ"ל (הראשון ממונה על הפיתוח העסקי והשיווק והשני על הכספים והתפעול).
שילוב בין מקורות אנרגיה
מטיוטת התשקיף שפרסמה החברה עולה כי היתרון היחסי שלה נובע בין היתר מהיכולת לאגור את האנרגיה המופקת משילוב של מקורות אנרגיה, ולספק אותה מסביב לשעון ליצרן החשמל בעיתוי מאוחר יותר, באופן המשפר את היעילות ומוזיל את עלויות הייצור.
הטכנולוגיה המודולרית שפותחה על-ידי החברה עשויה לאפשר מיצוי מרבי (יכולת להסיט אנרגיה משעות השפל בביקוש לחשמל לשעות השיא), וניהול ושילוב בין מקורות אנרגיה שונים - מתחדשים או פוסיליים (פחם, נפט או גז) - לאספקה רצופה וסדירה של חשמל ו/או קיטור, וכל זאת ללא תלות רגעית ברוח או בשמש, וכן תוך שימוש בחומרים ידידותיים לסביבה.
המודל העסקי של החברה מתבסס על מכירת פתרונות אנרגיה (אספקת אנרגיה חשמלית ו/או אנרגיה תרמית שימושית, וכן אספקת ציוד או מתן פתרונות טכנולוגיים בדגש על אגירה), לא רק ליצרני אנרגיות מתחדשות, אלא לגורמים נוספים, כגון יצרני תחנות כוח המחוברות לרשת, יצרני תחנות כוח שאינן מחוברות לרשת וספקי אנרגיה לתעשייה.
נכון להיום, כאמור, אין לחברה הכנסות, ואלה אמורות להגיע אחרי שנת 2018, שבה יוחל בהקמת שני פרויקטים של בניית תחנות כוח שהחברה מקדמת במישור רותם ליד דימונה. מרבית כספי ההנפקה מיועדים להקמת הפרויקטים הללו.
הראשון (רותם 1) הוא שילוב של אנרגיה מתחדשת בהספק כולל של 1.5 מגוואט, הכולל אנרגיה מקרינת השמש ומגז טבעי. תחילת הקמת הפרויקט צפויה ברבעון הראשון של 2018, הוא אמור להתחיל בפעילות מסחרית (למשך 20 שנה) כשנה לאחר מכן וההשקעה בו צפויה להסתכם בכ-60 מיליון שקל.
הפרויקט השני (רותם 2) משלב אנרגיה מקרינת שמש, מפסולת אורגנית ומגז טבעי, בהספק של 10 מגוואט. עלותו מוערכת בכ-350 מיליון שקל, ותחילת ההקמה צפויה ברבעון השני של 2019 (סיום במהלך 2020). שני הפרויקטים יספקו את החשמל לחברת החשמל במשך 20 שנה.
ברנמילר אנרג'י מציינת, כי היא הקימה שתי חברות-בנות לצורך קידום הפרויקטים, אולם נכון להיום החברות-הבנות "טרם החלו בפעילות ממשית, וקידום תחנות הכוח רותם 1 ורותם 2 בוצע עד כה ברמת החברה".
החברה צופה החל מ-2019 הכנסות שנתיות של כ-58 מיליון שקל משני הפרויקטים ברותם, לצד הכנסות נוספות בהיקף של 28 מיליון שקל מעוד שישה פרויקטים, בהיקף מצטבר של 8 מגוואט, שאותם היא מקימה בניו-יורק, בישראל ובדרום אפריקה, והכנסה שנתית נוספת של 60 מיליון שקל מפרויקט בהיקף 7 מגוואט לשדרוג תחנה קיימת בספרד.
מהנדסי החברה תכננו והקימו אב-טיפוס, שלא למטרות מסחריות, באזור התעשייה בפארק רותם סמוך לדימונה, שבמסגרתו הודגמו המכלולים העיקריים של טכנולוגיות החברה, לרבות אגירה וקולטים תרמו-סולאריים. "האב-טיפוס נבדק על-ידי שתי חברות הנדסה בינלאומיות, ויכולותיו מראות קבלת חום בטמפרטורות גבוהות, אגירה לאורך 10 שעות וייצור קיטור עם פרמטרים יציבים של טמפרטורה ולחץ".
מהמצגת שפרסמה החברה עולה עוד, כי עלות החשמל שמספק הפתרון שלה נמוכה ביותר מ-70% מהעלות הממוצעת של תחנות עצמאיות בעולם (כאלה שאינן מחוברות לרשת החשמל הארצית), ועומדת על 13 סנט לקוט"ש לעומת 50 סנט לקוט"ש.
מכירת סולל לסימנס: החלום ושברו
באוקטובר 2009 הדהימה חברת סימנס הגרמנית כשרכשה את חברת סולל שייסד אבי ברנמילר, תמורת 418 מיליון דולר, בתום תהליך התמחרות שארך כמה שבועות. הצעתה של סימנס הייתה גבוהה בפער ניכר מאלו של מתחרותיה, אלסתום ו-Areva הצרפתיות, ושיכון ובינוי הישראלית שהציעה 275 מיליון דולר.
סולל, שפעלה בבית שמש, עסקה בייצור קולטנים תרמו-סולאריים להפקת חשמל עבור שדות סולאריים. סימנס הסכימה לשלם את הסכום האסטרונומי על רקע הערכות לצמיחה חזקה בשוק התרמו-סולארי, והעובדה כי סולל הייתה אחת משתי החברות היחידות בעולם שהחזיקו בידע לייצור הקולטנים. ברנמילר, שייסד את החברה בשנת 1992, והחזיק כ-10% ממניותיה, גרף בעסקת המכירה סכום של כ-40 מיליון דולר.
ואולם תחזיותיה של סימנס התגלו בתוך תקופה קצרה כאופטימיות בצורה מופרזת. משבר האשראי העולמי גרם לביטול תוכניות רבות להקמת שדות תרמו-סולאריים. ספרד, שוק היצוא העיקרי של סולל, נפגעה באופן קשה במיוחד מהמשבר העולמי. סימנס מחקה את השקעתה בסולל (ששינתה את שמה לסימנס STE), ובשנת 2013 סגרה את המפעל, שהעסיק מאות עובדים, כחלק מהחלטה לצאת מפעילות בתחום האנרגיה הסולרית בכל העולם.
מי שרכשה את שאריות הפעילות של סולל הייתה אבנגואה הספרדית, באמצעות הזרוע התפעולית שלה, ריוגלס, אשר גייסה מחדש חלק קטן מעובדי החברה. המפעל, המייצר את ה"לב" של תחנות כוח תרמו-סולאריות, התחיל לעבוד מחדש בפברואר 2014, והוא מעסיק כיום כ-100 עובדים.
